גבורת ארי יומא ס

ליוה"כ דהא כל יומא נמי איתא אבל טבילות הבאות חובה ליוה"כ כתב רחמנא במקום קדוש וה"נ לבישה ראשונה לאו משום [יוה"כ אתי הלכך סגי לה בחד קידוש כמו בכל השנה דס"ל בחד קידוש דהא קרא דופשט ורחץ ורחץ ולבש דמניה נפקא ליה בסמוך להני קידושין לא מיירי מלבישה א' ומיהו למאי דפי' לעיל [דהני ה"ט שטובל כה"ג] בו ביום הלכתא גמירי לה מהלכה למשה מסיני ומקרא לא נפקא ליה אלא דבעי במ"ק וכמו שאפרש עוד לקמן א"כ פריך שפיר דראוי להיות כל הקי' בחד גוונא כיון דכולהו בחד גמרא נ"ל וכמו הני ד' טבילות אחרנייתא תרי קידושי אלבישה עביד לה ה"נ לעביד תרי קידושי אלבישה וכה"ג אמ' ספ"ק דהוריות גבי ה' חטאות מתות ר"ש בחד מקום גמיר לה ועוד כיון דג"ל י' קידושין לבו ביום [ראוי לעשות תרי קידושי בטבילה א' דא"א] לא בעינן בטבילה א' אלא חד קידוש ותו לא ובע"כ קידוש בתרא לסוף עבד ליה כי פשט בגדי קודש ולבש בגדי חול כדמסיק בשמעתין אליבא דר' והא א"א לר"מ דס"ל ב' קידושין אלבישה עביד לה [א"כ הך קידוש בתרא] דעביד לה אפשיטה מנ"ל קי' אלא ודאי לר"מ בעי ב' קידושין אלבישה דתחילה:

כיון דאמר ב' קידושי אלבישה עביד לה וה"נ מסיק במסקנא דלר"מ ב' קידושין אלבישה עביד לה [וק"ל הא לקמן] יליף לקידוש לרבי מופשט ורחץ ולבש מדהוטל לורחץ בין פשיטה ללבישה ליתן רחיצה לפשיטה ורחיצה ללבישה והאי ורחץ מבעי ליה לרבי דהיינו קידוש דאלו טבילה מקרא אחרינא נפקא ליה וראב"ש מוקי לה האי קרא ופשט ורחץ אטבילה וקידוש נפקא ליה מק"ו מה במקום שאינו טעון טבילה טעון קידוש מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש והשתא ר"מ כמאן ס"ל אי כרבי דיליף [מופשט] ורחץ ורחץ ולבש כדכ"ר לקידוש בין פשיטה ללבישה א"כ ע"כ חד קידוש אפשיטה וחד אלבישה ולא תרוייהו אלבישה ואי כר"י וראב"ש הא מהקישא דפשיטה ללבישה נ"ל לב' קידושין [הרי בהדיא דחד מהנך ב' קידושי אפשיטה] בעי':

והכא בהא קמיפלגי ופשט ורחץ] ק"ל אמאי נקט להאי קרא דרבי לחוד נ"ל מהתם לקמן בשמעתין לי' קדושין ולא נקט דרשא דר"י וראב"ש דנ"ל לקידוש דלבישה מק"ו ולפשיטה מהקישא דפשיטה ללבישה והוה מצי למימר נמי הכי ר"מ סבר מה לבישה לובש תחילה אף פשיטה פושט תחלה לרבנן מקיש לאידך גיסא דכשהוא לבוש מק' כדאמר השתא וכ"ת דלהאי דרשא [דר"י וראב"ש] יותר ראוי להקיש לחד גיסא או כר"מ או כר' ולא להסב ההיקש לב' צדדים למר כדאית ליה וכן למר הא ליתא דא"כ ל"ל למימר דטעמא דתרווייהו מהאי קרא [דופשט ורחץ ורחץ ולבש לחוד] ועושה פלוגתא חדשה דמר מפקא ליה היקשא דהאי קרא הכי ולמר איפכא הו"ל למימר דלכ"ע הקישא דהאי קרא משמע איפכא מהקישא דאידך קרא דאשר לבש [ובהא קמפלגי דמר מפקא ליה] מהאי קרא דופשט כר' דמשמע הכי ומר נפקא ליה מאידך קרא דאשר לבש כר"י וראב"ש דמשמע איפכא ועוד דהא אר"ח בסיפא דשמעתין דהא דרבי דיליף לקידוש מופשט ורחץ ורחץ ולבש מפקא מדר"מ דאמר הך קידוש בתרא כשהוא לובש מקדש והוא אמר כשהוא פשוט וכ"ש דמפקא מדרבנן ולדידיה ע"כ ר"מ ורבנן תרוייהו מהא דר"י וראב"ש נ"ל להני [י' קדושין א"כ ש"מ] דאיכא למידרש כטעמא דתרוייהו כדר"מ ורבנן:

למה הוא בא סוגיא זו אפרש לקמן בפ"ז (דף ע') בס"ד כי שם עיקר מקומו:

דף ל"ב [הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה] טעון טבילה אקרא דמייתי רבי נמי סמיך כדמסיק הגמ' דמהאי קרא נ"ל מבגדי לבן לבגדי זהב ומקרא דרבי מב"ז לב"ל וק"ק דשביק רישא דקרא [ונקט האי קרא דכתיב בסוף הפרשה] ומאוחר בסדר העבודה וי"ל משום דהאי קרא קמא כ"ע מודו דאיירי מטבילה אבל האי קרא רבי מפקא ליה לקידושין מש"ה נקט ליה במאי דפליגי עליה:

[ק"ו ומה במקום שאין טעון טבילה טעון קידוש] האי ק"ו לב"ז ליתא דס"ל דכל הנכנס לעזרה לעבודה טעון טבילה מק"ו דהמשנה מקודש לקודש ממקום שעונש כרת למקום שעונש כרת טעון טבילה כדא' לעיל (דף ל') אלמא ס"ל [דמה"ת טעון טבילה כל ימות השנה וק"ו זה אליבא דר"י] דס"ל דהאי טבילה דכל השנה אינו אלא מדרבנן משום סרך טומאה ולא ס"ל להאי ק"ו דב"ז אבל מ"מ ק"ל דאע"פ דל"ל מק"ו דב"ז לטעון טבילה כל השנה אפ"ה [יהי' טעון טבילה מהאי ק"ו גופי' דא' מה במקום שאין טעון טבילה טעון קידוש] מאי חזית דילפת ק"ו להאי גיסא לטעון קידוש ביוה"כ מק"ו דטבילה נילף ק"ו איפכא לטעון טבילה כל השנה מק"ו דקידוש מה במקום שאין טעון [קידוש טעון טבילה מקום שטעון קידוש אינו דין שטעון טבילה דהא קידוש נא' בכל השנה ולא נאמר טבילה וגבי יוה"כ נאמר טבילה לחוד ולא קידוש ומאי חזית לאתויי קי' ליוה"כ שלא נאמר בו מק"ו דט' שנאמר בו [וע"י ק"ו מקידוש מכל השנה מפיק לה] ופשיטא לך דכל השנה א"צ טבילה אדרבה נימא איפכא דיוה"כ שנאמר בו טבילה ולא נאמר קידוש ל"ל קידוש וניתי לטבילה דכל השנה מק"ו דט' ביוה"כ ועק"ל כיון דאית ליה ק"ו לאתויי קי' ליוה"כ של"נ בו מק"ו דטבילה שנאמר בו וע"י ק"ו דקי' דכל השנה של"נ בו טבילה וא"ל איפכא לאתויי טבילה לכל השנה אע"פ של"נ בו מק"ו דקי' שנא' בו וע"י ק"ו דטבילה ביוה"כ של"נ בו קי' כל חד וחד תיקום אדוכתי' ויוה"כ שנאמר בו טבילה א"צ קי' וכל השנה שנאמר בו קי' א"צ טבילה ואכתי קידוש ליוה"כ מנ"ל (וכה"ג אמרינן ברפ"ב דזבחים (דף ט"ז) גבי אונן דמחלל עבודה דרצה רבא למילף דבק"צ מרצה ק"ו מטומאה ומהפך הג' שם הק"ו ומסיק אלא אפשר לומר הכי ואפשר לומר הכי כל חדא וחדא תיקום אדוכתיה) וי"ל דשאני הכא דא"א ללמוד הק"ו איפכא שיהא טעון טבילה כל ימות השנה מק"ו מיוה"כ דמה ליוה"כ שכן עבודה בכה"ג וכיון דא"א ללמוד ק"ו לאידך גיסא לאתויי טבילה לכל השנה מהשתא שפיר דמי למילף ק"ו לאידך גיסא לאתויי קידוש ליוה"כ מק"ו דכל השנה ול"ל השתא כל חדא וחדא תיקום אדוכתיה ואע"ג דב"ז דיליף טבילת כל השנה מק"ו מהמשנה מקודש לקודש לא חשיב הא לפירכא דמה ליוה"כ שכן עבודה בכה"ג וכמו שכתבתי לעיל בשם התוס' ראב"ש כר"י דהתם ס"ל דחשיב ליה פירכא וב"ז אפשר לומר דנפיק ליה לי' קדושין דיוה"כ מופשט ורחץ כרבי:

מה ת"ל אשר לבש כו' אלא להקיש פשיטה ללבישה. ק"ל לרבא בפ"ז (דף ע"א) דיליף דכל הפרשה נאמר על הסדר חוץ מפסוק זה ובא אהרן אל אהל מועד דאין ת"ל אשר לבש כלום אדם פושט אלא מה שלובש אלא מה ת"ל אשר לבש שלבש כבר א"כ הקישא דפשיטה ללבישה לראב"ש מנ"ל וצ"ל דלראב"ש מודה רבא דגמרא גמירי לה להא דה' טבילות וי' קידושין לבו ביום ומהכא נ"ל דאין פסוק זה נאמר על הסדר דא"כ לא משכחת לה אלא ג' טבילות וו' קידושין וכדר"ח והא דיליף מאשר פשט אליבא דרבי קמ"ל:

אשכחן מבגדי לבן לבגדי זהב מבגדי זהב לבגדי לבן מנין משמע דהאי ורחץ בשרו במים אולבש דבתריה דריש ליה ר"י ואלבישה דבגדי זהב קאי דטעון טבילה ולא אפשיטה דבגדי לבן דקמיה והיינו דמפקא ליה בק"ו מה בגדי זהב שאינו נכנס בהן לפני ולפנים ואי האי ורחץ אפ' דלקמיה אין כאן ק"ו זה דהא פשט בגדי לבן דנכנס בהן לפני ולפנים וק"ל הא בפ"ק דר"ה (דף ט') דריש ר"י מיובל היא דשילוח עבדים מעכב ליובל ורבנן ס"ל דאף השבת קרקעות דכתיב בתר האי קרא דיובל היא נמי מעכב דס"ל מקרא נדרש לפניו ולאחריו ור"י ס"ל מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו וא"כ ה"נ לר"י הל"ל איפכא דהאי ורחץ אופשט דלפניו קאי ומבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה אפשיטה דבגדי לבן טעון טבילה משום דנכנס בהם לפני ולפנים ולא אולבש דלאחריו קאי דלבישת בגדי זהב אין צריך טבילה הואיל ואינו נכנס בהם לפני ולפנים ועוד ק"ל דכיון דס"ל לר"י מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו וא"כ האי ורחץ אפשיטת בגדי לבן דלפניו קאי ולא אלבישת בגדי זהב דלאחריו וליכא למילף מהאי קרא אלא לפשיטת בגדי לבן דטעון טבילה אבל לבישת בגדי זהב לטעון טבילה לא נפקא ליה מהכא והשתא לפ"ז אפי' במסקנא לא אתי שפיר דמסיק נ"ל מדרבי דכתונת בד קודש ילבש והתם רחיצה גבי לבישת בגדי לבן כתיב והשתא אשכחן בגדי לבן דטעון טבילה בין אפשיטה בין אלבישה נמצא למדנו לד' טבילות לבו ביום אלבישת