גבורת יהונתן יט

נולד הוא, דהא עצמות וקליפין נמי הוי נולד כמ"ש הרא"ש בשילהי מס' שבת, דעצמות וקליפין נמי נולד מיקרי דמעיקרא חזיא לאדם ולא לבהמה, והשתא חזי לבהמה, אבל אי סבר מוכן לאדם הוי מוכן לבהמה, ללוי, א"כ עצמות וקליפין לא מיקרי נולד דמאתמול נמי קיימא לכלבים, קשה שפיר הו"ל למיתני בעדיות, דא"ל דסמיך אמה דתני ביצה לב"ה ל"ת הא יש מקום לטעות דדוקא נולד הוא דאסור ולא מוקצה וא"כ הו"ל למיתני בעדיות, אלא ודאי דס"ל דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים, וא"כ האי דעצמות וקליפין נמי נולד הוא, ושפיר י"ל דסמיך תנא דעדיות, אהאי דתני ביצה, והתוס' שהקשו מנ"ל דלר"י מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים, לא הקשו רק לרב דס"ל הכנה דרבה אפ"ה פסק כר"י דמוכן לאדם לא הוי מוכן לבהמה, ולדידיה הקשו תוס' שפיר דבלא"ה מוכרחין אנו לומר תירוץ אחר על מה דלא תני הא דמגביהין בעדיות, דא"ל דסמיך אמה דתני ביצה, דהא לרב לא מוכח מידי מביצה הנ"ל, די"ל משום הכנה דרבה דהא רב ע"כ ס"ל דהאי דמגביהין, נמי כדקאי קאי, ואין מוחלף, דאל"כ יהיה ג"כ דלא כב"ה דמתיר מוקצה ע"כ ס"ל דב"ה קאמר מסלק את הטבלא כולה ומנערה וא"כ הו"ל למיתני בעדיות, וצ"ל תירוץ אחר בלא"ה, ומקשה תוס' שפיר לדידיה, ודו"ק

אך לפ"ז לק"מ קושי' מהרש"א בסוף ביצה (דף מ' ע"א) דמקשה שם הש"ס דרבי אדרבי בהאי דפצעילי תמרי כו', והקשה הא דפסק רבי כר"ש נימא היינו בשבת ולא ביו"ט כמו דס"ל לר"נ בריש מכילתין, ודחק עצמו דקושית הש"ס לאידך אמוראי דלא ס"ל לחלק בין שבת ליו"ט, ולפמ"ש לק"מ דתוס' הקשו לר"נ דאוקמא בעומדת לגדל ביצים, ולית ליה לב"ש מוקצה הא בהדיא אית ליה לא יטול אא"כ מנענע מבעי"ו, ומב"ה דס"ל כר"ש ל"ק לר"נ הא ב"ה ס"ל מוקצה דקאמר זה וזה אני נוטל כבר כתב [הש"ס שם ד"י] דטעמא דב"ה זימנין דשביק שמנים ונוטל כחושים, ע"ש, אבל לב"ש דקאמר לא יטול אא"כ נענע ע"כ משום מוקצה הוא, לכך הקשו תוס' רק לב"ש דלית ליה מוקצה דב"ח חמיר טפי והקשה מהרש"א הא גם תרנגולת בע"ח היא, ותי' כמ"ש הרז"ה דדוקא יוני שובך וכדומה, הוי מוקצה ביותר דאינו גדילים בבית דס"ל דגם ב"ש מודה בהו ודכותי' אמרינן מודה ר"ש בבע"ח שמתו ע"ש ברז"ה וברמב"ן במלחמותיו, הרי דהרז"ה מדמה יוני שובך לשאר בע"ח שמתו וזה פשוט. אבל בהא דבסוף ביצה לא אסיק אדעתיה הך סברא דבייתות ומדבריות אפי' לר"ש, וס"ל דהך סתמא דאין משקין כו' אתי' דוקא כר"י. א"כ ל"ל סברא אחרת בביצה רק משום משקין שזבו, דאל"כ קשה קושי' תוס' לב"ש דאית ליה מוקצה בהדיא, ול"ש השתא תי' תוס' לפי ס"ד דמקשה דהתם, וע"כ טעמא דביצה משום משקין שזבו, ולא איירי מתני' בתרנגולת העומדת לגדל וכו', ובאמת מוקצה דבע"ח חמיר, ולפ"ז ליכא לחלק בין שבת ליו"ט, דאל"כ קשה עדין הו"ל למיתני הא דמגביהין ביו"ט דהא ס"ל לב"ה מסלק את הטבלא כולה ומנערה, וא"ל דסמיך אמה דתני ביצה, דהא ביצה הטעם משום משקין שזבו, וא"כ ליכא לחלק להס"ד בין שבת ליו"ט, ולא קשה מידי קושית מהרש"א, וצריך לומר דקושי' מהרש"א אזיל להרי"ף דס"ל במסקנא לחלק בין שבת ליו"ט, וס"ל ג"כ להילכתא הכנה דרבה, וקשה א"כ הוי ליה למיתני בעדיות, וא"ל דסמיך אמה דתני ביצה, דהא י"ל דביצה אסורה משום הכנה דרבה, ועכצ"ל תירוץ אחר אמה דלא תני בעדיות, ולשיטתו שפיר הקשה מהרש"א דהו"ל להש"ס ג"כ להקשות ולחלק באמת אהא דס"ל לר"י בהדיא משום מש"ז, ומש"ה לא אסר לטלטלה, ולולא הנ"ל הייתי אומר דל"ק קושית מהרש"א, דאי לא הקשה הש"ס מהאי ד"נ הוי אמינא לחלק דבשבת מוקצה מותר ונולד אסור. אבל ביו"ט אפי' מוקצה אסור, ועיין בהרא"ש שכ"כ בשם ר"ח וכן הסכים היש"ש, כך הוכרח לומר משים מש"ז, דלא תיקשי קושי' הש"ס לפלוגי בתרנגולת לכך מקשה לה בתרנגולת העומדת לאכילה, ולק"מ קושי' מהרש"א. אבל לדברינו הנ"ל דא"א משום מש"ז, ליכא לחלק בין שבת ליו"ט. דא"כ ליתני הא דמגביהין לענין יו"ט, וא"ל דסמיך אביצה דהא בביצה הטעם משום מש"ז. וא"כ קושי' מהרש"א במק"ע, דהו"ל להקשות בקיצור, הא אמר ר"י משום מש"ז, ואין אסורה בטלטול כנ"ל. ולפ"ז קושי' העולם על ר"ת במקומה עומדת דפסק לדידן מוקצה מותר ונולד אסור. א"כ איך קאמר הש"ס כולהו כר"נ לא, אמרי כי קושיין, דלפלגי בתרנגולת גופה ולר"ת הו"ל למימר הטעם בביצה משום נולד, ומוקצה באמת מותר, ולולא הנ"ל היה מקום ליישב דהרא"ש כתב בשלהי ביצה בשם ר"ת דהא דמקשה הש"ס בפ' כירה (דף מ"ה ע"ב) והא אמר ר"נ מאן דאית ליה מוקצה אית ליה נולד וכו' הוא רק בדרך הניחא בעלמא, ולא דהלכה כר"נ, תדע דבלא"ה הוה מצי לדחויי, הא טעמא דר"י משום מש"ז. ואף בטלטול אסרי כו' ע"ש, וקשה הא לית ראיה מהא ודאי אהא דמש"ז כתב שפיר דלא חש להו, דהש"ס לא אסיק אדעתיה הך סברא דמש"ז, משא"כ האי סברא לחלק בין מוקצה לנולד מסתמא היו נוהגין בימי אמוראים לפסוק במוקצה כר"ש, ובנולד כר"י, ואיך שייך לומר לא חש להשיב כיון דהוא דין שקר באמת לפי הפסק דר"ת, ועוד קשה קו' הסמ"ג על ר"ת דא"כ מאי מקשה הש"ס בשלהי שבת אהא דאמר ר"י הלכה כר"ש מסתם משנה דאין מבקעין כו' ע"ש אימא דהתם הטעם משום נולד עכ"ל, ונ"ל דהתוס' פסקו באמת נולד אסור בשברי כלים, ולא מחלקינן בין נולד לנולד, כמ"ש התוס' לס"ד בהאי דשברי כלים, וצ"ל איך יובן לדידן קושי' הרא"ש שהרי ר"י פוסק בנולד כר"ש בהא דעצמות וקליפין, ועי' במג"א שכתב להדיא לשיטת ר"ת מיקרי הא דעצמות וקליפין נולד, וצ"ל דס"ל לר"ת הא דקאמר בשלהי שבת רבי סתמא אחר תא אשכח, ה"פ כיון דאיכא סתמא במוקצה הא דאין משקין כו', ואיכא נמי הא דמגביהין דאפי' נולד מותר, וקשה אהדדי לכך הכריע דבמוקצה סמיך אסתם דמגביהין כו' ובנולד סמיך אהא דאין משקין כו', והשתא אתי שפיר בהקדם מש"כ הרז"ה אהא דר"נ דמחלק בין שבת ליו"ט, ומי איכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור, וכתב וז"ל, הריני מוסר לך כלל גדול בדיני מוקצה דדוקא בקורה שנשברה בשבת דבלא"ה בקוע מצד עצמו אסור בו לכך ביו"ט סתם כר"י, משא"כ מידי אחרינא דבשבת מותר מטעם מוקצה גם ביו"ט מותר, וביצה דאסור לב"ה היינו משום דגמיעה חי' ל"ש, וע"ש ברז"ה וברמב"ן במלחמותיו, ונ"ל דהרז"ה אזיל לשיטתו דהקשה לקמן אהא דפריך הש"ס שבת דעלמא תשתרי הא בשבת ל"ש לומר אי בעי שחיט לה ואכיל כל מה דבגווה, דשחיטה אסור בשבת, ותירץ דאריא הוא דרביע עליה, ע"ש בר"ן, אך הר"ת וחבריו כתבו דמיירי דיש חולה בתוך ביתו ע"ש, ושפיר הקשה שבת דעלמא תשתרי, לפ"ז לר"ת דליכא היתר רק בחולה אפי' בתרנגולת העומדת לאכילה. א"כ אינו מוכרח הדוחק של הרז"ה דגמיעה חיה לא שכיח, ע"ש ברז"ה, וקושי' מעיקרא ליתא דודאי ביו"ט אסורה משום מוקצה, ובשבת אסורה נמי בלא"ה דאי אפשר לשחיטה בשבת וכיון דהתרנגולת אסורה שוב אין היתר לביצה הנולדה ממנה, דאיך יתכן דבגמ' אמרינן איפכא דאיפלוגי בתרנגולת להודיעך כחן דב"ה דאף התרנגולת אסורה אבל לזה אין מ"ד דהתרנגולת אסורה וביצה שריא רק דהרז"ה הוכיח כן, לשיטתו, דס"ל אף בלי חולה מותר מטעם דאריא הוא דרביע עליה, ומוכח סברתו דגמיעה חי' ל"ש, והשתא אתי שפיר כל הנ"ל, ושפיר קאמר הש"ס כולהו כר"נ לא אמרי כי קושיין, וא"ל דהו"ל לאוקמי הטעם דנולד ומוקצה מותר, דא"כ מוכרחים אנו לחלק בין שבת ליו"ט, ודוקא