גבורת ארי יומא פג

והשתא מאי פריך הא דר' טבי גופיה מצוה היא מה בכך הא מ"מ כיון דמצוה מן התורה להביא מן החדש אי אפשר להקריבו לשנה הבאה לכתחילה והא ליכא למימר דהא דפריך דר' טבי גופיה מצוה היא לאו אמאי לא יקריבו לשנה הבאה קשה לו דכיון דאינו אלא מצוה יקריבו השעיר לשנה הבאה ומה בכך דהא ודאי לא קשה מידי דכיון דאיכא מצוה אי אפשר להקריבו לשעיר לכתחילה אלא הכי קשה לו כיון דהא דר' טבי אינו אלא למצוה בעלמא אין ראוי לגזור פר אטו שעיר ואהא דקאמר גזירה פר אטו שעיר פריך לה ותרתי קא קשה ליה חדא ומשום גזירה ימותו פי' אמאי ימות הפר ועוד קשה לי' אמאי לא יקרב נמי הפר משום גזירה אטו שעיר כיון דהא דר' טבי אינו אלא למצוה נהי דהשעיר גופיה אי אפשר להקריבו לשנה הבאה משום מצוה מ"מ הפר אפי' לכתחילה יקרב ולא שייך למגזר פר אטו שעיר כיון דשעיר גופיה אי מקריבו לשנה הבאה בדיעבד כשר ולפי זה הני ב' קושיות אדסליק מינה קאי קושיא א' אמאי ימותו וקושיא ב' אלים ופריך דאפילו מהקרבה אינו ראוי לדחות את הפר משום האי גזירה אבל הא דשעיר אינו קרב לשנה הבאה לא קשה לי' מידי דבדין הוא דאינו קרב הואיל ומצוה להביא מתרומה חדשה דאי אפשר לומר כן דהא בתר הכי קאמר גזירה משום חטאת שמתו בעליה וקאמר הא תינח פר שעיר מאי איכא למימר והשתא מאי קשה ליה לימא שעיר היינו טעמא דלא משום מצוה וכדר' טבי אלא ודאי ש"מ אע"ג דאיכא מצוה משום דר' טבי אפילו הכי כיון דקדוש כבר יקרב והשתא תקשה אמאי יקרב לכתחילה כיון דמצוה מיהו איכא והתם ליכא למימר כיון דשעירי יום הכפורים קרבן צבור הן לב בית דין מתנה עליהן וכדפי' ההיא דהכא דאם כן אמאי ימותו וי"ל דודאי לא אמרינן לב ב"ד מתנה עליהם באבודין דלקמן וכן בההיא דהכא דמת א' מהן כיון דאבודין וההיא דהכא לא שכיחי אין לב ב"ד מתנה בהן וכדמשני עלה דההיא פר ושעיר שאבדו בהדיא בפ"ק דשבועות (דף י"א) אבודים קאמרת שאני אבודין דלא שכיחי ולא חשו ב"ד להתנות עליהן וכ"ש הא דמת א' מהם דלא שכיחי יותר דלא חשו והדרא קושיא לדוכתיה אמאי יקח זוג לשני הא בעינן לקיחתן כאחד לכתחילה למצוה [האי תי' כמו תי' הב' לעיל רק בשינוי לשון ומחמת שבנוסח הא' היה קרוע וחסר והוכרחתי להוסיף ולהגיה בו על כן העתקתי כפי מה שכתוב בנוסח ב'] וי"ל דקרא קפיד שבשעת לקיחה יהיו ב' שעירים כאחד שיהא א' ראוי לשם וא' לעזאזל ולא קפיד שיהיו דווקא השל שם ושל עזאזל מן הנקחים בבת אחת אלא כיון שלקח ב' שעירים בבת אחת הראשון א' לשם וא' לעזאזל סגי בהכי הלכך כשלקח ב' שעירים הראויין לכך בשעת לקיחה סגי ואע"ג שלבתר כן מת א' מהם הנשאר ראוי עדיין כיון שהוא בא מן הנלקחין זוג והכי נמי כשלוקח לו א' לזוג הא בשעת לקיחתו והקדישו של זה יש לו בן זוג זה הנשאר מזוג א'. ע"כ:

