גבורת ארי יומא נ

עבודת מתנה ולא עבודת סילוק ועבדתם עבודה תמה קק"ל. אמאי מהפך לקרא ודריש ליה הא ועבדתם כתיב קודם לעבודת מתנה והוא דריש לעבודת מתנה קודם:

דף כ"ד ע"ב רש"א בבגדי קודש דאי אמרת בבגדי חול אגב חביבותיה וכו' ואותן שלא זכו לפייס היו מפשיטין אח"כ את בגדי קודש שהפיסו בהן כדאמרינן לקמן בסמוך גבי מסרן לחזנין והיו מפשיטין אותן דאבגדי קודש קאי שהפיסו בהן ומדנקט בבגדי כהונה סתמא משמע כל ד' הבגדים שכה"ד משתמש בהן היו לובשין בשעת הפייס. וק"ל למ"ד לעיל בפ"ק (דף י"ב) דאבנט של כהן הדיוט הוה של כלאים האיך לובשין אותו הכהנים בשעת פייס שלא בשעת עבודה והא אמרינן בפ"ק דערכין (דף ב') הכל חייבים בציצית כהנים לוים וישראלים פשיטא כהנים איצטריך ליה סד"א הואיל וכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מאן דלא אישתרי כלאים לגביה בלבישה הוא דמחוייב במצות ציצית והני כהנים הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו לא לחייבו קמ"ל נהי דאישתרי בעידן עבודה בלא עידן עבודה לא אישתרי, וכיון דלא אישתרי כלאים בלא עידן עבודה האיך לובשין המפיסין כולן אבנט של כלאים ולא יעבוד (אף) [רק] א' מהם וכולן יצאו ריקן מן הפייס ועוד אלא אפילו הזוכה לעבודה אין ראוי לו ללבוש כלאים אלא סמוך לעבודה ותיכף ללבישה עבודה ולא יהא לבוש אבנט של כלאים ויהא שוהא בינתיים בין לבישה לעבודה כמו הכא שמפייס בין לבישה לעבודה כיון דשלא בשעת עבודה לא אישתרי כלאים לגבייהו וה"ל לובש כלאים שלא במקום מצוה ויתבאר לקמן רפ"ז (דף ס"ט):

דאי אמרת בבגדי חול אגב חביבותיה מיקרי ועביד. ק"ל אם איתא להאי טעמא דחיישינן לה א"כ כל המפייסין היו צריכין לקדש ידים ורגלים מן הכיור קודם לפייס דלמא אגב חביבותיה מיקרי ועביד בלי קדוש ידים ורגלים כדחיישינן לה דלמא עביד בבגדי חול והא במס' תמיד לא משמע הכי דתנן התם גבי פייס של תרומת הדשן הפיסו מי שזכה זכה בו נטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס מבית המוקד לעזרה כו' מי שזכה לתרום את המזבח הוא יתרום והן אומרים הוי זהיר שלא תיגע בכלי עד שתקדש ידים ורגלים מן הכיור כו' לא היו רואין אותו ולא שומעים את קולו עד שהיו שומעים את קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור והם אומרים הגיע עת קידוש ידים ורגלים מן הכיור אלמא היו מפיסין לתה"ד ומי שזכה זכה בו קודם לקידוש ידים ורגלים מן הכיור ולא היה מקדש אח"כ אלא הזוכה בו בלבד ולא חיישי' דילמא אגב חביבותיה מיקרי ועביד בלא קידוש כדחיישינן לה דלמא מיקרי ועביד בבגדי חול ומש"ה מצטרכת להו לכל המפיסים ללבוש בגדי קודש. וכ"ת שאני הכא משום שהיו מזהירין אותו ואמרו ליה הוי זהיר שלא תיגע בכלי עד שתקדש א"כ ל"ל להפיס בבגדי קודש הו"ל להפיס בבגדי חול ולהזהירו שלא יעבוד עד שילבש ב"ק אלא ודאי לר"ש הא לא מילתא היא. וי"ל כיון דפייס דתה"ד לא היה עדיין בעזרה כמו שאר פייסות שהיו בלשכת הגזית כדאמרינן לקמן אלא היה בבית המוקד שהיו זקני בית אב ישינים שם כדקתני שלאחר הפייס נטל הזוכה את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס מבית המוקד לעזרה וכיון שהיה רחוק ממקום המזבח לא חיישינן דילמא אגב חביבותיה מיקרי ועביד בלא קידוש דאדהכי והכי ממקום שזכה בפייס לתה"ד עד שיגיע למזבח מדכר דכיר ולא יתרום בלא קידוש אבל שאר פייסות שהיו בלשכת הגזית סמוך למזבח חיישינן לדלמא מיקרי ועביד בבגדי חול ומפייס בבגדי קודש לר"ש וה"ה נמי שטעונים קידוש כל המפיסין מה"ט דילמא מיקרי ועביד בלא קידוש אגב חביבותיה הואיל ומקום הפייס אינו רחוק מן המזבח ולא מדכר אבל בפייס דתה"ד כיון שהיה רחוק ולא חיישינן לדילמא מיקרי ועביד וא"צ קידוש ה"נ דאין מפיסין בבגדי קודש אלא בבגדי חול ואפילו לר"ש ותדע לך דהכי הוא כדפירשתי דבפייס הא' דתה"ד אפילו ר"ש מודה דהיה בבגדי חול מה"ט דפי' שהרי פייס זה היה בבית המוקד שהיו ישינים שם וזה היה בית המוקד הגדול שהיה כולו בחול כמו שפירש הר' שמעיה בפ"ק דמס' מדות והתם א"א לפייס בב"ק דהא מסקינן לקמן רפ"ז (דף ס"ט) בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה מותר משמע דווקא במקדש הוא דמותר הואיל ומקום עבודה הוא אבל בהר הבית לא אלא ודאי ש"מ כדפירשתי ובחי' למס' תמיד פ"ק אפרש עוד:

דף כ"ה ע"א והאמר מר אין ישיבה בעזרה פירש"י שנאמר לעמוד ולשרת העומדים שם לפני ה' מפירושו משמע דמה"ת אין ישיבה בעזרה ומהני קראי נפקא ליה. וק"ל הא הני קראי בשעת עבודה מיירי ומהכא נפקא ליה בפ"ב דזבחים (דף כ"ג) דיושב מחלל עבודה דאמרינן יושב מנלן א' ר"נ אמר רב אמר קרא לעמוד לשרת לעמידה בחרתיו ולא לישיבה ואמרינן עוד שם ת"ר לעמוד לשרת מצוה כשהוא אומר העומדים [בבית ה'] שנה עליו הכתוב לעכב פי' שאם עבד חילל ואדרבה מהתם משמע דישיבה מה"ת שרי בעזרה דאי אסור האיך קאמר לעמוד לשרת מצוה פי' אי לא כתיב קרא ב' העומדים שם ה"א דיושב אם עבד [לא] חילל בדיעבד ואי משום דכתיב לעמוד ולשרת דמשמע דשירות הוא בעמידה אינו אלא לכתחלה ולמצוה ואי ישיבה בלא עבודה נמי אסורה מה"ת בעזרה בע"כ לעמוד ולשרת דתלה רחמנא העמידה מחמת שירות הוא לעכב דאי למצוה הא בלא שירות נמי אסור וכ"ת דמ"מ ה"א לעמוד לשרת אינו אלא למצוה וכ"ת למצוה ת"ל דבלא"ה אסור אפילו בלא עבודה דהא אין ישיבה בעזרה נ"מ דיושב ועובד אפילו בבמה נמי אסור דבעינן דווקא לעמוד ולשרת הא ליתא דהא אמרינן רפ"ב דזבחים (דף ט"ז) דיושב כשר בבמה דאמר קרא לעמוד לפני ה' לשרתו לפני ה' ולא לפני במה ובפ"ז דסוטה (דף מ') ברש"י ואין כבוד שמים בכך ואפילו מלאכי השרת אין להם שם ישיבה דכתיב עומדים ממעל לו על חד מן קמיא. ומכל מקום אם נאמר הא דאין ישיבה בעזרה הוי מן התורה ובעי דווקא עמידה אכתי תקשה הא דאמרן וגם אם נימא דהא דאין ישיבה בעזרה אינו אלא מדרבנן נמי אי אפשר משום דק"ל הא אמרינן בפ"ד דקדושין (דף ע"ח) דכתיב נר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד לבד אלא נר אלקים טרם יכבה בהיכל ה' ושמואל שוכב במקומו והשתא סכינא חריפא מפסקי לקרא משום האי קושיא דאין ישיבה בעזרה ואי אינו אלא מדרבנן מאי קושיא דילמא בימי עלי ושמואל אכתי לא גזרו עלה ועוד אפ"ת דקים להו להגמרא דכבר גזרו אהא דאין ישיבה בעזרה מ"מ ל"ל להקשות מהא דאין ישיבה דאינו אלא מדרבנן עדיפא מיניה ה"ל להקשות אי ס"ד קרא כדכתיב ושמואל שוכב בהיכל ה' הא עביד איסור של תורה הא שמואל זר היה ואין זר נכנס להיכל וזה הו"ל איסור של תורה ועוד אפילו כהן הנכנס בהיכל שלא לצורך עבודה בארבעים כדכתיב ואל יבוא בכל עת אל הקודש כדאמרינן בפ"ג דמנחות (דף כ"ז) וכ"ש שינה בהיכל דאי אפשר והשתא אי אמרת בשלמא דהא דאין ישיבה בעזרה נמי מה"ת אסור אע"ג דהוה מצי להקשות הא דאמרן י"ל חדא מתרי ותלת נקט וכיון דאקשי חדא לא חש לאקשויי טפי וכן דרך הגמ' בכ"מ אבל אי אמרת דהא דאין ישיבה בעזרה אינו אלא מדרבנן שביק איסורא רבא של תורה ומותיב מאיסורא זוטא דרבנן הא ודאי אי אפשר לומר כן וכ"ש דאי אמרת הא דאין ישיבה בעזרה אינו אלא מדרבנן אין כאן קושיא כלל דמנ"ל דכבר גזרו רבנן עלה אלא ודאי מה"ת הוא ובפ' חלק (דף ק"א) אר"נ גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם שנאמר אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים כו' ושבו אל רחבעם אמר גמירי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד וכיון דחזו ליה לרחבעם דיתיב ואנא קאימנא סברי הא מלכא והא עבדא ואי יתיבנא מורד במלכות הואי וקטלין לי ואזלין אבתריה מיד ויועץ המלך ויעש ב' עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים ומדקאמר גמירי משמע דהלכה למשה מסיני הוא דרובא דגמירי בכולה גמרא היינו הלכה למ"מ וכן פירש"י גופיה התם גמירי דאין ישיבה בעזרה הלכה למ"מ ולא מקרא זהו הנכון והא דקאמר ואי יתיבנא ואע"ג דאסור מה"ת לא היה חושש לזה אי לאו שירא דלמא קטלין ליה דהא גסות רוחא הביאו לגדולה מזה לעשות עגלי זהב וחטא והחטיא את הרבים וכ"ת אי הא דאין ישיבה בעזרה אסור מה"ת והלכה למ"מ היא אכתי תקשה העומדים שם דשנה הכתוב