גבורת ארי על מכות ב:

ואין משלמין את הכופר ואין נמכרין בעבד עברי. נ"ל דלאו בחדא מחתא נינהו דבכופר לוקין כשהוזמו כמו שלוקין בעדות בן גרושה וגלות כיון דלא שייך בהו דין הזמה כלל כמו בהני מטעמא דלאו בני כפרה נינהו אבל בהא דאין נמכרין בע"ע אין כאן מלקות לא מיבעי היכא דאית ליה לדידיה אע"ג דלית להו לדידהו דאיהו לא נזדבן אלא משלם אינהו נמי לא לקי דהא אי הוי להו ממון חייבין לשלם כל מה שהעידו עליו שגנב משום כאשר זמם א"כ אע"ג דלית להו לאו בני מלקות נינהו כיון דרמי עלייהו תשלומין מידי דהוי אשאר זוממי ממון דבני תשלומין נינהו ואע"ג דאין להם פטורין מן המלקות דהא כל ימיהם בעמוד ושלם קאי אלא אפילו היכא דלית ליה לא לדידי' ולא לדידהו נמי לא שנא ואפי' למאי דסבר רב המנונא למימר לקמן דהא דאין נמכרין בע"ע היינו היכא דאית ליה לדידיה אבל היכא דלית ליה נמכרים הנ"מ לענין מכירה כיון דלית ליה לדידיה דאיהו מזדבן אינהו נמי מזדבני משום כאשר זמם שרצו להפסידו ממון וכיון דאין לו בע"כ היה נמכר אינהו נמי נמכרים משום כאשר זמם אבל לענין מלקות למאי דמסיק רבא דרחמנא מיעט דאין נמכרין מ"מ חיובא דממונא לא פקעי מינייהו ואע"ג דאין להם לאו בני מלקות נינהו דהא בעמוד ושלם קאי לעולם וכדפי'. והטור ח"מ [סימן ל"ח] כתב אם העידו באחד שגנב ואין לו לשלם ובאו לחייבו להיות נמכר בגניבתו והוזמו לוקין ואין נ"ל לא מיבעי היכא דאית להו לדידהו אע"ג דל"ל לדידי' כיון דבני תשלומין נינהו אין לוקין ומשלמין אלא אפילו ל"ל לא לדידיה ולא לדידהו אפ"ה אין לוקין כיון דבעמוד ושלם קאי אם יהי' להם וכדפירשתי:

ואין נמכרין בעבד עברי פרש"י אם העידו שגנב ואין לו מה לשלם ונגמר דינו למכור והרמב"ם בפרק כ' מהל' עדות כתב העידו עליו שנמכר בע"ע והוזמו לוקין נראה שמפרש הא דאמרינן אין נמכרין בע"ע הוא בכה"ג שהעידו על אחד שנמכר בע"ע ודברי תימה הן בעיני דהא סוגיא דר"ה ורבא דבסמוך משמע כפרש"י דמיירי בהעידו עליו שגנב והוזמו דדינו להיות נמכר בגניבתו וגם בעיקר הדין יש לתמוה אם העידו בא' שנמכר בע"ע והוזמו אין לו ענין למלקות אלא אי אית ליה דררא דממונא בעדותן כגון שהעידו שנמכר מכבר וסילק לו האדון דמי מקנתו אם הוזמו חייבין לשלם לו כפי שויו של דמי מקנתו שרצו להפסידו בעדותן: