גבורת ארי יומא פח

בו שלא כדרך הנאתו מה שפי' בו מקצת מפ' משום דמדרבנן אסור אפילו שלא כדרך הנאתו והשתא תקשה לפי מאי דסלקא דעתך דחצי שיעור לר"ל אפי' מדרבנן מותר אמאי המקדש באי' הנאה אינה מקודשת הא אפשר לה להנות בפחות מכשיעור ועוד קשה לי דאמ' פ"ב דפסחים (דף כ"ט) האוכל חמץ של הקדש במועד מעל ויש אומרים לא מעל ומפרש התם הגמ' דהיינו טעמא דיש אומרים לא מעל משום דלא הפסיד להקדש מידי כיון דחמץ אסור בהנאה אינו ראוי לפדיון ולא שוה מידי ולא הפסיד להקדש מידי והשתא הא ראוי לפדותו פחות מכשיעור ולאכלו כיון דאפילו איסור דרבנן ליכא מיהו י"ל למאי דס"ד אליבא דר"ל היינו טעמא דיש אומרים לא מעל כדמפ' ר"י התם ר' נחוניא בן הקנה היא דכרת פוטרו מן התשלומין מ"מ מההיא דקדושין קשיא והא ל"ל דה"ט דאינה מקודשת באיסורי הנאה אע"ג דראוי לה להנות בחצי שיעור מ"מ כיון דקידשה בכשיעור ויותר אי אמרת דמקודשת נמצא הבעל נהנה מאיסורי הנאה ע"י שמתקדשת בו ועביד איסורא השתא דאמרת אינה מקודשת לא עביד איסורא דהא אינו נהנה וכהאי גוונא אמרינן בר"ה (דף כ"ח) למ"ד מצות להנות ניתנו בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע לא יצא מ"ט מצות להנות נתנו ואי אמרת יצא נמצא נהנה מאיסורי הנאה והשתא דאמרו לא יצא אינו נהנה ולא עביד איסורא והכא נמי היינו טעמא דבאיסורי הנאה אינה מקודשת דאי אמרת מקודשת נמצא נהנה מאיסורי הנאה בכשיעור במה שמתקדשת בו מש"ה אמרו אינה מקודשת דהשתא אינו עושה איסור. ליתא דשאני שופר דמש"ה לא יצא משום דהו"ל מצוה הבאה בעבירה אבל בקדושי אשה כיון דאפשר לה להנות ממנו משום לתא דידיה שלא יגע באיסורי הנאה אין לבטל הקדושין אלא הוא מקודשת ואיסורא דעבד עבד תדע דתנן בפ"ב דקדושין (דף נ"ב) המקדש בהקדש במזיד לר"מ קידש משום דס"ל הקדש במזיד מעל ונפק לחולין והשתא אמאי מקודשת ועי"ז נפקא לחולין ומעל הא אין כאן שום הנאה אלא של קדושין נימא דא"מ וממילא לא מעל כדאמ' גבי שופר של עולה אלא ודאי שאני התם דהו"ל מצוה הבאה בעבירה ובקדושי אשה לא שייך ה"ט ומש"ה מקודשת ומעל והשתא תקשה אפי' קידשה באיסורי הנאה כשיעור אי חצי שיעור מותר אפי' מדרבנן אע"ג דעביד הבעל איסורא תקדש הואיל וראוי לה להנות ממנו בחצי שיעור מיהו מן הירושלמי דפירקין למדתי תי' ע"ז דגרסינן התם מודה ר"ל באיסורי הנאה אע"ג דגרסינן התם מודה ר"ל ביוה"כ מודה ר"ל בעתיד להשלים ואע"ג דגמ' דידן לא ס"ל כגמ' דירושלמי בהא דמודה ר"ל ביוה"כ שהרי פריך איוה"כ בשמעתין מ"מ בהא דקאמר מודה ר"ל באיסורי הנאה ס"ל להגמרא שלנו נמי כן משו"ה באיסורי הנאה אינה מקודשת דחצי שיעור אפי' ר"ל מודה דאסור באיסורי הנאה:

בכולל דברים המותרין עם דברים האסורים לכאורה אינו מדוקדק מדאמר בכולל משמע דמוקי לה דמיירי במפרש בשעת שבועה שלא יאכל לא שחוטה ולא נבלה וכן פירש"י והא מתני' שלא אוכל סתמא קאמר וממילא כולל הכא דבין היתר ובין איסור בכלל שלא אוכל סתמא הוי אבל המעיין שם במקומו בפ"ג דשבועות (דף כ"ב) ניחא דלעיל מיניה פריך הא גופא קשיא אמרת שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה פטור והדר תני שלא אוכל ואכל נבילות חייב ומשני רישא בסתם סיפא במפרש כלומר שפי' בהדיא שלא אוכל נבילות והדר פריך מפרש נמי אמאי מושבע מהר סיני הוא ועלה קאמרי הני אמוראי בכולל כלומר לאו בדפירש שלא אוכל נבילות לחוד אלא מיירי בכולל שחוטות עם נבילות:

ר"ל אמר אי אתה מוצא כו' ואמרינן התם ר"י לא אמר כר"ל דמוקי למתני' כדברי הכל והקשו התוס' לימא דה"ט דלא אמר כר"ל משום דס"ל דחצי שיעור אסור מה"ת ותי' כיון דליכא אלא איסור בעלמא לאו מושבע ועומד חשיב ליה ואני תמה דא"א דשבועה חלה על חצי שיעור א"כ כ"ש דשאר איסורים הבאים מאיליהן דחיילי על חצי שיעור כדאמר בסוגיא דהתם דאיסור הבא מאיליו ראוי לחול יותר על איסור אחר משבועה שאינה באה אלא ע"י עצמו דמשו"ה לא מוקי ר"ל בכולל א"כ תקשה הא דפ"ד דמעילה (דף ט"ו) דתנן התם כל הנבילות מצטרפין זה עם זה ובגמ' אמר רב לא שנו אלא לענין טומאה אבל לענין אכילה טהורין בפני עצמן וטמאין בפני עצמן ולוי אמר אפילו לאכילה נמי מצטרפין וה"ט דפליגי דרב סבר אין איסור חל על איסור וללוי חל והשתא לרב למה לא יצטרף חצי שיעור דטמאה להשלים איסור נבילה לכזית עם חצי שיעור דנבלת טהורה לחייב משום נבילה הא אין כאן אלא חצי שיעור מאיסור טמאה ויחול איסור נבילה עליה להצטרף עם הטהורה לכשיעור ועוד ק"ל דבספ"ה דכריתות (דף כ"ג] מוכיח הגמ' דבקדשים גלי קרא דאיסור חל על איסור דהא רבי ס"ל דאיסור קל על אי' חמור לא חייל ובקדשים חייל דהא מעילה קל דבמיתה ואיסור קדשים חמור דבכרת ותניא כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה וחייל איסור מיתה דמעילה אחלב דבכרת והשתא מנ"ל דגלי קרא דבקדשים חל דילמא לא גלי אלא דשייך מעילה באימורי קדשים קלים נמי ונ"מ להצטרף חצי שיעור של אימורין עם חצי שיעור בדק הבית דקי"ל דקדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה למעילה ברפ"ד דמעילה (דף ט"ו) דאין כאן מאיסור חלב וממעילה שיעור שלם אי נמי אפילו באוכל כזית שלם מחלב קדשים קלים וכגון שאכלו ביותר מכדי אכילת פרס דמשום חלב לא מחייב ואינו אלא כאוכל חצי שיעור דקיי"ל אוכל כזית ביותר מכדי אכילת פרס בכל אי' תורה אין מצטרף אבל לענין מעילה אמרינן ברפ"ה דמעילה (דף ט"ז) אכל היום ואכל למחר ואפי' לזמן מרובה מצטרף וחייב וכ"ש למאי דר"ל ר"פ בפ"ב דפסחים דרבי סבירא ליה דבשוה פרוטה אע"פ שאין בו כזית חייב במעילה ובתרומה דהשתא נמי [משכחת לה] באוכל שוה פרוטה מאימורים ואין בו כזית דליכא מאיסור חלב אלא חצי שיעור אלא ודאי ש"מ דהיכא דאין איסור חל על איסור אפי' על חצי שיעור נמי אינו חל ומדגלי קרא אימורים למעילה בע"כ ש"מ דבקדשים חל וכ"ת אכתי תקשה מנ"ל להוכיח מהא דבקדשים אפי' קל על חמור חייל מדחייל מעילה קלה דבמיתה על חלב דבכרת דילמא מיירי בהני גוונא דליכא אלא חצי שיעור מחלב ומאיסור מעילה שיעור שלם דהשתא הו"ל איסור מעילה חמור דבמיתה דהאיכא כוליה שיעור לגבי מעילה וחלב קל דאינו אלא חצי שיעור של חלב ואינו אלא איסורא בעלמא י"ל דכיון דחלב בכשיעור בכרת דחמיר ממיתה שוב אינו חל אפי' על חצי שיעור ממנו אפי' לגבי כוליה שיעורא דמעילה דבמיתה ודאי והשתא כ"ש דקשה על התוס' דפי' דעל חצי שיעור חל איסור אחר לגמרי ומהא ש"מ דחצי שיעור (חסר) ומ"מ אין להקשות על פי' התוס' מההיא דסוף פ"ז דחולין (דף ק"א) דקאמר התם אבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאים בין טהורין דברי ר"י ור"א ונ"ל מדכתיב רק חזק לבלתי אכול את הדם וכו' ולא תאכל הנפש עם הבשר כל שאתה מצוה על דמו אתה מצוה על איבריו ופריך ור"י ל"ל קרא ליתא איסור אבר ויחול על איסור טמאה שכן איסורו נוהג בבני נח דמה"ט ס"ל התם דגיד הנשה נוהג בטמאה ומשני אין הכי נמי וכי איצטריך קרא לר"א והא האי קרא דלא תאכל הנפש עם הבשר באבר מן החי מיירי ולא בבשר מן החי כדאמר התם (דף ק"ב) וגם בברייתא אבר מן החי קתני והא אבר מן החי היינו משהו בשר וגידין ועצמות משלימין לכזית דכהאי גוונא מיקרי אבר וגזה"כ הוא גבי אבר מן החי משא"כ בשאר איסורים שאין עצמות וגידין משלימין לכזית אלא צריך כזית בבשר לבד והשתא אפי' לר"א ל"ל קרא דאבר מן החי נוהג בטמאה פשיטא דאיסור אבר חל דהא מכי אכל כזית במשהו בשר מן הטמאה וגידין ועצמות משלימין לכזית הו"ל שיעור שלם לגבי אבר מן החי ואלו לגבי איסור טמאה אין כאן אלא חצי שיעור דאין גידין ועצמות משלימין לענין איסור טמאה די"ל דאיצטרך קרא לר"א באכל ביחד אבר גדול מן החי שבלא גידין ועצמות יש בבשר לבד כזית וסד"א דאין איסור אבר מן החי חל על איסור טמאה קמ"ל דחייל וגדולה מזו נ"ל דאפי' אם לא אכלו כאחד צריך קרא דאי' אבר מן החי חייל אע"ג דקדים למיחל לאיסור טמאה דכשאכל כזית במשהו בשר וגידין ועצמות השלימו לכזית חייל כבר איסור אבר מן החי ואכתי איסור טמאה הו"ל חצי שיעור ולדברי התוס' חצי שיעור לאו כלום הוא אפי' לר"י דאמר חצי שיעור אסור מה"ת מ"מ כשמשלים לאכול מן הבשר לחוד בכדי אכילת פרס עד כזית בצירוף משהו ניעור המשהו קמא מלהצטרף עם הגידין ועצמות לחייב עליו משום