גבורת ארי יומא פב

לא היה ולא עתיד להיות משום דבעינן שיהיו אביו ואמו שוין במראה ובקומה וזה אי אפשר להיות ותי' דבבהמה מיהא יכול להיות יותר ולדידי לא קשה מידי דהכי איתא התם ר' יהודא אומר אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ומראה וקומה אינו נעשה בן סורר ומורה מאי טעמא דאמר קרא איננו שומע בקולנו מדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שווין וכיון שכן איכא למימר דזה אי אפשר להיות שיהיו שניהן שוין בקול ואפילו אם תמצא לומר דבקול אפילו רבנן מודו דבעינן שיהיו שוין מדכתיב בקולנו משמע חד קול ולא כתיב בקולותינו או בקולינו ביו"ד כדפירש"י התם ולא פליגי אדר"י אלא במראה ובקומה בלבד ולפ"ז בקול אפשר שיהא שוין מדמוקי לה להא דבן סורר ומורה דלא כר"י ש"מ לרבנן אפשר אפילו הכי איכא למימר דהא ודאי לא אפשר שיהיו שוין בשלשתן בקומה ומראה עם הקול אבל בקומה ומראה לחוד בהני תרתי אפשר ואפשר ותמיהני על התוס' מה עלתה על דעתם להקשות מהכא להתם דהתם בעי ר"י ג' דברים והא לא אפשר והכי סגי בב' דברים בדברים שעצם הגוף הא אפשר:

ובלקיחתן כא' קשה לי הא מנא ליה הא בגמ' אמרינן מדכתיב שני ג' פעמים דחד למראה וחד לקומה וחד לדמים אבל לקיחתן כאחת מנא ליה ובגמרא אפרש לה:

יקח זוג לשני ולקיחתן כאחת לא בעינן אלא למצוה כ"פ בת"י מ"מ קשה לי לא יהא אלא למצוה ולא לעכב למה ליה לבטל מצות המקום בחנם כיון שיש לו תקנה לעשות כמצותו שיקח זוג אחר ויגריל עליהם והאי שעיר הנשאר חי בזוג א' ירעה אטו מפני תקנת השעיר החי שלא יהא ניתק לרעיה נבטל מצות לקיחה כאחת דצריך מן התורה וכי מה ביטול מצוה יש כאן אם השעיר החי ידחה מהקרבה לרעיה שנבטל בשביל זה מצות לקיחה הצריך מן התורה והיה נראה לי דהיינו טעמא דהא דקפיד רחמנא אלקיחה כאחת לאו אשעת קנית המקח קפיד שיהיו שניהם ניקנים להקדש ביחד דהא לאו מילתא היא אלא עיקר קפידא דלקיחה ביחד משום הקדשן הוא שיהא חל קדושה ביחד עליהן והא דתלי לה בלקיחה משום דשעירי יום הכפורים קרבן ציבור הן ונלקחין ממעות הקדש מתרומת הלשכה לקיחתן זהו הקדשן וכדמוכח בגמ' גבי הא דשעירי יום הכפורים ששחטן בחוץ עד שלא הגריל חייב על שניהם וכדפירש"י התם שמשלקחן הם קדושים שהרי מתרומת הלשכה באו וכיון שכן איכא למימר שלב בית דין מתנין עליהן דאם ימות א' שלא יהא הפרשת החי הפרשה לקדש עד אחר שיקחו לו זוג בשניה וכשיקחו לו אז יהיה קדושה חלה עליו ונמצא הקדשן כאחת וכהאי גוונא אמרינן בפ"ק דזבחים (דף ו') גבי ב' שעירי עצרת דבאין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו ראשון קרב שני למה בא לכפר על טומאה שאירעה בין זה לזה דאם תמצא לומר דאינו מכפר על חטא דלאחר הפרשה והא הפרשת שעירים הללו סתמן היו בבת אחת הואיל וקרבן ציבור הן לב בית דין מתנה עליהם שאפילו יפרישו בבת אחת שלא יהא הפרשת הב' הפרשה עד לאחר הקרבת הא' והכא נמי איכא למימר הכי ואע"ג דא' בפ"ק דשבועות (דף י"א) אהא דפריך מפר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהן לר"י ימותו ולא אמרינן לב בית דין מתנה עליהם ויפדו בלא מום משום דאבודין לא שכיחי ולא חשו בית דין להתנות עליהן ואם כן במת א' מהם דהכא איך מתני הא מיתה נמי לא שכיחי כדאמרינן בפ"ק (דף י"ג) גבי אף אשה אחרת מתקינין לו י"ל דאבודין לא שכיחי לגמרי בזמנן כדאמרינן בפ"ב דקדושין (דף נ"ו) גבי בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר זכרים עולות ודלמא פסח הוא פסח בזמנו מזהר זהירי ביה [אם כן מיתה] שכיח יותר ואין בידו להזהר ממנו וכנ"ל מפירש"י התם [אהא דקמשני אבודין קאמר] אבודין לא שכיחי פריך והרי פרה דלא שכיחי ותניא פרה נפדית על כל פסול שבה מתה תפדה ופירש"י פרה לא שכיחי דכל ימי בית א' וב' לא עשו [אלא שבע ואי מיתה נמי לא שכיחי הא ממיתה תפדה קשה לי אלא ודאי מיתה שכיח ויותר מאבוד וכדפי' מיהו ק"ל אם איתא דמיתה חשו לב ב"ד להתנות עליהם אם כן אמאי [קתני] סיפא [אם משהגריל מת] יביא זוג אחר ויגריל והשני לרבנן ירעה ולר"י ימות ואמאי נימא לב ב"ד מתנה עליהם ויפדו בלא מום אלא ודאי [מיתה נמי לא שכיח ולא חשו ב"ד להתנות] ואם כן תקשה לך במת אחד עד שלא הגריל אמאי סגי ביקח זוג לשני הא לא הוי לקיחתן כא' ונראה לי די"ל דקרא לא קפיד על ב' שעירים [שיהיו דווקא בשעת עשייתן] מאותן שנים הנלקחין כאחת אלא בלקח ב' שעירים כא' שבשעת לקיחתן שניהם ראוים לה' ולעזאזל סגי ואפילו [מת א' מהם תיכף אחר] לקיחה לית לן בה ויקח זוג לשני ושפיר דמי דהא האחד בשעת לקיחתו היה בן זוגו עמו דבשעת לקיחתו זה שמת [אע"פ שאינו ראוי אחר לקיחה] מ"מ בשעת לקיחה היה ראוי והשני שלוקח תחת המת או הנפסל בשעת לקיחתו נמי הא יש לו בן זוגו זה הנשאר עדיין בחייתו וכשרותו מיהו גם על זה אכתי קשה לי מהא דתנן בפי"ד דמס' נגעים שתי צפרים מצוותן שיהיו שווין במראה בקומה ובדמים ובלקיחתן כאחת אע"פ שאין שוות כשירה לקח א' היום וא' למחר כשירה שחט א' מהם ונמצאת שלא דרור יקח זוג לשני וראשונה מותרת באכילה שחטה ונמצאת טריפה יקח זוג לב' והא' מותרת בהנאה והא הכא כששחט לא' מהן ונמצאת שלא דרור או טריפה מעולם לא היה בשעת לקיחת זה הנשאר זוג הראוין לטהרת מצורע דהא בעי דרור וכשירה וההיא שנמצאת שלא דרור או טריפה כמאן דליתיה דמי ואמאי סגי כשיקחו להזוג הא בעינן לקיחתן כאחת וזו בשעת לקיחה כיחידית היתה כיון דחברתה הנלקחת עמה פסולה וכמאן דליתא ואנן בעינן שיהא בשעת לקיחה שתים והא ליכא ולתי' א' נמי קשה מהא דהא לא שייך לב ב"ד מתנה אלא בקרבן צבור לחוד ולא בקרבן יחיד כ"ש בצפורי מצורע הנעשים בחוץ דלא שייך למימר לב ב"ד מתנה עליהם כלל ושמא י"ל דלקיחתן כא' גבי ציפורי מצורע אינו מן התורה אלא מדרבנן וכיון שלקח מתחילה שתים ביחד אע"ג דא' נמצאת פסולה למפריע בשעת לקיחה וכאילו אינו דמי תו לא צריך ובגמ' אבאר זה. ולמאי דאפרש בסמוך בשם ת"י דעיקר מצות לקיחת השעירים מערב יום הכפורים הוא אתי שפיר בלאו הכי שמשום הכי במת א' מהם יקח זוג לב' אע"ג דהשתא אין לקיחתן כאחת דהיכי ליעביד דהא אם יביא ב' אחרים ויגריל עליהם נמי לא נעשה הלקיחה כמצוותה דעיקר מצות לקיחה הוא קודם יום הכפורים אבל השתא שמביא זוג לראשון נהי דלקיחת שעיר זה אינו [כמצותו להיות נלקח כא'] מקודם יום הכפורים אפילו הכי לקיחת שעיר הא' הוא כעיקר מצותו וכיון דסוף לקיחת שעירים במת א' מהם ביום הכפורים אי אפשר לקיים בהם ככל מצוותן [מוטב לזווג לאותו] הנותר ולא ידחה לרעיה ולפי"ז הא דתנן אם עד שלא הגריל מת א' מהם לא מתוקם אלא במת ביום הכפורים דומיא דסיפא ומשהגריל מת דמיירי לאחר הגרלה אבל אם מת א' מהם קודם יום הכפורים] יביא שנים דהשתא מקיים לקיחתן כמצוותה לקיחה כא' וקודם יום הכפורים אבל להני ב' תירוצי קמאי דפי' הא דמת א' מהם קודם הגרלה [משום לב ב"ד או שיהיה שנים בשעת לקיחה דווקא אפילו מת] קודם יום הכפורים נמי ביקח זוג לב' סגי מיהו כל זה איננו שוה לי וכמו שאפרש עוד וגם על תי' זה יש לגמגם עוד דאפילו אם תמצא לומר דעיקר מצות [לקיחת השעירים מקודם יום הכפורים] אפילו הכי הא עדיף להביא ב' ביום הכפורים ולהגריל עליהם [דהשתא] הב' שעירים אינן נעשית שלא כמצותן אלא בדבר א' בלבד שאין לקיחת [השעירים מקודם יום הכפורים מליקח זוג לשני דאע"ג] דלגבי דידיה אין שלא כמצותו אלא מה שלא כמצותו הוא בבן זוגו החדש אפילו הכי לגבי חבירו שמזווגין לו מחדש הוי ליה ב' [דברים שלא כמצותו א' שאין לקיחתו] כא' עם בן זוגו שנית שאין [לקיחתו מקודם יום הכפורים] ומוטב לבטל א' אעפ"י שהשעיר הנשאר ינתק לרעיה משנבטל ב' דברים:

מצאתי נוסחא אחרת בין הכתבים אחר תי' הא' דלב ב"ד מתנה וזה תארה] מיהו אכתי ק"ל מהא דא' לקמן (דף ס"ה) דפריך אדר"י דאמר גבי פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהן ימותו ואמאי לא אמרינן יקרבו לשנה הבאה ומשני משום דר' טבי דאמר קרבן ציבור בא' בניסן באין מתרומה חדשה ופריך פר מאי איכא למימר גזירה פר אטו שעיר ופריך ומשום גזירה ימותו ועוד הא דר' טבי גופיה מצוה היא ואם הביא מן הישן כשר