גבורת ארי יומא סז

לחוד מכניס ב' ידיו בקלפי אלא משום דסבר ימינא דסגן ושמלא דכהן גדול כי הדדי נינהו כדמסיק הא אי ימינא דסגן עדיף הוי סבירא ליה כר"א דסגן וכהן גדול מכניסין והשתא האיך אפשר להגרלה בסגן כיון דסגן אינו עובד אלא בבגדי כהן הדיוט ותקשה למ"ד בפ"ק בגדי כהן הדיוט לאו בגדי כהן גדול ביום הכפורים דאבנט של הדיוט הוי של כלאים אין אלו בגדי לבן האמורים אצל יום הכפורים והא הגרלה אלו בגדי לבן דיום הכפורים בעי ועוד קשה לי נהי דהגרלה לאו עבודה הוא מכל מקום כיון דכתב רחמנא ונתן אהרן על שתי השעירים גורלות נהי דחוקה לאו עלה קאי מ"מ למצוה אהרן בעי כדכתיב בהדיא והאיך מכניס סגן ידו להגרלה לכתחילה כיון דמצותו בכהן גדול מיהת לכתחילה והרי למ"ד לקמן (דף מ"ב) שחיטת פרו בזר כשירה אע"ג דאהרן וחוקה כתי' כיון דשחיטה לאו עבודה היא לא קאי חוקה עלה ואפי' הכי משמע דלכתחילה שחיטת פרו באהרן דוקא ולא בשאר כהנים וכ"ש בזר כדמוכח בפ"ג דמנחות (דף י"ט) דאמר אדרבי שמעון דהיינו טעמא דשחיטת קדשים לא בעי בבעלים דווקא מדגלי רחמנא גבי פרו דבבעלים כו' ש"מ דלכולי עלמא שפרו באהרן דווקא לכתחילה אפילו למ"ד דבדיעבד כשרה אפי' בזר והכי נמי דכוותיה ובלאו הכי אין צריך ראיה לזו דהדבר מוכרע מעצמו כיון דכתב רחמנא אהרן אע"ג דהגרלה לאו עבודה היא אפילו הכי לכתחילה מצותו בכך כדאמר' לקמן גבי הנחה דלאו עבודה היא ואין מחזירין לכולי עלמא אפילו הכי מצוה להניח מיהו בהא י"ל דאינו קושיא כל כך דהאי ונתן אהרן לאו אהגרלה קאי אלא אהנחה על גבי שעירים קאי כדמוכח לקמן דמהא נ"ל מצות הנחה דבעי לכתחילה וכיון שכן י"ל דהגרלה לא נפקא אלא מאשר עלה ושם לא כתיב אהרן ואפי' לכתחילה סגי ליה בסגן ואין לומר דסגן וכהן גדול מכניסים לידיהם בקלפי ונעשית הגרלה על ידי שניהם ואין הסגן מניח הגורל שעלה בידו על השעיר אלא נותנו לכהן גדול והוא מניח ב' הגורלות על ב' השעירים מ"מ הא ודאי קושיא דהא הגרלה בעי בגדי לבן לכולי עלמא וכמו שכתבתי ועוד מהא קושיא ב' נמי במקומה עומדת דכיון דהגרלה בגדי לבן בעי לכתחילה לכ"ע אע"ג דלאו עבודה היא ולא קאי עלה חוקה כיון דכל הפרשה בבגדי לבן מיירי הכי נמי ניבעי לכתחילה אהרן דהא כל הפרשה באהרן מיירי וגם מה שכתבו התו' דהגרלה אינה עבודה כל כך שהרי על ידי כהן גדול מתבררין השעירים כבר נתברר בסמוך דליתא דאין השעירים מתבררים ע"י קריאת שם אלא על ידי הגרלה דווקא לפיכך נ"ל על דרך שפירשנו לקמן דודאי עיקר מצות הגרלה אינו אלא לברר איזה מן השעירים לשם ואיזה מהם לעזאזל ולפיכך בעלית גורל אחד סגי לברר כגון דאם עלה לו בימין גורל לה' שעיר של ימין הוברר לה' וממילא מבורר השעיר השני לעזאזל ואע"פ שלא עלה גורלו מן הקלפי אפילו הכי מבורר ועומד הוא מאיליו מדחבירו לה' הוא עומד לעזאזל וכן להיפך בעלית גורל לעזאזל מבורר חבירו לה' מאיליו בין שעלה ראשון בימין בין שעלה בשמאל חבירו של ימין מבורר מאיליו שעלה לגורל שכנגדו נמצא שניהם מבוררים ומתפרשים על ידי גורל בעלית גורל של אחד מהם דהא גורל זה הוי גורל לעצמו ולחבירו ממילא ולקמן יתבאר זה באורך בסיעתא דשמיא והשתא אתי שפיר הא דשמעתין דסגן וכהן גדול מכניסין לידן לקלפי כיון דכהן גדול מעלה הגורל א' מתוך הקלפי נעשה עיקר מצות הגרלה על ידי כהן גדול המלובש בבגדי לבן לחוד דעל ידי הגרלת שעיר יחידי שמעלה הוא הוי נמי ממילא הגרלה לחבירו שמעלה הסגן ובהכי ניחא נמי הא דכהן גדול לתנא דידן מכניס ב' ידיו כא' ונוטל גורל א' בימינו ואחד בשמאלו בבת אחת ביחד כדאמר רבא ואינה מחזקת אלא ב' ידים והא אין עבודה כשירה בשמאל אלא ודאי כדפרישית דבעלית גורל אחד הוי עיקר הגרלה לב' שעירים וכיון שמעלה גורל אחד בימינו סגי בהכי ובת"י פי' לקמן אהא ומר סבר כי הדדי נינהו וכשירה עבודה זו בשמאל כמו הוצאת כף ומחתה בכהן גדול דיום הכפורים שצריך לו ב' ידים לפי שאי אפשר בעבודה אלא הוא וליתא דלא דמי להתם דהיינו טעמא כדאמר לקמן ריש פ"ה (דף מ"ז) גבי כף ביום הכפורים ליכא למימר נעיל והדר נעיל הבאה א' אמר רחמנא ולא ב' הבאות והאי טעמא שייך נמי גבי הוצאות כף ומחתה אבל הכא גבי הגרלה אפשר דמעייל יד ימינו בקלפי ומוציא גורל א' וחוזר ומכניס הימין ומוציא הגורל הב' אלא ודאי כדפירשתי עיקר ומכל מקום הא דפשיטא להו להתוספות שהוצאת כף ומחתה היה בב' ידים איני יודע מנא להו נהי דבב' הבאות אי אפשר דהבאה א' אמר רחמנא מ"מ אפשר להוציא הכף עם המחתה שתיהן בימינו ואין זה מקומו:

למה סגן שאם אירע בו פסול בכהן גדול. קשה לי כיון שיש כהן ידוע וממונה לכך תמיד לכשיארע בו פסול נכנס ומשמש תחתיו לר"ח סגן הכהנים והא מתניתין דפליגי על מתניתא כוותיה אתיא אם כן למה תנן בריש פ"ק ומתקינין לו כהן אחר תחתיו מאי מתקינין הא מתוקן וקאי כבר אותו כהן ותמיד מתוקן וממונה ומזומן לכך ואולי מתניתין מיירי בדליכא סגן כגון שמת ולא מינו אחר תחתיו דלפי שעה מתקינין כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול בכהן גדול באותו יום הכפורים ישמש זה תחתיו:

ע"ב כלה שבירושלים לא היתה צריכה להתקשט מריח הקטורת הקשו התוס' דאמר בפ' כ"ש קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה ודייק מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא מאי לאו לאותן העומדים בפנים דלא אפשר וקמכוון ואביי לאותן שבחוץ אם כן לאביי היו עושין איסור בכל יום ותי' דאינו אסור אלא שלא יקרבו עצמן לעזרה כדי להריח יותר ואיני יודע אמאי ק"ל לאביי הא לרבא קשה נמי דאסר אפי' לעומדין בפנים אע"ג דלא אפשר כ"ש דלעומדין בחוץ דאפשר דאיכא איסורא מכל מקום לכולי עלמא לא קשה מידי דהא עד כאן לא פליגי אביי ורבא אלא בדמכוון ואוסר רבא אפילו בדלא אפשר אבל בשאינו מכוון בדלא אפשר אפילו רבא מודה דשרי והכא לא אפשר ולא מכוון הוי דלכולי עלמא כהאי גוונא שרי הלכך להעומדין בירושלים כהאי גוונא הוי לא אפשר כדמוכח התם בכולה שמעתתא בדלא מכוון לכולי עלמא שרי. מיהו הא ק"ל ללישנא קמא דרבא התם אדר' שמעון דאמר דאפשר ולא מכוון אסור וכי שרי ר' שמעון בדבר שאינו מכוון בדלא אפשר מכלל דלר' יהודא אפילו בדלא אפשר ולא מכוון נמי אסור והשתא תקשה אדר"י מהא:

מ"ד מעכבי כר' נחמיה. ק"ל אם כן הנחה נמי תעכב דהא מדברים הנעשים בבגדי לבן הויא. וי"ל דלהאי לישנא מצי למימר כיון דלר' נחמיה חוקה אהגרלה נמי קאי לר' ינאי אם כן הא דתנא ביה קרא אשר עלה אשר עלה תרי זימני גבי הגרלה אע"ג דמחוקה נפקא ליה עיכובא להגרלה למעוטי הנחה קאתי למימרא דהגרלה דתני ביה מעכב אבל לא הנחה דלא תני ביה וכהאי גוונא אמרינן בפ"ב דזבחים (דף י"ט) מכדי ה' טבילות וי' קידושים מדאורייתא וחוקה כתיב בהו לעכבו ומשני אמר קרא ולבשם פי' דבהאי קרא דטבילה לבישה נמי כתיבא לבישה מעכבה ואין דבר אחר מעכבה פי' להכי שנה בלבישה למעוטי דחוקה אהאי קרא דמיירי בלבישה וטבילה לא קאי ולמעוטי טבילה דאינה מעכבת והכי נמי מהאי טעמא שנה אשר עלה ב' פעמים למעוטי הנחה דאינה מעכבת ואע"ג דהכא עליה והנחה לאו בחד קרא כתיבי דהנחה נפקא ליה מונתן אהרן על שתי השעירים גורלות ועליה מקרא דבתריה מאשר עלה נפקא אם כן מנלן דמדשנה בעליה דלמעוטי הנחה אתי מעיכובא דילמא למעוטי דבר אחר לא קשה מידי דהא הא דשנה בעליה היינו דלא תימא דלא צריך כלל אלא בקריאת שם בלא גורל קדישי כמו בכל מקום כדאמר לקמן וכיון [שכן] אין כאן לא עליה ולא הנחה כיון דאין כאן גורל לגמרי ואף על פי ששנה בעליה לעכב מכל מקום הנחה במקומה עומד שאינה מעכבת דאם לא כן למה לי דשנה בעליה ומכל מקום לר' יהודא לא מעכב אע"ג דתני קרא בעליה כיון דלא כתיב בלשון ציווי ובעל כרחך הא דתני לאו משום לעכב שא"כ הו"ל למכתב בלשון ציווי וחוקה אדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ לר"י לא קאי וכמש"ל בשם התוס' מיהו לר' נחמיה דחוקה קאי אדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ וממילא עליה מעכבת אפשר לומר דהאי דתני בעליה למעוטי הנחה אתי וכיון דלא איצטריך לגופיה דלעכב עליה אלא למעוטי הנחה מעיכובא ממילא אינו צריך לכתוב בלשון ציווי דהא לאו לציווי דצריך ולעכב כ"ר אלא אדרבא למעוטי דלא לעכב הנחה דאינו צריך בדיעבד כתבי' [ואין לומר דנפקא ליה מדאמר לקמן אילו