גבורת יהונתן כא

נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה וכ"ע לית להו מוקצה, קשה קושית התוס' מהאי דלא יטול כו', וא"ל כתירוץ תוס' מוקצה דבע"ח חמיר טפי, והיינו יוני שובך הואיל ואינם גדילים בביתו של אדם כסברת הרז"ה הנ"ל, א"כ האי דאין משקין כו' לאו סתם גמור הוא, די"ל דאף ר"ש מודה דמדבריות ובייתות כגרוגרות וצמוקים דמיא. א"כ יש נ"מ לדינא אי האי דאין משקין כו' סתם גמור כר"י, או אפי' לר"ש ומודה ר"ש בהכי כנ"ל

והשתא אתי שפיר קושי' מהרש"א שמקשה הו"ל להתוס' להקשות בכ"מ דאמרינן מוחלפת השיטה, ז"א דבשלמא אי ר"נ מגי' המשנה ומהפך, א"ש, כדי שלא יסתור כל המשניות ברוב דוכתי, משא"כ כאן אין ר"נ מגי' במשנה כי עדיין המשנה סותר לשאר משניות רק מכריע הוא כר"ש, דס"ל להיפוך משום סתמא אחרינא, וע"ז הקשו תוס' מאי חזית דסמיך אהאי, ומאי אולמי' דהאי מהאי כו' ותי' תוס' מדלא תני לה בעדיות, וצ"ל דהמהרש"א הוכיח מדברי תוס' דהאי אנו אין לנו, פי' דמוחלפת השיטה דתוס' הקשו לקמן דר"י אדר"י, דהכא ס"ל לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה מעולם, ולקמן אר"י עדיין הוא במחלוקת שבש"א תאכל, ובה"א לא תאכל, וקשה מאי קושיא, אימא הא דאר"י לא נחלקו כו' היינו אי מיירי בתרנגולת העומדת לאכילה וליכא טעם אחר, רק משום מש"ז, לכך ס"ל דלא נחלקו, וכו', ואף לב"ה ל"ת, משא"כ בתרנגולת העומדת לגדל ביצים והטעם משום מוקצה, שפיר י"ל דעדיין הוא במחלוקת דר"י ואית ליה מוקצה, וקושי' תוס' לק"מ, וצ"ל דתוס' ס"ל מוחלפת השיטה לר"נ א"כ לר"י מסתמא לא נחלקו ב"ש וב"ה דללישנא קמא דהתם במדבריות ובייתות אתיא דוקא כר"י ולא כר"ש, א"כ כיון דלר"ש ליכא לפלוגי בין מוקצה דבע"ח, או לא, ה"נ לא פלוג, א"כ א"א דב"ש וב"ה חולקין וס"ל לר"י דב"ש אומרים מגביהין וב"ה אומרים מסלק כו' קשה קושי' התוס' דס"ל התם לא יטול כו' מבעי"ו, והשתא לית ליה כתירוץ התוס' ללישנא קמא, דהתם ע"כ ס"ל לר"י דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה, וכו"ע ס"ל מוקצה, ושפיר הקשו תוס' א"כ מ"ט דביצה, ע"כ משום מש"ז, וקשה לר"י דלית לי' מש"ז, והוכיח מהרש"א שפיר, דע"כ האי דאנו אין לנו כו' הפי' דמוחלפת השיטה

ולפ"ז מיושב קושי' ר"ת על תוס' בשבת פ' כירה (דף מ"ה) מהאי דאושפוזיכנא דר"א [בר אהבה כו' דקאמר שם אף בטלטול אסור, וי"ל דודאי הסברא היא כיון דאסור באכילה אף בטלטול אסור דלא חזי למידי רק לפי המסקנא דס"ל לראב"א כלישנא בתרא דשבת בהאי דפציעילי תמרי דמדבריות ובייתות כגרוגרות וצמוקים דמיא, א"פ שפיר י"ל כתירוץ תוס' דמוקצה דבע"ח חמיר טפי, א"כ לב"ש לית לי' מוקצה, וכיון שכן לק"מ אב"ה קו' התוס' אמאי אמר ל"ת הוי לי' למימר אסור כיון דאף בטלטול אסור, די"ל משום ב"ש, דלב"ש הוי אמינא דוקא טלטול מותר, אבל אכילה אסור ולית לי' לב"ש מוקצה וטעמא דב"ש דלא יטול משום מוקצה דבע"ח חמיר טפי כתי' תוס', משא"כ לס"ד דאין משקין כו' אתיא דוקא כר"י ולא כר"ש א"כ לית ליה דאף בטלטול אסור, דא"כ קשה קו' תוס' אב"ה דהול"ל אסור, וליכא למימר משום ב"ש כנ"ל, דז"א דהא לב"ש אית ליה מוקצה מהאי דלא יטול כו' וא"כ ל"ש לחלק בין אכילה לטלטול, דמאי שנא

ולולא הנ"ל היינו אומרים דהמהרש"א ס"ל דלא אמרינן כן ברש"י דא"כ כל כונת ר"נ הולך וסובב על הא דאין שוחטין אי הוי מוקצה, אף לר"ש דהא לא זכר בסוגיא דביצה מהך משנה, ועיקר חסר כו', משא"כ להנ"ל, אף כונת מהרש"א סובב על הך משנה כמ"ש הרז"ה, והקשה שפיר, ותירוץ של תוס' לא שייך, לפי ס"ד דהתם, דאין משקין כו' אתיא דוקא כר"י, משא"כ לפי המסקנא דראב"א פסק כלישנא בתרא דמדבריות ובייתות דמיא כגרוגרות וצמוקים, וי"ל שפיר דאף בטלטול אסור מכח הסברא, וא"מ קו' הר"ת על התוס', דהא דמחלקי תוס' בשבת בין אכילה לטלטול היינו לר"ש דל"ל מוקצה, אבל למאן דא"ל מוקצה, פשיטא דאין לחלק

