גבורת ארי יומא עו

הא נמי ליתא דאמר התם מאי טעמא דר' יהודא ואמר' אל פני הכפורת למה לי מבית לפרוכת במיתה אל פני הכפורת מיבעי אלא ודאי מבית לפרוכת באזהרה ולא במיתה ורבנן הכי נמי דלא צריך והא דכתב רחמנא אל פני הכפורת למעוטי דרך משופש כדתנא דראב"י אל פני הכפורת קדמה זה בנין אב כל מקום שנאמר פני אינו אלא קדים ופירש"י משופש כגון שחתר החומה דלפני ולפנים ועשה פתח בדרום או בצפון ונכנס ולא נכנס בפתח שבמזרח שיהא פניו למערב והשתא מאי האי דקאמרי רבנן הכי נמי דלא צריך אל פני הכפורת ולמעוטי דרך משופש כתביה דפטור הא אפילו [אי] דרך משופש חייב כל שכן דצריך למכתב אל פני הכפורת בנכנס דרך משופש בפתח שעשה לצפונו של קדשי קדשים או לדרומו נגד פני הכפורת:

דף מ"ד ע"א ביציאתו מנין תלמוד לומר עד צאתו נראה לי דאין לו ענין להא דפליגי תנאי בספ"ד דערכין (דף י"ח) גבי מיום הא' עד יום הז' אי עד ועד בכלל או לא דאפילו למ"ד עד ולא עד בכלל הכא מודה דביציאתו נמי לא ולא אמרינן ועד צאתו ולא צאתו בכלל דאם כן עד צאתו דכתב רחמנא למה לי מכדי כתיב בבואו לכפר דמשמע כל זמן כפרה לא יהיה אדם באוהל מועד עד צאתו למה לי אלא ודאי עד צאתו וצאתו בכלל והכי מוכח התם היכי דמוכח דעד ועד בכלל כולי עלמא מודו:

