גבורת ארי יומא נג

למס' תמיד בשם הראב"ד וכמ"ש לעיל וכיון שכן בתמיד של בה"ע אין צריך לחלק העלאת איברים לחצאין להניח על הכבש תחלה ואח"כ להעלות מן הכבש למזבח כיון דאין להם להפסיק בנתיים בק"ש דהא אינו זמן ק"ש וברכותיה וגם לא מצינו שאמרו לשאר ברכות אלא בתמיד של שחרית אבל בתמיד של בין הערבים לא מצינו וכיון דאין להם במה להפסיק בינתיים ל"ל לתנם ע"ג הכבש ולחזור להעלותם לאחר זמן אלא ודאי כל ההולכה היתה נעשית בפ"א וכשהגיע ע"ג [הכבש] מלחום ע"י המוליך ומעלן להקטירן ע"ג המזבח מיד כשאר כל הקרבנות וכיון דבתמיד של בה"ע לא היה נחלק העלאת איברים לשתים מש"ה לא חשיב תנא דידן להעלאה דשל שחר נמי אלא של התחלת הולכה:

ושנים בידם שני בזיכי לבינה של לחם הפנים פי' בת"י האי תנא סבר בזיכין קודמין למוספין דאי מוספין קדמי משמר היוצא מקריב תמיד של שחר ומוספין ומשמר הנכנס מקריב בזיכין כדמוכח סוף החליל (דף נ"ו) א"כ אין ענינם לתמיד של שחר כלום וא"י להיות בפייס הב' כלל וק"ל דא"כ קשה סתמא אסתמא דהכא סתם לן תנא כמ"ד בזיכין קודמין למוספין וברפ"ה דפסחים (דף נ"ח) תנן תמיד בע"פ נשחט בז' ומחצה וקרב בח' ומחצה בין בחול בין בשבת ומאן דס"ל תמיד בע"פ שחל בשבת נשחט בז' ומחצה ס"ל מוספין קודמין לבזיכין עבד למוספים בו' ובזיכים בז' ועביד לתמיד בו' ומחצה דאלו למ"ד בזיכין קודמין בזיכין בה' ומוספים בו' ועביד לתמיד בז' ומחצה אלמא סתם לן תנא כמ"ד מוספין קודמין לבזיכין ואע"ג דתנאי היא אי מוספים קודמים לבזיכין אי בזיכין קודמין למוספין כדאיתא לקמן בפ"ג (דף ל"ד) מ"מ הו"ל להגמרא למרמי סתמא אהדדי ולשנויי הכי כדרך הגמרא בכ"מ ושם בפ"ג יתבאר עוד:

אם אינו ענין לתמיד של שחר הקשו בתו' הא האי קרא לאו בתמיד של שחר כתיב אלא גבי עולת נדבה בפ' ויקרא ובבן בקר ותי' דלקמן מוקי לה ר"א בעולת תמיד. ק"ל הא הכי אמרינן לקמן וערכו ב' ב"א ב' הכהנים ב' למדנו לטלה שטעון ו' ופריך האי בבן בקר כתיב שטעון כ"ד ומשני על העצים אשר על האש אשר על המזבח איזה דבר שנאמר בו עצים אש ומזבח הוי אומר זה טלה ופירש"י על העצים קרא יתירא הוא דהא כתיב ונתנו אש וערכו עצים וערכו נתחים ל"ל תו על העצים אשר על האש למידרש ביה דהני ו' כהנים הוצרכו לדבר שנאמר בו אש ועצים ומזבח והיינו טלה של תמיד שצריך למערכה חדשה. הרי הא לא אתיא לן דוערכו איירי בתמיד אלא משום דסיפא דקרא דאשר על האש מיותר דהא כבר כתיב ונתנו אש וערכו עצים ומ"מ האי וערכו עצים לגופיה אתי ואבן בקר דכתיב גביה קאי ולקמן אפרש ההיא דלא כראב"י ודלא כר"י ה"ג ת"י וגם תוס' אחרונים והת"י מפרשים דהא ברייתא די"ז מיירי מפייס שני והא דתניא י"ז דלא כר"י דאמר לא היה פייס למחתה אלא היה פייס לה ונכלל בתוך הפייס הב' ולא עם קטורת בפייס הג' דבשלמא קטורת לא היו מפיסין לה אלא חדשים מפני שמעשרת כדאמרינן לעיל אבל מחתה ס"ל להאי תנא שאינה מעשרת וצריך להפיס עליה חדשים וישינים וצריך לקובעה בפייס שכולן היו שווין בו ולכן היה בפייס שני ודלא כראב"י דס"ל דלא היה פייס למי מעלה אברים מן הכבש למזבח ולדידיה להשלים ד' פייסות בע"כ צריך פייס בפ"ע למחתה ואינו נכלל בתוך הפייס הב' ותמי' לי על פי' זה דא"כ פייס פעמים י"ג דתני ר"ח היכי משכחת לה דהא לעולם היה י"ד בפייס זה השני י"ג דקחשיב במשנתינו ופייס דמחתה דמוסיף ר"ח ולעולם לא משכחת לה פחות מי"ד וי"ג דר"ח המ"ל. ועק"ל דא"כ הו"ל תלתא תנאי במחתה לראב"י היה לה פייס בפ"ע להשלים ד' פייסות ולברייתא נכללה בתוך הפייס הב' של תמיד ולר"י לא היה לה פייס כלל אפי' נכללה לא אלא מי שזכה בקטורת אומר לזה שעמו זכה עמי במחתה אלא ודאי לכ"ע אינו נכללה בתוך הפייס הב' של תמיד ואין כאן אלא ב' מחלוקת לראב"י נותן פייס בפ"ע למחתה להשלים ד' פייסות ולר"י דאית ליה פייס מן הכבש ולמזבח לא היה פייס למחתה אלא מי שזכה בקטורת אומר לזה שעמו זכה עמי במחתה והתוס' שלנו פירשו הא דתניא י"ז לכל הפחות קאמר וקחשיב לכל הזוכין בכל הד' פייסות בפייס הא' א' דתה"ד ובשניה י"ג כהנים זוכין בו ובג' ב' א' דמחתה וא' דקטורת הרי י"ו זוכין ובד' א' דמן הכבש ולמזבח ודלא כראב"י דל"ל כהן [בפ"ע] דמן הכבש למזבח ודלא כר"י דל"ל דזוכה במחתה מחמת פייס אלא ברצון הזוכה בקטורת תליא אם רצה אומר לזה של ימינו זכה עמי במחתה ואם רצה אומר כן לאחר או מניחה לעצמו והא דאמרינן לעיל אי משכחת תנא דא"ל ה' והא תנא די"ז א"ל ה' פייסות י"ל דלעיל לא ידע מהא ברייתא. וזה תמוה לי לומר דלא ידע ועוד קשה סתמא דגמרא דידע להא אמאי לא מייתי לה לעיל. ולדידי א"צ לדחוק בזה נהי דס"ל להאי תנא די"ז כהנים זוכין בכל הפייסות מ"מ לא היו אלא ד' פייסות בלבד בא' ובאחרון זוכין בכ"א חד כהן ובשני י"ג כהנים זוכין בו ובשל ג' ב' א' למחתה וא' לקטורת ומ"מ פייסות אינן אלא ד' לחוד. ומ"מ ק"ל גם על פי' זה דא"כ הו"ל תלתא תנאי במחתה לראב"י הו"ל פייס בפ"ע להשלים ד' פייסות כדאמרינן לעיל ולר"י אין כהן אחר זוכה בה מחמת פייס אלא ברצון הזוכה בקטורת לחוד תליא ולהאי תנא די"ז הזוכה במחתה זוכה בה מחמת פייס ועל תוס' הישינים אנו מצטערין שמוסיפין לנו ע"י פי' במחלוקת אלא שבאו חדשים להוסיף ג"כ ועוד אם איתא להא הא ודאי לא הוי שתיק הגמ' לומר כן בהדיא ולא ע"י רמז עפ"י פי' וכ"ש במקום שיש לטעות לפ' הכי או הכי האי י"ז דקא מוסיף האי תנא אי אפייס ב' לחוד קאי כפי' ת"י ופייס למחתה להאי תנא היה בפייס ב' ואי היה בפייס ג' והא כל אפושי מחלוקת לא מפשינן ומה שדחק לתו' שלנו לפ' דלר"י דמחתה ברצון הזוכה בקטורת תליא הוא מדק"ל לעיל דרוצה לפשוט דכשהן מפיסין לעבודה א' מפיסין מדר"י דא' לא היה פייס למחתה ולידק מת"ק איפכא ותי' דע"כ לא פליגי אלא דלר"י ברצון הזוכה בקטורת תליא ולת"ק לא ליתא דלר"י לא ברצונו תליא וכבר פי' התם הא דמייתי מדר"י בענין אחר וגם התוס' עצמם בחד פי' פי' בע"א. ול"נ לפרש גי' זו ההיא דלא כראב"י ודלא כר"י כפי שהעידו התוס' שכן הגי' בכל הספרים והת"י כתבו שכן גורס ר"ח מ"מ אפרש לה ע"ד פירש"י לפי גרסתו דלא כראב"י אלא כר"י ואין כאן מחלוקת חדשה וה"פ דראב"י ס"ל לא מיבעי דלא היה פייס בפ"ע מי מעלה מכבש למזבח אלא אפי' כהן בפ"ע לא היה לזה והני תרתי משום חד טעמא הוי דמקום שכינה לאו אורח ארעא ואפי' כהן בפ"ע א"א משו"ה כ"ש שאין כאן מקום לפייס לגמרי והני תרתי א"א לא' בלא חברתה מיהו לת"ק דידיה דל"ל ה"ט מקום שכינה לאו אורח ארעא אלא אדרבא ס"ל ברוב עם הדרת מלך ומה"ט אית לן לאפושי בכהנים וצריך כהן חדש דווקא להעלות מכבש למזבח מ"מ אין טעם זה גורם לאפושי בפייסות ולהיות פייס בפ"ע למעלה מן הכבש למזבח דאפי' אם המעלה יהיה נכלל עם א' משאר פייסות הא איכא משום ברוב עם אלא משום דס"ל לת"ק דלא היה פייס למחתה בפ"ע כר"י וא"כ בצרי לה פייסות והא לא אמרינן כדא"ר לעיל לפיכך מכניס פייס דהמעלה תחת פייס דמחתה להשלים מנין ד' פייסות דא"א לפחות מהן הרי דהא דת"ק דראב"י חדא בלא חברתה אפשר דאפשר שיהיה כהן חדש בהעלאה משום ברוב עם מיהו פייס בפ"ע ל"צ ואי משום השלמת ד' פייסות הא אפשר להכניס פייס דמחתה תחת פייס דהמעלה ומיהו ת"ק דר"י בע"כ הכי ס"ל דכיון דאר"י לא היה פייס למחתה מכלל דת"ק דידיה ס"ל דהיה והשתא ה"ק והתניא י"ז ההיא דלא כראב"י פי' דס"ל שהיה כהן חדש להעלאה משום ברוב עם ודלא כראב"י דל"ל לאו אורח ארעא אלא כת"ק דידיה דחייש בהעלאה לה"ט דברוב עם מיהו בהא לא ס"ל כת"ק דראב"י שהיה פייס בפ"ע להעלאה משום דהאי ת"ק ס"ל דלא היה פייס למחתה ובע"כ צריך להכניס פייס דהעלאה תחתיה להשלים מנין ד' פייסות והאי תנא דברייתא זו די"ז ס"ל דהיה פייס למחתה ויש כאן ד' פייסות כבר והאי דהמעלה היה נכלל בתוך פייס ב' והשתא האי תנא די"ז לאו מחלוקת ג' הוא בסברא חדשה כמו לפי' ת"י ושלנו אלא הכל מיוסד על טעם א' דא"א לפחות מד' פייסות אלא דת"ק דראב"י ס"ל לא היה פייס למחתה בפ"ע ומשלימים לד' פייסות בע"כ בפייס דהעלאה והאי תנא כת"ק דר"י דהיה פייס למחתה בפ"ע מפני שהוא מעשרת וכיון דכבר נשלם לו מנין ד"פ ע"י פייס דמחתה מעתה פייס