גבורת ארי יומא סח

נאמר את השעיר אשר עליו הייתי אומר יניחנו עליו תלמוד לומר עלה כיון שעלה שוב אינו צריך ומצי למימר כדקא ס"ד לקמן דלעכב קאמר וש"מ דהנחה לא מעכב דליתא דאם כן הא פלוגתא דר' ינאי ור"י לא תלי' כלל בפלוגתא דר' יהודה ור' נחמיה דהשתא הוי ליה לומר דר' ינאי דאמר עליה מעכבת אפי' אדר"י אמר ואע"ג דלא קאי חוקה אעליה כיון שנעשית בחוץ מ"מ מעכבת דהא מהאי קרא גופיה דמפקית מיניה דהנחה אינה מעכבת ש"מ נמי דעליה מעכבת כדמסיים לקמן וש"מ הגרלה מעכבה הנחה לא מעכבא אלא ודאי כדפירשתי שוב ראיתי בת"י שהקשה להאי לשנא קמא דלית ליה עליה מעכבא מטעם דתני ביה קרא אלא מטעמא דסבירא ליה כר' נחמיה מנא ליה דלא מעכבא הנחה ותי' הואיל וכבר הן מבוררין שניהן אין סברא שתעכב הנחה ולדידי אין טעם לסברא זו דהא איכא למימר כיון דגזירת הכתוב הוא דאין השם מקדש לשעירים דיום הכפורים כמו שמקדש בכל מקום אלא דוקא הגורל שאין מתפרשין מי לה' ומי לעזאזל אלא בעליה עם הנחה דוקא ועל שניהם קפיד רחמנא אפי' בדיעבד והמחוור כדפי']:

מאן דאמר לא מעכב הני מילי עבודה הגרלה לאו עבודה היא קשה לי למה לי האי טעמא דהגרלה לאו עבודה היא ולא קאי חוקה עליה ותיפוק ליה מהא דאמר לקמן ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת שיכול ומה במקום שלא קידש הגורל קידש השם מקום שקידש הגורל אינו דין שיקדש השם תלמוד לומר ועשהו חטאת והא ר"י דאמר הגרלה לא מעכב בעל כרחך מיעוטא דועשהו חטאת לא דריש אם כן נימא דהיינו טעמא דלא מעכב משום האי קל וחומר דבמקום שקידש הגורל אינו דין שיקדש השם והא אע"ג דלר' נחמיה חוקה אהגרלה נמי קאי מ"מ דרשינן ק"ו שאינו מעכב דאפי' היכא דכתיב חוקה דרשינן ק"ו ומהכא מילף ליה בפ"ק דחולין (דף כ"ד) גבי הא דקאמר דאין פרה כשירה בעריפה מק"ו מעגלה משום שנאמר ושחט וחוקה:

מאן דאמר לא מעכב הני מילי עבודה קשה לי כיון דלהאי לישנא לר' יוחנן לכולי עלמא לא מעכב הגרלה תקשה הא דתנן לקמן ריש פ"ו (דף ס"ב) מת א' מהם אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני ואם משהגריל יקח זוג אחר ויגריל עליהם בתחילה ויאמר אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לה' יתקיים תחתיו כו' והא ליתא אלא למ"ד הגרלה מעכבא דאילו למ"ד אינו מעכב אינו צריך להביא ב' ולהגריל עליהם דהכי אמר ר' שמעון התם בגמ' ומייתי לה לקמן בשמעתין מת א' מהם מביא חבירו שלא בהגרלה דברי ר' שמעון ומהכא דייקינן דהגרלה לר' שמעון לא מעכב מכלל דלרבנן דאמרי מביא זוג אחר ומגריל סבירא להו דהגרלה מעכבת וכי תימא לרבנן נמי הגרלה לא מעכב ואפי' הכי כיון דמצוה בעלמא איכא משום מצוה צריך לחזור ולהגריל הא ליתא דאי סלקא דעתך דמשום מצוה לרבנן צריך לחזור וליקח זוג אחר בתחילה כדי לקיים המצוה בכל חוקותיה ומצותיה א"כ רישא בעד שלא הגריל מת אמאי סגי ביקח זוג לשני הא תנן התם שני שעירי יום הכפורים מצוותן שיהיו שניהן שוין במראה בקומה ובדמים ובלקיחתן כאחת והא השתא כשמת א' ולוקח זוג לשני הא אין לקיחתן כא' דהא בן זוגו של מת נלקח כבר קודם לזה הבא ונלקח חילופי המת אלא ודאי היינו טעמא כיון דלקיחתן כאחת אינו אלא למצוה ובדיעבד אין מעכב במת א' מהן אחר הלקיחה משום מצות לקיחה אינו צריך ליקח זוג א' מחדש ויהיו כאן ג' שעירים ובע"כ יהיה הא' נדחה כדתנן התם בסיפא גבי משהגריל מת דיקח זוג וכו' והשני ירעה עד שיסתאב כו' הכא נמי במשהגריל מת אי סלקא דעתך דהגרלה אינה מעכבת בדיעבד ואינו אלא למצוה בעלמא אמאי יקח זוג אחר ובעל כרחך ידחה א' לרעיה ביקח זוג לשני לחוד סגי כדי שלא ידחה שעיר א' לרעיה משום הגרלה דאינו אלא מצוה בעלמא ואינה מעכבת כמו דסגי ברישא בעד שלא הגריל מת דסגי ליה ביקח זוג לשני ולא חייש להא מצוה דלקיחתן כאחת אלא ודאי ש"מ דהגרלה מעכבת בדיעבד ובעל כרחך יקח זוג א' אע"ג דשעיר א' נדחית לגמרי דהא אי אפשר בלאו הכי כיון דהגרלה מעכבא והשתא תקשה להאי לישנא לר"י דהגרלה אפי' לר' נחמיה לא מעכב כ"ש לר"י מתניתין מני מיהו למאי דאפרש לקמן גבי ולקיחתן כא' יש לישב למדקדק בו והדברים ארוכים ואין צריך לכפלן:

אשר עלה אשר עלה תרי זימני. קשה לי הא הא אשר עלה דכתב רחמנא תרי זימנא לאו אחד שעיר כתביה רחמנא דתימא שנה עליו הכתוב לעכב אלא חד אשל ה' קאי וחד על שם עזאזל כדכתיב והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי והשתא תרווייהו לגופיה איצטריך דבין של ה' ובין של עזאזל צריך עלית גורל מתוך קלפי ולמצוה וקרא קמא דונתן על שני השעירים גורלות להנחה אתי ולמצוה ואכתי עליה לעכב מנלן כיון דלא תנא ביה קרא בחד שעיר תרי זימני:

שאני הכא דתנא ביה קרא אשר עלה אשר עלה תרי זימנא ק[שה לי הא כמו דתנא בעלייתו מדכתב רחמנא אשר עלה תרי זימני הכי נמי בהני קראי גופייהו תנא נמי להנחה דהא כתיבא אשר עלה עליו תרי זימנא ועליו היינו הנחה דאמר לקמן אילו נאמר אשר עליו הוי אמינא יניחנו עליו וכו' והא בין למאי דסלקא דעתך לקמן בין למאי דשני התם עליו הנחה משמע ואם כן להאי טעמא הנחה נמי תעכב ושם אפרש:

דף מ' אלא למ"ד מעכבא הני מילי כתבו התוס' הוי מצי למימר ר' שמעון היא דאמר הגרלה לא מעכב קשה לי אם איתא דאפשר לאוקמא הא כר' שמעון ודאי הוי משני לה הכי והוה ניחא טפי דאין צריך להגיה הברייתא מדהשתא מגיה במקום מצוה להגריל תני מצוה להניח ובת"י תי' דאכתי לא ידע למילתיה דר' שמעון ואין נראה דהא לאו איזה אמורא שני לה הכי תני מצוה להניח אלא סתמא דגמרא ואסתמא דגמ' לא שייך דלא ידע לה ועוד המקשה ודאי ידע לה דהא בסמוך מייתי לה להא דר' שמעון ופריך מיניה וכי תימא הכא נמי להניח אימא סיפא ר' שמעון אומר כו' מכלל דר' שמעון סבר הגרלה מעכבא פי' בתמיה והתניא מת א' מהן כו' וכאן דידע לה מאי פריך הכא למ"ד מעכבא ה"מ הא איכא ר' שמעון דסבירא ליה דלא מעכב ואיכא למימר ר' שמעון היא אם לא שתדחוק עוד לומר דזה מקשה אחר הוא ואין זה דרך התלמוד. עוד תי' בת"י דניחא ליה לאוקמא אליבא דכו"ע שאין זה סברא דנימא ר' שמעון לא ידע אי רבנן הגרלה קאמרי או הנחה קאמרי גם על זה קשה לי הא בההיא ברייתא לא נזכר כלל ר' שמעון והוי מצי ליה לאוקמא כוותיה וגם בלאו הכי דבריהם מגומגמים דמאי קאמר אין זו סברא דר' שמעון לא ידע אי רבנן הגרלה קאמרי או הנחה אדרבא הא א"צ לומר דר' שמעון לא ידע אלא לבתר שמשבש ומגיה הברייתא תני לא הניח אבל אי לא הגריל ממש הוא א"צ לומר דר' שמעון לא ידע גם מה שפירשו בתחילת דבריהם דניחא ליה לאוקמא אליבא דכולי עלמא דברי תימה הן וכי כדי לאוקמא ככולי עלמא מגיה הברייתא וכי לא מצינו סתמא דברייתא דאתין כיחידאי והלא כל התלמוד מלאים סתמא דמתניתין וברייתות דשנוים במחלוקת ואתיין כיחידאי וכ"ש בהא שפי' דניחא ליה לאוקמי ככולי עלמא דהא אי תנא לא הניח אי אפשר לאוקמי ככולי עלמא דהא יש לדייק לא הניח הוא דכשר מכלל דלא הגריל פסול אם כן הא דלא כר' שמעון וכדדייק לקמן אמילתיה דר' שמעון ואם כן אכתי לא אתיא ככולי עלמא:

ע"ב הא לאו הכי מהדרינן ליה והא אמרת הגרלה מעכבא אלא ודאי הגרלה לא מעכבא קשה לי נהי דהגרלה לא מעכבא הני מילי בלא הגריל כלל אלא שקריאת שם עליהן נמי קבען בזה איזה לה' ואיזה לעזאזל אבל לומר דגורל לאו כלום הוא ואין קבען ואפי' אי נפל הגורל על זה לה' ועל חבירו לעזאזל הא ודאי אי אפשר דהא רחמנא תלה בהדיא את קביעתן בגורל אלמא גורל קבען ונהי דא"ל דקריאת שם נמי קבען היינו בלא הגריל כלל אבל בהגריל כבר הא ודאי נקבעו ומעתה אינו רשאי לשנותן מ"ד אחייבי קינין דאמר לקמן דקביעתן תליא בא' מתרתי או בלקוחה או בעשייה ואפילו הכי פשיטא שאם קרא שם בשעת לקיחה אי אפשר לשנותן בשעת עשייה ואם שינה פסול והיינו תערובת חטאת ועולה מחיים וקן סתומה ומפורשה שנתערבו דכולה מס' קינין דימותו ותנן התם חטאת שנתערבה בעולה ועולה שנתערבה בחטאת אפילו א' ברבוא ימותו כולם אלמא כיון שנתפרשו