גבורת ארי יומא נז

נקמצה ללא נקמצה אלא שנתקדשה בכלי בלילה לעולם אין שורפין עד שיעלה עמוד השחר ואכתי תקשה נקמצה ל"ל תיפוק ליה משום קדושת כלי בלילה לבד נמי נפסלת בעמוד השחר לכן נ"ל לפרש ע"ד ההיא דפ"ט דב"מ (דף ק"י) דתנן שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום ופי' התוס' ואעפ"י שיצא ממלאכתו ועוד לילה גובה כל היום ואינו עובר בבל תלין בעלות השחר דלינה משמע כל הלילה וזה השכירות לא לן כל הלילה וה"נ לינה דבקדשים דכתיב לא ילין כל הלילה משמע וכיון שכן אתי שפיר הא דנקט מנחה שנקמצה בלילה דאילו משום קדושת כלי לחוד בלילה אינה נשרפת אפי' ביום דכיון דמנחה זו לא נתקדשה קודם הלילה אינה נפסלת בעמוד השחר בלינה דאין לינה אלא בכל הלילה ואע"פ שהתוס' הקשו שם דבפ"ב דזבחים (דף כ') גבי קידוש ידים ורגלים ומי כיור דעה"ש פוסל בלינה אפילו לא התחיל לינה אלא לאחר תחילת הלילה לא קשה מידי דאיכא למימר דלינה זו אינו פוסל אלא מדרבנן לחוד ולא מה"ת דהא כל עצמו של לינה הפוסל בקידוש ידים ורגלים התם לרבי אינו אלא מדרבנן הואיל ואין המים לפנינו וכדאמר אביי התם ולינה דרבנן וכיון דלינה דמקצת הלילה אינו פוסל אלא מדרבנן אי לא נקמצה המנחה בלילה אינה נשרפת אפי' לאחר עה"ש דנפסלה בלינה דדבריהם דאפי' תרומה דקילי אינה נשרפת על פסול דדבריהם אלא תולין כדא' בספ"ק דפסחים והכי משמע בכמה מקומות אבל משום קמיצת לילה דדמיא לשחיטה כדאי' בפ"ק דזבחים (דף י"ג) ובפ"ב דמנחות קומץ היינו שוחט וכמו דשחיטת קדשים פסול מה"ת בלילה כדכתיב ביום זבחכם כדא' בפ"ה דזבחים ה"נ קמיצת מנחה בלילה פסול מה"ת וכדתנן בספ"ב דמגלה (דף כ') והא דאמרינן רפ"ג דתמורה (דף י"ד) אר"פ השתא דאמרת נסכים הבאים בפ"ע קריבין אפילו בלילה נזדמנו נסכים בלילה מקדשין בלילה ומקריבין ואמר ראב"א ועה"ש פוסל בהן כאברין א"ל דלינה זו אינה אלא מדרבנן כיון שלא היו קדושים בתחילת הלילה ומה שהק' התו' ע"ש דלא ילין חלב חגי בעה"ש גרידא שאם העלה אברים ע"ג המזבח בתחלת הלילה והורידן לפני עה"ש נפסלין בלינה כדא' בזבחים (דף כ"ו) ואע"פ שתירצו מפני שראוין הן להקריב בתחלת הלילה קרינן בהו לינה אפי' בעה"ש מ"מ מסיימו עלה התוס' ודוחק ולדידי אין זה דוחק ואפרש טעמא דידהו וטעמא דידי במקום אחר וכאן לא ראיתי להאריך בזה כי נ"ל דבלא"ה לק"מ דדוקא נקט נקמצה בלילה ונ"מ אפי' דאם עלתה תרד:

ואמאי תקדש ותפסל ופירש רש"י לקדש השולחן את הלחם מא' בשבת לפסול בסידור שלא בזמנו משמע דר"ל תקדש ביום הסידור ותפסול בלינה ליום המחרת כשעלה עה"ש וה"פ להדיא בסמוך גבי כי מטא בי שימשא תקדוש ותפסול משום סידור לילה ולשחרית נפסל בלינה והכי משמע מפירושו בכולה סוגיין ואני תמה דבפי"א דמנחות לא פירש כן אלא ה"פ התם (דף ק') לקדוש מא' בשבת וכי מטי אידך חד בשבת לפסול בלינה למוצאי א' בשבת שהרי שהה יותר מח' ימים אלמא אינו נפסל בלינה במוצאי א' בשבת של יום הסידור עד מוצאי א' בשבת הב' שהוא אחר ח' ימים לסידורו וה"נ משמע ממאי דפי' התם כי מטי ליליא דבי שמשא של שבת א' ליקדוש דהא אמרת לילה אין מחוסר זמן ולפסול בליל וי"ו של שבת ב' בלינה שהרי עומד שם שמונה ימים שלימים:

דף ל' ע"א אין אדם נכנס לעזרה לעבודה עד שיטבול פרש"י לעבודה לאו דוקא דאין אדם נכנס לעזרה עד שיטבול וזה תימה דא"כ לעבודה דנקט ל"ל הא אין עבודה אלא בעזרה ותיפוק ליה דטעון טבילה משום כניסת עזרה ובשלמא אי שוחט בסכין ארוכה אע"פ שהוא עומד בחוץ טעון טבילה ניחא הא דנקט לעבודה דהשתא [הוי] עבודה בלא כניסת עזרה וקמ"ל דטעון טבילה ותנא דתנא לעזרה לעבודה או או קתני לעזרה בלא עבודה לעבודה בלא עזרה אלא דהא מיבעי לן בגמרא מהו לשחוט ע"י סכין ארוכה ולא איפשיטא מיהו לב"ז דמפרש בגמרא טבילה זו מה"ת מק"ו מכה"ג ביוה"כ והא ודאי מהאי ק"ו ליכא למילף אלא לעבודה דומיא דכה"ג ביוה"כ שהיה טובל בין עבודה לעבודה אבל שלא בעבודה אפי' לב"ז ודאי אין צריך טבילה אלא מדרבנן היינו דתני תרתי לעזרה גרידא מדרבנן ולעבודה מה"ת והא דאקדמיה לעזרה דרבנן לעבודה דאורייתא איידי דחביבא ליה אקדמיה כדאי' בפ"ק דר"ה (דף י"ג) דאקדים תנא מעשר ירק דרבנן למעשרות דאורייתא מה"ט אבל לר"י דאמ' בגמרא סרך טבילה היא זו ולדידיה אפי' לעבודה אינו אלא דרבנן לעבודה דנקט ל"ל ולא עוד [אלא] דנקט לעבודה בתר לעזרה דהו"ל זו ואין צריך ל"ז והו"ל למיתנא איפכא לעבודה לעזרה דהו"ל לא זו אף זו וי"ל דנקט לעבודה דקמ"ל דמשום לתא דעבודה גופה צריך טבילה ונ"מ דאי טבל ע"ד ביאת מקדש ולא כיון בטבילתו ע"ד עבודה צריך טבילה אחרת אם בא לעבוד דהא טבילה לשמה בעינן כדאמ' בגמרא הא דטבל ע"ד ביאת מקדש הא דלא טבל ע"ד ביאת מקדש ובהכי אתי שפיר נמי הא דאקדים תנא לעזרה קודם לעבודה דתנא נקט כסדר דאפי' דטבל ע"ד כניסת עזרה אם רוצה לעבוד אחר טבילה זו צריך טבילה אחרת ע"ד לעבודה מיהו יש לי לגמגם על תי' זה דהא בפ"ג דחגיגה (דף כ') תנן טבל לחולין הוחזק לחולין אסור למעשר למעשר אסור לתרומה לתרומה אסור לקודש וכו' טבל לחמור מותר לקל ואע"ג דאם טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל כלל כדתנן התם אפ"ה בטבול לחמור מותר לקל ה"נ הא עבודה קילא מביאת מקדש לענין טומאה דטמא שעבד במיתה ועל ביאת מקדש בכרת והא לר"י דאמר סרך טבילה היא זו כדי שיזכור טומאה ישינה שבידו ויפרוש וכיון דטבילה זו משום לתא דטומאה היא טבילה דביאת מקדש חמיר משל עבודה דזו בכרת וזו אינו אלא במיתה דקילא מכרת כדא' בפ"ב דפסחים (דף ל"ג) גבי בחטאה בשגגה פרט למזיד וא"כ כי טבל ע"ד ביאת מקדש דחמיר דבכרת כ"ש דעלתה לו לעבודה דקילא מיניה דאינו אלא במיתה דהו"ל טבול לחמור מותר לקל וי"ל דנקט לעבודה משום במה בשעת היתר הבמות דמשום עזרה ליכא ומשום עבודה איכא אפי' לר"י דאמר סרך טבילה היא זו דטמא שעבד אפי' בבמה במיתה כדמוכח רפ"ב דזבחים (דף ט"ז) דרצה למילף זר שעבד חילל מבעל מום וטמא דפריך מה להצד השוה שבהם שכן לא הותרו בבמה משמע הא דתנן התם פי"ד הנותר והזמן והטמא שוין בזה ובזה האי טמא לענין עובד בטומאה נמי איירי והשתא נקט להו נמי בלא זו אף זו לא מיבעי בעזרה דבכרת לטמא דטעון טבילה כדי שיזכור טומאה ישינה אלא לעבודה בבמה דאינו אלא במיתה דקילא אפ"ה טעון טבילה וכ"ת אי גזרו משום סרך טומאה על עובד בבמה דאינו אלא במיתה אוכל תרומה יהא טעון נמי טבילה דהא טמא שאכל תרומה במיתה לק"מ דולטעמיך אוכל קודש יהא צריך טבילה משום סרך טומאה כמו הנכנס לעזרה דהא בכרת כמותו (חסר כאן) אי נמי הא דנקט לעבודה נ"מ לפרה אדומה דמשום עבודה איכא ומשום עזרה ליכא דהא נעשית בחוץ ואע"ג דכהן השורף את הפרה בלא"ה צריך טבילה כדתנן מטמאין היו הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים במעורבי שמש הי' נעשית והניחא לרב דאמר לקמן בפ"ד (דף מ"ג) ולקח אלעזר הכהן מדמה לרבות אפי' כהן הדיוט י"ל דנקט לעבודה משום מקבל דמה דלא היו מטמאין אלא להשורף בלבד וקמ"ל דאפ"ה טעון טבילה מפני קבלה שהיא עבודה אבל לשמואל דאמ' אלעזר דוקא ולדורות למ"ד בכה"ג דוקא ע"כ שריפתה וקבלת דמה הכל נעשה ע"י אדם אחד שהוא הכה"ג מאי איכא למימר מיהו ר"י ס"ל בהדיא רפ"ד דמס' פרה דלדורות בכהן הדיוט סגי ועוד אפי' למ"ד לדורות בכה"ג מ"ל כה"ג ומשוח שעבר א' שרפה וא' קיבל דמה דאין צריך לטמא להמקבל וקמ"ל דאפ"ה טעון טבילה מפני העבודה:

וכולן בקודש על בית הפרוה חוץ מזו פרש"י הראשונה שאינו בא חובה ליוה"כ דהא כל יומא נמי איתא אבל טבילות הבאות חובה ליוה"כ כתיב בהן במקום קדוש בענינא דאחרי מות וק"ל הא אמרינן לקמן (דף ל"ב) גמירי ה' טבילות ועשרה קידושין טובל כה"ג ומקדש ב"ב ופרש"י גמירי הלכה למשה מסיני והא טבילה ראשונה בכלל ה' טבילות שוה לההיא הרי דטבילה זו מה"ת היא וי"ל אע"ג דטבילה זו ג"כ הלכתא גמירי לה מ"מ א"צ במקום קדוש דא"צ מקום קדוש אלא טבילה של חליפת בגדים של קודש