גבורת ארי יומא סג

בטעמא בתרא והוה ל"ל טעמא בתרא לחוד דסגי לכולהו אלא י"ל דה"ט דמערכה גדולה ושל קטורת קודמין להא שמוסיפין בו ביום משום דהני תדירי ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ול"צ לטעמא דכפרתה מרובה עדיפא אלא להקדים מערכה גדולה לשניה דכל יום דתדירה כמותה אבל של בו ביום בלא"ה הני עדיפי משום דתדירי ואע"ג דבפ"י דזבחים (דף צ"א) מבעי ליה תדיר ומקודש אי תדיר קודם משום דתדיר או מקודש קודם משום דקדיש ולא איפשיטא בעיין והא ההיא דבו ביום מקודש טפי מהני שהרי מכניסין ממנה לפני ולפנים (חסר. וחבל על דאבדין ולא משתכחין):

סברא לא ידענא ק"ל אע"ג דאביי לא שמיע ליה הא דאר"ל אין מעבירין על המצות אפ"ה הא ממתניתין נמי איכא למשמע להא דאין מעבירין כדדייק הגמרא בפ"ה דפסחים (דף ס"ד) דהא דתנן התם שחט ישראל וקבל הכהן נותנו לחבירו וחבירו לחבירו מקבל את המלא ומחזיר את הריקן וקא' אבל איפכא לא מסייע לר"ל דאמר אין מעבירין על המצות ולקמן בפ"ז (דף ס"ח) תנן הרואה כה"ג כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין והרואה פר ושעיר הנשרפים אינו רואה כה"ג כשהוא קורא ולא מפני שאינו רשאי כו' ובגמ' פריך לא מפני שאינו רשאי פשיטא ומשני מהו דתימא מדר"ל דאמר א"מ על המצות ומאי מצוה ברוב עם הדרת מלך קמ"ל ודוקא התם דלאו מעביר הוא מאחר שאין עסוק בה כדפרש"י הא היכא דעסוק בה אין מעבירין דאי לעולם אפי' בהיכא דעסוק בה ל"ל משום אין מעבירין אכתי תקשה לא מפני שאינו רשאי פשיטא השתא מה בהיכא דעסוק בה רשאי בדלא עסוק בה מבעי ושמא אביי נמי ידע הא דאין מעבירין על המצות אלא דלא ידע דגבי דישון מזבח הפנימי והטבת נרות איכא משום אין מעבירין דלאו שמיע ליה הא דתניא דמזבח משוך כלפי חוץ קמעא:

דף ל"ד ונסכים למוספים זבח ונסכים כלומר דאין להפסיק בקרבן א' ביניהן וק"ל הא אמרינן בפ"ד דמנחות (דף מ"ד) ומנחתה ונסכיה הבא מנחה ואח"כ הבא נסכים ר"א זבח ונסכים הבא זבח ואח"כ הבא נסכים וקא' דמנחתם ונסכיהם מבעי ליה דאפי' בלילה ואפי' למחר וזבח ונסכים מבעי ליה לכדזעירי דאמר אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח ומסקינן אלא ה"ט דרבנן דכתיב עולה ומנחה ורבי נמי ה"נ עולה ומנחה ומסקנא דשמעתא בבאין עם הזבח דכ"ע לא פליגי דמנחה ואח"כ נסכים כי פליגי בבאים בפני עצמן דרבנן סברי באין בפ"ע כבאים עם הזבח דמי ורבי התם הוא איידי דאתחיל באכילה גמר לה לכולי מילתא דאכילה אבל בפני עצמן נסכים עדיפי הואיל דמתאמרה שירה עליה והשתא סוגין דהכא ניחא לפי מסקנא דהתם בהא דמנחה קודמת לנסכים דהא כתיב עולה ומנחה אבל בהא דמייתי לנסכים קודם למוספין מדכתיב זבח ונסכים קשה הא מבעי ליה לכדזעירי דאין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח:

דף ל"ד ע"ב של ח' מאות זוז כתבו התוס' לא ידענא אמאי לא קאמר וכו' וכו' מנה ע"כ. ואין לו לא טעם ולא ריח לתי' זה ול"נ דמש"ה תני ברישא בבגדי שחרית במנים ובסיפא בבגדי בה"ע במאות זוזי משום דקיי"ל ברפ"ק דבכורות (דף ד') ובפ"ה דב"ב מנה של קודש כפול היה והיה במנה מאתים זוז לפיכך בגדי שחרית שהיו משל ציבור דהיינו ממעות של הקדש נקט חשבונו במנים למימר שהיו במנים של קודש שהן כפולים ובאותן י"ב מנה היו כ"ד מאות זוז בשל חול אבל בסיפא גבי בגדי בה"ע שהוא להוצאת כף ומחתה דבאים משל כה"ג אם ירצה כדאמרינן לקמן בגמ' אחר שכלתה עבודת ציבור והא עבודת יחיד היינו הוצאת כף ומחתה נקט בחשבונו במאות זוזי שהן מנים של חול ואגב אורחא קמ"ל הא דאמ' בגמ' דשל בין הערבים יכול לבוא משל הדיוט ממעות חולין משא"כ של שחר שאינו בא אלא משל הקדש וכיון דבע"כ צריך לשנות בלישנא בסיפא מרישא ולמתני הא בלשון מנים והא בל' מאות זוז לפיכך לא קאמר סך הכל ברישא בדר"מ לא בל' מנים ולא בלשון זוזי וכד' התוס' אלא דאכתי קשה הא דנקטי חכמים לכולהו בלשון מנים ולא נקטי בשל בה"ע בל' זוזי הואיל ואינן באים משל הקדש ונ"ל דהא ודאי חכמים דנקטי הסך הכל לפיכך נקטי לכולהו בל' מנים ואפי' בשל בה"ע אע"ג דאפשר לבוא משל הדיוט ולחכמים י"ב מנים של בה"ע נמי במנה של קודש מיירי שהוא כפול כאותן של שחר בסך הכל כחדא ואע"ג דהשתא לחכמים לא עדיפי של שחר משל בין הערבים רק שליש ולר"מ עדיפי שלש ידות דשל שחר י"ב של קודש שהן כ"ד מנה של חול ואילו של בה"ע אינן אלא ח' מאות זוז של חול ל"ל בה ושלא כדברי התוס' שפירשו מסתמא כו' דומיא דרבנן ובלא"ה דבריהם תמוהים דאפי' לפי דעתם לא שוו דלר"מ עדיפי של שחרית משל בה"ע שליש מלבר שהוא מחצה מלגיו ולחכמים לא עדיפי אלא רבע מלבר שהוא שליש מלגיו אלא ודאי אין בזה קפידא אבל לר"מ לא ס"ל הא דסך הכל דלמאי דפי' דלר"מ עדיפי של שחר ג' ידות משל בין הערבים דוקא ול"ל הא דסך הכל דאמ' בגמ' דקמ"ל כו' ל"ל בה כלומר דקמ"ל למבצר משל שחר ולהוסיף על של בין הערבים רק שיהא הסך הכל כך והיינו דנקט למבצר תחלה דקאי אבגדי קמאי דשחר וטפי לבסוף דקאי אשל בה"ע ורבותא קמ"ל אע"ג דצ"ל ש"ש עדיפי לאו דוקא כשיעור הזה אלא אפי' בפחות סגי אבל איפכא טפי אהני דשחר יותר ממה דתנינן ובציר ביותר משל בין הערבים ל"צ לאשמועינן דכ"כ דעדיפי של שחר טפי כ"ש דשפיר דמי וכיון דכה"ג מלתא דפשיטא היא ולא אתא לרבות בהס"ה דקתני אלא דרשאי למבצר משל שחר משיעוריה לר"מ בע"כ ל"ל הא דטעמא דשל שחר עדיפי ג' ידות משל בין הערבים מקרא נ"ל דג' בד יתירי נינהו גבי בגדי שחר דבשלמא חד לגופיה ומג' נ"ל מובחר שבבד וללמד שיהא מובחר ג"פ כנגד אותן של בה"ע וכמש"ל בגמרא וכיון דמה"ת צ"ל כשיעור ע"כ א"א למבצר מינייהו לפיכך לא תנא ס"ה ואע"ג דלהוסיף הא מלתא דפשיטא היא ועוד אי הוי תנא ס"ה ה"א דרשאי בין להוסיף בין לגרוע דלא קפיד אלא אסך הכל ולר"מ הא ליתא דלגרע בשל שחר א"א דבע"כ צ"ל עדיפי משל בין הערבים לא פחות מג' ידות אבל לרבנן דלא נפקא להו מובחר שבבד אלא מבד א' מיותר וכמ"ש בגמרא ול"ל שיעורא מה"ת ובכ"ש עדיפי סגי אי בציר מהני דשחר ל"ל בה לפיכך נקטי ס"ה דקמ"ל דאי בציר מהני וטפי אהני ל"ל בה כדאמרינן בגמרא:

בשחר היה לובש כו' משום דלכ"ע דשחר עדיפי כדאמרינן בגמרא ונ"ל דאכולהו ד' בגדי לבן קאי שהיו שוין ביחד כשיעור הזה לר"מ כדאית ליה ולחכמים כדאית להו ועוד נ"ל דלא קפדי דשל שחר עדיפי אלא שיהיו כל הבגדים של שחר ביחד יותר שווין משל בה"ע אבל אי בציר מא' מהן בשל שחר או אפי' בב' או בג' מהן משל בה"ע אלא שהבגד הד' משלים לשווין על דשל בה"ע ועודף עליהם לר"מ כדא"ל ולחכמים כדאית להו שפיר דמי כיון דמ"מ שוין של ד' של שחר ביחד עדיפי משל בין הערבים אע"ג דמקצת הבגדים גריעי מהם ל"ל בה דרחמנא לא קפיד אלא שסכום כל הבגדים של שחר יהי' עדיפי בשווין על סכום כל ד' הבגדים של בין הערבים אבל בפרטי הבגדים ל"ל בה וכמ"ש בסמוך והרמב"ם בהלכות כלי המקדש פ"ח כתב בגדי לבן הם ד' כלים דמשמש בהן כה"ג ביוה"כ כו' וב' כתנות אחרים היו לו לכה"ג ביוה"כ א' לובשה בשחרית ואחת בין הערבים ושתיהם בל' מנה משל הקדש ואם רצה להוסיף מוסיף משלו ומקדיש התוספת ואח"כ עושה בה הכתונת ע"כ משמע מדבריו דהא דאמרינן דכ"ע מיהת דשחר עדיפי אכתונת לחוד קאי ולא אשאר בגדים ופסק כרבנן ואיני יודע זו מנין לו ופשטא דמתניתין אכל ד' בגדי לבן דשחר ואדרבה כיון דפתח קרא בכתונת בד הרי בד הראשון לגופיה אתא שיהיה של בד אין לנו בכתונת שיהא מובחר בד אלא מבד דכתב רחמנא גבי שאר בגדי לבן וא"כ אין לנו להעדיף כתונת על שאר בגדים ועק"ל מדאמרינן בגמרא אמרו עליו על ר"א בן חרסום כו' שנראה כערום ופריך ומי מתחזי וכו' במזגא והא בכתונת של בין הערביים מיירי דלגבי עבודת יחיד שהוא הוצאת כף ומחתה מייתי לה ועוד של שחר א"א להביא אלא משל ציבור והשתא אי ס"ד דאכתונת דוקא קפיד קרא דיהא ש"ש עדיפי משל בין הערביים וכיון דרצה לעבוד בין הערביים בכתונת כזו בע"כ ש"ש שעבד בה היה עדיפא מינה וכ"ש שהיה נראה בה כערום ואמאי לא הקפידו הכהנים בשל שחר והניחו לעבוד בה כיון דנראה בה כערום אלא ודאי כדפי' דעיקר קפידא בעדיפותא דשל שחר על של בה"ע הוא על כל סך סכום ד' בגדים