גבורת ארי יומא צה

הוא של אחר ואין בעל הכרי כאן דקיי"ל התורם שאין שלו אין תרומתו תרומה כדתנן בפ"ק דתרומות אי נמי כגון שקצרו אדם טמא מן המחובר דלא היה לו שעת הכושר להפריש תרומה בטהרה והתורה אמרה תתן לו ולא לאורו וכדאמרינן בפ"ב דפסחים (דף ל"ג) בהחמיץ הדגן במחובר אליבא דרנב"י דאין לו תקנה בהפרשת תרומה ואפי' אם רוצה להפריש עליו ממקום אחר הואיל וא"א להפריש עליו מיניה וביה כדמוכח שם באותה סוגיא וכמ"ש שם בחידושי ובתשובה וכיון דא"א להביא הטבל לידי הפרשה ואיכא טבל כזה ותרומה לפניו בהא פליגי מר סבר טבל חמור וכו' וכ"ת למאי דפירשתי דהא בדאפשר בחולין כו' היינו בדאפשר להביא הטבל לחולין ע"י הפרשה אע"ג דלא סגי לי' אא"כ אוכל נמי את התרומה מ"מ מודה ת"ק דמתקנינן ליה ומספינן ליה החולין והתרומה ע"י ביטול א"כ מאי האי דקאמר בסמוך אפשר בחולין פשיטא לא צריכא בשבת בשבת נמי פשיטא הכא במאי עסקינן בעציץ שאינו נקוב דרבנן ומשמע אף על גב דמוקי בעציץ שינוייא קמא דשבת במקומו כי היכא דלא תקשה אפשר בחולין פשיטא והשתא כיון דהאי אפשר בחולין היינו ע"י ביטול אפי' אי איירי בחול טובא קמ"ל דאע"ג דעציץ שאינו נקוב דרבנן ומדרבנן אסור לבטל איסור וקמ"ל שידחה איסור דרבנן דביטול איסורא מפני איסור טבל דרבנן דהא השתא נמי דמוקי לה בשבת קמ"ל כה"ג דידחה שבות דהפרשת תרומה דרבנן מפני איסור טבל דרבנן ל"ל לאוקמי בשבת לק"מ דודאי כמו בשל תורה טבל חמיר מנבילה דזה בלאו וזה במיתה ה"נ בדרבנן טבל דרבנן חמיר מנבילה דרבנן כגון של עוף למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת וטבל דרבנן ונבילה דרבנן מאכילין אותו נבילה דהא ודאי כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וה"ה כל כיוצא בזה ואי מיירי בחול וקמ"ל דנדחה איסור ביטול איסורא דרבנן מפני איסור טבל דרבנן אכתי תקשה פשיטא דאיסור טבל דרבנן יש בו דררא דמיתה בטבל של תורה משא"כ בביטול איסור אפ"ת שהוא מן התורה באיסור של תורה אינו אלא איסורא בעלמא וא"כ מאי קמ"ל רבה דאיסור קל נדחה מפני איסור חמור הא בהדיא קתני מאכילין אותו הקל הקל אבל השתא דמוקי לה בשבת טובא קמ"ל אע"ג דגזרו על הפרשת תרומה בשבת משום מתקן ודמי למלאכה וחמיר טובא דיש בו דררא דמיתת ב"ד בשל תורה דחמיר ממיתה בידי שמים של טבל אפ"ה נדחה איסור הפרשה החמור מפני איסור טבל הקל מטעמא דמסיק דאי שרית ליה בעציץ שאינו נקוב וכו' ועוד י"ל דהא אמר רב אשי רפ"ק דביצה (דף ד') דבדרבנן מבטלין איסור לכתחלה ואפי' למאן דמפ' דהא דמבטלין בדרבנן היינו דווקא דומיא דהתם דמיקלי קלי איסורא אבל בעלמא לא מ"מ כיון דחזינן דאקילו רבנן בהא לבטל בדקלי איסורא אלמא קל היה לרבנן בהא מילתא מסתברא דראוי לדחות אפי' מפני איסור טבל דרבנן ואי הוה מוקי לה להא דרבה בחול אכתי תקשה פשיטא דביטול איסור דרבנן נדחה מפני איסור טבל דרבנן:

דף פ"ה ע"א נענה ר"י ואמר אם במחתרת. ק"ל הא ר"י גופיה [אמר] בפ"ח דסנהדרין (דף ע"ד) ובפ"ב דע"ז מנין שאם אומרים לו לאדם עבוד ע"ז ואל תהרג שיעבוד ואל יהרג ת"ל וחי בהם ולא שימות בהם והשתא אמאי לא נ"ל מהא לפיקוח נפש שדוחה שבת כדיליף שמואל בסמוך מהא והא עדיפא דל"ל פירכא וי"ל דאי לאו ק"ו זה דמחתרת לר"י הוה מוקים לוחי בהם בשאר מצות אבל בע"ז יהרג והוה דריש לבכל נפשך כר"א לעיל דבע"ז יהרג ואל יעבור השתא דאיכא ק"ו לכל המצות שפיקוח נפש דוחה אותן מהשתא בע"כ וחי בהם לע"ז אתי שיעבור ואל יהרג:

ומה זה שספק על ממון בא כו' ק"ו לפיקוח נפש שדוחה את השבת ק"ל היכא נ"ל פיקוח נפש מבא במחתרת הא התם לאו מטעמא דפיקוח נפש דוחה רציחה הוי דהא אמ' לעיל אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מע"ז ג"ע וש"ד ואע"ג דפליג ר"י אע"ז כדפי' בסמוך אש"ד ודאי לא פליג דהא סברא היא מאי חזית דדמא דידך סומק טפי כדאמ' לעיל (דף פ"ג) ותדע דהא בפ"ד דע"ז משמע לכאורה דרבא כר"י ס"ל דאמר רבא התם הכל היה בכלל לא תעבדם כשפרט הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם יצא אונס ואפ"ה בש"ד מודה שיהרג כדאמ' לעיל אלא שהתוס' שם בפ"ד פי' דרבא שפיר אית ליה דבע"ז יהרג מ"מ הדבר מוכרע מעצמו דבש"ד מודה דיהרג מסברא דמאי חזית וכיון שכן הא דניתן להצילו בנפשו של בא במחתרת לאו משום פיקוח נפש הוא דהא אין פיקוח נפש דוחה רציחה א"ו לאו משום ה"ט הוא ואיך יליף מיניה לפיקוח נפש שדוחה שבת וכ"ת היינו הא דקאמר בסמוך מדר"י דילמא כדרבא דאמר מ"ט דמחתרת חזקה פי' טעמא לא הוי משום פיקוח נפש אלא משום התורה אמרה בא להרגך השכם והרגו דהו"ל רודף משו"ה ניתן להצילו בנפשו אבל פיקוח נפש לא תלמוד מהא א"כ איך מסיים עלה אשכחן ודאי ספק מנלן הא ודאי נמי לא אשכחן מהא דהכא לאו משום פיקוח נפש הוא אלא משום דרודף הוא וכמו דלא נפקא מהא ספק ודאי נמי לא נפקא מהא:

דף פ"ה ע"ב ועבודה דוחה את השבת ק"ו לפיקוח נפש שדוחה את השבת ק"ל הא איכא למימר קבורת מת מצוה תוכיח שדוחה עבודה מולאחותו ואינו דוחה שבת דהכי אמרינן בפ"ק דיבמות (דף ז') שתהא רציחה דחייבי מיתות ב"ד דוחה שבת מק"ו דעבודה שדוחה שבת רציחה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות שבת שנדחית מפני עבודה אינו דין שתהא רציחה דוחה אותה וקאמר קבורת מת מצוה תוכיח שדוחה את העבודה ואינו דוחה את השבת וי"ל דודאי הא דקבורת מת מצוה דוחה עבודה היינו קודם שהתחיל בעבודה דהוי דומיא דמעם מזבחי אבל כשהתחיל כבר בעבודה דהוי מעל מזבחי אינו דוחה עבודה דהרי הא דמת מצוה דוחה עבודה נ"ל מולאחותו הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו מטמא למת מצוה והא לא דמי למעל מזבחי אלא למעם מזבחי דהא עדיין לא התחיל בהקרבת פסחו ותדע דהא אמרינן התם שתהא מת מצוה גופיה דוחה שבת מק"ו מדדוחה עבודה ועבודה דוחה שבת ובמסקנא נ"ל בפ"ד דסנהדרין (דף ל"ה) מקרא דאין רציחה דוחה שבת והשתא אין למילף למת מצוה שדוחה שבת מק"ו דעבודה דרציחה תוכיח שדוחה עבודה מעם מזבחי ואינו דוחה שבת ואי מת מצוה דוחה אפי' מעל מזבחי הא איכא למיפרך מה לרציחה שאינו דוחה עבודה מעל מזבחי לפיכך אינו דוחה שבת תאמר במת מצוה שדוחה עבודה אפי' במעל מזבחי ודין הוא שתדחה שבת אלא ודאי מת מצוה אינו דוחה מעל מזבחי [הילכך] מה"ט ליכא למיפרך לק"ו דר"ע גבי פיקוח נפש ולמימר רציחה תוכיח שדוחה עבודה דמעם מזבחי ואינו דוחה שבת דמה לרציחה שכן אינו דוחה למעל מזבחי תאמר בפיקוח נפש דלהחיות שאפי' מעל מזבחי דוחה מיהו ק"ל דאמר אביי התם השתא דאמרת אין רציחה דוחה שבת אין רציחה דוחה עבודה מק"ו משבת. והא דכתיב מעם מזבחי תקחנו למות ההוא בקרבן יחיד שאינו דוחה שבת וא"כ לפ"ז י"ל דכמו שמעם מזבחי בקרבן יחיד מיירי ה"ה סיפא דקרא דדייקינן מיניה אבל להחיות אפי' מעל מזבחי בקרבן יחיד מיירי דלא דחי שבת אבל קרבן ציבור דחמיר דדחי שבת איכא למימר דאפי' להחיות נמי לא והשתא ליכא ק"ו לפיקוח נפש שדוחה שבת מדדוחה עבודה הא אינו דוחה אלא עבודה שאינו דוחה שבת דהיינו קרבן יחיד אבל עבודה של קרבן צבור שדוחה שבת אין פיקוח נפש דלהחיות דוחה אותה וה"ה לפיקוח נפש דאינה דוחה שבת דהא אין כאן ק"ו וי"ל למאי דפירשו התוס' התם ניחא שהקשה לאביי נילף מת מצוה מק"ו כיון דליכא למימר רציחה תוכיח ותירצו דהכי קאמר אביי היכא פשיטא לך לומר רציחה תוכיח שדוחה עבודה הא איכא למימר שאינו דוחה מק"ו וא"כ הדרא קושיא לדוכתא תהא קבורת מ"מ דוחה [שבת] מק"ו וא"כ אביי גופיה לא אמר הכי משום דס"ל דאין רציחה דוחה קרבן ציבור מעם מזבחי אלא תמיה בעלמא קא מתמה אהא דאמר התם רציחה תוכיח אבל לקושטא דמילתא ס"ל נמי דאפי' קרבן ציבור דוחה רציחה דמעם מזבחי אלא דלא ידע להא דרשא דמזבחי המיוחד לי דמסיק לה רבא התם:

חטאת ואשם ודאי מכפרין פירש"י ומסתמא תשובה איכא שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן וק"ל דבפ"ק דזבחים (דף ז') אמר רבא עולה דורון היא היכי דמי אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה ואי דאיכא תשובה הא תניא עבר על מ"ע ושב לא זו משם עד שמוחלין לו אלא ש"מ דורון היא והשתא