גבורת ארי יומא פא

כדפי' דאמרינן התם לא שנו אלא זקן שלא הגיע לגבורות וחולה שרוב חולין לחיים אבל זקן שהגיע לגבורות וגוסס שרוב גוססין למיתה לא והא גוסס כיון דרוב גוססין למיתה מן התורה הוא בחזקת שאינו קיים לכל דבריו דהא רובא דאורייתא הוא ואפילו הכי לא קאמר לה אלא אהא דהשולח גט אלא ודאי אכולה מתני' קאי ורישא דכולהו נקט ועוד מדנקט זקן שהגיע לגבורות עם גוסס ש"מ לכל דבר הוא בחזקת שאינו קיים דומיא דגוסס ומאי דקשה להו מפ"ג דגיטין לא קשה מידי דאין הכי נמי שלזקן שהגיע לגבורות לא היו נותנים לתוך השופר דהא ודאי של גוסס אע"פ שהוא כחי לכל דבר ומקריבין עליו קרבנות חובה ונדבה כדאמר ריש פ"א דמס' שמחות אפילו הכי אי אפשר ליתן קינו לתוך השופר מפני התערובות כיון דרוב גוססין למיתה הוא הדין נמי של זקן שהגיע לגבורות ואפשר עוד לומר דכמו גוסס ודאי אי אפשר להקריב חטאת שלו שלא בפניו דודאי חיישינן למיתה לאלתר הכא נמי זקן שהגיע לגבורות נמי מדכייל להו בחדא:

מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים אלמא לא חיישינן שמא מת בעל הקרבן. קשה לי מאי פריך הא לא דמי דגבי שולח חטאתו היינו טעמא דלא חיישינן לשמא מת דהוה ליה מיתה דיחיד דשמא מת היחיד בעל הקרבן להא לא חיישינן אבל גבי מעות שבשופרות דרבים נותנים לתוכו חיישינן שמא מת אחד מהם דכהאי גוונא אמרינן בפ"י דב"ב (דף קע"ב) לנפילה דחד לא חיישינן וגבי שטרות קאי ומשום הכי ב' יוסף בן שמעון מוציאים שטר חוב על אחרים ולא חיישינן שמא מחבירו נפל ומצאו זה אבל לנפילה דרבים שמא נפל מא' דעלמא חיישינן לפיכך שטר שכתוב בו לויתי ממך מנה אין גובה בו המוציאו שמא מא' מעלמא נפל ומצאו זה והכא נמי הא דשופרות דמי לנפילה דרבים דאם היו שופרות לקיני חובה היו הכל נותנין לתוכו וחיישינן למיתה דחד מעלמא וי"ל דאם כל המעות שבשופרות היו מעורבין של הכל ביחד הכי נמי דדמי לנפילה דרבים דשמא אחד מהם מת ונמצא דמי חטאת שמתו בעליה מעורבין בקן זה הקרב אבל הכא כיון דאי אפשר לערב כל המעות זה עם זה וכמשכ"ל בשם התוס' וצריך מעות דמי קן צרור ומיוחד בפני עצמו אלא שהצרורין מעורבין ואינן ניכרין כל צרור של מי הוא אם כן כשמקריבין קן מאיזה צרור מהם לא חיישינן למיתה שמא מת בעל צרור זה דהוה ליה מיתה דיחיד דכל קן כשקרב מאיזה צרור שבשופר אין בו מעות אלא של אדם א' ואי חיישת שמת בעל הצרור למיתה דיחיד [הוא] דהא בשעת הקרבת קן זה לא איכפת לן במיתת מבעלי קינין אחרים דהא אין לו שותפות בו לפיכך לא חיישינן למיתה:

דף נ"ז ע"ב תוס' ד"ה אלא אמר רבא נותן שבע וכו' שוין במתנותיהן אפילו רבנן דר' אלעזר מודו הכא דיתן למעלה ורואה אני דם הפר למעלה כאילו הוא מים עכ"ל ותי' זה איני מכיר מה בכך דמעיקרא הן שוין כיון דעכשיו לאחר שנתן דם הפר כבר למעלה אינן שוין ונראה לי דקושיא מעיקרא ליתא דהתם מיירי בנתערבו דמים הניתנין על המזבח ואין ראוי ליתן על המזבח אלא במקומן הראוי להם של מעלה למעלה ושל מטה למטה אבל של מטה למעלה לא אבל הני מתנות דפר ושעיר הא אינן ניתנין על הפרוכת ממש אלא כנגד הפרוכת אלא כשהוא מזה למעלה מצדד ידו למטה כו' כדאמרינן לעיל הא ודאי לית לן בה:

גמ' מיהו הנך שיריים הוו וליסוד אזלי או דלמא דחויין הווי קשה לי אמאי נימא דהוו דחויין נהי דבהיכל אין לזרוק מן התערובות אלא מן הודאין אבל במזבח דמערבין לקרנות וכך הוא הכשר מצותו כדתנן עירה של פר לתוך של שעיר הא ודאי ראוין הן ליתן מהם נמי על הקרנות כיון דבלאו הכי צריך לערב הודאין ביחד לתוך זה יערב נמי התערובות לתוך אותו מזרק שמערב בהן דם הודאין דמאי איכפת לן דהא מצוותן בקרנות על ידי תערובות דווקא ואפילו של ודאין נמי ואע"ג דלא היו ראוין ליתן מהם מתנות שבהיכל אלא מן הודאין דווקא לית לן בה ואם כן הנותר לאחר מתנות הקרנות ושעל טהרו של מזבח תורת שירים עליהם לשפוך ליסוד מידי דהוי אהא דתניא לקמן בפירקן (דף ס"א) נתן מקצת מתנות שבמזבח ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות המזבח אלמא אע"ג דדם זה לא היה ראוי בתחילה למתנות פנים והיכל אפילו הכי נותן ממנו מתנות מזבח ושופך שיריו ליסוד כ"ש דם של תערובות זה שהיה כבר בשעת מתנות פנים והיכל ואפילו נתערבו כל דמי פר ושעיר זה עם זה נותן מהן דראוי לערב עם דמי הודאין במתנות המזבח וליתן מהן ולשפוך שיריו ליסוד ודוחק לומר דהא אתיא דווקא כמ"ד אין מערבין לקרנות ואי אפשר ליתן גם על המזבח אלא מן הודאין דאם כן הוה ליה לפרש ועוד הא אכתי לא מייתי לה להא פלוגתא דתנאי אי מערבין לקרנות או לא עד לקמן והא פשיטא ליה אמתניתין קאי והא תנא דידן כמ"ד מערבין לקרנות ס"ל כדתנן עירה דם הפר לדם השעיר ועוד שבמתנות שעל טהרו לכולי עלמא מערבין כדמוכח להדיא בפ"ד דזבחים (דף מ"ב) ובפ"ב דמנחות דחשיב מ"ג מתנות של יום הכפרים דהיינו א' למעלה וז' למטה בפנים משל פר וכן משל שעיר הרי י"ו וכן בהיכל הרי ל"ב וד' על קרנות המזבח הרי ל"ו וז' על טהרו הרי מ"ג ופריך והתניא מ"ז לא קשיא הא כמ"ד מערבין לקרנות הא כמ"ד אין מערבין וניתוסף עוד ד' דעל קרנות הוה ליה ח' ד' מדם הפר וד' מדם השעיר ואי למ"ד אין מערבין לקרנות ס"ל דאין מערבין נמי במתנות של טהרו הא אייתר ליה עוד ז' דהוה ליה נ"ד דבטהרו י"ד מתנות איכא ז' משל פר וז' משל שעיר אלא ודאי אפילו למ"ד אין מערבין לקרנות בטהרו כולי עלמא מודו דמערבין ואם כן דמי תערובת הללו לכולי עלמא ראוין להנתן מהם על טהרו ואמאי הוה ליה דחויין:

הני מילי דדחיה בידים אבל הא דלא דחיא בידים לא ה"ג ס' דידן ומפירש"י נראה לי שיש לו גירסא אחרת והכי גרסינן הני מילי היכא דלא יהב מיניה אבל האי דיהב מיניה לא שהרי הדמים הללו שבמזרק ג' נתקבלו בב' המזרקות שנתן מהן המתנות לשון רש"י ונראה לי דנפקא מינה בין הני ב' גירסאות בקיבל הדם של איזה קרבן בתחילה בכוס א' ואחר כך חלקן לב' כוסות ששפך מן הא' מקצת הדם לתוך כוס אחר ומקצתו נשאר בראשון ונתן כל המתנות מן הראשון שנתקבל בו הדם דלגי' ס' דידן כיון דדחיא בידים הוי דיחוי ולגי' רש"י כיון דדם שבכוס ב' נתקבל בכוס שנתן ממנו המתנות לרב הונא בריה דרב יהושע אליבא דכולי עלמא הוי שירים עוד נ"מ איפכא בנתקבל בב' כוסות ואחר כך קודם זריקה נתערב דמי כוס א' עם איזה כוס של קרבן א' ויהב המתנות מן הכוס שלא נתערבו לגי' ס' דידן הוה ליה שירים דהא לא דחי בידים ולגי' רש"י הוה ליה דיחוי דהא לא נתקבל בכוסות הללו שנתן מהן המתנות:

ולראב"ש הא כתיב ואת דמו ישפוך. קשה לי לר"פ הוה ליה לאוקמא בנתערבו מקצת דמים דלכולי עלמא כוס עושה את חבירו דחוי וצריך לומר דארב הונא בריה דרב יהושע פריך לה:

עירה דם הפר בת"י פי' דהיינו טעמא שעירה דם הפר לשל שעיר לפי שדם הפר מרובה ונופל שם הכובד היה מתערב יפה:

דאיתמר ר"י ור"י כתבו בת"י אע"פ שתנאים הן קאמר בלשון מימרא ונראה שהיו תנאים אחרונים כמו ר"ת ור"ש ברבי ונ"ל שנעלם מהן הא דפ"ה דמנחות (דף נ"ז) דאמר ר"י התם ר' יוסי הגלילי ואחד מתלמידי ר"י אמרו דבר אחד ומנו ר"י ותו אמר התם לימא נמי ר' עקיבא ואחד מתלמידי ר"י אמרו דבר אחד ומנו ר"י אלמא מתלמידי ר"י ומתנאי קמאי הוו מיהו כיון דל"ק להא פלוגתא בברייתא אלא הכי גמירא להגמרא דאינהו פליגי בהא נקט איתמר לשון מימרא מיהו לפירש"י בפ"ק דקידושין (דף ל"ו) דאמר ליה ר"א לר"י דדריה לא תיתוב אכרעיך כו' היה ר"י בר פלוגתיה דר"י עדיין קיים בימי ר' אלעזר שהיה אמורא:

סליק הוציאו לו פרק חמישי שני שעירי פרק ששי שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהם שוין וכו' הקשו בת"י מדאמר בפ"ח דסנהדרין בן סורר ומורה