גבורת יהונתן יג

בהאי פלפולא, ודברתי עם גדולי תלמידיו וכו' עיי"ש. העתקתי דברי קדשו מהנוגע לידיעת בית חמיו הגאון שהיו כולם גאוני אדירי ארץ. בני הג"מ וואלף שפירא אב"ד דמדינת פיהס היו, א' בנו הג"מ אליהו שפירא אבד"ק טיקטין ור"מ בפראג בעהמ"ס א"ז ואליהו רבה, וחתניו היו הגאונים ר' יעקב רישער אבדק"ק מיץ בעהמח"ס שו"ת שבות יעקב הנ"ל, ור' דוד אפענהיים אבד"ק ניקלשבורג ופראג, ועי' ביערות דבש ח"א ד"ז בהספדו על חמיו כ' "ומדי דברי בו זכור אזכרנו עוד לעורר אבל יחיד ומי יחוש חוץ ממני כאשר אמרתי שהוא ממש אבי ותורתי דיליה היא, כי הוא אשר לקחני מבית אבי באשר אבי ואמי עזבוני בילדותי והוא נתן לי את בתו לאשה וגדלני והלבישני לא חסר לנפשי מאומה" וכו' ע"ש

והנה בשבת רבינו בבית חמיו בפראג הרביץ תורה ברבים מתוך עושר וכבוד, כי חותנו הגאון ואשתו הגבירה מרת מאטי בת הגביר והנדיב מו"ה מרדכי כהן פרנס ומנהיג דק"ק האמבורג החזיקו אותם בביתם נאוה וכל מחסורו היה עליהם למען יהיה לבו פנוי לשבת על התורה ועל העבודה, ואולם אחרי עברו עליו שם כשתי שנים העיר ה' את רוחו לנסוע משם לק"ק האמבורג לשבת באהל של תורה בבית אבי חמותו הגביר מ' מרדכי כהן הנ"ל אשר הקים שם עולה של תורה להחזיק על שולחנו גדולי ישראל ובעבור זה קבע שם גם רבינו בית מדרשו וישב שם השקט ושאנן כשתי שנים רצופות בשנות תע"ג ותע"ד, ובמשך זמן שבתו שם הוסיף אומין בלמודים וקנה שלימות בתורה בהקדמתו לס' כו"פ), ואח"כ חזר ושב לעיר פראג לבית חתני הגאון ז"ל, ובמשך הזמן נתמנה לדרשן שם, ובשנת תק"א נתקבל משם לאב"ד ולר"מ בק"ק מיץ המעוטרה (אחר נסיעת רבינו בעל פני יהושוע משם לק"ק פפנד"מ ושם נאספו אליו כל בני לוי לוית חן תלמידים הגונים מקצות הארץ והיא הורה להם סדר הלמוד בעיון בתלמוד ופוסקים ע"ד האמת והישר והסברא, וגם חבר שם ספרו הגדול אורים ותומים על ש"ע חו"מ אשר בו הראה נפלאות פלאי פלאות להאיר עיני חכמים בהלכה אבל לא היתה ידו משגת להוציאו לאור עולם מפני הוצאות הדפוס כי רבו בימים ההם, וגם שלא היה אז בעיר מיץ מקום הדפוס. ובשנת תק"ו נקרא רבינו על כסא הרבנות לק"ק פיורדא אחרי מות הגאב"ד דשם מו"ה ברוך כהנא ראפפורט שנפטר שם ביום א"ח דפסח תק"ו (ורבינו יהונתן בהספדו בק"ק מיץ בחודש אב תק"ו בס' יערות דבש ח"א דרוש י"ג כתב עליו שהיה זקן ויושב בישיבה והיה עוסק כל ימיו בתעניות וסגופים עיי"ש והוא זקני מצד אמי זי"ע), ורבינו נענה למבוקשם יען כי שם היה מקום הדפוס, וגם יושביה היו חכמים גדולים, ואולם אנשי ק"ק מיץ עכבו בידו אז שלא לצאת מעירם תוך הזמן שנתקשר עמהם להיות אצלם, ובשנת תק"י נתקבל רבינו לאב"ד ור"מ בג' קהלות אה"ו אחרי מות הגאון הגאב"ד בעל כנסת יחזקאל שהיה זקן הדור, ונפטר שם כ"ג תמוז תק"ט (ורבינו מספידו ביערות דבש בח"ב ד"ז וקורא אותו שארי, וזה מפני כי הגאון בעל כנסת יחזקאל היה מנכרי המגלה עמוקות כאשר העיר ע"ע בהסכמתו על האלפסי עם חדושי אנשי שם מהגאון מהר"ן שפירא שנדפס באמשטרדם שנת ת"פ). ובקהל אה"ו רצו לפאר את הכסא הרבנות ולהושיב עליו דגול מרבבה גאון נורא איש אשר יהיה פי שנים ברוחו וכל חכמי ישראל יהיו משכימים לפתחו, והנה בעת ההוא היה חונה בק"ק אלטונא איש אשכולות ה"ה דודי זקני הגאון הקדוש רבינו יעקב עמדין ז"ל הנקרא בשם יעב"ץ, והוא היה בנו של זקני רבן ומאורן של ישראל הגאון חכם צבי אשר הי' מקדם ג"כ אב"ד ור"מ באו"ה והג"מ יעקב היה מקודם אבד"ק עמדין ואח"כ קבע בית מדרשו בק"ק אלטונא עיר מולדתו ושם היה תורתו אומנתו, וחבר ספרים הרבה מאירים כספירים והיה לו תורה וגדולה במקום אחד גם בנין וחתנין רבנן, ורבינו יהונתן נענה לבקשתם ושמח לקראתם, כי או"ה למושב לו בק"ק אה"ו יען כי הרביץ תורה ברבים שם עוד בימי עלומיו בהיותו מסתופף בבית אבי חמותו הגביר הקצין ר' מרדכי כהן בק"ק האמבורג והיה חן המקום עליו, ובק"ק אלטונא שם היה נמצא אז מקום הדפוס ויהיה נקל להדפיס חבוריו באשר קותה נפשו הטהורה מאז ומקדם, ויהי באמצע זמן הקיץ בשנת תק"י נסע רבינו מעיר מיץ הלוך ונסוע לק"ק אה"ו ובעברו דרך מאנהיים כתב שם הסכמתו על הדפסת סדרי המשניות עם פי' הרע"ב ותויו"ט (דפוס זאלצבאך תקי"א) ובא שם עה"ח דברי החותם פה מאנהיים ה' אב תק"י לפ"ק הק' יהונתן בהרב המנוח מהר"ן זללה"ה, אנכי בדרך נחני ה' מק"ק מיין לק"ק אה"ו יע"א, וכבוד גדול נעשה לו בבואו לשערי העיר האמבורג אשר לא נעשה כן לבל הרבנים שהיו לפניו, ורבינו ישב שם על הכסא במנוחה שאננה ותהי ראשית ממלכתו מלאכת הקודש להחזיק את ישיבתו הרמתה להרביץ תורה בישראל ולהפיץ חוצה מעינותיו, ולכל צחה צמא לדבר ה' הזיל מים מדליותיו גם דרש ברבים בכל עת בדברי כבושים ותוכחת מוסר עד אשר רבים השיב מעון בנועם מדברותיו, בכה עשה כל הימים וביתו היה בית ועד לחכמים

