גבורת ארי יומא צט

ממילואים וכן יוה"כ שלומד ממנו בכל מילי למילואים דהא בשאר קרבנות לא דמי אהדדי כדכתיבי קראי א"ו במקצת סגי. ועוד ק"ל אי האי דנין אמוסף קאי מאי קאמר לאפוקי עצרת דב' אילים נינהו הא במוסף דעצרת לא היה אלא איל א' לחוד כדכתיב התם ואי ב' אילים דקאמר אחובת היום דעצרת לחוד קאי ולא חשיב דמוסף בכללן הא ודאי דברי תימה הוא דלגבי יוה"כ ל"ת אלא דמוסף והכא שביק לדמוסף לגמרי ואפי' מכלל לא כייל ליה עם של חובת היום דעצרת והול"ל לאפוקי עצרת דג' אילים נינהו ב' דחובת היום וא' של מוסף עמהם דהא גבי יוה"כ עושה את של מוסף לעיקר ולגבי עצרת אפי' מטפל לא טפל ליה למחשביה עם של חובת היום בכללן ועוד קשה מ"ש דדן ביוה"כ ממוסף דידיה לחוד ואע"ג דהוי נמי איל של אהרן דחובת היום הוא לא חשיב [ליה] ואילו גבי עצרת חשיב חובת היום דהא ב' אילים דגבי עצרת דקאמר משל חובת היום מיירי. ועוד ק"ל מאי פריך אלא למ"ד ב' אילים נינהו מא"ל מאי קושיא הא דנין אמוספין לחוד קאי והא לכ"ע איל דאחרי מות לאו מן המוספים הוא אלא חובת היום דהא לא נכתב בו מלבד עולת התמיד כדכתיב גבי כל המוספים. מיהו איכא לפרש איפכא מפירש"י דנין פר א' ואיל א' דקאמר אחובת. היום קאי ולא מיירי ממוספים כלל דביוה"כ לחובת היום לא היה אלא פר א' ואיל א' ושניהם אשל אהרן קאי דהוי לחובת היום וכן במילואים לחובת היום לא היה אלא פר אחד ואיל אחד לאפוקי עצרת דב' אילים נינהו לחובת היום ופריך הניחא למ"ד יוה"כ איל אחד הוא לאו אאילו של אהרן דקא מתרץ ליה קאי אלא אאיל העם דמיירי מיניה הברייתא שמביא בסמוך ולדידיה ניחא דכיון דאיל א' הוא א"כ אינו לחוה"י אלא למוסף דהא מלבד עולת התמיד דחומש הפקודים עליה נמי קאי כדכתיב בכל המוספים מלבד עולת התמיד אלא למ"ד ב' אילים נינהו וא"כ אההוא איל דאחרי מות לא נכתב מלבד עולת התמיד והו"ל חובת היום מאי איכא למימר הא ביום הכיפורים נמי ב' אילים נינהו לחובת היום ולפ"ז הכל ניחא ולק"מ מכל מה שהקשיתי. מ"מ אכתי קשה מאי משני אפ"ת ראב"ש התם חד לחובת היום כו' הא ביוה"כ נמי הוי ב' לחובת היום של אהרן ושל העם וזה לפירש"י נמי קשה דהו"ל הני תרי דחובת היום וכמש"ל. ועוד ק"ל לפירש"י דמשמע למסקנא הדר ביה ממאי דבעי לדון יוה"כ מטעמא דפר ואיל דמוספים דידיה דמי למילואים אלא יליף לה מטעמא דחובת היום דידיה דמי למלואים בפר ואיל א' דהכי פירש"י לאפוקי עצרת וכו' א"כ לרבי דאמר איל א' הוא ע"כ היינו איל למוסף דכיון דהוא הוא נמי הא' בחומש הפקודים וכתיב התם מלבד עולת התמיד היינו מוסף א"כ לא היה שום איל לחובת היום ביוה"כ מהשתא מאי אולמא דילפינן יוה"כ ממילואים יותר מעצרת אי משום דעצרת לא דמי למילואים דאילו התם איל א' לחובת היום והכא ב' אילים לחובת היום הא יוה"כ כ"ש דלא דמי ליה כלל דליכא בו איל כלל לחובת היום ובע"כ לרבי מדמי יוה"כ למלואים מטעמא דמוספים דמי ליה וזה תימה דאליבא דמר מדמי ר"א להדדי מטעמא דמוספים אע"ג דלא דמי לחובת היום ואליבא דמר איפכא מיהו הא לק"מ דא"ל אליבא דרבי נמי מחובת היום גמר לה למסקנא כמו לר"א ואע"ג דרבי א"ל איל א' הוא אפ"ה כיון דכ"ר לאיל העם נמי גבי חובת היום באחרי מות הו"ל של חובת היום מ"מ קשה מה שהקשיתי הלכך נ"ל לפרש דהא דקא' דנין פר א' ואיל א' כו' היינו משל חובת היום דיוה"כ קאמר וכפי' המסקנא אליבא דר"א דמיירי מחובת היום ה"נ מיירי הכא וע"ד שפירשתי ואע"ג דבחוה"י דיוה"כ היו ב' אילים א' שלו וא' של העם אפ"ה כחד חשיבי דהא איל שלו קרב עליו ועל אחיו הכהנים ולא בשביל העם ואיל העם קרב על העם ולא עליו ועל הכהנים דומיא דפרו ושעיר הפנימי שנאמרו עם האילים הללו שקריבים נמי כה"ג דאמרן וכיון דעל מי שקרב איל זה לא קרב חבירו נמצא לכל א' מהם אין כאן אלא איל א' לאפוקי עצרת דב' אילים נינהו וכל א' קרב אכהנים והעם נמצא על כל א' קרב ב' אילים ולא דמי לשל מילואים דלא קרב אלא איל א' על אהרן ופריך למ"ד ב' אילים נינהו א"כ ביוה"כ נמי קרבו ב' אילים על כ"א דהא השני בא בשביל הכהנים והעם ביחד ובתחלה קרבו על כל א' מהם איל נמצא בשביל כל א' מהם קרבו ב' אילים ומשני התם חד לחובת היום וחד למוספים ושל מוספים לא חשיב אלא של חובת היום לחוד ומהשתא אליבא דרבי דאמר איל א' הוא איכא למימר דאיל העם לאו חובת היום הוא כיון שהוא האמור בחומש הפקודים אלא של מוסף הוא ואיל א' דאמר הגמרא גבי של יוה"כ הוא דאהרן לחוד דחוב"י הוא וא"ל דאיל העם אפי' לרבי חובת היום אע"ג דנאמר בחומש הפקודים גבי מוספים מ"מ הואיל ונאמר נמי גבי חובת היום דאחרי מות הו"ל חובת היום ומ"מ אילו ואיל העם חדא הוא כיון דאינן מכפרים אלא על אנשים מחולקים וכדפירשתי:

ואימא ר"ה. ק"ל מאי פריך הא כבר שני גבי עצרת דנין פר א' ואיל א' מפר א' ואיל א' ואחובת היום קאי אפי' לפי פירש"י לפי המסקנא לאפוקי עצרת דב' אילים לחובת היום הן והשתא עצרת דיש בו יותר אילים משל מילואים וא"ל בכלל מאתים מנה אפ"ה כיון דלא דמי למילואים לגמרי לא גמרינן מיניה כ"ש ר"ה דאין בו חובת היום כלל אלא מוספים בלבד דלא דמי כלל למילואים שהיה בו חובת היום דליכא למילף ממילואים ומאי פריך ואימא ר"ה. ונ"ל דודאי כל היכא דמוספים דידיה דמי לחובת היום דמילואים אפשר למילף ממילואים דהא מוספים חובת היום הן דהא מחמת קדושת היום הן באים מיהו היכא דאיכא חובת היום ומוספין מדפלגינהו רחמנא להני לחוד ולהני לחוד ולא כייל להו כחדא בחדא פ' ש"מ דענינים חלוקין הן לפיכך משני גבי עצרת בסמוך התם חד לחובת היום וחד למוספים כלומר וליכא בחדא ענינא ב' אילים דאיל דמוספים ענין לעצמו הוא וכן דחובת היום ודמי קצת למילואים דבחובת היום שלו לא היה אלא איל א' אבל בעצרת ב' אילים לחובת היום ולא דמי למילואים ומוסף דעצרת נמי לא דמי למילואים דבמוסף דעצרת היה פרים ב' כדכתיב ובמילואים לא היה אלא פר א' הרי שלא מוסף עצרת ולא חובת היום דידיה דמי למילואים לפיכך א"א למילף מיניה אבל מוסף ר"ה שלא היה בו אלא פר ואיל א' למוספים ודמי לחובת היום דמילואים ודאי אפשר למילף מחובת היום דמילואים דהא מוספים דידיה נמי חוה"י הן:

דף ג' ע"ב קיחות דעלמא קח לך סמים. ק"ל הא האי קרא גבי סמני הקטורת כתיב והא אא"ל דקטורת דק"צ הוא יהא בא משל יחיד ובהדיא תנן בפ"ד דשקלים מותר הקטורת כו' אלמא מתרומת הלשכה היתה באה ועוד הא חובת דורות הוא ולאחר מיתת משה מא"ל ועוד ק"ל אמאי נקט הגמרא קח לך שנאמר גבי סממני הקטורת ולא נקט קח לך בשמים ראש דקדים בקרא והוא נאמר גבי שמן המשחה שעשה משה במדבר שלא היתה אלא לשעה וי"ל דמאן דאית ליה קח לך משלך ס"ל דקטורת שבמדבר כ"ז שהיה משה קיים היה באה משלו ומוסרו לצבור וה"נ מהני בכל ק"צ כדאמרינן בפ"ק דר"ה (דף ז') יחיד שהתנדב משלו כשירים ובלבד שימסרם לציבור וה"ט דלא מייתי לקרא דשמן המשחה אע"ג דקדים לשל קטורת דרבותא קמ"ל דלמ"ד קח לך משלך אפי' גבי קטורת דק"צ הוא נמי ס"ל הכי וע"ד שפירשתי ועדיין אין דעתי נוחה בזה ואי לאו דמסתפינא ה"א דטעות סופר נפל בספרים שלנו וה"ג קיחות דעלמא קח לך בשמים והיינו קרא דגבי שמן המשחה וע"כ לא פליג ר"י דקח לך משלך אלא בדבר שאינו בא לכפרה כמו חצוצרות ושמן המשחה וכן פרה אינה באה לכפרה כדאמרינן בריש שמעתין לכפר כתיב ופרה לאו בת כפרה היא הלכך אי לאו משום ויקחו אליך היה אפשר לבוא משל יחיד אבל קטורת דמכפרת כדאמרינן לקמן בפ"ד (דף מ"ד) למדנו לקטורת שמכפרת כו' ע"כ א"א לבוא אלא מש"צ כמו פר ואיל של אהרן דמילואים ויוה"כ דאפי' למ"ד קח לך משל צבור הכא מודה דמשלו הוא דמוכח קרא ה"נ למ"ד קח לך משלך היכא דמוכח מודה דע"כ משל צבור וקטורת דמכפר מוכח בע"כ דמש"צ בא ואע"פ שפירש"י בדר"י כביכול בשלך אני רוצה אם היה צבור כו' ש"מ דמ"ד קח לך משלך אפי' בדבר שמכפר נמי ס"ל הכי דברי תימה הוא דקח לך דגבי חצוצרות מאי כפרה שייך בהם א"ו פי' ב' דרש"י עיקר לפי שדבר קשה כו' אאל"כ אלא שאין בידינו להגיה הספרים מסברא:

עשיות דעלמא עשה לך שתי חצוצרות. ק"ל אמאי לא קאמר עשיות דעלמא ועשית לך ארון עץ דקדים בקרא