גבורת ארי יומא צו

האיך ס"ד דליכא תשובה הא ודאי איכא דאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן וי"ל דלא דמי עולה לחטאת ואשם דעולה אי איכא כמה עשה גביה מכפרת כדאמרינן התם והשתא י"ל דעבר על כמה [עשין] ועל מקצתן שב ומביא עולה ועל מקצתן לא שב והשתא קאמר אי לא שב פי' ממקצתן ועולה דאייתי על אידך מקצת ששב ותימא דמכפר בעולה זו על אלו שלא שב הא זבח רשעים תועבה והא ודאי דאינו מכפרת עליהם אבל חטאת ואשם דעל כל חטא צריך להביא קרבן בפני עצמו בע"כ מתחרט דאל"כ לא היה מביא מ"מ איני יודע למה דחק לפרש דבחטאת ואשם איכא תשובה דאל"כ לא היה מביא קרבן תיפוק לי' בלאו הכי הא טעונין וידוי כדכתיב גבי חטאת עולה ויורד והתודה וה"נ כתיב גבי אשם גזילות בפ' נשא והתודה ורש"י גופיה פי' כן במס' שבועות בפ"ק (דף י"ג) אהא דקאמר התם חטאת ואשם אינן מכפרין אלא על השבין דכתיב והתודו את חטאתם והתודה את חטאתו מ"מ לי נראה דחטאת ואשם שבאין על השוגג בלא תשובה נמי מכפרים וראיה לדברי מהא דר"ל בפ"ק דכריתות (דף ד') דיוה"כ אינו מכפר אלא על השבין מחטאת ואשם שאינן מכפרין אלא על השבין ודחי לה לא אם אמרת בחטאת ואשם שכן אינן מכפרין על המזיד כשוגג תאמר ביוה"כ שמכפר על המזיד כשוגג ת"ל אך חלק ודייק עלה מאי שבין ומאי שאינן שבין אילימא שבין שוגג שאינן שבין מזיד הא קתני לא א"א בחטאת ואשם אלא שבין דאמר יכפר עלי חטאתי שאינן שבין דאמר לא יכפר עלי חטאתי ודייק מינה האומר לא יכפר עלי חטאתי אינה מכפרת ומדלא מוקי לשבין ואינן שבין כפשוטא דעשה תשובה ומתחרט ובשלא עשה תשובה ש"מ דבחטאת ואשם שבאין על שוגג א"צ תשובה והא דכתיב גבי חטאת ואשם והתודה למאי דפי' צ"ל דאין וידוי מעכב לכפרה ואינו אלא למצוה בעלמא ותמיהני על רש"י דפי' בסוף פ"ק דשבועות להא דשבין ואין שבין כפשוטא דמיירי לענין תשובה ממש איך נעלם ממנו גמ' זו דפ"ק דכריתות והא דאמר רבא עולה דורון הוא דאי לא עביד תשובה זבח רשעים תועבה היינו משום דעולה בא על מזיד וכ"ת למאי דפירשתי דשוגג א"צ תשובה מנ"ל לרבא להוכיח דעולה דורון הוא משום דאי לא עביד תשובה זבח רשעים תועבה דילמא עולה בא על שגגת עשה כמו חטאת שבא על שגגת כרת והשתא מכפרת עולה כפרה גמורה כיון דא"צ לתשובה אלא ע"כ דשוגג נמי צריך תשובה ואכתי אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה י"ל (דמש"ה) [דמשום] הא גופיה לא מ"ל בשוגג ובדלא שב משום כיון דתניא עבר על מ"ע ושב מוחלין לו מיד אלמא תשובה לחוד עוקר העון לגמרי א"כ בשוגג א"צ קרבן דשוגג שב ועומד הוא וכדאמ' בשילהי מנחות (דף ק"ט) כהן שעבד ע"ז ושב קרבנו ריח ניחוח ואמ' במאי אילימא בשוגג מאי ושב שב ועומד הוא אבל בעבירות חמורות דבמזיד אין מכפר לו מיד אפי' אי שב שוגג בעי כפרה חטאת או אשם כיון דשוגג דמי לשב בחמורות תשובה לחוד לא מהני כדאמ' בגמ':

מיתה ויוה"כ מכפרים עם התשובה נ"ל דמיתה או יוה"כ קאמר דמכפרים עם התשובה:

מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום כו' ק"ל הא בפ"ו דכריתות (דף כ"ה) נ"ל מהאי קרא דחייבי חטאות ואשמות שעבר עליהם יוה"כ חייבים להביא לאחר יוה"כ וחייבי אשמות תלוין פטורין משום דכתיב מכל חטאתיכם לפני ה' חטא שאין מכיר בו אלא ה' יוה"כ מכפר הרי שדריש האי לפני השם אחטא שאינו מכיר בו אלא ה' ולא אעיקר החטא שיהא בינו למקום ולא בינו לחבירו:

ועל החמורות הוא תולה עד שיבוא יוה"כ ויכפר לא נתברר לי אי יוה"כ לחוד מכפר בלתי עבודת היום או אינו מכפר אלא עם עבודת היום [והר"ן] כתב דיוה"כ או שעיר מכפרים וכ"ת שעיר ל"ל נ"מ דשעיר מכפר מיד ויוה"כ אינו מכפר עד שתחשך ונ"מ מיוה"כ למי שעבר אחר שילוחו [של שעיר. ונעלם] ממנו גמרא ערוכה דפ"ד דכריתות (דף י"ח) דפריך התם למ"ד ידיעות ספק מחלקות לחטאות מה אילו אכל כזית חלב שחרית ביוה"כ וכזית במנחה ביוה"כ דיוה"כ במקום אשם תלוי] קאי ה"נ דמחייב ב' חטאות א"ל אביי מאן לימא דיוה"כ כל שעתיה מכפר דילמא כוליה יומיה מאורתא וא"ל תניא מי שבא לידו [ספק עבירה ביוה"כ ואפי' עם] חשיכה פטור וש"מ דיוה"כ כל שעתא ושעתא מכפר ולא משתחשך והכי משמע יותר התם דפריך מדתנן אכל ושתה בהעלם א' אינו חייב אלא [חטאת א' דהא בין אכילה לשתיה] א"א דלא הוי שהות ביום וכפר ליה דיוה"כ במקום אשם תלוי קאי וקתני אינו חייב אלא א' ואי ס"ד ידיעות ספק מחלקת לחטאות לחייב ב' חטאות [ואי אמרת דיוה"כ אינו מכפר עד שתחשך] א"כ מאי פריך הא בין אכילה לשתיה לא כפר עליה יוה"כ ואי משום שעיר וכי פסקא ששילוח השעיר היה בין אכילה לשתיה אלא ודאי ש"מ דעיצומו [של יום לחוד בלא השעיר מכפר בכל שעה] ורגע ובספ"ק דשבועות (דף י"ג) קאמר רבי יוה"כ מכפר על שאינן שבין ואמר רבא מודה רבי בכרת דיומא דאלת"ה כרת דיממא לרבי [היכי משכחת לה אלמה לא דאכל אומצא וחנקיה] ומית א"נ דאכיל סמוך לשקיעת החמה דלא הוי שהות לכפורי ליה פירשו התוס' אבל לאחר שילוח השעיר לא משכחת לה שהוא מכפר כל היום אע"ג [דמשמע לעיל שאין קרבנות מכפרים] על עבירות שאח"כ אפי' בו ביום דקאמר נ"מ לטומאה שאורעה בין זה לזה שאני שעיר המשתלח דכתיב כי ביום הזה יכפר דמשמע [דכל היום מכפר משמע מדבריהם] דיוה"כ בלא שעיר אינו מכפר כלל וכל הכפרה תליא בשעיר וגם ע"ז ק"ל מהא דאכל ושתה בהעלם א' דפריך בין אכילה לשתיה כפר ליה [יוה"כ ומאי קושיא דילמא מיירי] בדלא אקריב שעיר ועוד אמאי דחיק לאוקמי כרת דיממא אליבא דרבי בדחנקיה אומצא א"נ סמוך לשקה"ח הא מ"ל בדאכיל קודם [שילוחו של שעיר אלא ודאי ש"מ דעיצומו של] יום מכפר בלא שעיר כל שעה ורגע והשתא כרת דיממא לרבי לא משכחת לה אלא בהני גווני דמסיק. והרמב"ם לקח לו שיטה אחרת לעצמו שכתב [בפ"א מהלכות תשובה שעיר המשתלח] מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה בין שהודע לו בין שלא הודע לו הכל [מתכפר בשעיר המשתלח והוא שעשה] תשובה אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות ומה הן הקלות ומה הן החמורות החמורות הן שחייבים עליהם [מיתת ב"ד או כרת] ושבועת שקר אע"פ שאין בה כרת הרי היא מן החמורות ושאר מצות ל"ת ומ"ע שאין בהם כרת הרי הם הקלות ואח"ז כתב בזמן הזה [שאין בהמ"ק קיים ואין לנו מזבח] כפרה [כו' ואח"ז כתב אע"פ שהתשובה מכפרת על הכל וכו' ע"ש] נראה הא דמחלק כפרת יוה"כ בין זמן שאין שעיר לזמן שיש שעיר הוא משום קושיא זו דאי יוה"כ לחוד מכפר [שעיר מאי אהני ליה אלא ש"מ] דיוה"כ לחוד אינו מכפר עם התשובה אלא על הקלות אבל על החמורות בעי נמי יסורים אבל השעיר במקום יסורין [קאי הלכך בזמן שיש שעיר מכפר לגמרי על החמורות וא"צ ליסורין עוד מחלק ביניהם דהשעיר עם יוה"כ מכפר על הקלות בלא תשובה אבל יוה"כ לחוד אינו מכפר אפי' על [הקלות אלא עם התשובה ויש עוד חלק א'] מד' חלוקי כפרה שהוא חילול ה' שאין כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקם [ולא ביאר אם בזה זמן שיש קרבן] שוה לזמן שאין קרבן או קל בזמן קרבן מזמן שאין קרבן ולכאורה לפי שיטה זו כמו בקלין של ל"ת וחמורין של כרת נחית דרגא [בזמן קרבן מבזמן שאין קרבן דבקלין בעי תשובה עם יוה"כ למעלה ממנו כרת בעי ג' דברים תשובה ויוה"כ ויסורין ואלו בזמן קרבן כרת שוה לל"ת גרידא דזמן שאין קרבן [וכן הקלות דהיינו] ל"ת גרידא נחית דרגא בזמן קרבן דאילו שלא בזמן קרבן בעי תשובה עם יוה"כ ובזמן קרבן ביוה"כ לחוד בלא תשובה ה"נ [בחילול השם נחית חד דרגא בזמן קרבן דבתשובה] ויוה"כ ויסורין סגי למרק אע"ג דבלא זמן קרבן אין שלשתן ממרקין אלא עם מיתה ומ"מ הדבר תמוה מאין לו לחלק בשני חלוקות [בין זמן קרבן לשאין זמן קרבן דבהא אף הקלות] צריך תשובה ובהא א"צ ובכרת בהא צריך תשובה ויוה"כ ויסורים ובהא ביוה"כ עם התשובה לחוד בלא יסורים סגי ואי משום קושיא [דא"כ שעיר המשתלח מאי אהני ליה] הא כיון דאתה מוצא חילוק א' בין זמן קרבן ללא זמן קרבן נמצא הקרבן אינו לבטלה בהכי סגי ומנ"ל לחלק ביניהם בב' [חילוקים ובירושלמי דפרקין כיצד] הוא מכפר פי' היום ר' זעירא כל שהוא פי' כל