אכן לא ארכו הימים ימי שלוה, והנה באו ימי רוגז, בשנת תקי"א נעשתה המחלוקה הגדולה והנוראה בין רבינו יהונתן ובין דודי זקני הגאון רבינו יעקב עמדן ואתו עמו הגאונים זקנו הרבינו אריה ליב אבד"ק אמשטרדם (הוא גיסו חתן זקני החכם צבי זי"ע ורבינו יהושע אבד"ק פפדמיי"ן בעל פני יהושע, כנודע, והמריבה היתה כמה שנים רצופות, וחכמי גאוני הדור ההוא בכל עיר ועיר מדינה ומדינה עמדו לימין צדקו של רבן ומאורן של ישראל רבינו יהונתן ז"ל והצדיקו את הצדיק והחסיד דמעיקרא ברוב מכתביהם אשר הריצו אליו ביראת הכבוד כאשר באו בדפוס בס' לוחות העדות אשר יצא לאור באלטונא שנת תקכ"א לפ"ק, ואחרי הרעש ואש המחלוקת אשר בערה משך ארבע שנים מאמצע שנת תקי"א עד אמצע שנת תקט"ו, אז קם הסער לדממה כי נגלתה צדקת רבינו לעיני בל ישראל

והנה הנפלא לראות בזה כי גם במשך שנות הזעם בעת אשר רדפו את רבינו מבית ומחוץ והבערה ללהב יצאה גם אז התכבדו עמו ראשי קהלות הקודש היותר גדולות בישראל והראו לו כל אותות אהבה וכבוד ויקראו אותו בקריאה של חיבה כי בא יבוא עליהם לכהן פאר בעדתם ולהיות להם לאב ולפטרון על העיר ועל המדינה, כן רואים