גבורת ארי יומא נח

משל זהב לשל לבן ומשל לבן לשל זהב דילפינן להו לקמן מורחץ במקום קדוש אבל טבילה זו א"צ מקום קדוש שהרי פשיטה זו אינה בגדי קודש אלא של חול הן וכי גמירי לטבילה למקום קדוש ל"ג וזה דלא כפרש"י דתלי טעמא משום דכל יומא נמי איתא מיהו אתרי קידושי קמאי דתנן לקמן פשט ירד וטבל וכו' וכל הסוגיא דהתם פלוגתא דר"מ ורבנן בגמ' אכתי קשה ושם אבאר:

ומה המשנה מקודש לקודש וכו' ק"ל הא טבילות הללו דיוה"כ לאו שינוי המקום מקודש לקודש גרמה להו אלא חליפות בגדים גרמי להו כדמוכח לקמן בכולה סוגיין דמנין לה' טבילות אבל טבילה זו של כל הנכנס לעזרה שאין בה חליפות בגדים אין לנו ואע"פ דפי' במשנתינו דטבילה א' של יוה"כ הלכה למ"מ היא אע"ג דאין בה חליפת בגדי קודש הא ממנה אין כאן ק"ו שהיה ג"כ ממקום שאין ענוש כרת ועוד אפי' ק"ו אין ללמוד מהלכה כדא' ספ"ו דנזיר (דף מ') ועק"ל נילף מהא ק"ו דכל הנכנס לעזרה לעבודה יהא טעון ב' קידושין כי התם ביוה"כ אלא שבהא י"ל דלא ס"ל כר"מ דאמ' לקמן (דף ל"ח) דטבילה ראשונה צריך ב' קידושין אלא כרבנן ס"ל דהתם נמי א"צ אלא קידוש א' אבל קושיא א' קשה:

במאי קא מיפלגי המ"ל דנ"מ להא דבסמוך דקאמר ר"י מצורע אין צריך טבילה שכבר טבל מבערב ולבן זומא דנפקא לה מק"ו ודאי צריך טבילה דהא כל טבילות יוה"כ בו ביום היו מיהו למאי דאפרש לקמן דאפי' מאן דס"ל כר"י בהא דסרך טבילה היא זו אפ"ה מצי סבר דמצורע צריך טבילה והשתא אי בן זומא נמי ס"ל הכי מאי בינייהו ול"ל ללמוד מק"ו תיפוק ליה משום סרך טבילה ואע"ג דלר"י יש נ"מ במה דאמר משום סרך טבילה ולא מק"ו דאלו מק"ו אפי' מצורע ודאי היה צריך טבילה אבל כיון דאמר משום סרך טבילה מש"ה לדידי' ס"ל דא"א טבילה מ"מ לב"ז א"ל דס"ל כמ"ד דאפילו אי הוי טעמא דטבילה זו משום סרך אפ"ה מצורע נמי צריך טבילה אם כן מאי נ"מ לפ"ז אי ה"ט משום ק"ו או משום סרך טבילה וכה"ג מצינו ברפ"ג דכתובות (דף כ"ט) דפריך ולר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין מאי איכא למימר ופי' רש"י ותוס' אע"ג דשמעון התימני פליג בהדיא אר"ע בהא מ"מ אי ר"ש בן מנסיא כר"ע ס"ל מאי בינייהו ומאי טעמא לא דריש לקרא כשמעון התימני ונ"ל להביא ראיה לזה מדקאמר הגמרא במאי קמיפלגי ולא קאמר מאי בינייהו כדרך הגמ' בכ"מ אלא משום דלא מיבעי ליה הא דידע דא"ב מצורע דלר"י אין צריך טבילה ומשום דאזיל לטעמיה דאמר סרך טבילה היא זו דאלו לה"ט דאתי מק"ו ודאי גם מצורע צריך טבילה ולא קא' במאי קמיפלגי אלא א"א דלתנא דמייתי לקמן דאמר מצורע נמי צריך טבילה ס"ל כר"י וכדס"ד דאביי לקמן וכמש"כ שם א"כ במאי קמיפלגי:

דף ל' ע"כ משום דבעי למירמא אחריתי עליה לשכות המצורעים ק"ל מאי פריך דלמא הא דאר"י דמצורע צריך טבילה מיירי בדלא הביא קרבנותיו ביום השמיני דהא לא אמר ר"י באידך מתני' דמצורע אין צריך טבילה אלא משום שכבר טבל מבערב ומשום זמן מועט דמן הלילה עד למחר שהוא מביא קרבנותיו לא חיישינן שמא נטמא בינתיים אבל במאחר יותר לא אמר דא"כ אין לדבר סוף דכי נאמר דאפי' מאחר קרבנותיו ימים רבים אחר הטבילה דא"צ טבילה הוא ודאי לא וכ"ת הא דמאחר קרבנותיו אחר ח' לא שכיחא ומש"ה אין ראוי לקרות עיקר שם הלשכה ע"ש טבילת המצורע שלא בזמנה כיון דלא שכיח ליתא שהרי משני הא דטבל הא דלא טבל בזמנו והא ודאי לא שכיח יותר לאחר הטבילה אחר ז' כיון דבימי סיפורו צריך לישב בחוץ לאהלו אין דרך לאחר וכ"ש למ"ד טבילה בזמנה מצוה דאין דרך לאחר ואפ"ה אי לאו משום קושיא דהערב שמש בעי הוי מוקי להא דלשכת מצורעים בדלא טבל בזמנו אע"ג דל"ש וי"ל מש"ה לא מוקי במאחר קרבנותיו מיום השמינו ולהלן משום דכי מביאם בזמנו א"צ טבילה דזמן מועט כזה ל"ח ר"י לשמא נטמא א"כ אין כאן משום סרך טבילה אפי' אי מביא קרבנותיו מיום ח' ולהלן ואפי' לאחר זמן ל"ל בה דאפי' אי נטמא ביום הח' או אחריו אפ"ה מותר להכניס ידיו לבהונות בטומאה דאמ' הואיל והותר לצרעתו דהא אכתי מחוסר כיפורים הוא והתירה לו התורה להכניס ידיו לעזרה לבהונות הותרה לו נמי לשאר כל הטומאות דהכי אמרינן רפ"ג דזבחים (דף ל"ב) דאמר עולא טמא שהכניס ידיו לפנים לוקה דביאה במקצת שמה ביאה ופריך עלה מהא דתניא מצורע שחל שמיני שלו בע"פ וראה קרי בו ביום וטבל אמרו חכמים אע"פ שאין טבול יום אחר נכנס זה יכנס מוטב יבא עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת ואי אמרת ביאה במקצת שמה ביאה היכי מעייל ידיו לבהונות אידי ואידי עשה שיש בו כרת הוא ומשני שאני מצורע הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו אבל בנטמא בשביעי לאחר הטבילה א"נ בליל ח' קודם היום לא אמרינן הואיל כדאמ' בפ"ק דיבמות (דף ח') מי לא מודה עולא שאם ראה קרי בליל ח' שאין מכניס ידיו לבהונות שלא יצא לשעה שהוא ראוי להביא בה קרבן אלמא ביום ח' שכבר הותר לו לצרעתו אם אירע לו טומאה אחרת אמרינן הואיל והותר הותר אבל בליל ח' כ"ש קודם לא אמרינן הואיל והותר מש"ה לר"י דס"ל טבילה זו משום סרך טומאה אי לאו טעמא שכבר טבל מבערב ולא חיישינן בזמן מועט כזה לטומאה היה צריך טבילה שמא נטמא בליל ח' או ביום ז' אחר שטבל דל"ל הואיל והותרה כיון דלא יצא בשעה שראוי להביא קרבן אבל השתא דלא חייש ר"י משעת טבילה עד שעה שהוא ראוי להביא קרבן בח' שמא נטמא בינתיים כדקאמר שכבר טבל מבערב מעתה אפי' אי נטמא בח' ומח' ולהלן אפי' לימים רבים ל"ל בה דאמרינן הואיל והותרה והשתא פריך שפיר לר"י טבילה למצורע ל"ל אפי' במאחר קרבנותיו דכיון דל"ח לשמא נטמא לאחר טבילה עד יום ח' שיצא לשעה הראוי להביא קרבנותיו אפי' אי נטמא מעתה אפי' לאחר ימים ל"ל בה וראוי להביא קרבנותיו ולהכניס ידיו לבהונות אפי' אם נטמא ואין כאן סרך טבילה מעתה ואע"ג דרבא אמר התם מצורע התירא הוא להא אישתרי ולהא לא אישתרי ול"ל דרבא לדבריו דאביי קאמר דאמר התם מצורע התירא הוא טומאה דחויה היא וכו' וא"ל רבא אם באת לחלק בין התירא לדחוי' איפכא מסתברא אבל לרבא גופיה אין חילוק דס"ל בין בהתירא בין בדחוי' אמרינן הואיל ליתא דבע"כ בהתירא ל"ל לרבא הואיל דהא התם בפ"ק דיבמות אמר רבא לאסור ערוה אין צריך קרא דאין עשה דיבום דוחה ל"ת שיש בו כרת והקשו התוס' הא איצטריך לנשא מת ומת ואח"כ נשא חי דלא נימא הואיל והותר אשת אח הותר נמי אחות אשה וכההיא דעולא הואיל והותר לצרעתו ולא תירצו כלום ולי לק"מ דרבא לטעמיה דאמר בהא דעולא דבהתירא כמו מצורע לא אמרינן הואיל דלהא אישתרי ולהא לא אישתרי וה"נ גבי יבום דאשת אח דהתירא הוא אין סברא לומר הואיל והותר מש"ה קאמר רבא לאסור ערוה לא צריך קרא מ"מ ש"מ דרבא ס"ל דל"א גבי התירא הואיל והותרה מ"מ כיון דעולא ורב יוסף ואביי ס"ל התם דאמרי' בהתירא הואיל והותרה לא מצי לשנויי הכי וכ"ת אכתי הו"ל לשנויי בדלא הביא קרבנותיו בח' ואי משום דא"ל סרך טומאה משום הואיל והותרה וכההיא דעולא לא דמי דהא מדנקט וראה קרי בו ביום וטבל משמע דוקא טבל דקלישא טומאתו אמרינן הואיל והותרה למחוסר כיפורים דמצורע הותר לטבול יום דקרי ואע"ג דמחוסר כיפורים קיל מט"י דקי"ל טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים אין זה הואיל והותר מקל לחמור דמחוסר כפורים נמי יש בו חומר מט"י דמחוסר מעשה משא"כ בט"י דשמשא ממילא ערבי מש"ה שקולין הן וכדאמר רבא בפ"ב דזבחים (דף י"ח) ל"ל דכתב רחמנא ט"י ומחו"כ כו' ש"מ דאמרינן הואיל והותרה ממחו"כ לט"י דבני חדא בקתא נינהו אבל אם לא טבל הב"ק עדיין ודאי לא אמרינן הואיל והותרה למחוסר כפורים דצרעת הקל הותרה לטומאתו דמקל לחמור לא אמרינן הואיל ואכתי המ"ל דהא דמצורע טעון טבילה לר"י בהביא קרבנותיו לאחר ח' ומשום סרך טומאה דכ"ז שלא טבל לטומאתו ל"ל הואיל ממחו"כ לטמא דהו"ל מקל לחמור דמש"ה נקט התם וטבל דל"ל הא דנקט וטבל דאי לא טבל הא קיי"ל בעל קרי משתלח חוץ לב' מחנות משא"כ מחוסר כפורים דמצורע דמותר במחנה לויה והא על מחנה לויה ל"ל הואיל והותרה לצרעתו דהא משום מחוסר כפורים דצרעת לא נאסר בה מעולם ואי משום