גבורת ארי יומא פז

מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים בפ"ה דפסחים משמע בהדיא דמחוסר כיפורים מעוכבין לאכול בקדשים כל כמה דלא אכלי כהנים הבשר דהכי אמרינן התם (דף נ"ט) דמחוסר כיפורים מביא כפרתו אחר תמיד של בין הערביים וטובל ואוכל בקדשים לערב ומשום עשה דהשלמה מעלה ומלינה בראש המזבח ופריך והא כ"כ דלא מתקטרי אימורים כהנים לא מצי אכלי בשר כו' וכמה דכהנים לא אכלי בשר בעלים לא מתכפרי דתניא ואכלו אשר כופר כו' ומשני כיון דלא אפשר פי' להקטיר אימורים השתא משום עשה דהשלמה עשאום כמי שנטמאו או שאבדו כו' דתניא יכול נטמאו או שאבדו לא יהו כהנים זכאים בחזה ושוק תלמוד לומר והיה החזה לאהרן ובניו מ"מ וש"מ שמחוסר כפרה אינו רשאי לאכול בשר קודש כל זמן שאין הכהנים אוכלים מבשר חטאתם דאעפ"י שקרב חטאתו אין מתכפר לו ועדיין הוי מחוסר כפרה עד אחר אכילת כהנים את חטאתו והשתא לפי זה קשה לי הא דאמרינן בכולא תלמודא דחטאת העוף בא על הספק כגון ילדה ספק ולד מביאה חטאת העוף כדי לטהרה לאכול בקדשים ואינו נאכל מספק שמא לאו ולד ילדה והוה ליה מליקת חולין ונבילה ומאי. מהני הא לטהרה לאכול בקדשים כיון דאי אפשר לכהנים לאכול משום ספק נבילה ואי ולד מעליא ילדה אכתי מחוסר כפרה הויא ואינה מטוהרה על ידי חטאת עוף זה לאכול בקדשים ואע"ג דבספ"ד דנזיר יליף ריב"י מקרא דהזב את זובו לזכר או לנקבה מקיש נקבה לזכר מה זכר מביא קרבן על ספק פי' אשם תלוי אף נקבה מביאה על הספק פי' ספק לידה או זיבה דממין שמביאה על הודאי מביאה על הספק כזכר שמביא בהמה על הספק כעל הודאי ומסיים שם אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקבה כן לא אי אמרת בזכר שכן איסור אחד תאמר בנקיבה שב' איסורין איסור נבילה ואיסור חולין בעזרה אלמא רבי קרא שמביאה על הספק אע"פ שאי אפשר ללמוד הא מהקישא שתהא נאכלת דהא ל"ד הכא חדא איסורא והתם תרתי ואפילו הכי מביאה מספק לטהרה לאכול בקדשים אלמא אין אכילת כהנים מעכב בחטאת עוף את הכפרה מלאכול בקדשים מגזירת הכתוב הא ליתא דהא אמרינן התם דר"י בר"י סבירא ליה דאין שחיטה לעוף מן התורה וחולין בעזרה לאו דאורייתא והאי ב' איסורין דקאמר דמתחזי כתרי איסורין מדרבנן והשתא לפי זה מן התורה ראוי חטאת העוף הבא על הספק להיות נאכלת מהקישא דנקבה לזכר דהא אין כאן שום איסור של תורה והא דאינו נאכל אינו אלא מדרבנן והשתא תקשה האיך מביאה חטאת עוף על הספק לריב"י כיון דראוי לאכילת כהנים מן התורה אכילתה מעכבת לכפרה ואכתי מחוסר כפרה הויא ואי אפשר לה לאכול בקדשים וכיון דאינו נאכל מדרבנן אין מטוהרת לאכול בקדשים ואם ילדה ודאי נמצאת מחוסר כפרה של תורה אוכלת בקדשים וי"ל ע"ד מה שפי' התו' שם בפ"ה דפסחים שהקשו מנטמא בשר איך זורק את הדם כיון דלא חזי בשר לאכילה ותי' דכל זמן דחזי בשר לאכילה לא מתכפרי בעלים עד שיאכלו כהנים אבל אם נטמא אחר כך או יצא או נעשה נותר מתכפרי בעלים והכי נמי איכא למימר בהא דחטאת העוף הבא על ספק דאין מטוהרת לאכול בקדשים בו ביום עד למחרת שכבר נעשה נותר ליום ולילה ומעתה אין אכילת כהנים מעכבת כפרה ולפי זה בחטאת העוף הבאה על הספק אי אפשר לאכול בקדשים משום ספק מחוסר כיפורים עד יום המחרת וזה חומר בספק מבודאי שאפשר למחוסר כיפורים לאכול בקדשים קודם לכן כיון דאיכא אכילת כהנים והשתא דאתית להכי י"ל דאפי' למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה וחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא נמי אינה אוכלת בקדשים עד למחרת ואיכא נמי למימר כיון דאינו ראוי לאכילת כהנים מספק הוה ליה כנפסל ביוצא או נטמא ונעשה נותר לא מעכב אכילה ומתכפרין בעלים ומותרים מיד בקדשים וכן נראה עיקר:

סליק בא לו פרק שביעי יום הכפורים פרק שמיני דף ע"ג ע"ב אלא למ"ד חצי שיעור מותר מן התורה מאי איכא למימר דקא סלקא דעתך דלריש לקיש אפילו איסור ליכא [וק"ל] למאי דס"ד דאפילו מדרבנן חצי שיעור לר"ל מותר תקשה ליה הא דתנן ספ"ב דקדושין (דף נ"ו) המקדש בערלה בכלאי הכרם בשור הנסקל בעגלה ערופה בציפורי מצורע בשער נזיר בפטר חמור בבשר בחלב בחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת וטעמא דאינה מקודשת בכל הני משום דאיסורי הנאה נינהו ולאו מידי יהיב לה וקדושי אשה בעי שוה פרוטה ואי בפחות מכשיעור אפילו איסור דרבנן ליכא אמאי אינה מקודשת באיסור הנאה הא אפשר לה להנות ואף לאכול בפחות פחות מכשיעור בכדי שלא יצטרף כזית בכדי אכילת פרס דבשלמא למסקנא דמודה ר"ל דאסור מדרבנן ניחא דאע"ג דמותר מן התורה כיון דמדרבנן מיהו אסור המקדש באיסורי הנאה דרבנן נמי אינה מקודשת כדא' בפ"ק דפסחים המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדנייתא אינה מקודשת אבל למאי דסלקא דעתך דאפילו איסור דרבנן ליכא בחצי שיעור לר"ל תקשה והא ל"ל דהיינו טעמא דאינה מקודשת אע"פ שאפשר להנות בפחות מכשיעור משום לתא דמקח טעות נגע בה דמיירי שלא הודיע את האשה שהוא של איסור הנאה והיתה סבורה שהוא של היתר וראוי להנות ולאכלו כשיעור ביחד וכיון שהוא איסור הנאה ואינו יכולה לאכלו ולהנות ממנו אלא פחות פחות מכשיעור הוה ליה מקח טעות ועל דרך שפי' התם התוס' דאינה מקודשת אע"ג דקיימא לן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן והא אפשר לה להנות שלא כדרך הנאתה היינו משום דהוי מקח טעות דסבורה שהוא של היתר ויכולה להנות כדרך הנאתה ע"כ דהאי תי' דתוס' ליתא דלפ"ז אילו ידעה האשה שהוא מאיסורי הנאה דליכא מקח טעות מקודשת אלא מתניתין בדלא ידעה דוקא דאם כן מאי איריא המקדש באיסורי הנאה דאינה מקודשת אפילו באיסור אכילה נמי כיון דל"י הוה ליה מקח טעות וכדתנן בספ"ה דבכורות (דף ל"ז) השוחט את הפרה ומכרה ונודע שהיה טריפה מה שאכלו אכלו ומה שלא אכלו הם יחזירו לו את הבשר והוא יחזיר להם את הדמים והוא הדין לשאר כל האיסורים כדתניא התם בברייתא ועוד קשה לי דבספ"ק דבכורות (דף ט') פליגי פטר חמור אסור בהנאה דר"י ור"ש מתיר ופריך מהא דהמקדש בפטר חמור אינה מקודשת מני אי ר"ש תקדוש בכולי אי ר"י תקדוש בהך דביני ביני ואי מתני' מיירי בדלא ידעה ומשום מקח טעות מאי פריך ואי ר"י תקדוש בהך דביני ביני הא מ"מ מקח טעות הוא כיון דלא ידעה דפטר חמור הוא וסברה שהכל שלה ואין צריך לאפקועי איסורא בטלה אלא ש"מ דמיירי בדידעה שהוא פטר חמור דליכא מקח טעות ואם כן לא קשה ליה לר"י אלא תקדוש בהך דביני ביני אבל בכוליה לא ודלא כפי' התוס' עוד תי' התוס' התם דמיירי דאין בו שוה פרוטה אלא בדרך הנאתו וא"כ ה"נ אפשר לומר דאין בו שוה פרוטה אלא בשאכלו ביחד שזה ודאי יותר חשוב משאכלו מעט מעט מ"מ גם על תי' זה ק"ל הא א' שמואל בפ"ק דקידושין (דף י"ג) קידשה בתמרה אפילו עומד כור תמרים בדינר מקודשת מספק חיישינן שמא שוה פרוטה במדי ואמאי פסק ותני גבי איסורי הנאה אינה מקודשת דמשמע ודאי אינם קידושין ניחוש שמא שוה פרוטה במדי וראיתי להתוס' הרי"ד שם שכ' המקדש בפטר חמור אינה מקודשת אעפ"י שהאשה יכולה לפדותו בשה ולהיות מותרת בו אפילו הכי כל זמן שלא פדאתו הרי הוא איסור הנאה ונמצא שלא נתן לה כלום והוא הדין בהקדש דאר"י במזיד לא קידש מפני שלא נתחלל והקדש כדקאי קאי אעפ"י שהאשה יכולה לחלל על שוה פרוטה כדקיימא לן הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל אפילו הכי כל זמן שלא חיללה אינה מקודשת דבשעת קידושין לאו מידי יהיב לה והוא הדין הכא אע"ג שיש לה להנות בפחות מכשיעור אפילו הכי כיון שנתן לה כשיעור ואי אפשר להנות כמו שהוא לאו מידי יהב לה הא ודאי לא דמי דהתם מחוסר מעשה של פדיון ואי אפשר לה להנות כמו שנתן לה עכשיו מה שאין כן הנאת פחות מכשיעור שאפשר לה להנות כמו שנתן לה עכשיו בלי שום חסרון מעשה ועוד גם דברי תוס' רי"ד אינם מחוורין מההיא דפ"ק דבכורות דא"כ מה פריך לר"י תקדוש במאי דביני ביני מאי קושיא הא כל זמן שלא חיללה לאו מידי יהב לה אלא ודאי כיון דאפשר לחללו הך דביני ביני דין ממון יש לה ומקודשת בו והמחוור בהא דאינה מקודשת באיסורי הנאה אע"ג דיכולה להנות