גבורת ארי יומא סד

ביחד אבל בגד א' או אפי' ב' וג' יכול להיות של בין הערבים עדיפי והשתא י"ל דכתונת לחוד של שחר דר"א ב"ח היה גריע משל בה"ע ולא היה נראה בה כערום אלא שכל ד' בגדים ביחד של שחר היו עדיפי משל בין הערביים [תשלום לענין זה עיין בסוף הספר באבני שוהם]:

דף ל"ו ע"ב כיצד מתודה עויתי פשעתי חטאתי ק"ל ר"מ לא חשיב לא מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה דהא עון מזיד ופשע מרד דחמיר טפי וחטאת שוגג דקיל מכולן כדמסיק והשתא אי מלמטה למעלה חטאת עון פשע מיבעי ליה ואי מלמעלה למטה מתודה פשע עון חטאת מיבעי ליה אבל להתודות על פשע החמור מכולן במציעי אין לו ענין כלל:

וכן במשה הוא אומר ק"ל מאי ואומר וכן דרך הגמ' להקשות ונ"ל משום דקרא קמא דוהתודה עליו אתי להא דדרשינן בפ"ב דכריתות (דף כ"ה) לחטאים דומיא דפשעים מה פשעים דלאו בני קרבן אף חטאות דלאו בני קרבן נינהו ויליף מהא דחייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ חייב להביא אחר יוה"כ ולפיכך כתב רחמנא לחטאים לבסוף אע"ג דקדמי בודוי לאקושינהו לפשעים דכן היא דרך הקישא לאקושי סיפא דקרא לרישא כמו שכתבו התוס' רפ"ג דפסחים (דף מ"ג) גבי לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות ולעולם בתחלה מתודה על חטאים כרבנן קמ"ל וכן במשה הוא אומר והיינו דנקטי חכמים בסיפא דמילתייהו אלא מהו שאמר משה וכו' ואילו קרא דוהתודה לא דרשי ביה מידי משום דאין משם ראיה לדר"מ דאתא להא דאמרן מיהו אכתי ק"ל דהא לבתר הכי בסוגיא דחייבי אשם תלוי מסיק רבא מדכתיב מכל חטאתיכם לפני ה' חטא שאין מכיר בו אלא המקום יוה"כ מכפר ומינה אבל דידע בה כגון חטאת ואשם ודאי לא מכפר וכיון דמהכא יליף לה הא אכתי המ"ל הא דר"מ מקרא קמא דוהתודה וקרא דמשה ל"ל וגם רבנן בהאי קרא דוהתודה מאי דרשי ביה:

ואומר אז תפשע לבנה ונ"ל דאי מקרא קמא דמלך מואב פשע לא משמע דפשע זה מרד דלהכעיס דלאו משום להכעיס מרד בו אלא להנאתו וטובתו שלא רצה כפוף תחתיו ליתן לו מסים ומתנות כדכתיב ומלך מואב היה נוקד והשיב למלך ישראל וכו' לכן מביא ראיה מאז תפשע לבנה במלך יהודה שהיתה עיר ובודאי לא מלכה לעצמה אלא נסמכה על מלך אחר ואין זה אלא להכעיס דמה לה להיות כפופה למלך זה או לזה ואין זה כ"א בזדונה ורע לבבה עשתה זאת להכעיס:

וכן בשלמה הוא אומר נ"ל משום הכי מייתי רבנן קראי דדוד ושלמה ודניאל משום דהרשענו דכתיב בקרא דדוד לא ידענא מהו להכי מייתי קרא דשלמה דכתיב מרדנו בפעם ג' לבתר חטאנו והרשענו ש"מ דוהרשענו דגבי [דוד] דכתיב בפעם ג' היינו מורדים דהא סדר הוידוי כבר למדנו ממשה ומשלמה המלך דצריך להתודות על זדונים ומורדים ושגגות ואי משלמה לחוד לא ידענא הרשענו דקחשיב שלמה במציעי בין חטא למרד מאי נינהו קמ"ל קרא דדוד דאמר עון במציעי ש"מ דהרשענו דשלמה עון מזיד הוא ואי מהני תרי קראי דדוד ושלמה לחוד ה"א קשיא קראי אהדדי דשלמה קרא לעון מזיד רשע ודוד קרא למרד רשע לפיכך מייתי קרא דדניאל דאמר חטא ועון רשע ומרד והאי רשע מאי ניהו אי עון מזיד כבר נאמר ואי מרד כבר נאמר אלא ודאי לפיכך הטיל הכתוב לרשע בין עון דמזיד למרד ללמדך דרשע שני לשונות במשמע משמע מזיד שהוא עון ומשמע מרד לפיכך גבי דוד דעון בהדיא כתיב רשע ע"כ היינו מרד וגבי שלמה דמרד כתיב בהדיא רשע ע"כ היינו עון דהוא מזיד ואל תתמה על זה דכה"ג מצינו בקרא גבי מומין בפ' אמור דכתיב גרב או ילפת דגרב זו החרס שחין היבש מבפנים ומבחוץ וילפת זו חזזית המצרית שמלפפת והולכת עד יום המיתה והוא לח מבחוץ ויבש מבפנים ובמשנה תורה בתוכחה כתיב בגרב ובחרס ומדכתיב חרס אלמא גרב הוא ילפת משום דגרב ב' לשונות במשמע חרס וילפת כשהוא סמוך לילפת גרב זו חרס וכשהוא סמוך לחרס גרב זו ילפת כדאמר בספ"ק דבכורות (דף מ"ד) וכמו שפירש"י בפי' התורה פ' אמור וה"נ דכוותיה ומ"מ צריך טעם למה אמר דניאל הרשענו בוידויו כיון דכבר התודה על עון ומרד וכ"ת פי' קא מפרש מאי והרשענו מרדנו משום דוהרשענו ב' לשונות במשמע ורצה לפרט ולבאר וידויו יותר מפורש מדוד ושלמה א"כ הרשענו מרדנו בלא ו' הל"ל מאי ומרדנו ושמא אין בזה קפידא הא דקאמר ומרדנו בו' ואחטאנו והעוינו דלפני פניו קא מוסיף האי וי"ו:

פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים ק"ל מאי פשיטותא היא זו הא סתם לן תנא במתניתין כר"מ והשתא טובא קמ"ל דאין הלכה כסתם משנה זו וה"נ ק"ל הא דאמר ליה רבה דנחית קמיה שבקת רבנן ועבדת כר"מ בתמי' ומאי תמה עליו הא בכ"מ קי"ל הלכה כסתם משנה אפי' ביחיד נגד רבים:

דף ל"ז ע"ב [הקורא את שמע עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא פירש"י שהכהנים שעבודה מוטלת] עליהם מקדימין לקרותה קודם היום שמא תמשך עליהם העבודה ויומנעו מלקרות [ואנשי מעמד מאחרין לקרות עד כלות עבודת התמיד משמע מפירושו דאנשי משמר ואנשי מעמד אינן יוצאין כלל] בקריאתן וזה דומה לשאר מצות הקבוע להן זמן שאם עשאן שלא בזמנן לא עשה ולא כלום [וקשה דבשלמא אנשי מעמד אע"פ שלא יצאו ידי חובתן] אפ"ה קצת מצוה יש בקריאתן כדתנן בפ"ק דברכות (דף י') הקורא מכאן ואילך לא [הפסיד ומפ' בגמ' לא הפסיד ברכות כדתני אבל מברך ב' לפניה] וא' לאחריה אבל המקדים קודם זמנו אין שום תועלת בקריאתו כלל ולמה קוראין כל עיקר [ולי נראה לפרש שהיו קוראים ביום אחר עלות השחר והא דקאמר לא יצאו ידי חובתן לאו דאורייתא קאמר] אלא אעיקר מצות קריאה דלכתחילה דרבנן דמצות קריאה מה"ת הוא משיכיר בין תכלת ללבן או לכרתי או בין זאב לכלב או בין חמור לערוד או משיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו כהני תנאי התם בברייתא או משיעלה עמוד השחר לרשב"ג במתניתין אבל רבנן תיקנו זמן קריאתה עם הנץ החמה כוותיקין כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום ועיקר הקפידא הוא על ק"ש שיהיה עם הנץ החמה שזמנה דווקא ביום אע"ג דיצא בדיעבד אם עשאה משעלה עמוד השחר מ"מ עיקר מצותה דרבנן אינו אלא מהנץ כדתנן בפ"ב דמגילה (דף כ') והיינו דנקט תלמודא מיראוך עם שמש דקאי אק"ש שמקבל מורא עול מלכות שמים עליו בק"ש והא דקאמר הכא הקורא עם אנשי משמר לא יצא ידי חובתו לאו לא יצא ידי חובתו כלל ל"ל אלא לא יצא ידי חובתו מצוה מן המובחר מפני שמקדימין לקרותה קודם עיקר זמן מצותה לכתחלה וכה"ג מצינו בפ"י דפסחים (דף קט"ז) ר"ג אומר כל שלא אמר ג' דברים בפסח לא יצא ידי חובתו לא קאמר לא יצא ידי חובתו כלל אלא לא יצא ידי חובתו מצוה מן המובחר קאמר וכמו שפירשו המפרשים התם ולפ"ז הא דקאמר הקורא עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא לצדדין קתני עם אנשי משמר לא יצא ידי מצוה מן המובחר אבל מ"מ ידי ק"ש יצא ועם אנשי מעמד לא יצא אפי' ידי ק"ש כל עיקר הואיל ומאחרין עד אחר זמנה לגמרי וכ"ת הו"ל לאנשי מעמד נמי לאקדומי כאנשי משמר דבזה מ"מ יצאו בדיעבד אבל השתא שמאחרין דיעבד נמי לאו כלום הוא אבל לפירש"י ניחא דאי מקדמי כאנשי משמר שהוא קודם יום לא עשו ולא כלום אבל כי מאחרי מצוה קצת מיהו איכא כדתנן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד אפי' הברכות והא דלא מאחרי אנשי משמר כאנשי מעמד משום דאנשי מעמד לא עמדו אלא על קרבן תמיד שהוא של ציבור כדת' רפ"ד דתענית לפי שנאמר את קרבני וכו' ואחר הקרבת תמיד היה להם פנאי לקרות אבל אנשי משמר היו טרודין בעבודה כל היום בקרבנות יחידים אבל למאי דפי' קשה הו"ל לאנשי מעמד נמי להקדים כמו אנשי משמר והא עדיף דבזה יצא ידי חובת ק"ש דאורייתא י"ל דאנשי מעמד היו טרודין לחטוב עצים ולשאוב מים בשעת קריאת אנשי משמר וכמו שפירש"י שם בפ"ד דתענית גבי קרבן מוסף אין בנעילה לפיכך א"א להם לקרות בשעת קריאת אנשי משמר וכ"ת למאי דפי' למה אמר אביי דסימנא דמנורה היה לשאר עמא לימא שהיה לאנשי מעמד והן קראו בתוך זמן ק"ש של תורה שהוא עד ג' שעות כר"י דאמר הכי בפ"ק דברכות וקיי"ל התם כוותי' ומאי לא יצאו ידי חובתן ידי חובת מצוה מן המובחר קאמר וכדפירשתי להאי י"ח דאנשי משמר ומפני שאנשי מעמד