גבורת ארי יומא צח

דנקט שיעור זוטא כו' ולמאי דפי' ניחא הא דלא נקט באוכל היתר ומשום יוה"כ דאין יוה"כ מכפר על אשם תלוי דיומיה דהא ליתא שהרי מקשה התם מהא דתנן אכל ושתה בהעלם א' אינו חייב אלא חטאת א' והא בין אכילה לשתיה א"א דלא הוה שהות ביום דמתיידע ליה וכיפר ליה דיוה"כ במקום אשם תלוי קאי וקתני אינו חייב אלא א' ואי ס"ד ידיעות ספק מחלקת לחטאת ליחייב ב' חטאות ואם איתא דעל אשם תלוי דעבירות דיומיה אינו מכפר מאי פריך מאכל ושתה הא עבירות דיומיה הוא ואין יוה"כ קאי במקום אשם תלוי דידיה משו"ה אינו חייב אלא א' אלא ודאי ש"מ דיוה"כ אאשם תלוי דידיה נמי מכפר ועוד בלא"ה אין סברא לחלק בין אשם תלוי דיומיה לשאר א"ת דמנין לנו הא בשלמא הא דאמר רבא מודה רבי בכרת דיומיה מוכיח לה התם דאלת"ה כרת דיומיה לרבי היכי משכחת לה אבל אשם תלוי אפ"ת דמכפר אפילו אדיומיה לק"מ דאיכא למימר דאה"נ דאדיוה"כ לא מייתי אשם תלוי דלא מצינו בכתוב דניתי אשם תלוי אדיוה"כ והשתא תקשה הא דאמרן וי"ל משכחת לה דאכל או עשה מלאכה ביוה"כ סמוך לשקיעת החמה דלא הוי שהות ביום לכפורי ליה וכהאי גוונא אמרינן התם ברפ"ק דשבועות כרת דיממא לרבי משכחת לה דאכל סמוך לשקיעת החמה דלא הו"ל שהות ביום לכפורי ליה ובפ"ק דכריתות קאמר דעביד עבידתא סמוך לשקיעת החמה:

ה"ק על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה. ונ"ל דה"ה נמי על לאו שאין בו מעשה ועל לאו שבכללות דדמו ללאו שניתק לעשה שאין לוקין עליהן והא דנקט לאו שניתק לעשה לרבותא נקט לה דאע"ג דמשכחת ביה צד מלקות בביטול העשה שבו לר"י דקתני ביטלו ולא ביטלו א"נ בדלא קיים העשה שבו לר"ל דתני קיימו ולא קיימו כדאמ' בפ"ג דמכות (דף ט"ו) אפ"ה תשובה מכפרת עליו כ"ש הני ל"ת דאמרן דקילי טפי דלעולם לית בהו צד מלקות דתשובה מכפרת עליהם וכ"כ מזה לעיל פ"ג (דף ל"ו):

דף פ"ז ע"ב שמואל אמר מה אנו מה חיינו פי' אינו מתפלל מי"ח כלל וק"ל כיון דאינו מתפלל רצה ומודים בנעילת שערים היכי תנן דאיכא נשיאת כפים בנעילה הא אמרינן בפ"ז דסוטה (דף ל"ח) כל כהן שאינו עולה בעבודה פי' בברכת רצה שוב אינו עולה דכתיב וישא את ידיו וגו' וכ"ת הא ריב"ל אמר התם ושמואל לא ס"ל כוותיה הא פריך התם אינו והא רב אמי ורב אסי סלקי ומשני מעיקרא הוו עקרו כרעייהו ממטו לא הוו מטו להתם ותנן נמי אם הבטחתו שנושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי והוינן בה הא לא עקר אלא דנד פורתא ה"נ דעקר פורתא דתני ר' אושעיא ל"ש אלא שלא עקר את רגליו אבל עקר את רגליו עולה אלמא עיכובא איכא בדבר לעלות בעבודה וממתניתא דר"ח ור"א מותבינן כדאמ' בשילהי חולין א"כ לשמואל כיון דאינו מתפלל ברכת עבודה בנעילה נשיאת כפים היכי משכחת לה מיהו כיון דבלא"ה איתותב לקמן מדתניא בנעילה מתפלל שבע לא חש תו להקשות מהא דהוי מדיוקא [דדרך הגמ'] אפי' היכא דיכול להקשות מדיוקא דמתניתין ומפשטא דברייתא שביק לדיוקא ומקשה מפשטא כדפירשו התוס' בפ"ז דחולין (דף ק"ב) אהא דאמר ר"א אין מזמנין נכרי על בני מעיים כ"ש דר' אושעיא נמי ברייתא היא ומשו"ה שביק לה ומקשה בפשיטות מאידך ברייתא ועוד דבה איירו תנאי קמאי וקצת ראיה לדברי מדהתם בספ"ה דברכות (דף ל"ה] דתנן התם להא דאם הבטחתו שנושא את כפיו לא שקיל וטרי למיפרך להא הא לא עקר ולשנויי דעקר פורתא והא עיקר מקומו שם הוא א"ו משום דשמואל לית לי' הא לא פריך לה התם:

