גבורת ארי יומא סב

צריך אימא בפלגא ס"ל קמ"ל דהא ליתא דא"כ מאי מבעי ליה הא איתותב התם מ"ד מחצה על מחצה כרוב ואפי' בחולין לא סגי עד דשחיט רובא:

א"כ הו"ל עבודה באחר כתבו התוס' וא"ת מאי קשיא ליה מעבודה באחר הא לקמן בפ"ד איכא מאן דמכשיר אפי' שחיטת פרו בזר ואפי' מאן דפסיל היינו דוקא פרו דאתיא לחובת היום וקאי עליה אהרן וחוקה אבל תמיד דלא שייך לחובת יוה"כ לא קאי אהרן וחוקה בשחיטתו כיון דלאו עבודה היא וי"ל דמ"מ פסול מדרבנן וק"ל הא קא משני עלה אלא הכי קאמר יכול יהא פסול מדרבנן ש"מ דבתחילה מה"ת קאמר אבל לדידי לא קשה מידי דודאי שחיטת פרו לכ"ע לכתחילה בכה"ג וע"כ לא פליגי בפ"ד אלא בדיעבד מאן דפסיל קסבר חוקה אשחיטה נמי קאי ומאן דמכשיר קסבר כיון דשחיטה לאו עבודה היא לא קאי חוקה עלה אבל לכתחילה ודאי מודה דשחיטת פרו באהרן דווקא דהא קרא בהדיא כתיב ושחט אהרן את פר החטאת אשר לו ותדע דאמ' בפ"ג דמנחות (דף י"ט) אדר"ש דס"ל התם וי"ו מוסיף על ענין ראשון דהא דכתב רחמנא ושחט והקריבו בני אהרן הכהנים לר"ש נימא וי"ו מוסיף על ענין ראשון שחיטה הכי נמי בזר תהא פסולה ומשני שאני הכא דאמר קרא וסמך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים ופריך אי מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ומסיק גלי רחמנא ביוה"כ ושחט אהרן את פר החטאת אשר לו מכלל דשחיטה בעלמא לא בעי בעלים והשתא ר"ש כמאן ס"ל אי כמ"ד שחיטת פרו בזר פסולה משום דחוקה דפ' ע' יוה"כ עלה נמי קאי אכתי נימא מה סמיכה בבעלים אף שחיטה נמי בבעלים והא דגלי רחמנא גבי פרו דבעי בעלים לעכב דאי מהקישא דסמיכה אינו מעכב בדיעבד דכל עצמו של סמיכה אינו אלא שירי מצוה ואם לא סמך כלל כשר כדאמ' לעיל פ"ק (דף ה') שאם עשה לסמיכה שירי מצוה לפיכך גלי רחמנא גבי פרו דבעינן בעלים לעיכובא משום דאהרן וחוקה כתיב ואפי' אם תדחק לומר דאע"ג דסמיכה אינו מעכב מ"מ אם איתא דמקשינן לסמיכה אית לן למימר הקישא להאי גיסא מה סמיכה שלא בבעלים לאו כלום היא דנהי דאין הקרבן נפסל בכך דלא גרע מאלו לא סמך כלל מ"מ מצות סמיכה מיהו לא קיים וכאלו לא סמך כלל דמי ה"נ גבי שחיטה נימא דשחיטת קדשים שלא בבעלים לאו כלום הוא וכאלו לא נשחט דמי דממילא מעכב אפי' בדיעבד וא"כ ל"ל דגלי רחמנא גבי פרו דבאהרן דווקא הא בכל הק' בעינן בעלים לעכב אלא ודאי לא מקשינן שחיטה לסמיכה ומהשתא ממילא לא גמרינן בשאר קדשים שחיטה בבעלים אפי' לכתחלה דמהיכא תיתי מ"מ לא יהיבנא לך לטעותך אפ"ה נימא אהני היקש דשחיטה לסמיכה ואהני קרא דגלי רחמנא בעלים בפרו אהני הקישא דלכתחלה בעינן בעלים בשחיטת קדשים ואהני קרא דאינו מעכב בדיעבד מדגלי רחמנא בפרו דמעכב וכה"ג אמרינן ברפ"ד דזבחים (דף ל"ז) אהני מקרא לטפויי חדא ואהני מסורת לבצורי חדא וה"נ אמרינן בפ"ב דבכורות (דף ט"ו) אי כ"ר חלב ה"א אהני הקישא למעוטי מכרת ואהני קרא למיקם עליה בלאו בעלמא אלא ע"כ ר"ש ס"ל כמ"ד שחיטת פרו בזר כשירה דחוקה לא קאי אשחיטה דלאו עבודה היא ואי ס"ד דושחט אהרן את פר החטאת אשר לו ל"ד באהרן ואפי' לכתחלה למ"ד שחיטת פרה בזר כשירה כדמשמע מדברי התוס' א"כ אפ"ת מקיש שחיטה לסמיכה לק"מ כיון דאהרן ל"ד גבי שחיטת פרו א"ו ש"מ דאפי' למ"ד שחיטת פרו בזר כשירה היינו בדיעבד דוקא אבל לכתחילה מודה דאהרן דוקא וממילא ש"מ דבשאר קדשים אפי' לכתחלה לא בעי בעלים וכ"ת אכתי תקשה כיון דאפי' שחיטת תמיד דיוה"כ בכה"ג דוקא כדא' בשמעתין ל"ל דגלי רחמנא גבי שחיטת פרו דבאהרן דוקא י"ל דלאו משום לאשמועינן דבעי כה"ג כתב רחמנא ושחט אהרן את פר החטאת אשר לו דודאי בלא"ה בעי כה"ג דלא גמרינן משחיטת התמיד אלא דקמ"ל קרא דבעי בעלים דוקא ונ"מ להא דתנן בפ"ג דהוריות אין בין כהן המשמש לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה זה וזה שוין בעבודת יוה"כ והשתא אי לאו דגלי רחמנא דבעי בעלים דוקא ה"א דסגי בכה"ג לחוד ואפי' בכהן שעבר נמי סגי ככל עבודת יוה"כ דכשר בו קמ"ל קרא דשחיטת פרו בעי בעלים דוקא ולא סגי ליה בכהן שעבר דאינו בעליו אלא דוקא בכהן משיח שהוא בעליו דמשלו בא כדאמרינן אין בין כהן משיח לכהן שעבר אלא פר יוה"כ ומזה יש לי להביא ראיה דבאירע בו פסול בכה"ג ומינו אחר תחתיו דפר יוה"כ זה בא מזה המשוח תחתיו היום דכיון דפר בעי שחיטה בבעלים אי אמ' דבא מזה שאירע בו פסול כגון פסול קרי או שאר טומאה א"א שיהא שחיטה בבעלים דהא שחיטת פר הוא בפנים וטמא הנכנס לה הוא בכרת ואפי' לעמוד בחוץ ולשחוט ע"י סכין ארוכה אי אפשר:

דף ל"ג ובזיכין לתמיד של בין הערבים. ק"ל אמאי לא חשיב קטורת ונרות שבה"ע דמאוחרים לתמיד כדאמרינן רפ"ה דפסחים (דף נ"ט) וי"ל דלא חשיב דברים הנעשים בפנים בהיכל ואע"ג דחשיב דישון מזבח הפנימי והטבת נרות וקטורת של שחר משום סידור עבודה שבחוץ נקט להו לאורויי מי מהם קודם להם ומי מאוחר להם והא דאמר לתמיד של בין הערבים בכלל זה מנחה וחביתין ונסכים של בה"ע ומשום כסדרן בבוקר כך סידרן בערב ומה"ט גופיה לא חשיב למיחשבינהו בפרטות מ"מ אכתי ק"ל הא קטרת של בין הערבים היתה קריבה בין איברים של תמיד לנסכים הקריבים בחוץ כדתנן במתניתין ואמאי לא חשיב להו ושמא י"ל כיון דתנינן לה בהדיא לא חש למחשביה ודוחק:

שנאמר והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולן ק"ל הא התם ברפ"ה דפסחים תניא מנין שלא יהא דבר קרב אחר תמיד של בין הערבים שנאמר והקטיר עליה חלבי השלמים ואמרינן מאי תלמודא אמר אביי עליה שלמים ולא על חבירו שלמים ורבא אסיק התם השלמים עליה השלם אלמא אביי לא ס"ל האי שלמים לשון השלמה אלא שלמים כמשמעו והכא דריש אביי גופיה שלמים ל' השלמה וי"ל דהכא אביי משמיה דגמ' קא"ל וליה לא ס"ל א"נ אביי בתר דשמעה מרבא סברה משום קושיא דרבא התם דפריך עליה ואימא שלמים לא נקריב הא עולות נקריב מ"מ קשה מנ"ל להוציא קרא ממשמעותיה ולפרש דהאי שלמים ל' השלמה הוא דילמא ש' כמשמעו ואין ה"נ שלמים הוא דלא הא עולות וה"ה לשאר קרבנות שפיר דמי להקריב אחר תמיד של בין הערבים:

אפ"ה כפרתה מרובה עדיפא ק"ל הא לעיל אמרינן ק"ו מה בגדי לבן שאין כפרתה מרובה טעון טבילה בגדי זהב שכפרתה מרובה אינו דין שטעון טבילה ואמ' איכא למיפרך מה לבגדי לבן שנכנס בהם לפני ולפנים ולא אמרינן כפרתה מרובה עדיפא כדאמ' הכא וכ"ת משום דהתם שאני שנכנס בו לפני ולפנים דהיינו לקדשי קדשים אין כפרתה מרובה עומד כנגדו אבל הכא גבי מערכה ב' של קטורת דאינו נכנס אלא לפנים שהוא בהיכל לחוד כפרתה מרובה עדיפא א"כ ביוה"כ אש ומחתה של קטורת דלפני ולפנים דנוטל נמי מעל מזבח החיצון ממערכה בפ"ע שמוסיפין בו ביום להכניס ממנה לצורך קטורת אלו כדאמרינן לקמן ספ"ד (ד' מ"ה) ולכולהו תנאי שנחלקו התם במנין מערכות חשיב ליה לזו שמוסיפין בו ביום לבסוף ואמאי תקדום למערכה גדולה הואיל ומכניסים ממנה לפני ולפנים וי"ל דודאי להאי שינויא דכפרתה מרובה עדיפא נמי ס"ל כשינויא ב' אי לא משכח עצים למערכה ב' מי לא מעייל ממערכה גדולה וה"ט סגי נמי לההיא דשל יוה"כ שמוסיפין בו ביום אלא הא דמשני אפ"ה כפרתה מרובה עדיפא ה"ק דלענין דמערכה גדולה קודם למערכה ב' של קטורת בהאי טעמא לחוד דכפרה מרובה עדיפא סגי אבל הא דקדמי לשל בו ביום צ"ל בע"כ טעמא בתרא דאי לא משכח עצים ומשו"ה קדמי נמי מערכה ב' של קטורת לשל ב"ב משום ה"ט גופיה דאי לא משכח עצים למערכה שמוסיפין בו ביום מי לא מעייל ממערכה ב' של קטורת מ"מ זה דוחק אם אי' דמאן דמשני שינויא א' אית ליה נמי אידך שינויא והא בההיא לחוד סגי נמי להא דסידור ב' גזרי עצים קודם לדישון כדאמרינן בסמוך השתא ל"ל לתרוצי בתרי טעמי ועוד דגבי ההיא דמוסיפין בו ביום נמי לא סגי בהאי טעמא אלא