גבורת ארי יומא פו

שנידון בסקילה כעובד עבודה זרה דבכל דוכתא אמרינן דומה שבת לעבודה זרה [דהיינו מחלל שבת בפרהסיא לעובד עבודה זרה והשתא] למה לא דן אותו בסייף דבעבודה זרה שהיה עדיין באותה שעה נמי בסייף אם איתא שעדיין לא נתפרש להם מיתת בית דין כמו בעגל שהיה מיתתן בסייף כיון] דלא נתפרש וכל מיתתן אינו אלא בסייף כבן נח וי"ל דהיינו טעמא דמספקא ליה דינו דמקושש אע"ג דעדיין [לא נתפרש להם ד' מיתות ומיתתן] בסייף כבן נח דשמא הני מילי באותן מצות שנצטוו בהם בני נח אבל שבת שנתחדש להם ואינו נוהג בבן נח [דילמא כיון דנשתנה דינו מבן נח נשתנה נמי] מיתתו מסתם מיתת בן נח שאינו אלא בסייף למיתה אחרת אבל עבודה זרה דעגל שהיא ממצות בני נח העמידוהו על חזקתו ובסייף [כדאמ' בפ' ד"מ] ולא פי' התו' התם דשבת כעבודה זרה בסקילה אלא למאי דמשמע התם שמקושש לאחר זמן היה דהא קאמר יודע היה שמקושש [במיתה שנאמר מחלליה מות יומת אם כן לא היה] בשבת שניה אלא [אחר] שנאמר מקרא זה דמחלליה מות יומת אבל למ"ד שהיה בשבת שניה א"צ לפי' התוס'. והא דפרש"י הטעם שנידונו שם בסייף כמיתת בן נח קשה לתנא דבי מנשה דא' התם כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא חנק מא"ל ול"נ דמיתת סייף שהיתה שם שלא מצינו זה לדורות בע"כ הוראת שעה היתה:

סליק שני שעירי פרק ששי בא לו פרק שביעי דף ס"ח ע"ב בא לו כהן גדול לקרות פרש"י דילפינן ממילואים דאמרינן בפ"ק מנין שאף מקרא פרשה מעכב וקשה לי מנא ליה ללמוד יום הכפורים ממילואים לענין מקרא פרשה הא פרישה ז' אי לאו דכתב רחמנא לעשות לכפר למעשה יום הכפורים כדא' ריש מכילתין לא הוי נפקא להו מהדדי ולמאן דלא דרש לעשות לכפר נפקא ליה פרישה מסיני ובו' ימים סגי מן התורה אלא משום חשש טומאת ביתו איצטריך פרישה ז' מדרבנן כדאמרינן התם ועוד קשה לי דאם כן יהא מקרא מעכב ביום הכפורים כמו במילואים ולא מצינו שתעכב אבל בירושלמי אמרינן מנין לקריאת הפרשה ר' אידי בשם ר' יצחק ויעש מה תלמוד לומר כאשר צוה ה' את משה מכאן לקריאת הפרשה:

וכהן גדול עומד ומקבל וקורא אחרי מות קשה לי מדלא קאמר וכהן גדול עומד ומקבל ומברך על התורה לפניה כדרך דתני דמברך לאחריה על התורה אלמא א"צ לברך ברכת התורה לפניה ואמאי מ"ש לאחריה דמברך כדרך שמברכין בציבור ולפניה אין מברך מיהו הא לא קשיא אלא למאי דפרש"י לקמן דהאי על התורה דמברך לאחריה היינו ברכה שלאחריה בציבור שהוא אשר נתן לנו וכו' אבל בירושלמי א' על התורה הבוחר בתורה אם כן זהו ברכה חדשה שתיקנו אחר קריאת כהן גדול אבל אותן ברכות שתקנו על קריאת התורה בציבור לא תקנו לכה"ג דהא יחיד הוא מיהו בגמ' מפרש על התורה כדרך שמברכין בבית הכנסת והיינו ברכת אשר נתן לנו כדפרש"י ואם כן מאי שנא לפניה מלאחריה והרמב"ם בפי' המשנה פי' אלו הח' ברכות הא' אשר בחר בנו מכל העמים וכו' ואחר שישלים קריאתו מברך אשר נתן לנו וכו' והיא הברכה הב' ואני תמה והא אנן תנן ומברך אחריה ח' ברכות אלמא כל הני ח' אחר הקריאה חשיב ולא קודם לה ועוד קשה לי הא לפי פי' דעל התורה הוי ב' ברכות אם כן שלמו לו מנין הח' ברכות הללו בעל ישראל וכמו שכתוב בפי' ואנן על שאר תפלה תנן אחר כך ומפרש בגמרא ועל שאר וכו' רנה תחינה וחותם בשומע תפלה אלמא שאר תפלה נמי בחתימת ברכה הויא ולדבריו הוה ליה ט' ברכות עם זו כיון דברכת התורה ב' ברכות הן ובתרתי חשיב להו והי' נ"ל כיון דקריאה זו של כהן גדול אינו חובת ציבור כקריאת ספר תורה בשבת ויום טוב ושאר ימים שקורין בספר תורה מתקנת נביאים דחובת ציבור הוי והכל חייבים בה מה שאין כן קריאה זו דכהן גדול אינו אלא חובתו לבד דרמי רחמנא עליה קריאת הפרשה ואין הציבור חייבים בשמיעתה וכדתני סיפא הרואה כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפים כו' ולא מפני שאינו רשאי וכו' ומשמע דהאי לא מפני שאינו רשאי ארישא דהרואה כהן גדול כשהוא קורא נמי קאי דרשאי להניחו ולצאת אלמא אין קריאה זו אלא חובת כה"ג לבד משום הכי לא תקנו ברכה לפניה כדרך שתקנו בקריאת ציבור וסגי ליה בברכת התורה שבירך שחרית כמו כל אדם מיהו הואיל ומ"מ קריאה זו חשובה יותר מתלמוד תורה דשאר כל יחיד דרמי רחמנא עליה קריאת פרשה זו לפיכך עדיפא משאר ת"ת דיחיד ומברך לאחריה הואיל ואכתי לא בירך אותה כלל עד השתא מה שאין כאן לפניה דכבר בירך אותה תו לא צריך דלא חשיב כל כך כציבור לחזור לכפול ברכה שלפניה אלא דק"ל על תי' זה מהא דתנן פ"ז דסוטה (דף מ"א) גבי קריאת המלך משנה תורה במוצאי שביעית וקורא מתחילת אלה הדברים וברכות וקללות עד שגומר כל הפ' ברכות שכהן גדול מברך אותן המלך מברך אותן אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון משמע דאין מברך אלא ברכות של כהן גדול בלבד ולא ברכת התורה שלפניה ועוד דהא לא קאמר שמברך לפני קריאתו והא קריאה זו חובת ציבור הוא והכל חייבים בשמיעתה מן התורה כדכתיב למען ישמעו ואמאי אינו מברך לפניה וכי גרע מקריאת ציבור בשבת ויום טוב ושאר ימי הקריאה דאינן אלא תקנת נביאים ואפילו הכי מברך לפניה ואע"פ שבירך כבר חוזר ומברך וי"ל זה אלא שאין כאן מקומו ובחי' למס' סוטה יתבאר זה:

ומברך עליה ח' ברכות. בגמ' אפרש לה:

דף ס"ט ע"א שמעת מינה בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן קשה לי נהי דאמר רחמנא בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן מ"מ ד' בגדים הללו אחר עבודתן טעונין גניזה ואסור להנות בהן כדא' בפ"ק והניחם שם מלמד שטעונין גניזה ואסורין בהנאה כדא' לעיל בפ"ה (דף ס') דבגדי כהונה אלו כשנעשה מצותן מועלין בהן ואע"ג דצריך עדיין לעבוד בבגדי לבן אחר קריאה זו להוצאת כף ומחתה כדתנן לקמן בפירקין הא בגדי לבן של הוצאת כף ומחתה אחרים הן ופחותין מהם מאותן שעובד עבודת היום בהן ואין אלו ראוין לזה וכדא' בפ"ג דכולי עלמא מיהת דשחר עדיפי מנ"ל א"ק בד מובחר שבבד והא קריאת הפרשה הוא אחר גמר כל עבודת היום והא מסתמא בגדי לבן דעיקר עבודת היום טעון גניזה כמו אלו של הוצאת כף ומחתה וכיון דקריאה לאו עבודה היא וכבר נגמר כל עבודת היום מעתה אי אפשר להנות בהן והאיך קורא בהן הא מעתה טעונין גניזה ושמא י"ל למאי דסלקא דעתך השתא מתניתין ר"ד היא דאמר כשרין הן לכהן הדיוט אלא שלא ישתמש בהם ליום הכפורים אחר ומ"מ למאי דמשני שאני קריאה דצורך עבודה היא לרבנן נמי ניחא דהוה ליה צורך עבודה דעבודת היום משום הכי משום איסורא דוהניחם שם נמי ליכא דקריאה בתר עבודת היום גרירא לפיכך מותר לקרות בבגדי לבן שעבד בהן עבודת היום עוד י"ל דאע"ג דלהוצאת כף ומחתה צריך ללבוש בגדים אחרים פחותין משל עבודת היום אינו אלא לכתחילה ולמצוה אבל לא מעכב ובדיעבד נ"ל דשל עבודת היום כשרים להוצאת כף ומחתה וכיון דבדיעבד כשרים אכתי לא גמר מצותן ועדיין לא מטי זמן גניזתן ואיסור הנאתן ותי' זה נ"ל עיקר וכ"כ מזה פ"ג לעיל עוד עלתה על דעתי לחלק בענין אחר אלא שאצ"ל לכך ל"כ:

דילמא שאני קריאה דצורך עבודה היא קשה לי נהי דפרשת אחרי מות צורך עבודה היא משום דקריאתה מן התורה היא כדנפקא ליה בירושלמי מויעש כאשר צוה ה' את משה והאי קרא שם נאמר אחר עבודת היום אבל קריאת אך בעשור דלאו בההיא ענינא כתיב וכן בעשור שבחומש הפקודים ודאי קריאתן לאו מן התורה הוי והכי נמי מוכח לקמן גבי ורמינהו וא"מ בתורה וכמ"ש שם ואי בגדי כהונה לא נתנו להנות בהם איך קורא אותם בבגדי לבן ואפילו לפירש"י דקריאת הפרשה ממילואים נפקא ליה נמי אין לו ענין אלא קריאה דצוואת הקרבנות דומיא דמילואים אבל פ' אך בעשור דלא מיירי אלא בשאר חובת היום שאינו מענין הקרבנות כגון מצות עינוי ואיסור. מלאכה לא דהא כהאי גוונא קריאה במילואים ליכא: