גבורת ארי יומא פט

אבר מן החי ומצטרף עם השאר בשר להשלים כזית בשר לחייב עליו משום טמאה וכהאי גוונא אמרינן ספ"ב דזבחים (דף ל"א) חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו אמר רבא ויקץ כישן פיגול וה"ה לענין טומאה אמרינן כה"ג כי מצא מינו חוזר וניעור להצטרף עם הראוי לו דהא רבא מייתי ראיה דויקץ כישן פיגול מהא דתנן כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שני שבללן ראשון חלקן זה שני וזה שני הא חזר וערב ראשון הוי אלמא אע"פ שנצטרף כבר עם חוץ למקומו כי הדר מצא מינו הראוי לו יותר ניער מצירופו הא' וחייל עליו שם מינו וכן הדין לענין טומאה ה"נ אע"פ שנצטרף כבר המשהו בשר עם הגידין ועצמות לשיעור אבר מן החי אפ"ה כי הדר מצא להצטרף לאיסור טמאה הראוי לו יותר כיון דאין איסור חל על איסור חוזר וניער מצירופו הא' ומצטרף להשלים לכזית טמאה ואפי' לר"ה דאמר התם עירוב מחשבות הוי ואינו חוזר מצירופו הא' ולהצטרף עם מינו וה"נ כיון דנצטרף לאיסור אבר מן החי אינו חוזר להצטרף לאיסור טמאה אפ"ה מודה הכא דהא ר"ה דחי התם ראית רבא מטומאה התם איכא שיעורא הכא ליכא שיעורא ופי' רש"י התם מעיקרא שיעור שלם הוי ונחלק הילכך כשחזר ועירבו שמו חזר עליו אבל הכא מעיקרא חצי זית פיגול וחצי זית פסול לא נקרא שם פיגול עליו כ"א שם פסול הלכך כי הדר אתי חצי זית זמן לא פקע שם פסול למיחל שם פיגול וא"נ מעיקרא היה שיעור שלם דאיסור טמאה בבהמה זו הלכך כשחלקו למשהו בשר וגידין ועצמות המשלימים לכזית ואכלו כי הדר מלייה מן הבשר לשיעור איסור טמאה אפי' ר"ה מודה דחוזר וניער מיהו למאי דפי' התוס' התם בשם ר"ת התם איכא שיעורא שיש מן השני כשיעור לפיכך הניח להא' להפרד ממנו והלך לו להתחבר אצל ראשון אבל הכא ליכא שיעורא מן הפסול ואין מניח לו הפיגול להפרד מעליו וא"כ ה"נ י"ל לכאורה כיון דליכא שיעורא לאבר מן החי בלא משהו בשר זה אין מניח לו להפרד מעליו ולהצטרף עם איסור טמאה וה"נ משמע התם בהא דאייתי ר"ה ראיה למילתיה מאוכל שנטמא באב הטומאה היכא דליכא שיעור מן השני אינו מניח לראשון להפרד מעליו לילך לו אצל הא' חבירו כדפי' התוס' התם ה"נ דכוותיה לכאורה אפ"ה יש ליישב זאת גם אליבא דר"ה אלא שלא רציתי להאריך בזה דנראה דהלכה כרבא דבתרא הוא ואפי' אי גרסינן רבה אפ"ה הלכה כן דרב אשי דבתרא היא ס"ל התם כוותיה מיהו מהני תרתי ראיות קמאי ודאי קשה לפי' התוס' דש"מ דאי חצי שיעור אסור מה"ת אין איסור אחר חל עליו אפי' אי אתה מצרפו לאיסור אחר שישלים שיעורו אפ"ה אינו חל על חצי שיעור של איסור ראשון. מיהו ק"ל אם אין איסור חל על חצי שיעור א"כ הא דאמ' בפ"ג דשבועות (דף כ"ח) שבועה שלא אוכל עשר ותשע מהו אינו חייב אלא אחת א"ל אשתבשת עשר הוא דלא אכיל אבל תשע מיהא אכיל פי' וחלה שבועה שניה של תשע והא שבועה זו של תשע הו"ל חצי שיעור של שבועה ראשונה של עשר וכיון דאין שבועה חלה על חצי שיעור אמאי חיילא של תשע וי"ל דמיירי דהא דנשבע שלא יאכל עשר היינו עשר ביחד בבת אחת ובפירות קטנים איירי שבית הבליעה מחזיק לעשר מהן ביחד ולא כדפי' רש"י דמיירי מתאנים שאין בית הבליעה מחזיק מהן עשר בבת אחת וכיון דשבועה של עשר הוי על ביחד אין חצי שיעור מהן אסור מה"ת דהא טעמא דחצי שיעור אסור מן התורה היינו משום דחזי לאצטרופי והא לא חזי לאצטרופא דהא לא נשבע אלא שלא לאכלן בבת אחת והא ליכא בת אחת וכ"ת אמאי קאמר ליה אישתבשת דילמא הא דקאמר אינו חייב אלא אחת איירי בנשבע על עשר סתמא ולא מיירי בבת אחת דבכהאי גוונא חצי שיעור אסור מה"ת די"ל דהו"ל לאסוקי מדשאיל מיניה שלא אוכל עשר ותשע מהו בע"כ בשלא אוכל עשר בבת אחת איירי דאל"כ פשיטא דלא חייל על תשע כיון דקי"ל כר"י דאמר חצי שיעור אסור מה"ת ואכתי ק"ל דתנן בההוא פרקין (דף כ"ז) שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא א' ובגמ' ל"ל למתני' שלא אוכל שלא אוכלנה הא קמ"ל טעמא דאמר שלא אוכל והדר שלא אוכלנה דלא מחייב אלא חדא אבל אמר שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל מחייב תרתי כדרבא דאמר רבא שבועה שלא אוכל ככר זו כיון שאכל ממנו כזית חייב שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כולה והשתא כי אמר שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל אמאי מיחייב תרתי הא בכלל שבועה הוי איסורא נמי כל שהוא כיון דחצי שיעור אסור מה"ת ואמאי חיילא שבועה שניה של שלא אוכל לגמרי ובהא אין לומר דהא שנשבע שלא אוכלנה היינו שלא אוכלנה בבת אחת ביחד שהרי פי' התוס' שם והכריחו דבנשבע שלא אוכלנה אם אכלו כולו אלא ששייר ממנו פחות מכזית חייב כאלו אכלו כולו:

דף ע"ד למעוטי מלך רפ"ד דשבועות (דף ל"א) פירש"י דמלך מה"ת לא חזי לעדות דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך והבא להעיד צריך לעמוד לפני הדיינים ודרך בזיון הוא לו ונ"ל דאמרינן התם דת"ח מעיד מיושב דעשה דכבוד תורה עדיף מעשה דועמדו והקשו התוס' כ"ש כבוד המלך דעדיף מת"ח דהא מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ובת"ח מחול ואמאי אוקי שמעון ב"ש לינאי המלך בפ' כ"ג (דף י"ח) ותי' שאני דיני נפשות דחמירי ולפ"ז מלך בד"מ מעיד מיושב מק"ו דת"ח והא שבועת העדות אינו נוהג אלא בדיני ממונות כדאמרינן בפ"ד דשבועות (דף ל"ג) מנין שאין הכתוב מדבר אלא בתביעת ממון ר"א אומר נאמר כאן אואין כו' והא בדיני ממונות מלך מן הראויין להעיד הוא כמו ת"ח ומעיד מיושב ואמאי פטור משבועת העדות כיון דראוי לעדות מיהו התוס' תירצו שם עוד דבמקום שאין החכם מוחל על כבודו חמור כבוד תורה מכבוד מלך ומה שיכול למחול על כבודו משום דתורה דיליה היא ולפי זה יתכן פירוש רש"י דכבוד המלך אינו דוחה לעשה דועמדו ואפי' בדיני ממונות אינו רשאי להעיד בישיבה והו"ל מן אינם ראויים להעיד לפיכך אין שבועת העדות נוהג בו ומ"מ לתי' א' של תוס' לא תקשה אמאי אין שבועת העדות נוהג במלך הא בדיני ממונות ראוי להעיד מיושב כמו ת"ח די"ל דהא דמלך אינו מעיד לאו ה"ט משום זילותא דעמידה דהא רשאי בישיבה אלא ה"ט משום דזילותא הוא למיזל קמיה ב"ד ולהעיד ודמיא להא דאמר התם האי צורבא מרבנן דידע בסהדותא וזילא ביה מילתא למיזל לב"ד דזוטר מיניה לאסהודי קמיה לא ליזיל ומייתי לה ראיה ממצא שק או קופה ואין דרכו ליטול הרי זה לא יטול והא נפקא לן מקרא בסוף פ"ב דב"מ והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו ואם כן מלך כולהו ב"ד לגבי דידיה זוטר מיניה הוו דהא לית דכוותיה והו"ל שפיר מן אינם ראוים להעיד והכי מוכח להדיא ר"פ כ"ג (דף י"ח) דתנן התם כ"ג מעיד ופריך מוהתעלמת פעמים שאתה מתעלם ובע"כ הא דק"ל מוהתעלמת אהא דכ"ג מעיד הא אינו לפי כבודו היינו משום דכולהו ב"ד זוטרי מיניה וזילותא הוא לכ"ג למיזל ולהעיד קמיה דליכא למימר דזילותא הוי משום שצריך להעיד מעומד דהא אההיא פירכא מוהתעלמת אהא דכ"ג מעיד משני מעיד למלך והתנן מלך לא דן ולא דנין אותו ומשני מעיד לבן מלך בן מלך הדיוט הוא אלא מעיד בפני המלך והא אין מושיבין מלך בסנהדרין אתי ויתיב ומקבליה ניהליה לסהדותי' קאי הוא ואזיל ואי זילותא משום עמידה הוא אכתי לכל הני שינויי לא א"ש דאע"ג דמעיד למלך או לבן מלך או בפני המלך אכתי זילותא דעמידה כדקאי קאי אלא ע"כ הזילותא הוא למיזל לב"ד דזוטר מיניה וכשמעיד למלך או בפני המלך או לבן מלך למאי דס"ד דכמלך דמי ולאו הדיוט הוא אין כאן זילותא לכ"ג דהא לא אזיל לדזוטר מיניה אלא לדרבה מיניה דהא מלך חשוב יותר מכ"ג כדתנן בסוף פ"ג דהוריות מלך קודם לכ"ג והכי משמע התם מפירש"י דאהא דפריך מוהתעלמת פי' אלמא כבוד הבריות דוחה לאו דלא תוכל להתעלם ה"נ זילותא לכ"ג למיתי לאסהודי לבע"ד הרי שפירש הזילותא משום למיתי לאסהודי הוא ולא משום עמידה כדפי' גבי מלך וכ"ת אכתי מאי משני מעיד בפני המלך או למלך או לבן מלך אכתי זילותא דעמידה להיכא אזל י"ל לפי תי' זה של התוס' דמלך דינו כת"ח ומעיד מיושב לק"מ די"ל דכ"ג נמי דינו כת"ח ומעיד מיושב ואפי' לפי תי' ב' של התוס' דמלך לאו כת"ח דמי ומעיד מעומד ולפ"ז דכ"ג גרע ממלך כ"ש דמעיד מעומד י"ל דמיירי בכ"ג ת"ח דהא סתם כ"ג ת"ח הוי כדאמרינן בפ"ק דיומא (דף י"ח) והכה"ג מאחיו שיהא גדול מאחיו בחכמה וכיון שכן לא גרע משאר ת"ח שמעיד