סליק מסכת יומא מלואים לספר גבורת ארי על מסכת יומא מהגאון המחבר זצ"ל דף ג' ע"א אבל לענין תשלומין תשלומין דראשון הוא דתנן מי שלא חג וכו'. ק"ל וכי משום שח' ראוי לחגיגה כז' ימי החג מש"ה הוי טפל דידי' אדרבה אי לא הוי חזי לחגיגה כמותו שפיר גרע מיניה אבל השתא דחזי לחגיגה כמותו אינו טפל דידיה דהא אם לא הקריב בחג עדיין ראוי להקריב בח' וחשוב כמוהו אע"ג דאם הקריב בחג אינו מקריב בח' היינו משום דכבר יצא ידי חובת חגיגה וא"א לחוג ב' פעמים ואי משום דאין בו חיוב חגיגה לעצמו גרע מרגלים דפסח וסוכות וכיון דבדידהו א"צ פרישה כ"ש בח' א"כ מאי פריך ואימא ר"ה הוא נמי ניתי מהאי ק"ו והרי רב אשי גופיה קאמר לקמן דנין פר וכו' לאפוקי ר"ה ועצרת דתרווייהו עולות נינהו והשתא למה ליה לאפוקי ר"ה משום ה"ט דתרווייהו עולות נינהו תיפוק ליה מהאי ק"ו דפסח וסוכות כמו ח' של חג ונ"ל דהכא אליבא דר"י קיימינן ור"י ס"ל בפ"ק דחגיגה (דף ח') דכולן תשלומין דא' ומאן דלא חזי בא' לא חזי בכולהו וח' נמי בכלל זה דתשלומין דא' הוא והוי טפל דידיה. ומכאן נ"ל תשובה לדברי הריטב"א שפי' בפ"ד דסוכה דאפי' למ"ד כולן תשלומין דא' מ"מ אין ח' של חג בכלל זה ואע"ג דלא חזי בא' מ"מ חוגג בח' וא"כ אין ח' טפל לא' ומאי משני רב אשי ועוד אני אומר דאפי' למ"ד כולן תשלומין זה לזה מ"מ בח' של חג מודה דאינו אלא תשלומין דחג ומאן דלא חזי בחג הסוכות אינו חוגג בח' וכמ"ש שם בפ"ק דחגיגה בחידושי והשתא שינויא דרב אשי ניחא אפי' לר"י וריב"ל נמי דילפי לקמן לפרישת יוה"כ ממילואים מהאי קרא דלכפר אע"ג דלא שמעינן להו דס"ל כולן תשלומין דא' מ"מ בח' כ"ע מודו דתשלומין הוא וכדפי' ושם בחידושי יתבאר זה באורך בס"ד:

דנין פר א' ואיל א' מפר א' ואיל א' ק"ל הא יוה"כ נמי ב' אילים נינהו אילו של אהרן ואיל העם כדכתיב בקרא והרי אפי' לרבי דאמר איל א' הוא האמור כאן הוא האמור בחומש הפקודים אאיל של ציבור קאי אבל מ"מ בלא"ה ב' אילים הן א' שלו וא' של העם ורש"י פירש דנין פר א' ואיל א' עבודת מוסף יוה"כ ועבודת ח' למילואים פר א' ואיל א' דכתיב קח לך עגל בן בקר לחטאת ע"כ משמע שדנין מחמת מה שהוא ק"צ ביוה"כ ואיני יודע מהו זה וכי גרע איל של אהרן מפני שהוא של יחיד ביוה"כ שאינו מן החשבון הא אדרבה דמי לשל מילואים שהיה נמי משל אהרן ונהי דאכתי לא אסיק אדעתיה דנין פר ואיל שלו מפר ואיל שלא עד לבסוף גבי ר"ה מ"מ מהיכא תיתי לומר דשבקינן אילו של אהרן של יוה"כ לגמרי דדמי מיהא למילואים בהא דשלו הוא וגמרינן של ציבור לחוד משל יחיד הא ודאי כלפי לייא. ועוד ק"ל אי דנין פר א' ואיל א' דקאמר אמוסף דיוה"כ לחוד קאי הו"ל למימר לאפוקי עצרת דב' פרים נינהו למוסף כדכתיב בחומש הפקודים אבל למוסף יום הכפורים לא היה אלא פר א' כדכתיב התם וא"כ אתי שפיר אפילו למ"ד ב' אילים ביוה"כ מ"מ ניחא טפי ללמד ממילואים ליוה"כ דדמי ליה מיהו בהא דפר א' ולא ללמד על עצרת דלא דמי במידי ועוד דכל הני דנין דאמרינן בשמעתין לאו דוקא דדמי בכל מילי קאמר אלא אפי' במקצת סגי תדע דהא לא דמי שום א' מכל הני דרוצה ללמוד