גבורת ארי יומא מט

תרומה ואל יוכיח ביכורים שיש א"ת או כלך לדרך זו דנין תרומה הנאכלת במקום קדוש מתרומה הנאכלת במ"ק ואל יוכיח תרומת מעשר שנאכלת בכל מקום ת"ל ממנו תרומה לה' וכתיב בת"מ ממנו תרומה לגז"ש. וה"נ ה"ט דלא מיבעי ליה אי מת"ג ילפינן לתה"ד משום דדנין תה"ד שהיא תרומה שאין אחריה תרומה מת"מ או של מדין שאין א"ת לאפוקי ת"ג שיש א"ת שהיא תרומת מעשר. וה"ג פירשו התוס' שם גבי תרומת תודה דמה"ט נמי ליכא למילף מת"ג ומה"ט דאמרן נמי לא מב"ל לר"א הכא אי תה"ד גמרינן לה מביכורים דהא יש א"ת ואע"ג דביכורים מקדשי מקדש הוא ליכא למימר דדנין תה"ד מינה שהוא נמי דבר שבמקדש דהא לאו מלתא היא דהא התם כשר"ל נילף מביכורים לא תלה טעמא בהכי אלא משום שנאכלת במ"ק והאי טעמא בתה"ד ליתא דלא שייך בה אכילה כלל. וה"ט דלא תלה לה בהא דאמרן דהא ביכורים אע"ג דקדשי מקדש הוא לא דמי לתה"ד שנעשית תרומה במקדש דהא הרמתה מע"ג המזבח משא"כ בביכורים דנעשים תרומה ע"י קריאת שם עלי' בחוץ וכדתנן אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה רימון שביכר קושרו בגמי ואומר ה"ז ביכורים ואפי' לר"ש דאמר אעפ"כ חוזר וקורא שם בתלוש כדתנן בפ"ג דמס' ביכורים אפ"ה ק"ש זה הוא בחוץ משא"כ תרומת לחמי תודה ק"ש שלה הוא בקודש ואפי' אי מפריש בלישה כדאמר' בפ"ק דנדרים (דף י"ב) ודנדה:

עוד הקשו התוס' אמאי לא מבע"ל אי ילפינן מחלה ותירצו דילפינן תרומה קמייתא מת"ק דנהי דת"מ יש ת"ג קודם לה מ"מ בלוים דמשתעי קרא זו היא ת"ק דחייבינהו קרא לאפוקי חלה שיש ת"ג קודמת לה. ונ"ל שנעלם מהם הא דפ' התודה דפריך התם ונילף מתרומת חלה ומשני דנין דבר שנאמר בו תרומת ה' מדבר שנאמר בו תרומת ה' לאפוקי תרומת חלה שלא נאמר בו ת"ה ול"ק ה"ט דנין תרומת תודה שהיא תרומה קמייתא [מת"מ שהוא ת"ק] לאפוקי חלה שיש ת"ג קודם לה אלא ודאי ת"מ נמי לאו ת"ק היא כיון דמ"מ ת"ג קודמת לה ועוד דגבי דר"ל נילף מביכורים קאמר דנין תרומה שאין אחריה תרומה וכו' והדר קאמר או כלך לדרך זו דנין תרומה הנאכלת במקום קדוש ולא קאמר דנין תרומת תודה שהיא ת"ק מביכורים שהיא ת"ק לאפוקי ת"מ שת"ג וביכורים קודמים לה אלא ודאי האי סברא דת"ק לאו מלתא היא לגמרי מיהו הא יש לדחות דה"ט דת"ק חשיבתא היא וכיון שכן כ"ש דת"ק יהא לה שיעור מש"ה לא הוי מצי למימר אין דנין תרומת לחמי תודה שהיא ת"ק מת"מ שאינה ת"ק לפיכך דנין אותה מביכורים דאין לה שיעור דא"כ הו"ל כלפי לייא דאדרבה כ"ש דנילף מת"מ מה ת"מ שאינה ת"ק אפ"ה יש לה שיעור תרומת לחמי תודה שהיא ת"ק אינו דין שיהא לה שיעור מש"ה קאמר אל יוכיח ת"מ שנאכל בכ"מ וזה אפשר שעדיפותא היא הא דנאכל בכ"מ מ"מ זה דוחק שיהא הא עדיפותא אלא ודאי אע"ג דגריעותא היא אפ"ה כיון דלא דמי לה לא גמרינן מינה אפי' להחמיר כמותה בהא ענינא כן מוכרח לפרש לפי שיטה זו מ"מ מהא דפריך התם ונילף מתרומת חלה הא ודאי קשיא לפי' התוס' דהו"ל למימר דנין ת"ק תרומת לחמי תודה דחשיבא להחמיר ויהא לה שיעור מת"מ שהיא ת"ק ולא להקל מחלה דאין לה שיעור שכן גריע דאינה ת"ק כדאמ' גבי תה"ד דדיינינן לה מה"ט מת"מ ולא מת"ח:

עוד תירצו התוס' כיון דת"ג וחלה אין להם שיעור מפורש ילמוד סתום מן המפורש דהיינו מת"מ או מתרומת מדין. ואני אומר שגרם להתוס' לתרץ כן מפני שנעלם מהם ההוא סוגיא דפ' התודה ואילו ראו אותה לא פירשו כן דא"כ גז"ש דתרומת ה' ל"ל למילף, תרומת לחמי תודה מתרומת מעשר ולא מביכורים דאין לו שיעור ת"ל בלא"ה מת"מ גמרינן לתרומת ל"ת משום האי טעמא דילמוד סתום מהמפורש וגז"ש ל"ל וגם מאי פריך ונילף מחלה ול"ל לשנויי עלה דנין דבר שנאמר בו תרומת ה' תיפוק ליה מהאי טעמא דילמוד סתום מהמפורש אלא ודאי ליתא להאי סברא כלל:

או מתרומת מדין ילפינן לה. פירש"י מתרומת מדין דכתיב והרמות מכס לה' א' מחמש מאות. וק"ל דידיה אדידיה דשם בפ' התודה גבי תרומת ל"ת פריך הגמרא ונילף מתרומת מדין פירש"י דהוי א' מחמשים ואמאי לא פירש שניהם בחדא שיטה או א' מת"ק או א' מנ' מ"מ לפי מה שפי' התוס' ניחא הא דהכא שפירש אע"ג דהוי נמי התם א' מנ' נראה לרש"י דמה' מאות ילפינן משום דכתיב אצל והרמות משא"כ גבי תרומת ל"ת דלא כתיב והרמות א"ל דהא דפריך ונילף מתרומת מדין אאותו תרומה דהוי א' מנ' קאי. מ"מ נ"ל דבחנם דחק התם לפרש דאתרומה דא' מנ' פריך לה אדרבה אתרומה דא' מה' מאות קאי דהא אי לאו דנפקא ליה מקרא דמתרומת מעשר נילף דהוי א' מעשרה ה"א דנילף לקולא מביכורים או מחלה דאין לו שיעור ואמאי הוי אזלינן לקולא אלא ודאי משום דתפשת מרובה ל"ת ה"נ את"ל דיליף מתמ"ד מהתרומה המועטת שהיה שם נילף שהיא א' מת"ק ולא מהמרובה דהתם שהיא א' מנ' והתוס' פירשו דאי מתרומת מדין ילפינן הוי א' מנ' כדדרשינן בירושלמי גבי תרומה בינונית א' מנ' מדכתיב א' אחוז מן החמשים כל שאתה אוחז ממקום אחר יהא כזה וק"ל על פירושם הא האי קרא אסמכתא בעלמא היא דהאמר שמואל מה"ת חטה אחת פוטרת את הכרי בספ"ב דקדושין (דף נ"ח) ובכ"מ הלכך המחוור כדפירשתי דאי מתרומת מדין ילפינן הוי א' מת"ק דתפשת מרובה לא תפשת מיהו התוס' הקשו מאי מיבעי ליה הא ודאי מתרומת מעשר עדיף למילף דהו"ל דורות מדורות ולא משל מדין דהו"ל דורות משעה ומסיימי למאי דפי' דמא' אחוז מנ' גמרינן ניחא דמשמע כל שאתה אוחז ממקום אחר יהא כזה מיהו כבר פירשתי דהא לאו דרשה גמורה היא אלא אסמכתא בעלמא [וא"כ] תי' זה ליתא כלל. עוד תירצו תרומת הדשן שהיתה מצות עבודת ציבור מתרומת מדין דשייכא בכל ישראל גמרינן אבל תרומת מעשר בלוים נאמר וגם על תי' זה אני תמה דא"כ הא