גבורת ארי על יומא יט

הכי קאמרי ליה משביעים אנו עליך על דעתינו ועל דעת ב"ד. ק"ל בעל דעתינו לחוד סגי ול"ל ע"ד ב"ד דהא בספ"ג דשבועות (דף כ"ט) אמרינן דכי אשתבע בתר פומיה אזלינן ולא בתר דעתיה ופריך מהא דתניא וכן מצינו כשהשביע משה את ישראל אמר להם דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא ע"ד המקום ועל דעתי ופריך לימא להו על דעתי ע"ד המקום ל"ל ומשני כי היכי דלא להוי הפרה לשבועתייהו ופי' רש"י כי היכא דתהוי השבועה ע"ד רבים דאין לה הפרה ואע"ג דאין ע"ד רבים פחות מג' כדאמ' בפ"ד דגיטין ע"ד המקום שאני והשתא הכא תקשה ע"ד ב"ד ל"ל דמסתמא הא דתנן מסרוה זקני ב"ד לזקני כהונה הרבה זקני כהונה היו ובעל דעתינו נמי סגי למהוי ע"ד רבים וא"כ בע"ד לחוד סגי ע"ד ב"ד ל"ל [וגם בע"ד ב"ד לחוד נמי סגי] דהא אין ב"ד פחות מג' [ותרווייהו ל"ל] ובשלמא התם דאע"ג דאמרי להם ע"ד המקום בהא לחוד לא סגי אי לאו דא"ל נמי על דעתי משום דאיכא למימר על דעת המקום חשיב כב' בני אדם ולא חד אלא שצריך בג' מש"ה אמר נמי על דעתי דהו"ל בג' אבל [הכא] בע"ד או ע"ד ב"ד לחוד סגי וי"ל מאן ס"ל התם דרבים הוי ג' ר' נחמן הא אית לי' ברפ"ד דגיטין (דף ל"ד) דבי תרי נמי ב"ד קרו להו דהשתא תרווייהו צריכא דאי בע"ד ב"ד לחוד ה"א על דעת בי תרי דקרואים נמי ב"ד ואי בעל דעתינו לחוד פעמים שלא יהיה בשעת שבועה אלא בשנים מזקני כהונה מש"ה השביעוהו ע"ד וע"ד ב"ד דע"י צירוף שניהם עכ"פ ג' הויין ולר"י דאמר התם אין רבים פחות מעשרה צריכי שניהם דפעמים לא יהיה עשרה אלא ע"י צירוף שניהם אלא הא ודאי קשה דפריך התם ספ"ג דשבועות (חסר כאן וחבל על דאבדין וכו'):