גבורת ארי יומא נו

כדאמרינן במ"ר וא"כ ל"ל לגבי דידיה האי התירא דהואיל ומקלעי ליה אורחים דהא משום אורחים נכרים אינו דוחה יו"ט ומשו"ה ה"א דל"ש התירא דע"ת לאפות מי"ט לשבת קמ"ל ר"א דאפ"ה קיים אפי' ע"ת ואפי' לגבי דידיה נמי מוהני ע"ת משום דכר"ח סבירא ליה דאע"ג דלא אמרינן הואיל אפ"ה מהני עירובי תבשילין מטעמא דצורכי שבת נעשים ביו"ט ורבנן אצרכו הכירא דע"ת שלא יאמרו אופין מיו"ט לחול וה"ט דע"ת אמרה ר"א להדיא בפ"ב דביצה (דף י"ט) וכיון דה"ט דע"ת לגבי אברהם נמי אהני לפיכך הוי סגי ליה נמי ע"ת. ועי"ל דאפי' לרבה נמי קמ"ל ר"א דאהני ע"ת לאברהם אבינו דאע"ג דל"ש למימר לגבי דידיה הואיל ומל"א וכדפירשתי משום דהא דאמרינן הואיל לאו למימרא דה"ק הואיל ואפשר עדיין שיהא באפי' זו צורך יו"ט להבא אי מקלעי ליה אורחים אלא אפי' בדבר שא"א עוד לבא להבא לידי היתר מעכשיו אלא היה אפשר לדבר זה לעשות היום בהיתר ע"י שום ענין לשעבר נמי אמרינן הואיל כדמוכח מהא דפריך התם וא"א דאמ' הואיל אחרישה לא לחייב הואיל וחזי לכסויי בי' דם צפור כלומר אילו הוי הכא דם ציפור אע"ג דהשתא ליתא אמ' הואיל ולפי זה גבי א"א נמי היה שייך האי התירא דע"ת משום הואיל והדברים ארוכים ועמוקים אין כאן מקומן וכ"כ בזה במקום אחר כל הצורך בס"ד:

דף כ"ט ע"א אלא אפי' עולת העוף שנמלקה בלילה ומנחה שנקמצה פרש"י בפי"א דמנחות (דף ק') אפי' עולה ומנחה דלאו קרבן חשוב הוא דאין באין בצבור וק"ל א"כ הול"ל אפי' אשם דנמי אינו בצבור וכן בכור ומעשר ושמא הני כיון דמין בהמה הן וישנו במינן בצבור אינו רבותא כ"כ כמו עולת העוף ומנחה דאין במינן בציבור לגמרי וקק"ל דהא עולת העוף דישנו בציבור כדא' לקמן בפ"ד (דף מ"א) אי עולה זבן עולה אזלא לנדבה והיינו נדבת צבור וכבר פי' התוס' בפ"ק דשבועות (דף י"ב) דאע"ג דאין עולת עוף בציבור היינו דאין לקנות עוף במעות שניתותרו אבל אם כבר בא עוף לפנינו מקיצין בו דמה יעשו ממנו והשתא הוי רבותא באשם בכור ומעשר יותר מעולת העוף דאע"ג דישנו בציבור במינו מ"מ אינהו גופייהו ליתנייהו בצבור משא"כ עולת העוף דאיהו גופיה משכחת לה בציבור אבל כאן פירש"י לא זבח בלבד שנשחט בלילה אמרו ישרף אלא אף מליקת העוף וקמיצת מנחה בלילה תישרף דגמרי להו משחיטה דמליקת עוף וקמיצת מנחה במקום שחיטת זבחים הן והתו' שם בפי"א דזבחים ביארו יותר דרבותא דהני אע"ג דלאו בכלל יום זבחכם נינהו קמ"ל דנפקא לי' מביום צותו כדמ' בפ"ב דמגילה (דף כ'):

אלא אפי' עולת העוף ה"ג התם בפי"א דמנחות וה"ג רש"י ותוס' שם ומשמעתין בקצת ספרים גרסי אף מליקת העוף סתמא מ"מ מוכח מתוכה שמשובשת היא דמיד בסמוך גרסי בשלמא עולת העוף מאי דהוי הוי ומ"מ ק"ל אמאי פרט לעולת עוף יותר מחטאת העוף דהא כל הרבותא דאיכא בעולת העוף איכא נמי בחטאת העוף לכל הפי' דהא שניהם שוין בהא דאינן מין זבח וליתנן בציבור ואדרבא לפירש"י בפי"א דמנחות הוי רבותא בחה"ע יותר מעולת העוף דאילו עולת העוף מ"ל לפעמים דאיתנהו בנדבת צבור כדפי' בסמוך ואילו חה"ע לא משכחת לה בציבור כל עיקר והול"ל אלא אפי' מליקת עוף סתמא דהכל במשמע בין עולת העוף בין חטאת העוף:

אלא אף עולת עוף וכו' משום דנעשה בלילה והק' התוס' ת"ל משום דקרבי קודם לתש"ש ואמ' לקמן (דף ל"ד) מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר דכתיב היא העולה עולה ראשונה ואני תמה על התוס' דמה ענין למליקה וקמיצה בלילה לקודם תמיד של שחר דהאי עולה ראשונה דקרא לא משמע אלא ביום לאחר האיר המזרח דאז זמן תמיד אין להקדים קודם לתמיד אבל בלילה דאין זמן תמיד ל"ל בה תדע דבלילה ל"ל בה משום קודם לתש"ש דאמר' רפ"ה דפסחים (דף נ"ט) ר"כ רמי כתיב לא ילין ח"ח עד בוקר ע"ב הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין וכתיב והקטיר עלי' חלבי השלמים ע"ה כה"כ ומ"ל בשניתותרו הרי דלק"ל אהא דכל הלילה ילין אלא מעלי' השלם דתשבה"ע אבל משום קודם לתש"ש ל"ל בה מטעמא דפי' אלא הכי הו"ל לאקשויי ת"ל משום דאי ק"ק אחר תשבה"ע משום עלי' השלם אבל הא נמי לק"מ למאי דפי' התוס' עצמם דהא דנקט מנחה שנקמצה בלילה דת"ל בלא נקמצה ומשום קידוש המנחה בכלי קודם קמיצה נפסלת בעה"ש בלינה משום דאי ל"נ ל"ת לבית השריפה עד עה"ש אבל השתא משום קמיצת לילה נשרפת לאלתר בלילה ולא בעי ע"צ והשתא הא דנקט קמיצה ומליקה משום פסולה דלילה ולא משום לאחר תשבה"ע למאי דפי' או קודם תש"ש לדעת התוס' נ"מ לשרפו בלילה מיד דאילו מחמת פסולן של תמידין שהקדים או שאיחר להם הו"ל פסולה מחמת דבר אחר ולא פסול דגופו כדאמר' בספ"ו דפסחים (דף ע"א) ואי אמרת לא בעי עקירה פסולו מחמת מאי הוי משום דשחטו אחר תמיד של בה"ע והתנן כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים טעון עיבור צורה ויצא לבית השריפה וה"ה לקודם תמיד של שחר נמי הוי כמו פסול מחמת ד"א ולא היה נשרף אלא עד לאחר עה"ש משום עיבור צורה אבל משום פסול קמיצה ומליקה בלילה הו"ל פסול בגופו וא"צ עיבור צורה אלא נשרף בלילה מיד דהא מה"ט נקט גבי מנחה גופה שנקמצה בלילה אע"ג דבלא קמיצה נפסלה בקידוש בכלי נ"מ לישרף מיד בלילה קודם עיבור צורה מיהו כ"ז לשיטת התוס' אבל לפי מה שאפרש בסמוך דכל פסול שאירע בקדשים אין נשרף בלילה אפי' פסול הגוף אכתי תקשה ת"ל משום פסול דלאחר תמיד של בין הערביים למאי דפי' או קודם תש"ש לדעת התוס' מיהו בלא"ה אין זה קושיא דהמחוור דבדיעבד משום העולה עולה ראשונה או משום עליה השלם אינו מעכב בדיעבד וכההיא דפ"ד דמנחות גבי עולה ראשונה דאמ' בהדיא דאינו אלא למצוה ומשם יש ללמוד דה"ה עליה השלם אינו אלא למצוה ואינו מעכב בדיעבד וכן תי' התוס' ותי' זה עיקר וכבר כתבנו בזה הרבה:

ע"ב כלי שרת מקדשין שלא בזמנם. הקשו התוס' בלא נקמצה נמי תצא לבית השריפה כיון שנתקדשה בכלי ותירצו אי לא נקמצה לא תצא לבית השריפה בלילה עד שתפסול בלינה בעה"ש אבל השתא דנקמצה בלילה תצא לאלתר לבית השריפה וק"ל דלפי גמרא דידן מוכח דקדשים פסולים ע"י שום פסול אין נשרפין בלילה דהא בירושלמי פ"ב דשבת אמרו אלא מעתה אין מדליקין בשמן שריפה בלילה על שם שאין שורפים את הקדשים בלילה א"ר ירדו לה בשיטת ר"י כמה דרי"א תינוק שעבר זמנו נימול בין ביום בין בלילה כך עבר זמנה נשרפת בין ביום בין בלילה והא בגמ' דידן פרק הערל (דף ע"ב) אמרינן דיתיב ר"י וקדריש נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה ואותביה ר"א אין לי אלא נימול לח' שאינו נימול אלא ביום לט' לי' לי"א לי"ב מנין ת"ל וביום ואפי' מאן דלא דריש וי"ו פי' ראב"ש ס"ל התם דמילה שלא בזמנה נימול בין ביום בין בלילה וכשמעתתא דירושלמי וי"ו וה' דריש גבי נותר דוי"ו וה' יתירי כתיבי והנותר ושתיק ליה ר"י התם וקלסי' וש"מ דלכ"ע אפילו שלא בזמנו אין נותר נשרף אלא ביום ולא בלילה לפום מסקנת גמרא שלנו ואפי' למ"ד שלא בזמנו נימול אפילו בלילה אפ"ה בנותר מודה דאפילו שלב"ז אינו נשרף בלילה ודלא כהירושלמי דמדמי להו אהדדי ומ"מ הא למדנו מדברי הירושלמי דכל פסולי שבקדשים מנותר ילפינן לה ואין נשרפים בלילה דהא ר"ל דאין מדליקין בשמן שריפה שהוא שמן של תרומה שנטמאת בלילה ע"ש שאין שורפין קדשים בלילה ואי בשאר פסולי קדשים חוץ מנותר נשרפים בלילה ול"ג להו מנותר דכ"ר ביום הג' באש ישרפו דמשמע ביום דווקא ולא בלילה האיך ר"ל דאין מדליקין בשמן שריפה בלילה ע"ש שאין שורפין את הקדשים בלילה הא קדשים גופייהו דומיא דשמן שריפה דהיינו שנטמאו נשרפים בלילה ואפי' במסקנא לא התיר שמן שריפה בלילה אלא אליבא דר"י דווקא דס"ל לגבי מילה שלא בזמנה דנימול בלילה וה"נ נותר שלא בזמנו והא דשמן שריפה לשלא בזמנו דמי כדמסיק הירושלמי שם ומה אית לך שמן שריפה שעבר זמנה ומשני ר"י בן פזי מכיון שנטמאה כמי שעבר זמנה אלא ע"כ כל פסולי שבקודש לנותר דמי דגלי קרא שאינה נשרפת בלילה ובהא לא משמע דגמ' דידן פליג אגמרת ירושלמי וכיון דמסקנת גמרא דידן דנותר לעולם אין נשרף בלילה אפי' שלא בזמנו לכ"ע מעתה שום פסולי קדשים אע"ג דדמי לשלא בזמנו דנותר אפ"ה אינן נשרפין בלילה וכיון שכן גבי מנחה ליכא נ"מ בין