גבורת ארי יומא עה

וחותה מן המעוכלות הפנימים ר"י לא גרס לי' הכא אלא גבי תרומת הדשן בפ"ק דתמיד כתב לה אבל גבי קטורת בעינן לוחשות ור' שמואל אומר דבסדר המשנה לא גרס לה אבל בתמיד תנן לה גבי קטורת של כל יום והיינו טעמא משום דבתורת כהנים תניא מנין שתהא האש בטלה ע"ג גחלים תלמוד לומר גחלי אש הלכך מן הפנימים שאין בהן להבות אש הוא נוטל והוא הדין ליום הכפורים ת"י ולדידי קשה לי אם איתא דגחלים שיש בהן להבות אש לא בכלל גחלי אש הן תקשה הא דאמרינן בפ"ז דפסחים (דף ע"ה) דתנן התם גחלי יכול עוממות תלמוד לומר אש אי אש יכול שלהבת תלמוד לומר גחלי הא כיצד מביא מן הלוחשות ואמר' הא גופי' קשיא אמרת גחלי יכול עוממות אלמא לוחשות אש נינהו אימא סיפא אי אש יכול שלהבת תלמוד לומר גחלי אלמא אפילו לוחשות לאו אש נינהו ואמר אביי תריץ הכי גחלי יכול עוממות ולא לוחשות תלמוד לומר אש אי אש יכול רצה שלהבת יביא רצה גחלת יביא תלמוד לומר גחלי הא כיצד מביא מן הלוחשות אמר רבא רצה גחלת יביא רצה שלהבת יביא שלהבת בלא גחלת היכי משכחת לה כגון דשייפי למנא משחא ואיתלי ביה נורא ההוא לא צריך קרא למעוטי השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה לא כ"ש אמר רבא תריץ הכא גחלי יכול עוממות ולא לוחשות תלמוד לומר אש אי אש יכול יביא מחצה גחלת ומחצה שלהבת אדעייל לגואי הוי כוליה גחלת תלמוד לומר ולקח מלא המחתה גחלי אש משעת לקיחה נהוי גחלים והשתא הוה ליה לתרץ הכי אי אש יכול רצה שלהבת עם גחלתו יביא רצה גחלת לחוד בלא שלהבת יביא ולא שלהבת בלא גחלת כדאמר אביי דתקשי לך השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן ודוחק לומר דאפילו בכהאי גוונא אין עושין כן אפילו לפני מלך בשר ודם ועוד אם כן למה ליה לרבא לדחוקי ולומר יכול מחצה גחלת ומחצה שלהבת ואדעייל לגואי הוי כוליה שלהבת משום דאילו לעיולא הכי אין צריך מעוט דהא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן להביא אוד בשלהבתו דמעלה עשן כדפירש"י הוה ליה למימר אי אש יכול גחלת בשלהבתו יקח ועד דעייל לגואי הוה ליה כוליה גחלת תלמוד לומר ולקח מלא המחתה גחלי אש משעת לקיחה בעינן גחלי אלא ודאי ש"מ דגחלים בשלהבתם בעוד שיש בהם להבות אש אפילו להביא הכי בפנים נמי שפיר דמי דכל כהאי גוונא גחלי אש מקרי:

על רובד הד' שבעזרה למאי דקאמר בגמרא גבי דם פר שנתנו למי שממרס בו על רובד ד' שבהיכל תני של היכל פי' מונה מיציאת היכל ולחוץ ד' רובדים ומניחו על הד' והשתא אי אמרת דהא דאמר בגמרא בשעת הקטרה דלפני ולפנים מהיכל פרשי מבין האולם לא פרשי דרישא דווקא הא דקאמר מהיכל פרשי אבל אפילו מאולם גופיה אין צריך פרישה וכמו שאפרש בגמרא היינו דאיכא בין הנחת דם דרישא להא דמחתה דאילו דם מניחו באולם גופיה על רובד הד' שבו מן ההיכל ולחוץ ואילו מחתה מניחה על רובד הד' שחוץ לאולם בין האולם ולמזבח ואי אמרת דהא דקאמר מבין האולם ולמזבח לא פרשי דווקא אבל מאולם גופיה פרשו צריך לומר דהיינו דאיכא בין הנחת דם למחתה דהא דקאמר של היכל הרובד הד' אולם נמי בכלל היכל והרובד הד' שמניח הדם חוצה להם היינו בין אולם ולמזבח ברובד הד' שמיציאת האולם ולחוץ ואילו מחתה מניחה על הרובד הד' שמחוץ של מזבח והיינו דאיכא בין דם למחתה דהתם קאמר על רובד הד' של היכל והכא קאמר הד' שבעזרה דאי לא תימא הכי כדפי' מאי איכא בין דם למחתה אלא ודאי כדפי':

רובד ד' שבעזרה איני יודע מאי טעמא רובד ד' דווקא דבשלמא הא דמניח של דם בד' של היכל והכא במחתה בד' של עזרה היינו טעמא משום דבדם אי מרחק ליה ממקום הזאתו יותר איכא למיחש שלא יקרוש הדם כשנושאו משם לפנים אבל מחתה שנוטל את הגחלים ממזבח החיצון מניחם בעזרה סמוך למזבח אבל מאי טעמא דרובד ד' (אע"ג דסוף סוף הא מ"מ אחר כך צריך לישא למרחק מרובד הד' של עזרה לפנים שהוא מקום הקטרה ולא עוד שאחר כך נושא הכף עם המחתה ביחד לפנים ונמצא בהא דמניח המחתה בעזרה אתה מרבה עליו את הדרך במשא יותר כבד של כף ומחתה ביחד מ"מ הא עדיף למעט בהילוך הא' מיד כשנוטל הגחלים מעל המזבח שהן חמין ביותר וקשה עליו משא חם לשאת למרחק יותר משאינו חם כל כך אע"ג דיקירי טפי והא עד שיוציא לו כף ומחתה של קטורת מלשכת הכלים ויחפון כדאמר רפ"ה אדהכי והכי מצטנן במקצת ואינו חם כל כך) שמניחו דווקא עליו ושמא י"ל דאגב דהתם גבי דם מניחו על רובד הד' מטעמא דפי' לעיל תקנו נמי הכא במחתה הכי ואע"ג דלא דמי דהרובד דהתם של היכל ודהכא של עזרה מ"מ במנין הרובדים השוו חכמים ולא חלפי בהו נראה לי:

בכל יום וכו' בגמ' אפרש לה פיסקא פיסקא:

דף מ"ד ע"א יכול אפילו בעזרה תלמוד לומר באוהל מועד פי' בהיכל קשה לי למה לי קרא להזהיר על פרישה מן ההיכל בשעת הקטרה ומתן דמים דלפני ולפנים תיפוק ליה בלאו הכי איכא לאו כדמעייל ביאה ריקנית בהיכל שלא לצורך עבודה כדאמרינן בפ"ג דמנחות (דף כ"ז) דטהורים שנכנסו לפנים ממחיצתם אל היכל כולו בארבעים ונפקא ליה מהאי קרא דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש דהיינו היכל בלא יבא והא אפי' אם תמצא לומר דסדר עבודות של כל יום מן התורה כשירה בכהן הדיוט ולפיכך יש מקום כניסה לכהן הדיוט ולצורך עבודה אפילו ביום הכפרים לצורך הטבת נרות והקטרת קטורת של היכל הא מ"מ לפי סדר העבודות עבודת היום מאוחר להם ומעתה אין מקום כניסה בהיכל בו ביום אפילו לכהנים לשום צורך עבודה עד בין הערביים להדלקת נרות וקטורת של היכל והן מאוחרין לכל עבודות היום ולא משכחת לה כניסה להיכל בשעת עבודת היום של יום הכפורים לצורך אפילו לכהנים והשתא למה ליה כל אדם לא יהיה באוהל מועד שהוא היכל לאזהורי בשעת הקטרה והזאה דלפנים תיפוק ליה דהוה ביאה שלא לצורך דהא לצורך בההיא שעתא לא משכחת לה מיהו למאי דפי' התו' התם בשם ר"ת דלהשתחות מותר ליכנס להיכל דהשתחואה צורך עבודה חשיבא לפי זה ניחא הא דכתב רחמנא וכל אדם לא יהיה באוהל מועד אפילו אם כהן רוצה ליכנס לשם לצורך השתחואה בהיכל דמשום ביאה שלא לצורך ליכא וקמ"ל דאפילו הכי בשעת הקטרה והזאה דלפנים לא יהיה באוהל מועד ואפילו להשתחות לא אבל קשה לי על פי' ר"ת דהא התם פליגי לרבנן היכל בארבעים מבית לפרוכת פי' לפני ולפנים אל פני הכפורת היינו שהלך עד לפני הארון במיתה. ולר' יהודא היכל ולפני ולפנים בארבעים אל פני הכפורת לחוד במיתה ואמר' מאי טעמא דרבנן לכתוב רחמנא אל הקודש ואל פני הכפורת ולא בעי מבית לפרוכת ואנא אמינא היכל מחייב מבית לפרוכת מבעי מבית לפרוכת דכתב רחמנא למה לי ש"מ דבמיתה והשתא היכל אי צורך השתחויה שרי למיעל הא ודאי מבית לפרוכת שהוא לפני ולפנים אפילו לצורך השתחואה אסור והא ליכא למ"ד דמבית לפרוכת לצורך השתחואה שרי וכדתנן בפ"ק דכלים קדשי קדשים מקודש ממנו פי' מן ההיכל שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה ולקמן בפ"ה (דף נ"ג) אמר הא לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר א' מכל סמניה חייב מיתה ופריך ותיפוק ליה דקא עייל ביאה ריקנית ואי לצורך השתחואה מבית לפרוכת נמי שפיר דמי מאי פריך דלמא נ"מ בדעייל לצורך השתחואה דאין בזה משום ביאה ריקנית אלא ודאי מבית לפרוכת אפילו לצורך השתחואה אסור וכיון שכן אי סלקא דעתך דבהיכל לצורך השתחואה שרי מאי קאמר לכתוב רחמנא אל הקודש ולא בעי מבית לפרוכת דהיכל מחייב מבית לפרוכת מיבעי דלמא משום הכי כתב רחמנא מבית לפרוכת אע"ג דמק"ו דהיכל אתי שלא תאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה היכל לצורך השתחויה מותר אף מבית לפרוכת כן להכי כתב רחמנא מבית לפרוכת בהדיא דאפילו צורך השתחויה אסור ביה אלא ודאי בהיכל נמי שלא לצורך עבודה אלא להשתחויה בלבד אסור כמבית לפרוכת והשתא שפיר איכא למילף מבית לפרוכת מק"ו מהיכל מיהו בלאו הכי אי אפשר לפרש כן דהא דקאמרי רבנן היכל מיחייב מבית לפרוכת מיבעי דבתורת ק"ו מילף ליה הכי מה היכל הקל מיחייב מבית לפרוכת החמור מיבעי הא ליתא דקי"ל אין עונשין מן הדין כדאמר בפ"ב דמכות (דף ט') וריש פי"ג דזבחים (דף ק"ו) גם ל"ל כדפירש"י היכל מיחייב מבית לפרוכת מבעי הא בכלל בית לפרוכת היכל דלא נכנס לשם אלא דרך היכל ומשעת ביאת היכל קם ליה במלקות