גבורת ארי על תענית ה.

מונה כ"א יום כדרך שמונה מר"ה עד יוה"כ. רש"י פירש ב' פירושים ושניהם תמוהים דהא דרב לאו אארץ ישראל קאי אלא אגולה שעושין ב' ימים טובים וסימנא כדרך שמונה מר"ה עד יוה"כ למה לי ולי נראה לפרש דטעמא יהיב למילתא בהאי סימנא מ"ט כיון שהתחיל שוב אינו פוסק אע"ג דספיקא הוא משום דמר"ה ועד יוה"כ מונין בגולה מיום א' דר"ה ועשירי לו עושין יוה"כ יום אחד ובע"כ ה"ט משום דסמכינן ארובא להקל באיסור כרת ועושהו כודאי שאלול חסר כל שכן שנסמוך אהאי רובא לענין הזכרה ולעשות שמיני של חג כאילו הוא ודאי שמיני של חג וכיון שהתחיל שוב אינו פוסק ונפקא מינה בהאי טעמא דלא הדר ביה רב אלא בהתחלה שהוא דחג ומטעמא דרובא אבל בהפסקה דפסח דליכא למימר זיל בתר רובא אכתי בשיטתיה קאי דפוסק במוספין ואומר עד מוסף דיום ב' וחוזר ופוסק:

ובהכי ניחא לי הא דאיצטריך הגמרא לקבוע הלכה דכיון שהתחיל שוב אינו פוסק. דפשיטא כיון דר"ש ורבא הכי סבירא להו ואף רב הדר ביה הוה ליה שמואל יחידאה לגבייהו ופשיטא דהלכה כרבים אבל למאי דפי' אתי שפיר דאע"ג דקיימי בהתחלה דחג בחדא שיטה מ"מ בהפסקה דפסח לא קיימי דשמע מינה מסימנא דיהיב רב דדוקא בהתחיל שוב אינו פוסק הדר ביה אבל בהפסקה קאי בשיטה ראשונה דפוסק במוסף וחוזר ומזכיר עד מוסף יום ב' וכל שכן לשמואל דאפילו מהתחלה לא הדר ביה כ"ש מהפסקה דס"ל דחוזר ומזכיר ור"ש ורבא דלא יהבי סימנא להתחלה אלא אמרי סתמא כיון שהתחיל שוב אינו פוסק ולדידהו שוה הפסקה להתחלה כמו שהתם שוב אינו פוסק ה"נ בהפסקה שוב אינו מזכיר וה"ל רב ושמואל נגד רב ששת ורבא תרי לגבי תרי בהפסקה משום הכי איצטריך הגמרא לפסוק כיון שהתחיל שוב אינו פוסק סתמא ולא מטעמא דרב ולפ"ז בהפסקה נמי כיון שפסק שוב אינו מזכיר אפילו ערבית ושחרית דיום ב:

רבי מאיר אומר עד שיצא ניסן שנאמר ויורד לכם וגו' קשה לי הא מפרש בגמרא דבימי יואל נתקיים מקרא זה דירד להם רביעה שניה בה' בניסן ובאותה שנה גדלה התבואה באחד עשר יום ע"י נס. וא"כ אין מכאן ראיה דזמן גשמים הוא לאחר הפסח עד שיצא ניסן ודלא כר"י דאמר עד שיעבור פסח הא רביעה זו ירד להם בה' בניסן הרבה ימים קודם לפסח. ועוד הא אין מתפללין על הדבר שהוא שנוי הטבע ומנהג העולם:

דתנן יורה במרחשוון. דתניא גרסינן דברייתא היא לקמן ולא מתניתין: