גבורת ארי יומא ק

לדחצוצרות ועוד דקרא זה מוזכר בההיא ברייתא וכ"ת כיון דכתוב א' אומר ועשו ארון דש"מ דמש"צ בא ובע"כ לכדדריש אבא חנן אתי וכ"ע מודו לה הא ליתא דבפ"ב דמנחות (דף כ"ח) תניא חצוצרות שעשה משה כשרים לו ופסולים לדורות ופריך מ"ט אילימא משום דכתיב עשה לך לך ולא לדורות אלא מעתה ועשית לך ארון ה"נ לך ולא לדורות אלא אי למ"ד לך משלך או למ"ד בשלך אני רוצה ה"נ מב"ל כו' אלמא דגבי ועשית לך דארון נמי פליגי וי"ל משום דבברייתא קתני בדר"י ועשה לך נקטה גמ' לקרא דחצוצרות דכתיב התם נמי עשה לך אבל גבי ארון ועשית לך כתיב מיהו קצת קשה אתנא גופיה כיון דפליג נמי גבי ארון אמאי לא נקט לקרא דארון דקדים:

והקריב את פר החטאת אשר לו ל"ל ש"מ האי לו משלו הוא ק"ל אכתי מנלן דאיל יוה"כ משלו בא דהא גביה ל"כ אשר לו ולעיל קאמר בפשיטות דנין פר ואיל שלו מפר ואיל שלו אלמא פשיטא לן דאיל יוה"כ משלו בא ולא מש"צ ונ"ל מדכ"ר בזאת יבוא אהרן אל הקודש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה ובע"כ האי איל לעולה לאו איבוא אהרן אל הקודש קאי דהא איל קרב בחוץ ולא בא אל הקודש א"כ ל"ל דכ"ר להאי איל הכא אלא ש"מ לאקושי שיהא משלו כמו הפר:

ה"ג בקצת ספרים ריש לקיש מתני תרתי ושיבוש הוא דריש לקיש לא יליף לגמרי מהאי קרא דמילואים אפי' איוה"כ אלא מסיני יליף יוה"כ ודפרה ס"ל מעלה בעלמא כדאמרינן לקמן ובקצת ספרים גרסינן ריב"ל מתני תרתי וגירסא נכונה היא:

ההוא דרביה כתבו התוס' המ"ל אמוראי נינהו אליבא דר"י אלא וכו' ואני אומר דודאי בכ"מ נ"ל טפי דתרתי פליגי אטעמא דנפשייהו ולא פליגי אליבא דחד כדאמרינן בפ"ה דכתובות (דף נ"ז) מיהו הכא למאי דפירשתי לעיל א"צ לזה דכיון דאר"י אהא דתנן גבי פרישת כהן השורף את הפרה שהיה בלשכה שע"פ הבירה דמקום היה בהר הבית ובירה שמו ומדמפרישין אותו חוץ לעזרה ש"מ דלא יליף לפרישה דפרה ממילואים דאם לא כן היה צריך פרישה בעזרה שהיה במקום חצר אוהל מועד דומיא דפרישת מילואים וכמ"ש שם ובע"כ הא דיליף מלעשות למעשה פרה דרביה הוא:

אף הכא נמי כל הכתוב בהן מעכב בהן נ"ל דאשגרת לישנא דנקט גבי מילואים כל הכתוב בהן מעכב נקט לה בה"נ נמי דמאי שייך לומר ה"נ כל הכתוב בהן מעכב הא א"א לעכב אלא מאי דיליף ממלואים להכא והיינו פרישת ז' לחוד ותו לא אבל שאר דברים הכתובים גבי יוה"כ עצמו ולא אתו ממילואים לא שייך ללמד לעכב ממילואים וי"ל משום דילפינן ליוה"כ ב' דברים ממילואים א' לפרישת ז' ועוד שמזין עליו כל ז' כדאמרינן לקמן מה"ט נקט לה בלשון רבים ה"נ כל הכתוב בהן דהיינו פרישה והזאה מעכב (וזה סיוע למאי דפי' לקמן דהזאה דילפינן ממילואים דרשה גמורה היא דנכנסו מים תחת דם ולא אסמכתא כדברי התוס' וכמו שנכתוב לפנינו בס"ד ואע"ג דלקמן (דף ח') קאמר הגמרא בפשיטות ולטעמיך הזאה כל ז' מי איכא והא קיי"ל הזאה שבות ואינו דוחה שבת ש"מ דמלתא דפשיטא היא דאין מזין עליו בשבת אלמא ודאי דגבי יוה"כ אינו מעכב מ"מ לא פריך ר"ל לר"י מהזאה דהוה מהדר ליה דאה"נ למאי דילפינא לה ממילואים אפי' בשבת מזין עליו כיון דלא סגי בלא"ה הואיל ומעכב והגמ' דפריך לה בפשיטות והא קיי"ל הזאה שבות היא היינו אליבא דריב"ח דפריך בשלמא א' שמא ג' כו' אלא ד' ל"ל הזאה לא בג' איכא לאיספוקי ולא בז' דש"מ דלא ס"ל דהזאה ילפינן ממילואים אלא מעלה בעלמא ומשום ספק ט"מ לפיכך אליבא דידיה פשיטא להגמ' דהזאה אינו דוחה שבת משום דשבות היא ומשום מעלה בעלמא אינו ראוי לדחות שבת):

ומשמע לי דהני ז' ימים במקצת היום של יום א' סגי וא"צ ז' ימים שלימים יום ולילה וראיה לדבר מדאמרינן בגמ' (דף ו') אמר ר"ז ש"מ בועל נדה אינו כנדה וטובל ביום דאי אמרת בועל נדה כנדה אימת טביל בליליא למחר היכי עביד עבודה והא בעי הערב שמש ר"ש מנהרדעא אומר אפ"ת בועל נדה כנדה דמפריש ליה שעה א' סמוך לשקיעת החמה והשתא אי ס"ד שצריך פרישה ז' ימים שלימים עם לילותיהן הא ע"כ א"א לצמצם פרישתו מיד עם צאת הכוכבים ובע"כ צריך להפרישו מעט קודם לכן א"כ מאי הוכחה דר"ז מהכא דבועל נדה אינו כנדה הא א"א אלא בסמוך לשקיעת החמה וכדר"ש מנהרדעא אלא ש"מ דא"צ פרישה כל ז' ימים עם הלילות שלימים ובמקצת יום א' סגי וכ"ת הניחא למאן דיליף לפרישה זו מסיני ויום ז' של פרישה הוא משום טומאת ביתו ואתי שפיר דסגי במקצת יום ז' לר"ז דס"ל בועל נדה אינו כנדה אלא למאן דיליף לה ממילואים הא התם היה פרישה ז' ימים ולילות שלימים דכתיב ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה ז' ימים וברפ"ד דסוכה (דף מ"ב) יליף גז"ש תשבו תשבו סוכה ממילואים דימים אפילו לילות במשמע והא גבי סוכה ליל א' כולה צריכה סוכה ולא סגי במקצתה ש"מ דבמילואים נמי הכי הוי דאל"כ סוכה ליל א' שלה מנלן דאע"ג דיליף בפ"ב דסוכה (דף כ"ז) בגז"ש ט"ו ט"ו מחג המצות לילה הא' חובה לאכול בסוכה אין כאן אלא אכילה בלבד אבל שינה אין לנו ואפי' אכילה אין לנו מגז"ש זו אלא כזית או כביצה ולא יותר כמ"ש שם המפרשים ובע"כ אכילה יותר משיעור זה וכן שינה כל ליל א' א"א ללמדו אלא ממילואים וש"מ דבמילואים היה צריך פרישה כל ליל א' ולפ"ז פרישת יוה"כ דיליף מיניה נמי הכי הוי ואכתי מאי הוכחה דר"ז מהכא דבועל נדה אינו כנדה ודוחק לומר דר"ז ל"ל דריב"ל ור"י דילפי ממילואים אלא כר"ל ס"ל דיליף מסיני ועוד כיון דפלוגתא דתנאי היא דאיכא דיליף מסיני ואיכא דיליף ממילואים כדאמר בגמרא א"כ מנ"ל לר"ז להוכיח ממתניתין דבועל נדה אינו כנדה דילמא תנא דמתניתין כהאי תנא ס"ל דיליף ממילואים. די"ל דבמילואים נמי ליל א' דז' ימי פרישה לא היה פרישה והימים ולילות דקרא לילות לבתר יום נחשב כמו בקדשים שהלילה הולכת אחר היום כדאמרינן בספ"ח דחולין (דף פ') וליל ח' למילואים היה משלים לז' לילות של פרישה תדע דהא ימים אקדמיה קרא ללילות דכתיב תשבו ז' ימים יום ולילה ש"מ כדפי' וליל ח' הלך אחר יום ז' שעבר לחשבון ז' ימים ולילות וכה"ג מצינו גבי מ' יום שהיה משה בהר דכתיב נמי מ' ימים ומ' לילות הלילה הולכת אחר היום כקדשים וכמו ש"ל בחידושי בגמ' (דף ד') וה"נ לדורות ליל יוה"כ היה נמי כה"ג בעזרה כדמוכח לקמן דבליל יוה"כ תנן אם היה חכם דורש וכו' ואם לאו קורין לפניו זכריה בן קבוטל אומר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל ובמקדש היה כל זה כדאמרינן בספ"ט דברכות (דף ס"ג) גבי בן בנו של זכריה בן קבוטל אבותיו שמשו בבית המקדש כהא דתנן זכריה בן קבוטל אומר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל וקתני סיפא ביקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה וא"ל אישי כה"ג עמוד והפג א' על הרצפה ש"מ שהיה כה"ג ליל יוה"כ בעזרה דהא על הרצפה דקתני היינו רצפת עזרה הרי שהיה ז' ימי פרישה של דורות דיוה"כ דומיא לפרישת מילואים דלילה אחר יום והתם ליל ח' דמלואים מן המנין וה"נ ליל יוה"כ מן המנין דז' לילות וכ"ת א"כ לילות דסוכה דילפינן בגז"ש ממילואים יהיה נמי הכי לילה אחר יום דומיא דמילואים ואין ליל א' של חג בכלל אלא ליל ח' של חג. דודאי לא ילפינן סוכה ממילואים להשוותן להדדי לגמרי אלא לעיקר מילתא דלילות בכלל ימים דקרא מיהו הא כדאיתא והא כדאיתא דגבי מילואים גלי קרא דלילות אחר ימים דכתיב יומם והדר לילה אבל גבי סוכה היום הולך אחר הלילה כמו בשבת ויו"ט לכ"ד ולא כקדשים שהלילה הולך אחר היום כדכתיב ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר כדאמרינן שם בסוף פ"ה דחולין גבי אותו ואת בנו הילכך פרישה דמילואים ודיוה"כ דדמי לקדשים דהא פרישות אלו לצורך הקרבה היו לילה הולכת אחר היום כגוף הקדשים אבל מצות סוכה דלאו דבר שבקדשים הוא מדמינן לכ"ד שאינו בקדשים שהיום הולך אחר הלילה. אחר שכתבתי כ"ז ראיתי בירושלמי דאמר התם מילואים מהיכן למדו מן הקרבנות או ממעשה בראשית אי תימר מן הקרבנות הלילה הולך אחר היום ואי תימר ממעשה בראשית היום הולך אחר הלילה ואי תימר מן הקרבנות ליל אחרון אין לו יום וא"ת ממעשה בראשית יום א' אין לו לילה הרי דלכ"ע (יום) [ליל] א' שקודם יום א' לא היה צריך