גבורת ארי יומא סו

זו דאל"כ לא הוי איתרחיש ניסא ועוד נ"ל ראי' מפ"ב דסוכה (דף נ"א) דקאמר התם גבי אנשי אלכסנדריא של מצרים שנתרבו ונתעשרו הרבה ואמר אביי וכלהו קטלינהו אלכסנדר מוקדון מ"ט איענשו משום דעברי אהאי קרא לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד ואינהו הדור ופירש"י שהלכו שם יוחנן בן קרח ושרי החיילים בימי ירמיהו לאחר חורבן בית ראשון ונתיישבו שם ואע"פ שעלה שם נבוכדנצר והחריב את מצרים ונהרגו מישראל שהלכו שם כמו שנתנבא עליהם ירמיהו עלו בניהם שם לגדולה ועושר עד שהחריבם אלכסנדר ובודאי אותן שנהרגו זרעם היו ולא הם עצמם שהרי מיד אחר החורבן הלכו לשם כדכתיב בירמיהו וגלות בבל היה ע' שנה וכורש שבנה בית שני מלך קודם אלכסנדר והוא הרגו ואמרינן בפ"ק דע"ז מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה וא"א שאותן שהלכו למצרים חיו כ"כ עד אותו זמן א"ו זרעם היו שנהרגו ואינהו הדור דקא' אביי ל"ד אלא בניהם היו והרי בניהם נולדו ונתגדלו שם ולא באו לשם מא"י ואפ"ה נענשו מפני שעברו אלא תוסיפון ש"מ דירת מצרים אסור בכל ענין:

סליק א"ל הממונה פרק שלישי טרף בקלפי פרק רביעי דף ל"ט ע"א ואם של שם עלה בשמאלו ראש בית אב א"ל אישי כה"ג הגבה שמאלך והא דלא אמר לו סגן הגבה שמאלך כדפריך בגמרא אליבא דר"א דאמר סגן וכה"ג מכניסין ידיהם דאם בימינו של סגן עולה ראש בית אב א"ל לכה"ג דבר מילך ונימא ליה סגן ואהא משני כיון דלא סליק בידיה חלשא דעתיה והיינו כיון דעלה בידי סגן ולא בשל כה"ג חלשא דעתיה אי א"ל סגן ולתנא דמתניתין דאין סגן מכניס ידיו לא שייך ה"ט ולא חלשא דעתיה באמירת סגן יותר מדהשתא דא"ל ראש בית אב י"ל לתנא דמתניתין ניחא כיון דכה"ג לחוד מכניס ב' ידיו והא כשעולה הגורל בשמאל כה"ג סמוכה לראש בית אב שבשמאלו ורחוקה מימינו הסמוכה לסגן שבימינו לפיכך א"ל ראש בית אב אבל לר"א דס"ל דסגן וכה"ג מכניסין ידיהם אם בימין סגן עולה כ"ש דרחוק מראש בית אב כשעלה בימין סגן שהוא לימין כה"ג יותר משעלה בימין כה"ג דאינו רחוק כ"כ ימין כה"ג מראש בית אב שהוא לשמאלו מימין סגן שהוא להלן מכה"ג לימינו לפיכך פריך שפיר ונימא ליה סגן:

ואומר לה' חטאת הקשו בת"י בשם הר"ר אלחנן אמאי לא קאמר חטאת לה' שיזכיר ה' מאוחר כדאמרינן בפ"ק דנדרים לא לימא אינש לה' קרבן אלא קרבן לה' דילמא פשע ומדכר שם שמים לבטלה ותי' דשא"ה דכתיב אשר עלה עליו הגורל לה' והדר ועשהו חטאת וכדר' ישמעאל פי' דהכי משמע ליה לישנא דקרא אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו שלא יזכיר יותר מלה' לחוד ואצ"ל חטאת לה' ואני אומר דהאי ועשהו חטאת לאו אכה"ג קאי שצ"ל לשם חטאת אלא הגורל קאי שהגורל לחוד עושיהו חטאת כדא' לקמן (דף מ"ב) אבל אצ"ל כלום מה"ת אלא בעליית הגורל לבד נקבע השעיר של ימין בגורל של ימין ושל שמאל בשל שמאל תדע דאמ' לקמן ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת שיכול והלא דין הוא ומה במקום שלא קידש הגורל קידש השם מקום שקידש הגורל אינו דין שקידש השם ואי הגורל צריך לקידוש השם מה"ת לת"ק כדאית ליה ולר"י כדאית ליה וא"כ הא דקא' ואין השם עושה חטאת היינו השם לחוד בלא גורל דהא גורל נמי בעי קריאת שם א"כ מאי קאמר מקום שקידש הגורל אינו דין שקידש השם וכי אפשר לדון בק"ו שק"ש לחוד מהני מדמהני הגורל עם ק"ש א"ו ש"מ דבגורל לחוד בלא ק"ש מה"ת והשתא איכא למילף בק"ו שפיר שיקדש שם לחוד בשעירים שמהני בכ"מ מק"ו דגורל לחוד דמהני כאן אע"ג דבעלמא לאו כלום הוא ומה שהקשו אמאי מקדים ה' לחטאת לדידי לק"מ דודאי ת"ק נמי מודה דבאמירת לה' לחוד סגי לקריאת שם של דרכי סופרים אלא לרווחא דמילתא קאמר שיברר דבריו יותר בפירוש ויאמר לה' חטאת הילכך אפי' פשע ואמר לה' ולא חטאת ל"ל בה ואין בזה משום מוציא שם שמים לבטלה וכ"ת אכתי לימא חטאת ברישא והדר לה' וא"כ כי היכא דבעי לימא ואמאי מקדים לעולם ה' קודם לחטאת וי"ל דכיון דע"י אמירת לה' לחוד סגי למעלת קריאת שם דרבנן אבל באמירת חטאת לחוד לא סגי ואין זה קריאת שם שהרי לר"י באומר לה' לחוד סגי ואילו באומר חטאת לחוד לא ש"מ דלה' לחוד הוי קריאת שם אבל לא חטאת לחוד משו"ה ראוי להקדים אמירת לה' קודם דזהו עיקר ק"ש ואמירת חטאת אינו אלא טפל וטפלו לו לברר ולפרש דבריו ולא להקדים הטפל לעיקר עוד אומר אני דקושיא מעיקרא ליתא דהתם בפ"ק דנדרים ה"ט דחיישינן דילמא אמר לה' בלא קרבן אחריו היינו שבתוך כך לאחר שאמר לה' וקודם שיאמר קרבן ימלך ויחזור בו מהקדישו ונמצא שמוציא שם שמים לבטלה אבל הכא מאי חזרה שייך כאן הא בלא ק"ש קידש הגורל כבר ואפי' אי לא הי' קדוש כאן אלא ע"י ק"ש ל"ש הכא חזרה כהתם וכ"ש דגורל לחוד מקדש בלא ק"ש וכדפי' ובלא"ה אין קושיא דכהנים זריזין הן ול"ח לחזרה כדי שלא יוציא ש"ש לבטלה כ"ש כה"ג דזריז טפי:

התורה חסה על ממונם של ישראל ל"ד להא דאמ' בפ"ג דר"ה גבי שופרות של תענית פיהן מצופה כסף ולא זהב מה"ט דהתורה חסה על ממונם של ישראל ואפ"ה שופר של ר"ה פיו מצופה זהב משום דכבוד י"ט עדיף וה"נ גבי קלפי נימא כבוד י"ט עדיף:

הסגן וכהן גדול מכניסים ידן בקלפי. הקשו בת"י הא כיון דהגרלה מעכבא כדאמר לקמן אם כן אינה כשירה אלא בכהן גדול. ותי' שאינה עבודה כל כך שהרי על ידי כהן הגדול מתבררין השעירים ואמרינן נמי הגרלה לאו עבודה היא ואע"ג דלקמן לרבנן במת א' מהן מביא ב' ומגריל מ"מ אין הגרלה חשובה כל כך עבודה והיינו טעמא דרבנן משום דלא הגריל כלל על הא' אבל אין לומר שעבודה זו מחנכתו לסגן בכהונה גדולה שאם כן לא ישמש עוד אלא בח' כלים משמע דפשיטא להו דסגן דינו ככהן הדיוט ויפה כיוונו ודלא כהרא"ש שכ' בתשובה (כלל י"ג) אהא דאמר בויקרא רבה שמתו בני אהרן על שהיו מחוסרי בגדים ואמר ר' לוי מעיל היה חסירים והא מעיל הוא מבגדי כהן גדול ותי' דהי' סגן כדאיתא בפרק טבול יום (דף ק"ב) וסגן הוא הממונה לשמש תחת כה"ג כשיארע לו טומאה ואמרינן בהוריות (דף י"ב) וסגן משמש בח' בגדים וקרי ליה התם משוח שעבר וכל דבריו תמוה דוודאי כל זמן שלא שימש ביום הכפורים תחת כהן גדול אינו נקרא משוח שעבר ואינו אלא ככהן הדיוט ומה שכתב דבהוריות איתא דסגן משמש בח' בגדים ליתא התם וגם לא קרי ליה התם משוח שעבר אדרבא איפכא הוא דאמר משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים מרובה בגדים קודם למשוח שעבר מחמת קריו משוח שעבר מחמת קריו קודם למשוח שעבר מחמת מומו עבר מחמת מומו קודם למשוח מלחמה משוח מלחמה קודם לסגן ש"מ דמשוח שעבר וסגן תרתי הווין וכמה מעלות בין זה לזה ותמה על עצמך איך אפשר לקרותו בשם משוח שעבר כל זמן שלא אירע בו פסול בכהן גדול ושימש תחתיו ואי בשימש תחתיו אין מעלתו מפני שהוא סגן אלא מפני שנעשה כהן גדול על ידי עבודה שעבד ביום הכפורים ואפי' כל כהן נמי אלא שהסגן ממונה לזה וקודם לכל הכהנים לשמש תחתיו אבל בעוד שלא שימש תחתיו דינו כהדיוט לכל דבר ובריש פ"ח דסוטה (דף מ"ב) אמר וניגש הכהן ודבר אל העם דהיינו כהן ממונה דומיא דשוטר וקא' ואימא סגן ומשני סגן לאו ממונה הוא דאינו ממונה אלא לשמש תחת כהן גדול אם אירע בו פסול ואם היה משמש בח' כלים וכל דין כהן גדול עליו ודאי מינוי גדול הוא זה ובריש פ"ז דנזיר (דף מ"ז) אמר לענין טומאה למת מצוה סגן עדיף דממונה לשמש תחת כהן גדול ואי דינו לעולם ככהן גדול לא צריך להאי טעמא וגם לענין מחזיר את הרוצח אינו מחזיר אלא משוח ומרובה בגדים ומשוח שעבר כדתנן בפ"ב דמכות ואילו סגן אין מחזיר ואפי' ר"י לא קאמר התם אלא אף משוח מלחמה מחזיר ואלו סגן לא קאמר ש"מ דאינו אלא ככהן הדיוט [ועוד] הא אמרינן לקמן אליבא דר"י דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ לא מעכב כולי עלמא לא פליגי דלא מעכב כי פליגי אליבא דרבי נחמיה דאמר דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ מעכבא מ"ד מעכב כר' נחמיה אלמא לכ"ע הגרלה מדברים הנעשים בבגדי לבן הוא ואם כן איך סגן ראוי להשתתף עם כהן גדול בהגרלה לכ"ע דהא עד כאן לא קאמר תנא דידן דכהן גדול