גבורת ארי יומא נה

באלכסון והלך לצדדין וכדתני ראב"י אל פני הכפורת קדמה זה בנה אב כ"מ שנאמר פני אינו אלא פני קדים והשתא מ"ל הא דשמעתין דמרבה לזר ששימש אל פני הכפורת דבמיתה בעבודת מתנה ופטור בעבודת סילוק בנכנס דרך משופש דמשום ביאה בלא עבודה ליכא מיתה והא דלא משני התם בפ"ה דמה"ט מחייב ליה משום דמעייל ק' חסירה ולא משום ביאה בדמעייל בדרך משופש משום דאמרינן בספ"ח דזבחים (דף פ"ב) גבי כל חטאת אשר יובא מדמה אל הקודש פנימה דדרשינן אין לי אלא פנימה היכל מנין ת"ל אל הקודש ופריך כיון דאפסיל לה בהיכל לפני ולפנים מאי בעי ושני אביי לא נצרכא אלא לדרך משופש א"ל רבא והא הבאה כתיב ביה כלומר דמשמע דאינו פסול בהכנסת פנים אלא א"כ הביא דרך הבאה ולא דרך משופש אלמא כל היכא דכ"ר הבאה אין דרך משופש בכלל והא גבי קטורת דיוה"כ והזאה דלפני ולפנים כתיב הבאה והביא אל מבית לפרוכת הלכך צריך להביאם דרך הבאה ואם לא הביאם דרך הבאה אלא דרך משופש פסול אפי' בהקטיר והיזה כדינו דהא לכ"ע דברים הנעשים בבגדי לבן בפנים מעכב דחוקה עליה כתיב וצורך פנים כפנים דמי לפיכך קטורת שחפנה קודם שחיטת פר לא עשה כלום כדאמ' לקמן ספ"ה (דף ס') וכיון שכן הא דתניא אם לא נתן מעלה עשן או שחיסר א' מסממניה חייב מיתה בעל כרחך דמעייל לה דרך ביאה דאי דרך משופש מאי איריא ל"נ מעלה עשן או שחיסר א' מסממניה אפי' נתן מעלה עשן ולא חיסר נמי לאו כלום עבד וכיון שכן אפי' עייל שלימה ה"ל כחיסר מעלה עשן או א' מסממניה דהא עייל קטורת שלא כתיקונה אלא ע"כ בדעייל דרך ביאה איירי וטעמא דחיסר הא לא חיסר לא והשתא פריך שפיר בדחיסר תיפוק ליה דמעייל ביאה ריקנית ותדע לך דבדעייל דרך משופש לאו הבאה הוי לענין הזאה וקטורת דהא תנן בפ"ח דזבחים (דף פ"א) הניתנין בפנים שנתערבו בניתנין בחוץ ישפכו לאמה ואמרינן בגמ' וליפלוג נמי ר"א בהא ומשני היכי ליעביד ניתיב בחוץ והדר ניתיב בפנים כשם שמצוה להקדים עליונים לתחתונים כך מצוה להקדים פנים לחוץ וניתיב לפנים והדר ניתיב בחוץ כיון דאיכא חטאת ואשם דכי נכנס דמן פסולין לא פסיקא לי' והשתא תיקשי אפי' בנתערבו פנימי' בחיצו' (וא') אכתי ניתיב בפנים והדר ניתיב בחוץ ואי משום דבכניסת פנים נפסלו דמי חטאת ואשם לעייל לפנים להני תערובת דמים דרך משופש דאינן נפסלין דמי חטאת ואשם מחמת כניסת דרך משופש כדמסיק בההיא דפ"ג דמנחות אלא ודאי דכל כהאי גוונא לאו הבאה נמי לענין דמים הפנימים גופייהו דבפר כהן משיח ופר העדה גבי הזאת דמים שלהם נאמר הבאה בפ' ויקרא וכן שעירי ע"ז נמי כל עצמן שדמן טעונין הזיה בפנים מפר העדה יליף לה בפ"ד דזבחים (דף ל"ט) וניחא נמי הא דפ"ב דשבועות דפריך טמא ששימש במיתה היכי מ"ל אי דלא שהה פי' בע"כ שנטמא בעזרה הוא דס"ל דאינו חייב אלא בשהה שיעור השתחואה דאי בנטמא בחוץ ונכנס חייב כרת מיד בכניסתו. היכי עביד עבודה פי' בזמן קצר כזה פחות מכדי השתחואה ואי דשהה בר כרת הוא דהא דלמ"ל בנכנס דרך משופש דאינו חייב משום ביאה וה"נ תניא התם (דף י"ז) וטמא שנכנס דרך גגין להיכל פטור שנאמר ואל המקדש לא תבוא דרך ביאה אסרה תורה ולפי"ז המ"ל בנכנס דרך משופש או דרך גגין דאינו דרך ביאה דאינו חייב משום ביאה וחייב משום טמא ששימש לא קשה מידי דה"א התם הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו ואפי' כולו חוץ מחוטמו טהור דכתיב והבא אל הבית דרך ביאה אסרה תורה ופריך אי הכי כולו נמי אמר רבא כולו לא גרע מכלים שבבית פי' שהיו בבית קודם שנטמא ולא קרינן בהו והבא אל הבית ואפ"ה טמאים דכתיב ולא יטמא כל אשר בבית ומ"ל דהא דנכנס דרך אחוריו טהור מהא דטמא שנכנס דרך גגין להיכל דפטור אלמא כל היכא דכתיב ביאה דרך ביאה בעינן א"כ בע"כ הא דטמא שנכנס למקדש שלא כדרך ביאה כגון דרך משופש או גגין [דפטור אינו] אלא בדלא שהה שיעור השתחואה אבל בדשהה חייב דלא גרע מטהור שנכנס ונטמא בעזרה דחייב בשהה כדי השתחואה ודמי להא דאמ' א"ה אפי' כולו נמי ל"ג מכלים שבבית שבשעת כניסתן היה הבית טהור ואפ"ה [טמאים] ה"ה נמי בנכנס כולו שלא כדרך ביאה נמי טמא אלמא מדמי כניסה שלא כדרך ביאה לכניסה הקדימה לטומאה וכיון דכניסה הקודמת לטומאה גבי בית המנוגע טמא הנכנס כולו ה"ה כניסה שלא כדרך ל"ג ממנה וטמא בנכנס כולו וה"נ גבי בא אל המקדש טמא ע"כ לא אמרינן בנכנס שלא כד"ב דפטור אלא בדלא שהה שיעור השתחואה אבל בדשהה אפי' בא שלא כדרך ביאה חייב דל"ג מטהור שנכנס ונטמא בעזרה והשתא פריך שפיר טמא ששימש במיתה היכי מ"ל כו' ואי דשהה בר כרת הוא אפילו נכנס שלא כדרך ביאה ואי ק"ל הא מ"ל לרבא התם צריך שהי' למלקות פי' בנטמא בעזרה או א"צ שהי' למלקות אלא לקרבן ובשוגג והשתא תקשה בע"כ למזיד ולמלקות צריך שהי' דאי אין צריך טמא הבא למקדש שלא כד"ב היכי משכחת לה דפטור הא ל"ג מנטמא בעזרה י"ל הא דפטור מיירי בשוגג דבעי שהייה א"נ במזיד ובנכנס כולו חוץ מחוטמו כדאמרינן גבי הנכנס לבית המנוגע ולפ"ז כ"ש דניחא הא דפריך טמא ששימש במיתה היכי משכחת לה:

סליק בראשונה פרק שני א"ל הממונה פרק שלישי דף כ"ח ע"ב אי נמי שאני אברהם דאיצטגנינות גדולה היה בלבו א"נ משום דזקן ויושב בישיבה היה. ק"ל דלפי"ז משמע דאין לנו ללמוד מאברהם דשאני אברהם דרב גובריה ואפילו בבה"מ דמקום זריזין הוא לא רצו להקדים שחיטת התמיד מכי משחרי כתלי דילמא אתי למטעי וכל שכן דאין לנו להקדים להתפלל מנחה מההיא שעתא עד ו' ומחצה דלמא אתי למטעי והשתא הדרא קושיא קמא לדוכתיה אנן מאברהם ניקום וניגמור ולאידך גיסא דהי' ק"ל דא"צ לנו זריזות כ"כ כאברהם ודחינן לה תנא קא גמר להשכים למצות בזריזות כאברהם והשתא קשיא [להיפך] דאין ראוי לכל אדם להקדים כ"כ תפלת מנחה כאברהם דרב גובריה והא תנא נמי ל"ג מיניה דאין נשחט עד ו' ומחצה ולא קודם וי"ל דודאי למאי דס"ד מעיקרא לא קמ"ל מידי בהא מלתא דמאי נ"ל בהא דאימת מצלי אברהם דאי קמ"ל דמההיא שעתא זמן תפלת מנחה פשיטא דתפלת מנחה כנגד תמיד של בה"ע תיקנו ואפי' למ"ד תפלות אבות תקנו אסמכינהו רבנן אקרבנות כדא' רפ"ד דברכות (דף כ"ו) פשיטא דמההיא שעתא כשר לתמיד של בה"ע הוא שהחמה נוטה למערב וה"ה דכשר לתפלת מנחה מההיא שעתא דתיקנוהו נגד תמיד אלא ע"כ לא קמ"ל מידי בהא אלא שנגמור זריזות מיני' ואהא ק"ל ואנן מאברהם ניקום ונגמור ומשני תנא גמר מאברהם אבל לבתר דמייתי' הא מתני' דחל ע"פ להיות בע"ש נשחט בו' ומחצה דלכאורה משמע מהא דאינו קרוי בה"ע עד פלגא שעתא בתר דמשחרי כותלי דהו"ל בתחילת ז' וקמ"ל ר"ש דלעולם מתחילת ז' מתחיל בה"ע וכשר לשחיטת תמיד ולתפלת מנחה ומההיא שעתא הוי מצלי לה אברהם א"כ אע"ג דאין לנו ללמוד מאברהם דרב גובריה אפ"ה טובא קמ"ל כיון דאברהם הוי מצלי מההיא שעתא אע"ג דאין ראוי לשאר כל אדם לעשות כן דילמא טעי מ"מ היכא דעבר וצלי מההיא שעתא יצא ידי חובתו בדיעבד כיון דמסתמא כשר לתמיד ולתפלת מנחה:

קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין ק"ל מאי גריעותא דעירובי תבשילין יותר משאר מילי דרבנן דקא חשיב ליה הוה ליה למימר סתמא קיים אברהם אבינו אפי' מילי דרבנן והכל בכלל ואפי' ע"ת וי"ל דאמרינן בפ"ג דפסחים (דף מ"ו) דאמרי' הואיל והאופה מיו"ט לחול אינו לוקה משום הואיל ואי מקלעי לי' אורחים חזו ליה ומשו"ה אופין מי"ט לשבת ע"י עירובי תבשילין ול"ל טעמא דמדאורייתא צרכי שבת נעשים ביו"ט וכיון שכן דטעמא דמהני ע"ת הוא משום דמה"ת אפי' שלא לצורך ביו"ט ל"ל בה משום הואיל ומקלעי לי' אורחים וה"ל הכל לצורך יו"ט מיהו הני אורחים דאמרינן הואיל בשבילן היינו אורחים ישראלים דוקא אבל לא אורחים נכרים דהא אפי' אי מקלעי ליה אסור לטרוח ביו"ט בשבילן כדאי' התם לכם ולא לנכרים כ"ש דל"ל הואיל בשבילן והשתא ה"א דבימי אברהם שלא היו עדיין שומרי תורה אלא הוא וב"ב לחוד ואפי' הללו שגיירן אברהם ושרה היו נגררין אחריו ומב"ב היו כדכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן והיינו גרים שגיירו