אם משהגריל מת יביא ב' בתחילה הקשו בת"י אמאי אינו מוכיח לעיל ריש פ"ד (דף ל"ט) מהא דהגרלה עכ"פ לר' נחמיה בדיעבד מעכב דאי אינו אלא למצוה יביא חבירו שלא בהגרלה כדאר"ש בגמ' וכדפי' גבי לקיחתן כאחד כיון דאינו אלא למצוה משום הכי אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לב' ותי' לפי שעיקר מצותו מאתמול ואע"ג דלקיחתו יכול לדחות יום הכפורים כדא' פ"ו דפסחים (דף ס"ו) ובר"פ שואל וכן ערב פסח שחל להיות בשבת מניח טליתו אצלו וכו' מ"מ אין עיקר לקיחתו ביום הכפורים ולכאורה דבריהם תמוהים ואינם מובנים כלל דמה לי אם יביא ב' בתחילה למביא חבירו שלא בהגרלה כיון שמת משהגריל הוי ליה ביום הכפורים אפילו אם מביא ב' בתחילה עיקר הלקיחה דמאתמול לפי דברי התוס' אי אפשר לקיים ואדרבה האי גרע טפי כשמביא ב' בתחילה אין שניהם נלקחים כמצוותן מאתמול אבל אם יקח זוג לא' הנשאר זה הנשאר ניקח מיהא מאתמול כמצוותו ואולי יאמרו דלא דמי [לרישא דהתם יקח זוג] לב' אע"ג דאין לקיחתן כאחד זה עדיף משיביא ב' דאינו מקיים בשניהם עיקר לקיחה מאתמול אבל כשיקח זוג נהי דבזה [החדש אינו מקיים עיקר לקיחה] דמאתמול בהנשאר מיהו מקיים דהא לקחו והפרישו מאתמול מ"מ במת משהגריל יביא ב' בתחילה דאע"ג [דאינו מחיים עיקר מצות לקיחה מאתמול בשניהם אפילו הכי הא עדיף טפי דמקיים תרתי מצות הגרלה ומצות לקיחה כאחד אע"ג דאינו מקיים עיקר לקיחה דמאתמול משיקח זוג לב' שיקיים] לקיחה דאתמול בהנשאר לחוד ויבטל תרתי הגרלה ולקיחתן כאחד וסמי תרתי מקמי חדא מ"מ עדיין אינו [נוח לי בזה דגם בעד שלא הגריל] טפי עדיף להביא ב' דאינו עובר על שתיהן אלא עיקר מצוות הפרשה דמאתמול אבל לקיחתן כאחד קיים בשניהם [משיקח זוג לב' דלקיחתן כאחד] לא קיים בשניהם ונוסף על השני שלא קיים בו עיקר הפרשה דמאתמול וכמ"ש גם הא גופיה דפי' דעיקר מצוות הפרשה [מערב יום הכפורים דווקא לא ידענא היכא] רמיזא הא:

דף ס"ה ע"ב שאני קרבנות ציבור כדר' טבי פי' משום הכי לא קרב השעיר של יום הכפורים לשנה הבאה משום דשל ציבור הוא ומניסן ואילך צריך לבא מתרומה חדשה ומכולה סוגיא משמע דדחיק לאוקמי הא דאר"י דשעיר יומת ואינו קרב לשנה הבאה אי משום דר' טבי ואי משום שמא יאמרו הגורל קובע משנה לחברתה או משום גזירה חטאת שעברה שנתה והיינו דווקא אליבא דרבי דאמר שנה תמימה מונה שס"ה ימים דלדידיה משכחת לה דלא עבר עדיין שנה תמימה לשנה הבאה אבל לרבנן דאמרי שנה תמימה מונה י"ב חודש וי"ג במעוברת מיום ליום לעולם לא משכחת לה שלא עברה