גבורת ארי על תענית ד:

תרי תנאי אליביה דר"י ק"ל הו"ל למימר הא דידיה הא דרביה כדתניא לעיל ר' יהודה אומר משום ר"י העובר לפני התיב' וכו' ואע"ג דבמתני' סתמא תנן ר' יהודה אומר העובר כו' אפ"ה יש לומר דרביה הוא דכה"ג מצינו בפרק ח' דזבחים (דף ע"ח) דתניא דלי שיש בו יין לבן כו' ר"י אומר רואין אותו כאילו הוא יין אדום ורמי התם מברייתא אחריתי ושני אביי הא דידיה הא דרביה דתניא ר"י אומר משום ר"ג אין דם מבטל דם הרי אע"ג דתני סתם ר"י אומר מוקים ליה אביי דרביה הוא והכא נמי הוה מצי ליה לשנויי הכא בהכי וזה ניחא טפי מלומר דפליגי תרי תנאי אליבא דחד תנא כדאמרי' בפ"ה דכתובות (דף נ"ז):

שאלה בי"ט מי איכא קשה לי הא משכחת לה שאל' בי"ט כדאמרינן בפ"ג דברכות (דף כ"א) הני בני בי רב דטעו ומדכרי דחיל בשבת גומרין כל אותה ברכה ופי' המפרשים לאו דוקא שטעה ונזכר בברכה ראשונה מן האמצעית אלא אפילו טעה ונזכר באיזה מהן יאמר כל אותה ברכה ומפרש התם דהיינו טעמ' דבדין הוא דבעי לצלויי שמונה עשרה בשבת ומשום כבוד השבת לא אטרחו רבנן ולפ"ז הוא הדין נמי ביו"ט אם טעה ונזכר גומר כל אותה ברכה והשתא משכחת לה שאלה ביו"ט בטעה ומזכיר דחול ונזכר בברכת השנים דגומר אותה והשתא קמ"ל מתני' דשואלין עד שיעבור ש"ץ ראשון ביו"ט ראשון של פסח דהיינו אם טעה בשחרית שואל וי"ל כיון דיו"ט ראשון של פסח זמן להפסקת שאלה מדאמר ר' יהושע במשנתנו האחרון אינו מזכיר וכיון דאינו מזכיר כל שכן שאינו שואל ובדין הוא להפסיק מלהזכיר מבערב אלא משום דלית כל עמא תמן כדפרישי' לעיל בשם הירושלמי והני מילי גבי הזכרה מזכירין מה"ט אבל בשאלה דליתא ביו"ט במתפלל כדרכו אלא בטעה לחוד דמילתא דלא שכיחא הוא לית לן בה להאי טעמא דלית תמן כל עמא ובטעי זה יזכיר וזה לא יזכיר. מאי עד שיעבור הפסח עד שיעבור זמן שחיטת פסח. פירש רש"י חצות היום של ערב פסח ובמנחה אינו שואל והא דלא פירש עד שיעבור כל זמן השחיטה דהיינו עד הערב ובמנחה שואל דא"כ הוה ליה למימר עד יו"ט ראשון של פסח וכדתנן העובר לפני התיבה ביו"ט ראשון וכו' אלא ע"כ עד שיעבור זמן שחיטת פסח אתחילת זמן שחיטתו קאי שהוא עד המנחה ובמנחה פוסק ונראה לי דה"ט דר"י דבמנחה אינו שואל דבשיטת רבו קאי דסבירא ליה גבי הזכרה דראשון מזכיר ולא אחרון משום דלהפסיק מבערב אי אפשר דלית כל עמא תמן ושחרית נמי דאף הוא סבר שהפסיק מבערב כדמפרש בירושלמי ה"נ סבירא ליה לר"י דזמן שאלה אינו אלא עד ערב פסח אלא דבערבית ושחרית א"א מהאי טעמא דירושלמי גבי הזכרה מש"ה במנחה פוסק מלשאול:

מיהו לטעם אחרון דירושלמי כדי שיצאו המועדות בטל והאי טעמא אהפסקה נמי קאי כדפרי' לעיל והאי טעמא לא שייך בערב פסח גבי שאלה ואמאי אינו שואל במנחה וצ"ל דרבה כטעמא קמא סבירא ליה ואם נפרש האי עד שיעבור זמן של פסח כפשוטה דהיינו עד הערב בע"כ ה"ט דר' יהושע גבי הזכרה כדי שיצאו המועדות בטל דאי משום דלית כל עמא תמן נהי דביו"ט ראשון של פסח ליכא למיחש מהאי טעמא דהא אין שאלה ביו"ט מ"מ יש לחוש במוצאי יו"ט בלילה להאי דלית כל עמא תמן וישאל ומה"ט הוה ליה להפסיק מלשאול במנחה בערב יו"ט ואפשר כיון דערבית ושחרית של יו"ט הסמוכין להפסקה אין לחוש לשמא ישאל דהא אין שאלה ביום טוב ומשום חשש יום שני להפסקה לא חיישינן דמסתמא בתוך זמן זה ישמע שהגיע זמן הפסקה. הלכה כר' יהודה. פירוש כר' יהודה דמתניתין דהעובר לפני התיבה כו' ומשמע דבכולה מילתא הלכה כן אף במאי דאמר ביו"ט ראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר דמפסח ואילך אינו זמן גשמים ודלא כאידך תנא אליבא דר"י דאמר עד מתי שואלים את הגשמים עד שיעבור פסח דתרי תנאי אליבא דר"י וכל שכן דלית הילכתא כר' מאיר דאמר עד שיעבור ניסן וכן פסקו כל הפוסקים ואני תמה הא בפרק ח' דנדרים (דף ס"ב) תנן כה"ג לענין נדרים בנודר עד שיפסקו גשמים עד שיצא ניסן כולו דברי ר"מ ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח ומשמע ודאי דר"מ ור"י לטעמייהו אזלי דלר"מ זמן גשמים עד שיצא ניסן כולו לפיכך עד אותו זמן שואלים ובנודר עד הגשמים אסור עד שיצא ניסן כולו ולר' יהודה אין זמן גשמים אלא עד שיעבור פסח בלבד משום הכי אין שואלים אלא עד אותו זמן ובנודר עד הגשמים אין אסור אלא עד אותו זמן ולפ"ז לאידך תנא דר"י דקיי"ל כוותיה דביו"ט ראשון של פסח הוי זמן הפסקה של שאלה והזכרה אין זמן גשמים אלא עד יו"ט ראשון של פסח וא"כ ה"ה נמי דבנודר עד הגשמים אין אסור אלא עד יו"ט ראשון של פסח דמכאן ואילך אינו זמן גשמים והא לענין נודר עד הגשמים פסקו הפוסקים כר"י דפ"ח דנדרים דבנודר עד הגשמים אסור עד שיעבור הפסח ואמאי מיו"ט ראשון של פסח ואילך לישתרי דהא מכאן ואילך אינו זמן גשמים לאידך תנא אליבא דרבי יהודה דהעובר לפני התיבה דהלכה כמותו ואפשר דסבירא להו להפוסקים דאע"ג דפוסקים ביו"ט ראשון של פסח מלשאול ולהזכיר לאו משום דאין דרך גשמים לירד מכאן ואילך דודאי דרכם לירד כולו ניסן לר"מ ולר"י עד שיעבור הפסח אלא היינו טעמא דפוסקין מלשאול ולהזכיר מתחילת פסח ואילך משום דמעתה אין שום תועלת לפירות השנה בירידתן ואין צריך לבקש עליהם וכיון דדרך גשמים לירד עד שיעבור פסח לר' יהודה ולר"מ ניסן כולו אין קרוי עד שיפסקו גשמים עד אותו זמן דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם והיינו טעמא דבנדרים ליכא ג' מחלוקת כמו דפליגי במכילתין לענין שאלה והזכרה אלא ודאי כדפרישית מ"מ אין זה כדאי לחלק ביניהם בלי ראיה ברורה דמן הסברא ודאי הא בהא תליא:

מיהו אכתי איכא למידק מפרק קמא דר"ה (דף ו) דתניא גבי משכיר בית לחבירו דאם אמר לשנה זו אפילו לא עמד אלא באחד באדר כיון שהגיע אחד בניסן עלתה לו שנה ופריך ואימא תשרי ומשני סתם כי אגר אינש ביתא לכולהו ימות הגשמים אגר ותנא קמא דברייתא ותנא דידן בניסן נמי משכח שכיחי קיטרי פי' עבים מתקשרין וגשמים יורדין מכלל דלתנא בתרא כולה ניסן מתחילתו אין זמן גשמים והא דלא כמאן מהני ג' תנאי דשמעתין בשלמא לת"ק דברייתא ותנא דידן דס"ל בניסן נמי זמן גשמים אפשר לומר דס"ל כר"י והזמן הוא עד הפסח לר' יהודה דמשנתינו או עד שיעבור הפסח לאידך תנא אליבא דר"י אבל לתנא קמא דברייתא תקשה מההיא דנדרים וממכילתין:

מיהו קושיא ראשונה מהא דנדרים דפסקו בנודר עד הגשמים דאסור עד שיעבור פסח כר"י דאמר הכי והא קיי"ל כהא דביו"ט ראשון של פסח פוסקים מלהזכיר ש"מ דמאותו יום אינו זמן גשמים י"ל דלמאי דפירשתי דהא דקאמר בירושלמי כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם דהאי טעמא אהפסקה נמי קאי דמש"ה פוסקין מלהזכיר של גשם במוסף של יום טוב ראשון דפסח ומזכירין של טל במקומו ניחא דלעולם זמן גשמים עד שיעבור פסח והא דמפסיק במוסף יו"ט ראשון היינו טעמא כדי שיצאו המועדות בטל ולא משום דמעתה אין זמן גשמים אבל מ"מ מההיא דפ"ק דר"ה אההיא דפרק ח' דנדרים ודאי קשיא ושם בחידושי יתבאר דבר זה:

הא לן והא להו פי' מתני' דהאחרון מזכיר לבני ארץ ישראל וההיא דז' במרחשוון דרבן גמליאל לבני בבל וק"ל הא תנן לקמן רבן גמליאל אומר בז' בו כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת פירוש שיחוזר מעליית הרגל מירושלים לביתו כדאמרינן בפ"ב דבבא מציעא (דף כ"ח) גבי הכרזת אבידה אלמא הא דבז' בו בא"י מיירי ואע"ג דפריך עלה מאי שנא לדידן וכו' מ"מ מאי ס"ד דמתרץ לומר כן. ועוד דהגמרא נמי לא ירד להאי שינויא מה"ט דפרי' אלא דאקשה עליו מאי שנא לדידן דאית לן פירי כו' וה"ל להקשות מגופה דמתני דאיירי בע"כ מבני א"י ומשום עולי רגלים:

ועוד קשה לי דאפילו לפי המסקנא משמע דהאי שינויא הא לן והא להו במקומו עומד דקאמר כי אמר ר"י בזמן שאין בהמ"ק קיים כלומר משנתנו דהעובר לפני התיבה מוקי לה בזמן שאין בהמ"ק קייםודרבן גמליאל לן דהא לא קאמר אלא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים משמע דלא הדר ביה מהא דמוקי למשנתנו להו ודר"ג לן. ועוד מדסמיך השתא דאתית להכי הא והא לדידהו כאן בזמן שבהמ"ק קיים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים מכלל דלשינויא קמא לא מיירי מלהו ובזמן שבהמ"ק קיים דא"כ היינו הך אלא משנתנו מלהו איירי ובזמן שאין בהמ"ק קיים ודר"ג לן מיירי והא ודאי אי אפשר לומר כן דבע"כ מלדידהו ובזמן שבהמ"ק קיים איירי ר"ג דאיכא עולי רגלים ועוד קשה לי דאמר התם חנניה אומר ובגולה עד ס' בתקופה משמע דהאי מתניתין דר"ג בארץ ישראל קאי דהא חנניא עלה קאי ואם כן איך יאמר כי קאמר רבי יוחנן בזמן שאין בית המקדש קיים והא דרבן גמליאל לן. דאכתי שינויא הא לן והא להו כדקאי קאי ודרבי יוחנן להו בזמן שאין בית המקדש קיים אבל להו בזמן הבית לא מיירי כלל לההוא שינויא עד למסקנ' דקאמר השתא דאתית להכי:

ועוד קשה לי הא כל מה דדחיק הגמרא היינו כי היכי דלא ליפליג רבי אלעזר אדרבי יוחנן והא השתא דמוקי לדרבי אלעזר בבבל ככל לן ולהו בכולהו דגמרא דלן בבל ולהו ארץ ישראל הא פליג אדשמואל דתניא לקמן חנניא אומר בגולה עד ס' בתקופה אין שואלין ואמר שמואל הלכה כחנניא והאי גולה היינו בבל כדמוכח התם דמייתי עלה תתאי לא בעו מיא ורב אמר עתירא בבל דחצדא בלא מטרא ואם באנו להשוות דברי שמואל ורבי אלעזר צ"ל דר"א מיירי להו ושמואל לן ובע"כ פליג אדרבי יוחנן דאמר התחיל לשאול והתחיל להזכיר דהיינו אחר החג מיד. והא ליתא לא לן ולא להו. ולמאי דמשני השתא דר"א ור"י בחד שיטתא קיימי ודר"י להו ודר"א לן פליג אדשמואל דאמר בגולה עד ס' בתקופה ואמאי ניחא לאוקמי לר"י ור"א בחדא שיטתא וממילא פליגי ר"א ושמואל מלאוקמי לשמואל ור"א בחדא שיטתא ור"א פליג אדר"י:

והא ליכא למימר דחנניא דאמר בגולה לאו מכולה בבל מיירי אלא מפומבדיתא שהיא עיקר גולה כדתנן בפרק ב' דר"ה (דף כ"ב) עד שרואה את הגולה כולה לפניו כמדורת אש ומפרש בגמרא מאי גולה פומבדיתא ואע"ג דאיכא מ"ד לקמן סוף פרק א' (דף י"ד) דעיר אחת הצריכה למטר כגון נינוה כיחידים דמי ובשומע תפלה הני מילי עיר אחת גרידא. אבל הכא מיירי מפומבדיתא וכל דסגי קבא דידה וכדאמרינן בפ"ד דכתובות (דף נ"ד) בבל וכל פרוודהא נהוג כרב נהרדעא וכל פרוודהא נהוג כשמואל ועד היכן נהרדעא עד היכא דסגי קבא דנהרדעא ולפי זה צ"ל דגם נהרדעא שוה לגולה בהא ולא לשאר בבל דהא נהרדעא אתרא דשמואל היא וכדאמרינן בפרק י"ו דשבת (דף קי"ו) גבי פסקי סידרא בכתובים במנחה דשבת ובפ' תשיעי דגיטין גבי מבטלי קלא והא לקמן אהא דאמר שמואל הלכה כחנניא פריך מהא דקאמר שמואל מזכירין מכי עיילי ציבי לבי טבות רישבא ומשני אידי ואידי חד שיעורא הוא:

והא לן דאמר אליבא דר' אלעזר דבז' במרחשון היינו שאר בבל דצריכים למטר קודם לכן מיהו כיון דאית להו פירי בדברא אין שואלין עד ז' בו ובארץ ישראל שהוא מקום הרים ואין להם פירי בדברא כר' יהושע והשתא לא פליגי שמואל ור"י ור"א אהדדי דג' זמנים איכא לשאלת מטר וכדפרי':

אבל זה דוחק לחלק בבבל גופה בין מקום למקום דהא כל מדינת בבל בעמק היא יושבת כדאמרינן בפרק בתרא דזבחים (דף קי"ג) למה נקרא שמה שנער שכל מתי מבול ננערו לשם. וה"מ לקמן דקאמר עתירה בבל דחצדא בלא מטרא ואמר נמי שוכנת על מים רבים כו' והכי משמע בכמה דוכתי והא ליכא למימר דניחא ליה יותר לומר דלא פליג ר"א ארבי יוחנן מאדשמואל דר"י רביה דר"א הוא ליתא דהא רב נמי סבירא ליה לקמן כשמואל דאמר רב יום ס' כלאחר ס' ורב נמי רבו דר' אלעזר הוה כדאמרינן בפרק ח' דחולין (דף קי"א) דאמר שמואל לר"א לרבך יהיבי ליה ואכל וארב קאי ובע"כ דהגמרא לא חש לתרץ אלא מה דמקשה דר"א אדר"י ומשני לה די"ל דלא פליגי דהא לן והא להו ואע"ג דלפ"ז פליג אדשמואל לית לן בה ואי הוי מקשי ליה מדרב ושמואל אר"א הוה משני להיפך דר"א להו ודידהו לן וכן דרך הגמרא דאינו חש לתרץ אלא מאי דאקשה ליה בהדיא לומר דלא פליגי ואע"ג דע"י ההוא שינויא בע"כ איכא פלוגתא דתנאי או אמוראי אחרינא לא חש לה:

ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן ואהתחלת הזכרה קאי כדמסיק וקשה לי אמאי לא פריך נמי בהפסקת יו"ט ראשון של פסח וכל אחד מהני אמוראי יאמר בהפסקה כמו דסבירא ליה בהתחלה דמאי שנא הפסקה מהתחלה וי"ל משום רבותא נקיט לה לענין התחלה דבחג משום דאלול רוב פעמים הוא חסר כדאמרינן בפרק א' ובפ"ב דראש השנה ובפ"א דביצה מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר ומש"ה אין עושין יוה"כ אלא חד יומא אע"ג דחמיר דבכרת משום צערא לא גזרו רבנן והלכו בתר רוב שנים דאין אלול מעובר וכדמוכח פ"ק דר"ה (דף כ) וכמ"ש שם בחידושי ולפי' רש"י אפילו ר"ה לא עשו אלא חד יומא דסמכי ארוב שנים וכמ"ש שם משום הכי נקיט בהתחלה לרבותא לא מבעיא הפסקה דפסח דאדר פעמים מלא פעמים חסר דלא כמר עוקבא דאמר התם (דף י"ח) אדר הסמוך לניסן לעולם חסר דהא איתותב התם הלכך פוסק וחוזר ומתחיל לרב בו ביום במנחה פוסק ולשמואל בערבית אלא אפילו בהתחלה דחג דרוב פעמים אלול חסר אפ"ה חוזר ופוסק לכל חד כדאית ליה ולא אמר ניזיל בתר רובא לגבי האי מילתא ויום טוב ראשון עיקר וכיון שהתחיל בראשון לא יפסיק עוד לגמרי מיהו י"ל דרבא דאמר כיון שהתחיל שוב אינו פוסק לא אמר אלא בהתחלה דאית לן למיזל בתר רובא אבל בהפסקה לא אמר ובסמוך תראה הכרח להא דפרישית: