גבורת ארי יומא נא

לעכב דיושב מחלל ל"ל ת"ל מלעמוד ולשרת וכ"ת ה"א למצוה ת"ל הא בלא עבודה נמי ישיבה אסורה מה"ת לק"מ דכה"ג אמרינן בפ"ד דנזיר (דף כ"ה) דמייתי לה התם מקרא דרק קדשיך אשר יהי' לך דוולדי קדשים ותמורתם קריבין וקאמר יכול אף וולד חטאת ותמורת אשם כן ת"ל רק ופריך ל"ל קרא הלכת' גמירי לה דולד חטאת למיתה אזיל ומסיק אי אהלכתא ה"א אי אקריב לא ליחייב עלי' כלום קמ"ל קרא דאי מקריב לי' קאים עליה בעשה וה"נ אי לאו דשנה העומדים ה"א דלעמוד ולשרת אינו אלא למצוה ואי משום דבלא שירות נמי הלכתא גמירי לה דאין ישיבה בעזרה מ"מ אי עבר וישב שלא בשעת עבודה אינו עובר בעשה קמ"ל קרא דלעמוד ולשרת דאי עבר ועביד בישיבה קאים עלה בעשה ולעולם אפ"ה אינו מחלל עבודה להכי כ"ר העומדים שם שנה עליו הכתוב לעכב ולומר שמחלל. עוד אני אומר דבלא"ה נמי אתי שפיר דאע"ג דהלכתא ג"ל דא"י בעזרה אפ"ה צ"ל לעמוד ולשרת למצוה דקמ"ל קרא דבשעת עבודה בעי עמידה דווקא ולמעוטי סמיכה דנפיק מכלל עמידה ולכלל ישיבה לא הגיעו דמשום א"י בעזרה בסמיכה ל"ל בה דלאו יושב מיקרי וקמ"ל קרא לעמוד ולשרת דבשעת עבודה בעי עמידה דוקא ולא סגי בסמיכה דנהי דנפיק מכלל ישיבה מ"מ לכלל עמידה לא הגיעו ועבודה בעי עמידה דווקא והא דפירשתי דסמיכה אינו בכלל עמידה הוא מהא דאמרינן בפ"ב דזבחים (דף י"ט) כיצד מקדש מניח ידו הימנית ע"ג רגלו הימנית וידו השמאלית ע"ג רגלו השמאלית ומקדש ר"י בר"י אומר מניח שתי ידיו זו ע"ג זו וע"ג ב' רגליו זו ע"ג זו א"ל הפלגתה א"א לעשות כן ואמרינן אר"י וחבירו מסייעו ועמידה מן הצד איכא בינייהו פי' ע"י סמיכה שחבירו סומכו לר"י הוי עמידה ולרבנן לא הוי עמידה וקידוש בעי מעומד דאמר קרא לשרת ושירות מעומד הוא כדא' התם אלמא לרבנן סמיכה לאו בכלל עמידה הוא ומ"מ בכלל ישיבה נמי ליתא הלכך משום א"י בעזרה ל"ל בה דהא לאו ישיבה היא ומ"מ משום עמידה דעבודה לא סגי דסמיכה לאו עמידה היא ותדע לך דלרבנן אע"ג דסמיכה אינה בכלל עמידה אפ"ה בכלל ישיבה נמי ליתא דהא פריך התם וליתב מיתיב ולקדש ופירשו התוס' לאו ישיבה ממש דאין ישיבה בעזרה אלא סמיכה והשתא אליבא דמאן פריך לה אי אדר"י הא לדידיה קידוש הוי ע"י סמיכה דהא בע"א א"א למאי דס"ל מניח ב' ידיו זו ע"ג זו בע"כ חבירו מסייעו ואי אליבא דרבנן פריך לה דס"ל עמידה ע"י סמיכה לאו עמידה היא א"כ אכתי מאי ק"ל וליתב מיתיב ולקדש הא אין ישיבה בעזרה אלא ודאי סמיכה לרבנן אע"ג דנפיק מכלל עמידה דלאו עמידה היא מ"מ לכלל ישיבה לא באה ומשום א"י בעזרה בסמיכה ל"ל בה כיון דלאו ישיבה מיקרי והשתא פריך שפיר וליתב מיתיב ולאו דוקא ליתב קאמר אלא סמיכה ומשני א"ק לעמוד וסמיכה נהי דלאו בכלל ישיבה היא לכ"ע מ"מ לאו בכלל עמידה היא לרבנן ושירות מעומד הוא דוקא מיהו תי' זה אינו אלא לרבנן אבל לר"י אינו דהא ס"ל דסמיכה עמידה מיקרי:

מי מדשן מזבח הפנימי אע"ג דדישון קדים לשחיטת התמיד וזריקתו כדאמרינן לקמן בפ"ג (דף ל"ג) כיון דתמיד עיקר עבודת היום קדים בפייס ת"י וצ"ל דמה"ט לא הקדימו לפייס התמיד אלא שחיטתו וזריקתו שהן עיקר ומעכבין כפרה אבל לא הולכת איברין והקטרתן דלא מעכב דהוא עצמו שלא הוקטרו איבריו כשר מש"ה לא הקדימן בפייס לדישון דעבודתו קדים להו. ובשם ר"ש פי' שקודם דישון היו מכינים לתמיד ורואין אם יש בו מום כדמפ' במס' תמיד שהיו רואין אותו לאור האבוקות לכן מפיסין לו קודם ולה"ט צ"ל נמי כדפרישית דדווקא שחיטת התמיד וזריקתו היו מקדימין לדישון מש"ה אבל לא הקטרת איברים והולכתן הואיל ולא מעכבי. ולי אפשר עוד להוסיף טעם כיון דאמרי' לקמן אין מפיסין על תמיד של בין הערבים אלא כהן שזוכה בו שחרית זוכה בו ערבית והא בערבית היה תמיד קודם לקטורת וקטורת לנרות והא לא מצינו בערבית שיהא דישון מזבח הפנימי והקטרת קטורת נחלק לב' זמנים כמו בשחרית שיהא הדישון קודם לעבודת התמיד והקטרת הקטורת לאחריו דאפ"ת דצריך נמי דישון בערבית קודם הקטרת קטורת כמו בשחרית מן הדשן של הקטרת שחרית אפ"ה בשעת הקטרה מדשן והוא מאוחר לתמיד. ואפשר עוד לומר דלא צריך כלל בערבית קודם הקטרתו דדישון הפנימי דמי לדישון החיצון שאין צריך אלא בבוקר ולא בין הערבים וכיון שכן שחיטת התמיד וזריקתו עדיף טפי דהזוכה זוכה בו נמי בערבית אבל בדישון מערבית אפילו את"ל דאיכא הוא נעשה ע"י כהן המקטיר קטורת בין הערבים והא פייס לקטורת של בין הערבים לא היה בשחרית כדאמ' לקמן דפייס לקטורת בערבית היה בפני עצמו מש"ה הקדימו לשוחט וזורק של תמיד למדשן דעדיפי שזוכין בהם נמי בערבית משא"כ במדשן ומיהו המעלה איברי תמיד והמקטירם לא קדמו למדשן אע"ג דבהני נמי הזוכה בשחרית זוכה בה"ע הואיל ואינן עיקר דל"מ כפרה ומ"מ מדשן את המנורה הזוכה בו שחרית זוכה בהדלקת הנרות בערבית שהיה כנגד הטבה זו דשחרית דבשחרית היה הטבה ולא הדלקה ובערבית היה הדלקה ולא הטבה לא סגי בהאי טעמא דאמאי הקדימו לשוחט וזורק דתמיד קודם למטיב כיון דזוכה נמי בהדלקה של ערבית עם הטבה זו דשחרית מיהו י"ל דשאני הכא דהטבה והדלקה תרי מילי נינהו ותרי ענינא הן אבל שחיטת התמיד וזריקתו חד ענינא הוא והזוכה בשחיטת התמיד בשחרית זוכה נמי בערבית בשחיטה עצמה וכן בזריקה אותה עבודה גופה שזוכה בשחרית זוכה בערבית ולא דמי לנרות דבשחרית זוכה בהטבה ובערבית בהדלקה שהוא דבר אחר עדיפי טפי לפיכך קדמו ואע"ג דאמ' לקמן בשבת היה פייס בערבית בפ"ע הואיל ומשמרות מתחדשת והזוכה בשחיטת התמיד וזריקתו שחרית אינו זוכה בו ערבית מ"מ לא רצה לשנות סדר הגרלה דשבת מבחול להקדים דישון והטבה לשחיטת התמיד וזריקתו והא דדייק בפ"ק דדישון המנורה קדמה מעשיה לשל קטורת מדקדים בפייס ולא אמר ה"ט דהקדימוה משום דהזוכה שחרית בהטבה זוכה נמי ערבית בהדלקה משא"כ בקטורת שהיה בערבית פייס חדש י"ל כיון דזכיה זה דדישון המנורה שחרית וערבית תרי ענינא נינהו אם איתא שקדמה הקטרת קטורת אין טעם זה מספיק להקדימו בהגרלה:

מי מדשן את המנורה בפ"ק (דף ט"ו) פי' דלאביי הטבה זו היא של ה' נרות וס"ל לתנא דידן דבקטורת מפסיק והיינו דקתני אח"כ הפייס הג' חדשים לקטורת ולפ"ז היה הפייס דדישון המנורה נקראת ע"ש דישון ה' נרות וזוכה המדשן בפייס בסדר עשייתן שהן נגד הטבה אחרונה של ב' נרות מפני שבהן נעשה רוב ההטבה ועוד שהן תחלת עשייתן. ולר"פ הטבה זו משל ב' נרות מיירי וס"ל לתנא דידן דבדם התמיד מפסיק להו ומדקדים שוחט וזורק דם התמיד להטבה אלמא דהטבה נקראת ע"ש ב' נרות שהן גמר מצוה דהטבה מש"ה מפייס לזוכה בהטבה במקום סדר עשייתן אחר שחיטת התמיד וזריקתו:

הראש והרגל כו' למאי דחשיב הכא היו מנתחים שה התמיד לעשרה נתחים דהא ה' כהנים זכו בו חוץ מקרביים וביד כל אחד שתי נתחים הא' בראש ורגל וכן כולם כדפרש"י. ונ'"ל משום דגבי עולה כתיב ונתח אותה לנתחיה ודרשינן אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחיה כדאיתא בפ"ק דחולין (דף ט') וקים להו לרבנן דכה"ג הוי לנתחיה ואי מנתח לה לחלקים יותר הו"ל נתחיה לנתחיה נ"ל:

דף כ"ה ע"ב לא היה פייס למחתה משמע דת"ק פליג עליה וס"ל דהיה לו פייס בפני עצמו והיינו ראב"י דאמר לקמן המעלה איברים לכבש הוא מעלה אותם ע"ג המזבח ובציר ליה פייסות ונותן פייס למחתה תחת פייס למן הכבש ולמזבח כדי להשלים מנין ד' פייסות והיינו דאמרי' לקמן לא ראב"י אית ליה דר"י ולא ר"י אית ליה דראב"י דא"כ בצרי להו פייסות והשתא דייק שפיר מדר"י דע"כ לא פליגי רבנן עליה אלא שס"ל דהיה פייס למחתה בפ"ע כדי להשלים מנין הפייסות אבל בעלמא מודו ולמאי דפרישית אין צריך לכל מה שהאריכו התוס' בזה משום דק"ל מאי מייתי מדר"י לייתי מת"ק איפכא ולק"מ כדפירשתי ולקמן אפרש עוד נ"ל איבעיא להו מי מקבל שוחט מקבל כו' ק"ל אמאי לא מבע"ל נמי מי מוליך דהא קבלה והולכה היה בין שחיטה לזריקה ובמתני' לא חשיב אלא שוחט וזורק לחוד ואלו קבלה והולכה שבין שחיטה לזריקה שייר ולא חשיב להו כלל והא איכא למיבעי נמי דלמא שוחט מקבל ומוליך נמי אע"ג דהשתא נתת לשוחט ג' עבודות ולזורק אינו אלא א' הא השתא נמי א"א זורק מקבל נתת לזורק ג' עבודות כיון דקבלה דקדים להולכה נתת לו כ"ש שהולכה