גבורת ארי יומא נט

דעל מחנה לויה י"ל יבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת הא לא תעשה נמי איכא ולא יטמאו את מחניהם ובבעל קרי פרט בי' קרא ל"ת ואל יבוא בתוך המחנה אבל השתא דטבל מה"ת מותר במחנה לויה דהא עשה שאין בו כרת עשה דרבנן קאמר דהא דאר"י ד"ת אפי' עשה אין בו לאו לאפלוגי דהא לאו תנא הוא אלא לפרושי כדפי' התוס' התם הא ליתא דהתם מוכח דלגבי פסח אמ' הואיל והותרה מאיסור מחנה א' לאיסור בב' מחנות דהא אמרינן רובן טמאי מתים בע"פ דט"מ הותר ברוב ציבור ונעשו זבין הואיל והותר לטומאתן הותר לזיבתן ומדאמר ונעשו זבין בע"כ בזבין בעלי ב' ראיות איירי דטומאת ז' דאי בעלי ראי' א' דהו"ל כבעל קרי לטומאת ערב וטובל בו ביום למה נקט ונעשו זבין הול"ל ונעשו בעל קרי דשכיח טפי מזיבה וכדנקט נמי בההיא דמצורע שחל ז' שלו בע"פ וראה קרי אע"כ בזבין של ב' ראיות איירי ובע"כ נמי שנעשו זבין בשעת שחיטת פסח שהוא לאחר חצות די"ד דכבר יצאו לשעה שהותרו לטומאתן דאלו נעשו זבין קודם חצות דעדיין לא הותרו לטומאתן בשעה שנעשו זבין בכה"ג ל"ל הואיל והותרו דהא מודה עולא בראה קרי בליל ח' שאינו מכניס ידיו לבהונות שלא יצא לשעה שראוי להביא קרבן וה"נ דכוותיה וכיון דמיירי בנעשו זבין בעלי ב' ראיות בע"כ דטומאת ז' הווין א"כ הו"ל טמאים גמורים ולא ט"י וקיי"ל דזב בעל ב' ראיות אסור במחנה לויה כדאמר בפ"ק דמגילה וט"מ קיי"ל דמותר במחנה לויה והאיך אמר הואיל והותרו מטומאתן לזיבתן נהי דבמחנה שכינה א' הואיל והותרה במחנה לויה מאי איכא למימר הא לא שייך התם הואיל והותרה דהא משום ט"מ מעולם לא נאסר במחנה לויה אע"כ ש"מ דעשה שיש בו כרת דוחה אפילו עשה ול"ת שאין בו כרת וכמש"כ התוס' גופייהו גבי הא דאמר רב אשי התם לענין מלקות אתמר ומש"ה נקט ר"י בנעשו זבין ולא ב"ק לרבותא אע"ג דבנעשו זבין א"א בלא דחית עשה ול"ת אפ"ה עשה דפסח דבכרת דוחה אותן משו"ה א"א לומר הא דנקט וטבל משום דאינו דוחה לעשה ול"ת ובע"כ הא דנקט וטבל משום דאל"כ הו"ל מקל דמחוסר כפורים לחמור ולא אמרינן בכה"ג הואיל והותרה וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי פריך דר"י אדר"י לוקמי להא בהביא קרבנותיו לאחר ח' מש"ה צריך טבילה י"ל דאע"ג דהכי הוא דעשה דפסח שבכרת דוחה אפי' לעשה ול"ת של תורה כדמוכח ההיא דרובן זבין ונעשו ט"מ מ"מ נקט וטבל גבי ראה קרי בע"פ משום דקיי"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבוא עשה וידחה ל"ת וה"נ כיון דבעל קרי עולה ביומו ע"י טבילה מטומאתו דשוב פקע איסור של תורה ממחנה לויה ואין בו אלא איסור דרבנן חייב לטבול משו"ה נקט וטבל ולא משום דלא אמרינן הואיל והותרה מקל לחמור ולפ"ז י"ל דמש"ה לא משני בדלא הביא קרבנותיו בח' דאפ"ה א"צ טבילה מטעם הואיל והותרה וכ"ת אכתי ניבעי טבילה משום סרך טומאה דשמא נטמא בטומאה שאסור לכנוס למחנה לויה דביה א"ל הואיל והותרה לצרעתו דהא מחו"כ דמצורע מותר במחנה לויה הא לאו מילתא היא דלא גזרינן טבילה משום סרך טומאה אלא במחנה שכינה דחמיר דבכרת אבל משום סרך טומאה דמחנה לויה דקיל לא דהא תנן אין אדם נכנס לעזרה עד שיטבול לר"י הוי טעמא משום סרך טומאה ואפ"ה במחנה לויה לא גזרינן מטעמא דפי' ואל תפקפק עוד בהאי טעמא דפי' דמש"ה לא מוקי בהביא קרבנותיו לאחר ח' משום דל"ל בהא משום סרך טומאה דאמרי' הואיל הא כיון דאמר' מודה עולא בנטמא בליל ח' א"כ בתר ח' מיום ט' ולהלן כיון דקדמו לילות לימים הלילות דאינן ראויות לקרבן מפסיקות בין הימים ואכתי בעי טבילה משום סרך טומאה דל"ל הואיל והותרה דכיון שנכנסה לילה נתבטל ראיית הקרבן וכשהאיר היום דחוזר וניער השעה שראויה להביא קרבן והותר לצרעתו אינו חוזר וניער אלא מכאן ולהבא וכבר קדמה הטומאה לשעה שהותר לצרעתו דאילו טומאה בלילה שעברה נמי איתא אבל היתר צרעת לבהונות ביממא איתא בלילה שעברה ליתא וי"ל דלילה אינו מחוסר זמן:

נימא רבנן דפליגי עליה דר"י כב"ז ס"ל פי' התוס' ה"ה כר"י נמי ס"ל דע"כ לא פליגי ב"ז ור"י אלא אי דאורייתא או דרבנן אבל תרווייהו מודו דטהור הנכנס לעזרה בעי טבילה אלא נקט ב"ז משום דעיקר השאלה נשאלה ממנו והשיב דבעי טבילה משמע מדברי' דאפי' לר"י דאמר סרך טבילה היא זו מצי ס"ל להאי תנא דאפ"ה מצורע נמי צריך טבילה והיינו כדפי' לעיל גבי במאי קמיפלגי מ"מ דבריהם צריך תיקון אמאי נקט ב"ז יותר מר"י אי משום דעיקר השאלה נשאלה ממנו הא לא נשאל על עיקר הדבר אי צריך טבילה או לא אלא שאלו ממנו טעם טבילה זו למה אלמא פשיטא להו דצריך טבילה ולא שאלו אלא טעמא מאי ונ"ל דלרבותא נקט כב"ז ס"ל פי' איכא למימר דס"ל אפי' כב"ז דמחמיר דס"ל דטבילה זו מה"ת היא או דילמא שאני מצורע דדייש בטומאה פי' ומקילי ביותר ול"ל אפי' טעמא דר"י דסרך טבילה וא"צ טבילה אלא מצורע לחוד והשתא נקט לב"ז דאיכא בשני הצדדים ביותר רבותא די"ל דמחמרי רבנן ביותר כב"ז א"ד מקילי ביותר אפי' מדר"י ומ"מ הא נמי מבעי ליה דאפ"ת כר"י ס"ל דסרך טבילה בעלמא היא ואין לה עיקר מה"ת אפ"ה בהא לא ס"ל כוותיה דאמר מצורע א"צ טבילה אלא צריך טבילה אע"פ שטבל מבערב דזה כ"ש הוא כיון דמבעי להו אפי' אי כל אדם א"צ טבילה אפ"ה מצורע מגרע גרע וצריך טבילה כ"ש אי ס"ל דכל אדם צריך דמצורע נמי לא גרע וצריך טבילה וזה סיוע למאי דפי' לעיל וזה ברור:

דף ל"א ע"א ביאה במקצת שמה ביאה ק"ל מאי קמיבעי ליה אי ס"ל כמ"ד רפ"ג דזבחים דביאה במקצת לענין טמא שהכניס ידיו לעזרה חייב ומוכח התם דחייב כרת קאמר ה"נ שמה ביאה לא מבעי לר"י דא' סרך טבילה היא ומשום ט"י כיון דחייב כרת על ביאה במקצת ל"ש מקצת לכולו ואיכא משום סרך טבילה דט"י אלא אפי' לב"ז דיליף לה מק"ו הא במקצת נמי איתא להאי ק"ו דהא ממקום שאין ענוש כרת למקום שיש עונש כרת הוא אפילו במקצת ואי ס"ל כמ"ד התם דלענין טמא שנגע בקודש אתמר אבל לענין ביאת מקדש במקצת אפי' מלקות ליכא כדמוכח התם א"כ לא שמה ביאה לכ"ע ואפי' למ"ד התם דמלקות איכא כרת ליכא בין לב"ז בין לר"י א"צ טבילה לב"ז כיון דליכא כרת אין כאן למקום שענוש כרת דמייתי לה ב"ז בק"ו דידיה ואי לר"י הא אין [כאן משום סרך טבילה כיון דליכא כרת משום טומאה ואע"ג דאיכא לאו מידי דהוה אמחנה לויה דאיכא לאו לזבין וב"ק ואפ"ה א"צ טבילה לנכנס לה משום סרך טומאה דהא אין נכנס לעזרה עד שיטבול תנן ואלו למחנה לויה לא תנן כיון דליכא כרת אע"ג דבלאו ועק"ל למ"ד ביאה במקצת אפי' מלקות ליכא תקשה ליה הא דבהונות ואפ"ה לרבנן צריך טבילה ואפי' ר"י לא פליג אלא מה"ט שכבר טבל מבערב הא לא"ה צריך טבילה והא לר"י טבילה זו משום סרך טומאה ישינה ש"מ דשמה ביאה:

תיבעי לב"ז תיבעי לרבנן נ"ל דה"ה לר"י נמי הוה מצי למיבעי כמו לב"ז ע"כ לא מחייב אלא לגואי או דילמא אתי לאמשוכי דהשתא לב"ז דס"ל דטבילה זו יש לה עיקר מה"ת אפ"ה מיבעי ליה דילמא חיישינן לאמשוכי כ"ש לר"י דאינו אלא סרך טבילה וכ"ת לר"י פשיטא ליה דל"ח לאמשוכי כיון דאין לה עיקר מה"ת מ"מ המ"ל כיון דעביד עבודה טעון טבילה דהא אפילו לרבנן דמקילי יותר מר"י ואפ"ה ר"ל כיון דעביד עבודה טעון טבילה כ"ש ר"י דמחמיר אלא לרבותא נקט להא דב"ז דמחמיר אפ"ה ל"ח לאמשוכי וה"ט דנקט אדב"ז או דילמא אתי לאמשוכי והוה מצי למימר כדאמ' אליבא דרבנן מה"ט דעביד עבודה אלא נמי לרבותא נקט לה דאפילו את"ל דה"ט דעביד עבודה לאו מילתא היא אפ"ה לב"ז דס"ל דמה"ת היא איכא למגזר משום אמשוכי ואיכא דררא דאי' דאורייתא מיהו ק"ל כיון דחשיב שחיטה עבודה לענין טבילה כדאמ' או דילמא כיון דע"ע א"כ מאי מב"ל אדב"ז הא תנן הנכנס לעזרה לעבודה וש"מ דעבודה מצד עצמה בלא כניסת עזרה [אין] טעון טבילה ואי אפי' לב"ז דמחמיר אפ"ה בעבודה דאבראי א"צ כ"ש לר"י וכ"ש דכ"ש לרבנן דפליגי אדר"י דאין צריך טבילה א"כ מתניתין מני:

[דף ל"א ע"כ הא דלא כר"מ] ק"ל מאי פריך הא טבילה ראשונה לכ"ע לא דמי לשאר טבילות וכדתנן לעיל ה' טבילות וי' קידושים טובל כה"ג ומקדש בו ביום וכולן בק' חוץ מזו בלבד שהיתה [בחול] פירש"י לעיל שאינה באה חובה