שנתה מיום הכפורים ליום הכפורים כדאמרינן בסמוך היא גופה חטאת שעברה שנתה היה ואני תמה למה ליה לדחוקי כולי האי וכי ר' יהודא אחריות דעלמא קיבל עליו לאמור למילתיה ככוליה תנאי היה לי' לומר דר"י כרבנן דר' וכוותייהו סבירא להו ולעולם לא משכחת לה מיום הכפורים זה עד יום הכפורים הבא שלא תהא עברה שנה וסוגיא כזו לא משכחינן בכולה תלמודא למדחק כל כך כדי שתיקום כיחידאי ולית הלכתא כוותיה ונ"ל משום דהוה קשה ליה אהני שינויי תינח פר שעיר מאי איכא למימר וצריך לאסוקי עלה גזירה פר אטו שעיר וכדמסיק עלה והא גזירה דפר אטו שעיר לא שייך למגזר אלא היכא שיש מקום גזירה כזו בשעיר גופיה כגון אליבא דרבי דלפעמים לשנה הבאה עדיין לא עברה שנתה כגון שנולד פחות מי"א יום קודם יום הכפורים ואפילו הכי אינו קרב ליום הכפורים הבא משום גזירה דעברה שנתו בנולד כל השנה יותר מי"א יום קודם יום הכפורים זה וכיון דיש מקום לגזירה כזו בשעיר גופיה לא עברה אטו עברה יש מקום לגזור פר אטו שעיר אע"ג דבפר גופיה לא שייך עברה אטו לא עברה דהא פר לעולם זמן הקרבתו לא עבר מ"מ גזרינן פר אטו שעיר אבל אליבא דרבנן כיון דבשעיר גופיה אין מקום לגזירה זו לא עברה אטו עברה דהא לא משכחת לא עברה בשעיר מיום הכפורים זה ליום הכפורים הבא אלא לעולם א"א בלא עברה אין מקום למיגזר פר אטו שעיר דהכל יודעים דפר כשר להקריבו מבן ג' שנים עד לעולם אבל שעיר אינו כשר אלא כל שנתו וא"א מיום הכפורים ליום הכפורים הבא שלעולם כבר עברה שנתו אבל לרבי הואיל דמשכחת לה לא עברה בשעיר לפעמים איכא למגזר דלמא טעו בימי לידתו יום א' וכגון שנולד אשתקד י"א יום קודם יום הכפורים דיום הכפורים זה עברה שנתו כבר וטעי וסבר שנולד עשרה ימים קודם דעביד אינש דטעי חד יומא כדפי' התוס' רפ"ק דר"ה דמהאי טעמא קבעי ניסן ראש השנה למלכים משום טעות דחד ומא דעביד אינש דטעי ביה והא דגזרו פר אטו שעיר בהא דר' טבי אע"ג דבשעיר מיום הכפורים ליום הכפורים אחר לעולם אי אפשר בתרומה ישינה דהא צריך לחדש מן החדשה כבר מניסן שבין יום הכפורים זה לשל אשתקד לא קשה מידי בהא דר' טבי ודאי טעו דלא כולי עלמא גמירי הא דמצוה להביא מתרומה חדשה וכן הא דאין הגורל קובע משנה לחברתה לאו כולי עלמא גמירי וטעו וסברי דקובע וכיון דשייך למגזר בשעיר גזרינן פר אטו שעיר אע"ג דבפר גופיה לית לן בה דילמא טעו נמי בשעיר דאיכא למיחש בהכי וכן חטאת שמתו בעליה דגזרינן שעיר אטו פר נמי אתי שפיר אע"ג דבשעיר גופיה לית לן בה מכל מקום כיון דשייך למגזר בפר כדקא' משום חטאת שמתו בעליה אלמא איכא מקום למטעי בפר שפיר שייך למגזר שעיר אטו פר אבל בהא דעברה שנתה