בעיא דר"א תליא בפלוגתא דב"ש וב"ה בפ"ק דחגיגה דתנן ב"ש אומרים הראיה ב' כסף והחגיגה מעה כסף וב"ה אומרים הראיה מעה כסף והחגיגה ב' כסף ואמרינן בגמרא דה"ט דב"ש יליף לה מעצרת שריבה הכתוב בעולות יותר מבשלמים ולא יליף מנשיאים שריבה בשלמים יותר דדורות מדורות עדיף למילף וב"ה ילפי מנשיאים אע"ג דהוי לשעה ולא מעצרת דעדיף למילף קרבן יחיד חגיגה וראיה מקרבן יחיד דנשיאים ולא מעצרת אע"ג דשל דורות הוא הואיל והוי קרבן צבור ואין דנין ק"י מק"צ והשתא ה"נ לב"ש דורות שהוא תרומת הדשן מדורות שהוא תרומת מעשר עדיף למילף אע"ג דהו"ל של צבור משל יחיד ולא מתרומת מדין אע"ג דהו"ל של צבור משל צבור דדורות מדורות עדיף כדס"ל התם גבי ראיה וחגיגה ולב"ה מתרומת מדין עדיף למילף אע"ג דהוי של דורות משל שעה אפ"ה הא עדיף מלמילף מתרומת מעשר דהו"ל ש"צ מש"י אע"ג דהו"ל של דורות משל דורות וכיון דקיי"ל ב"ש במקום ב"ה אינה משנה הא ודאי מתרומת מדין ילפינן ומאי מיבעי ליה לר"א אבל עוד תירצו התוס' דוהרים שהוא לשון יחיד מוהרמות שהוא ג"כ לשון יחיד גמרינן אבל מוהרמותם שמא לא ניחא ליה למילף וזה יתכן:

מה להלן בקומצו א"כ בקומצו פי' כשיעור מלא קומצו ומשמע ודאי דבתר קומץ התורם אזלינן הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו דאל"כ באיזה מלא קומץ משערינן ועוד כיון דיליף לה בגז"ש מקומץ דמנחה דומיא דהתם בעינן וק"ל דא"כ הו"ל למחשב הא דתרומת הדשן גבי יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם בפ' י"ז דכלים דחשיב הקומץ את המנחה והחופן את הקטרת וכה"ג פריך בפ"ד דעירובין גבי ד' אמות שנתנו חכמים ליוצא חוץ לתחום דאי אמרת באמה דידיה יהבינן ליה הו"ל למיתני גבי יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם וכ"ת שאני האי דמש"ה לא חשבו התם משום דלא הוי דומיא דהני דהתם דקמיצה וחפינה שהן הכל לפמש"א דווקא שלא לפחות ושלא להוסיף ע"ז השיעור אבל גבי תרומת הדשן נהי דאין פחות ממלא קומץ מ"מ אם רצה להוסיף מוסיף וכדפירש"י דליכא למימר דווקא קאמר דהא א"א לפשוט ברמץ גחלים רותחות ידיו לקמוץ הא ליתא דהא חשיב התם פ' י"ז דכלים וכמזון ב' סעודות לעירוב והתם ודאי היינו שלא לפחות מהא שיעורא אבל ודאי אם רצה להוסיף מוסיף ואפ"ה חשיב ליה בהדי הני וא"כ הו"ל למחשב נמי הא דתה"ד בהדייהו:

ניסוך המים וניסוך היין בס"פ (דף כ"ז) אפרש לה להא דנה"י: