גבורת ארי יומא לא

מפריש דסבר אי מפרשינא לי' בעינא לאפרושי ת"מ מיני' שהוא במיתה ונותנה לכהן מ"ש נמי אי מפרשינא לי' בעינא אסוקי' ומיכל בירושלים וק"ל הא בפי"א דמס' נדרים (דף פ"ד) רצה ר"י לאוקמא הא פלוגתא דר"א ורבנן דמייתי בפ"ג דמכות כמו שם דפליגי בספיקו טובל וגרסינן התם א"ל אביי דכ"ע ספיקו טובל אלא ר"א סבר לא נחשדו ע"ה על מ"ע כיון דאלו מפקיר לנכסי' והוי עני ושקיל לי' לית לי' פסידא ורבנן נכסי' לא מפקיר אינש דמירתת דלמא זכי בהו איניש אחרינא הלכך נחשדו והשתא קשיא דאביי אדאביי דהתם מפרש טעמא דר"א דלא נחשדו משום דלית לי' פסידא הואיל ואין בו קדושה מיהו לגזל עניים לא חייש הע"ה כדפירש"י התם והכא מפרש דה"ט לא נחשדו משום דאי בעי מפקיר נכסי' ושקיל הא אי לאו האי טעמא דמפקיר לנכסי' הוי חייש לגזל עניים ואינו מפרישו דטעה וסבר כל זמן שאין מפרישו אין בו משום גזל עניים כדמוכח מפרש"י התם וה"נ קשה אליבא דרבנן דהתם מפרש דה"ט משום דטריחא לי' מלתא לא מפקיר אבל אגזל לא חייש והכא מפרש משום דמירתת לאפקורי לנכסי' הא לא"ה הוי מפקיר אלמא לטרחא לא חייש אלא דחייש לגזל אע"ג דגזל יש לו תקנה ע"י הפקר נכסיו משום דמרתת אינו מפקירן מיהו י"ל דר"א אדר"א לק"מ דהא דאמרינן בפ"ג דמכות ר"א סבר לא נחשדו ע"ה על מ"ע לאו דל"ל פסידא וש"מ דלא חייש לגזל עניים כדפירש"י התם אלא ה"ט דלא נחשדו משום דאית לי' תקנה למשקל לנפשי' ע"י הפקר נכסיו והוי עני וכדמפרש הגמ' בפי"א דנדרים מ"מ דרבנן אדרבנן ודאי קשה כדפי' ובע"כ צ"ל דהני תרי לישני דאביי פליגי אהדדי והוי חד לגבי אידך כמו איכא דאמרי ואל תתמה ע"ז דמייתי לה הגמרא בתרתי דוכתא כסתמא לחד לישנא לחוד ולא מייתי לה לתרווייהו במקום אחד ולימא איכא דאמרי אמר אביי אין זה קפידא דמצינו הרבה סוגיות מתתלפות כיוצא בזה בתרי דוכתי כסתמא והוי כמו א"ד וקצת מהם הזכיר הרז"ה בס' המאור בפ"ה דביצה גבי אין סומכין את הקדירה והרמב"ן בפ"ק דסוכה בס' המלחמות הוסיף עליהן גבי הא וב"ה ל"ל דר"י א"ר עשאה מן הסיסין וכו' וגם התוס' רפ"ק דבכורות (דף ג') גבי ר"ח אומר דבר שעושה אותו טריפה כתבו שהוא מן הסוגיות מתחלפות והני תרי לישני דרב פפא דאמר הלכתא מלוה ע"פ גובה מן היורשים ואין גובה מן הלקוחות אמר בפ"ק דקידושין וחדא שילהי מסכתא ב"ב דמתחלפות דהוי חד לגבי אידך כמו איכא דאמרי דמביא הרז"ה התם דמיא לגמרי להני דאביי מ"מ טובא ק"ל אהא דמפ' אביי בפי"א דנדרים לטעמא דר"א דלא נחשדו ע"ה על מ"ע משום דאי בעי מפקיר לנכסי' והוי עני וחזי לי' מה בכך הא אפי' אי הוי עני נמי לא חזי ליה כדאי' ר"פ הזרוע (דף קל"א) גבי מ"ע אפי' עני שבישראל מוציאין מידו ויליף לה מקרא לא תלקט לעני להזהיר לעני על שלו וגמר מ"ע בגז"ש לגר לגר מלקט ותנן בפ"ד דמס' פאה מי שליקט את הפאה ואמר הרי זה לפלוני עני ר"א אומר זכה לו וחכמים אומרים יתננה לעני הנמצא ראשון ומוקי לה עולא בשם ריב"ל בפ"ק דב"מ מחלוקת מעשיר לעני דר"א סבר מיגו דאי בעי מפקיר לנכסי' והוי עני וחזי ליה ופרש"י מי שלקט את הפאה אדם בעלמא מי שאינו בעל השדה דאי בעל השדה לא אמר ר"א זכה דלית לי' מיגו דאי בעי זכי לנפשי' דאפי' הוא עני מוזהר שלא ילקט פאה משדה שלו והאיך אמר אביי הכא אדר"א גבי מ"ע דאי בעי מפקיר נכסי' והוי עני וחזי לי' הא אפי' הוי עני נמי לא חזי לי' דאף עני מוזהר ליתן מ"ע שלו לעני אחר וכ"ת הא י"ל הואיל ואי בעי מפקיר לנכסי' דקאמר אביי היינו קודם קריאת שם יפקיר כל נכסיו והכרי הזה של טבל נמי בכלל הפקר ויקרא עליו שם מ"ע קודם שיזכה בנכסיו וכיון דבשעת ק"ש לא הוי מ"ע שלו מותר לזכות בי' ולהזהיר עני על שלו היינו היכא דהי' שלו בשעת קריאת שם מ"ע הא ליתא דהא תנן בפ"ק דתרומות התורם שאינו שלו אין תרומתו תרומה והא מעשרות ותרומות דין אחד להם וזה ברור ומוכרח מהרבה מקומות וכ"כ הרמב"ם בהדיא (בפ"א מהל"מ) כל שאמרו בהן לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה כך אם עישרו מעשרותיהם מעשר וכל שאין תרומתם תרומה כך אין מעשרותיהם מעשר וה"נ מבואר להדיא בפ"ט דבכורות (דף נ"ט) ומעשר קריא רחמנא תרומה דכתיב כי את כל מעשר בני ישראל אשר ירימו לד' תרומה ונ"ל מיני' למעשר ניטל באומד ובמחשבה דכל המעשרות חד דינא אית להו כדמוכח בפ"ק דר"ה לענין חדש וישן וה"נ לענין שאין מעשרין ממין על שאינו מינו וזה פשוט כ"כ עד שאין צורך להאריך בזה והשתא האיך אפשר לומר שיקרא שם מעשר עני בעודו הפקר עד שלא זכה בו הא אין ק"ש מ"ע חל על פיו ובעוד שהכרי הפקר אינו שלו אלא ע"כ האי אי בעי מפקיר לנכסי' דקאמר היינו לאחר ק"ש מ"ע עליו וכיון שהוא שלו בשעת ק"ש כי מפקיר לנכסי' והוי עני הא מ"מ אכתי לא חזי לי' דהא עני נמי מוזהר על שלו ועוד ק"ל אהאי טעמא דאביי דאי בעי מפקיר לנכסי' וחזי ליה הלכך מפריש הע"ה למ"ע הא מ"מ כיון דנחשד שלא להפריש מ"ר מפני הפסד תרומת מעשר שבה מאי מועיל ומאי אהני בהפרשת מ"ע משום דחזי לי' הא המעשר עני גופי' עדיין לא יצא מידי טבל שעדיין טבול למ"ר ות"מ שבתוכו ומה בצע בהפרשתו כיון דעדיין טבול לאחר הפרשה כקודם לו ואכתי באיסורו קאי כדמעיקרא והרי אמרינן בפ"ק דביצה (דף י"ד) ומייתי לה בכמה דוכתי גבי מ"ר שהקדימו בכרי דחייב בתרומה גדולה וה"נ האי מ"ע הואיל ומדינא מ"ר קדמו כמו התם דתרומה גדולה קודמת למ"ר אם הקדים מ"ע למ"ר בכרי חייב במ"ר דכל זמן שלא הפרישו עדיין עומד בטיבלו כמו התם ולא הועיל כלום בהפרשת מ"ע אם אינו מוציא מ"ר המחויב למ"ע זה ובירושלמי פ"ה דדמאי אמר כל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו פי' אתרומה גדולה ומ"ר ומ"ש או מ"ע קאי דת"ג קדמה למ"ר וכן מ"ר למ"ש ומ"ע ואם הקדים המאוחר להמוקדם לו צריך להוציא את המוקדם מתוך של מאוחר וכיון שכן מאי מהני בהפרשת מ"ע של ע"ה כיון שנחשד שאינו מוציא מעשר ראשון מטעם דפרש"י א"כ לא הוציא מ"ר מן המ"ע הזה ועדיין בטיבלו קאי ועומד וכיון שאינו מועיל כלום להוצאת מ"ע בלתי הוצאת מ"ר שלו ממילא אינו מוציא אפי' מ"ע גרידא כיון דאין מועיל כלל הפרשתו בלתי הפרשת תרומת מעשר וחבר הלוקח ממנו בע"כ צריך להוציא נמי מ"ע ואמאי אמר ר"א דא"צ לקרות שם למ"ע של דמאי וכ"ת דהיינו טעמא דא"צ לקרות שם למ"ע משום דאמרינן מסתמא קדמו ע"ה למ"ע קודם למ"ר בשבלים קודם מירוח והא אמרינן התם בפ"ק דביצה דמ"ר שהקדימו בשבלים פטור מת"ג ואיכא למימר ה"ה למ"ע שהקדימו למ"ר בשבלים דפטור ממ"ר ואע"ג דהתם קרא כתיב והרמותם וכו' מעשר מן המעשר ולא ת"ג ותרומת מעשר מן המעשר הא תנן בפ"ק דתרומות אין תורמין מן הלקט וכו' ולא ממ"ש והקשה הר"ש הא פשיטא דחולין גמורים הן ותירץ דאיצטריך היכא שהקדימו למ"ש בשבלים דפטור מת"ג כדאמרינן במ"ר אלמא אע"ג דלא מיעט קרא דולא ת"ג ממ"ש גמרינן נמי מיני' למ"ש דולא ת"ג ממ"ש וה"ה נמי בהקדים מ"ש למ"ר נמי אמרינן ולא מ"ר ממ"ש דמאי שנא מת"ג וא"כ ה"ה נמי דאמרינן ולא ת"ג ולא מ"ר ממ"ע בהקדימו בשבלים דמאי שנא כיון דילפינן חד מחברי' דא"כ י"ל דהאי ע"ה הפריש למ"ע שהקדימו למ"ר בשיבלים דפטור ממ"ר שבו דהא ודאי ליתא דא"כ ל"ל למימר אי בעי מפקיר לנכסי' הפקר נכסיו ל"ל כדי שיהא עני וחזי לי' ובע"כ גם הכרי הזה יהי' בכלל הפקר נכסיו וכדפי' לעיל ואם איתא שמפקירו קודם מירוח בעודו בשבלים הא פטור לגמרי מן המעשרות כדתנן בפ"ק דפאה ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שימרח ואפי' הקדים איהו גופי' וזכה בהו פטור מן המעשרות וכדתניא בפ' הזרוע (דף קל"ד) המפקיר את כרמו ולשחר עמד ובצרו פי' הבעה"ב גופי' זכה בו מן ההפקר ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפיאה ופטור מן המעשרות ועוד אי ס"ד דה"ט דר"א דא"צ לקריאת שם על מ"ע של דמאי משום דאי בעי מפקיר לנכסיו קודם מירוח והא הו"ל כל הכרי הזה נמי הפקר א"כ יהיה פטור מטעם זה מכל המעשרות כולן ואמאי אמר דאין צריך לק"ש למעשר עני לחוד ומשום דהוי עני וחזי לי' אפי' ק"ש לת"מ ומ"ש נמי אין צריך דהא הפקר פטור מכל המעשרות כולן ועוד לר"א א"כ בטלת תורת דמאי כל עיקר מהלוקח מע"ה מהאי טעמא גופי' דאי בעי מפקיר לנכסי' קודם שהוקבע למעשרות וחל עליו שם טבל בתבואה ע"י מירוח ובשאר כל פירות כל אחד ואחד לפי