כפרתו קודמת לכפרת ביתו תימא והלא נעשית העבודה הכל בבת אחת ומתי כפרת א' ומתי כפרת ב' ופי' ר"ש דנפקא מינה הא דאמר בפ"ג דהוריות (דף י"ג) דקרבן כהן קודם לקרבן ישראל ולהאי צריך האי קרא אך כפרתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים לא אתי שפיר וכן לכפרת ביתו ולדידי בלאו הכי קשה לי ההוא סוגיא דהתם דהכי תנן פר כהן משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו ואמרינן בגמ' מנא הני מילי דתנו רבנן ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון מה תלמוד לומר הראשון שיהא ראשון קודם לפר העדה בכ"מ וסמוך לזה אמרינן שם פר כהן משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת דין הוא שיקדים מכפר למתכפר וכן הוא אומר וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל והשתא למה לי האי טעמא שיקדם מכפר למתכפר כדאשכחן ביום הכפורים וכפר בעדו ובעד ביתו תיפוק ליה דהא מהאי קרא דהראשון נפקא ליה שיהא ראשון קודם לפר העדה בכהן משיח ואפילו תימא דאיצטריך להאי טעמא דיקדם מכפר למתכפר לשאר קרבן כ"מ והעדה אם כן הראשון דפר כהן משיח למה לי תיפוק ליה משום האי טעמא דיקדם מכפר למתכפר כדכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ובחי' למס' הוריות יתבאר זה. עוד פירשו בת"י די"ל לענין וידוי של פר איירי דתניהו ענין לשם שצריך לומר אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך כי אם לא היה פסוק היה לו להזכיר בפעם ב' מיהא שבטו תחילה מיהו גם על תי' זה קשה לי דאם כן מאי כפרתו קודמת לכפרת ישראל דקאמר דהא לאו בחדא וידוי הן דעל הפר מתודה עליו ועל ביתו ועל אחיו הכהנים ווידוי של ישראל היה על המשתלח בפני עצמו אם לא שתאמר שנרכיב ב' הפירושים ביחד דכפרתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים להזכיר את עצמו תחילה בוידוי ב' וקודם לישראל נ"מ להקדים קרבנו להם מ"מ אכתי קשה לי הא דקאמר דכפרתו קודמת לכפרת ביתו למאי נפקא מינה דלהקדימו בוידוי לא צריך קרא דפשיטא מהיכי תיתי להקדים בוידוי ביתו לו והכי נמי להקדים קרבנו לשל ביתו לא צריך קרא דפשיטא דקרבנו קדים לשל ביתו דעל כרחך לא צריך קרא אלא שפר כהן משיח יהיה קודם לפר העדה דסלקא דעתך אמינא דפר העדה קדים שזה ציבור וזה יחיד כדאמר התם שעיר עבודה זרה קודם לשעיר נשיא מאי טעמא האי ציבור והאי יחיד קמ"ל דלא אבל שיהא קרבנו קודם לקרבן ביתו להא לא צריך קרא דפשיטא הוא ולי נראה לפרש הא דקאמר דכפרתו קודמת כו' נ"מ להא דאמרינן בשמעתא קמייתא דזבחים (דף ב') דקרבן שנעשו ד' עבודות שבדם שלא לשם בעלים לא עלו לבעלים לשם חובה ופסח וחטאת פסול לגמרי מיהו הני מילי בשחטו בפי' שלא לשם בעלים אבל סתמא כשר ועלו מ"מ מן התורה צריך לשחוט לכתחילה בפירוש לשם בעלים וכדתנן לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח דהיינו לשם בעלים וכתבו התוס' התם דהוא הדין שאר ד' עבודות צריך לעשותן לשם בעלים בפירוש אלא תנאי בית דין הוא דלא לימא לשמו דלמא אתי למימר שלא לשמו ואם כן בכל קרבנות ציבור והיחיד צריך מן התורה דלימא לשמו לכתחילה ואע"ג דשלא לשם בעלים בקרבן ציבור אינו פוסל כדאמרינן התם (דף ד') מה לשלא לשמו שישנו בציבור כביחיד תאמר שלא לשם בעלים אינו בציבור התם היינו טעמא דשלא לשם בעלים אינו פוסל בציבור משום שהכל בעליו אבל מ"מ הא דצריך מן התורה בפירוש לשם בעלים לכתחילה אין לחלק בין של ציבור לשל יחיד דמאי שנא ואדרבה י"ל דאפי' מדרבנן צריך לומר בקרבן ציבור לשם בעלים לכתחילה דבהא לא חייש דלמא אתי למימר שלא לשם דהא אי נמי אמר שלא לשם בעלים בקרבן ציבור לית לן בה ולא אתי לידי קלקול אין לנו לתקן דלא לימא בהדיה לשם בעליו כיון דמן התורה צריך ודאי [לומר] כן לכתחילה שעושה עבודותיו לשם ציבור לאפוקי משום יחיד והרי קטורת פנים דינו לענין מחשבת קדשים כמנחה דפוסל בה מחשבה כדמסקינן לקמן בפ"ה (דף מ"ח) דילפינן לה מלא מלא ממנחה והא מנחה שוה לזבח דמים לענין כל פסולי מחשבה כדאמרינן בכוליה מס' זבחים ומ' מנחות ומשמע ודאי דהוא הדין להא דמיא לזבח להקטירה והוא הדין שאר עבודותיו כגון חפינה והולכה לשם בעלים שהן ציבור בפיר' ומ"מ בכל קרבן ציבור כגון תמידין ומוספין ושאר קרבן ציבור סגי לאמר לשם צבור סתם והכל בכלל צבור כ"מ וכהנים והעם ואינו צריך לפרוט כאו"א בפ"ע אלא באמר לשם צבור לחוד סגי והכל במשמע וכדאמרינן לקמן בפ"ו (דף ס"ו) אטו כהנים לאו בכלל עמך ישראל נינהו ואפילו לר' יהודא דלית ליה התם האי טעמא מ"מ י"ל נהי דלאו בכלל עמך ישראל הן דיש להם שם מיוחד בפני עצמו מ"מ בכלל ציבור הן הילכך בכל קרבן ציבור סגי מן התורה באומר לשם ציבור סתמא מיהו בקטורת פנים חידש לן רחמנא דצריך לומר ולפרוט להדיא לשם כהן גדול וכהנים וכל ישראל כדכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל והאי קרא בקטורת משמע ליה והשתא אתי שפיר הא דקאמר כפרתו קודם לכפרת ביתו דהיינו שצריך לומר שמקריב את הקטורת הללו של פנים לכפר עליו ועל ביתו וכו' ולהקדים עצמו לביתו וביתו לכהנים וכהנים לכל ישראל ובלאו הכי קשה לי מאי האי דקאמר הכא דמחלק לד' כפרות שלו ושל ביתו ושל אחיו הכהנים ושל כל קהל ישראל הא בהאי קרא לא נאמר אלא ג' מיני כפרות בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל והא פי' לעיל הא דפר מכפר על ביתו ועל אחיו הכהנים נפקא ליה מדכתיב תרי ביתו גבי פר אחד בוידוי א' ואחד בוידוי ב' אבל הא מיירי מכפרת קטורת של פנים ששוה לכולן מנא ליה דהאי ביתו שניהן במשמע ביתו ממש ואחיו הכהנים נהי דאחיו הכהנים אינן בכלל קהל ישראל מ"מ ביתו זו אשתו מנא ליה דילמא הרי היא בכלל קהל ישראל כשאר נשי כהנים הדיוטות ושמא י"ל כיון דכבר נפקא לעיל מתרי ביתו דגבי וידוי פר דאשתו ואחיו הכהנים בכלל ביתו הן ילמוד סתום מן המפורש דהאי ביתו דגבי קטורת פנים נמי שניהן בכלל וכפרת ביתו זו אשתו דקודם כפרת אחיו הכהנים נמי מהתם נפקא ליה דהא התם הכי הוי וכדפי' לעיל:

איזהו כפרה ששוה לו ולביתו ולכל אחיו הכהנים ולכל ישראל קשה לי הניחא לר"י דדריש בספ"ק דשבועות (דף י"ג) גבי האי קרא דוכפר את מקדש הקודש דכתיב בסיפא דקרא יכפר וקאמר הושוו כולן לכפרה א' שמתכפרים בשעיר המשתלח בשאר עבירות אבל ר' שמעון סבירא ליה דאין כהנים מתכפרים כלל בשעיר המשתלח ואדר' שמעון קאמר התם הא ודאי הושוו הושוו דבני כפרה נינהו מיהו כל חד וחד מכפר באפי נפשיה אם כן הכא נמי נימא הכי דאכפרת דמים קאי והאי יכפר בעדו דכתב רחמנא למימרא שהושוו היינו לענין הא הושוו דבני כפרה נינהו מיהו כל חד וחד מכפר בדנפשיה וצריך לומר דהאי תנא כר' יהודא סבירא ליה דהושוו לגמרי משמע דהושוו שמתכפרים בכפרה א' אי נמי י"ל דהתם כיון דקרא דוכפר את מקדש הקודש מפר ושעיר הפנימי מיירי לא נראה ליה לר' שמעון לאוקמא סיפא דקרא דיכפר שמיירי בשעיר המשתלח דלא משתעי ביה קרא כלל ובעל כרחך