וצ"ל דס"ל למהרש"א דהא דאמרינן לעיל לר"ש ביצה מותרת ליתא, דלקמן פריך הש"ס, שבת דעלמא תשתרי, והקשו הא התרנגולת מוקצה מחמת איסור, ותי' הרשב"ם בפ' קמא דחולין דהש"ס לב"ש פריך דלית ליה מוקצה דאיסור, ולכאורה צ"ע דאי דבר מוחלט הוא דאף לר"ש ביצה שנולדה בשבת אסורה, א"כ אף לר"נ הו"ל להקשות כן ביותר, דס"ל הטעם משום מוקצה, ומאן דאית ליה מוקצה כו', א"כ קשה ביצה שנולדה בשבת תשתרי אפי' לדידן, דהא בשבת קיי"ל כר"ש, ולר"נ הקושיא יותר עצום, דלרבה י"ל דקיי"ל כר"י, לכן נ"ל דר"י אמר הטעם משום פירות הנושרין, ופה"נ ויעלה ויתלוש, כולהו חדא גזירה היא רק לר"ש דלית ליה מוקצה הוכיח לשמא יעלה ויתלוש, אבל לר"י דאית ליה מוקצה, א"צ לשמא יעלה וכו' כמ"ש תוס' לחד תירוצא, וכ"כ הרשב"א להדיא, ע"ש. ולפ"ז בשלמא א"א דגזרינן בפה"נ משום שמא יעלה ויתלוש, שפיר י"ל דבחדא גזרה גזרו, אף על ביצה הדומה לזה אף בתרנגולת העומדת לאכילה משא"כ אי פה"נ טעמא משום מוקצה, א"צ כלל ליעלה ויתלוש, ומה"ת יהא אסור ביצה בתרנגולת העומדת לאכילה דמה ענין זה לזה, וכי גזרו אינו מוקצה אטו מוקצה, ויעלה ויתלוש מאן דכר שמי', וזה מבואר הכל ברשב"א, והשתא אתי שפיר דודאי ר"נ ג"כ ס"ל כר"י משום פירות הנושרין, רק דס"ל דשמא יעלה ויתלוש רק לר"ש ולא לר"י, א"כ לר"י מ"ט דביצה, לזה פרש בתרנגולת העומדת לגדל ביצים, ומשום מוקצה, ודייק הש"ס מאי דוחקיה דר"נ לפרש בתרנגולת דלגדל ביצים ור"י הוא, אימא ר"ש היא ומשום פה"נ, לזה קאמר גבי יו"ט סתים לן כר"י גבי אין מבקעין, וא"נ דסתם כר"י ל"ל משום פירות הנושרין דהתם משום מוקצה, וע"כ דמשנה דהכא ג"כ משום מוקצה היא וא"ש דברי הר"ן, ולפ"ז ל"ק שבת דעלמא תשתרי דהא לר"ש פשיטא דאסור משום פה"נ, רק מקשה לרבה דאמר משום הכנה משמע לכו"ע, דהא רבה כר"ט ס"ל ואי משום פה"נ הו"ל למימר הך טעמא א"כ קשה שפיר לר"ש, שבת דעלמא תשתרי, ונכון הוא: והשתא נסתר כל הנ"ל דאמרינן דלר"נ אף בביצה ליכא טעם אחר רק משום מוקצה, דהא לר"ש ודאי הטעם משום פה"נ, אך לפ"ז קושי' מהרש"א על מהרש"ל במ"ע, דמהרש"ל כתב דמיא בעיבא הוי כמו נולד דביצה, ולר"ש מותר, והקשה מהרש"א הא אמרינן להדיא דמיא בעיבא הוי נולד, אפי' לב"ש. ולכאורה י"ל דלק"מ דודאי אף ביצה היה אוסר דהו"ל נולד גמור, רק הא דמתיר משום דלית ליה מוקצה, ואי בעי שחיט התרנגולת משו"ה אף ביצה מותרת דיכול לאכול כ"א, וזה ל"ש במיא בעיבא, רק זה אינו, דא"כ מאי מקשה הש"ס לר"י דאוסר ביצה דשבת בטלטול הא ס"ל כר"ש, ואר"נ מאן דאית ליה מוקצה כו', והא בשבת אי אפשר לאכול התרנגולת

אך קשה, דהנה בלא"ה קשה מאי מקשה המהרש"א, דהו"ל להקשות בקיצור אר"י דס"ל משום משקין שזבו, ש"מ דאית ליה נולד, דאל"כ למה ליה הטעם משום מש"ז. ולכאורה לק"מ דדילמא ס"ל נולד ביצה לכו"ע אסור כמ"ד דש"ס, וקשה ליה מ"ט דב"ש, לכך מוקי בעומדת לאכילה, וב"ה ס"ל משום מש"ז, אך י"ל דכך כונתו דודאי נולד דעלמא מצינו לר"ש דמתיר כמ"ש תוס', רק נולד דביצה, יש