גבורת ארי יומא כג

הנאכל ואי ציץ מכפר ומרצה על כהן טמא מת שעובד בק"צ הא מרצה ומכפר על עון העדה ושאינו עון בשר אלא ודאי הא דטומאה דחויה היא בציבור בלא ריצוי ציץ ואין הציץ מרצה אלא על טומאת עולין בלבד ורש"י נמי פי' התם מה להלן טומאת בשר שאין הציץ מרצה על טומאת הגוף אלא על טומאת הדם והחלב או על הבשר של עולה שקרב בטומאה ומרצה הציץ על הקרבן שמכשירו לרצון שאין הבעלים צריכים להביא קרבן אחר והיינו כמש"כ וה"נ אמרינן בפ"ב דזבחים (דף כ"ג) בשמעתא דזקני דרום עון קדשים אין עון מקדישים לא פי' אין הציץ מרצה אטומאה בין דבעלים בין דכהנים ובפ"ב דמנחות תנן נטמא א' מן החלות או א' מן הסדרים ר"י אומר שניהם יצאו לבית השריפה וחכ"א הטמא בטומאתו והטהור יאכל ובגמ' אמר ר"א מחלוקת לפני זריקה אבל לאחר זריקה דברי הכל הטמא בטומאתו והטהור יאכל ולפני זריקה במאי פליגי אמר ר"פ בציץ מרצה על אכילות קמיפלגי רבנן סברי הציץ מרצה על אכילות ור"י סבר אין הציץ מרצה על אכילות והקשה ר"א מהא דתניא ר"י אומר אפי' שבט אחד טמא וכל השבטים טהורים יעשו בטומאה לפי שאין ק"צ חלוק והכא מאי הציץ מרצה איכא פי' דהא אין הציץ מרצה על טומאת הגוף שיהא כטהור לענין זה שאף הטהורים יעשו בטומאה וש"מ דעל טומאת הגוף בקרבן צבור אין הציץ מרצה והא דטומאה דחויה בציבור בלא ריצוי ציץ הוא וכ"כ שם התוס' דאין הציץ מרצה על טומאת הגוף והא דאמר בפ' כיצד צולין (דף ע"ח) למ"ד טומאה דחויה בציבור בעי ציץ לרצויי היינו לטומאת בשר דמהני ציץ אבל לטומאת הגוף דלא מהני ציץ אפי' בלא ציץ מרצה והיינו כמ"ש נמצא אתה למד דטומאת הגוף של ט"מ דחויה בציבור בלא ציץ ואפי' נשבר הציץ שפיר דמי וטומאת עולין אינה דחויה אלא ע"י ציץ ודוקא עודנו על מצחו לר"י או אפי' אינו על מצחו לר"ש אלא שלא נשבר מ"מ אם יש אחרת מביא אחרת אבל אינו על מצחו לר"י ולר"ש בנשבר אפי' אין לו אחרת בדיעבד נמי פסול:

קתני מיהת אומר ומביא אחרת תחתיה ק"ל על מה שפרש"י בפ"ו דמנחות (דף ע"ב) אהא דאומר ומביאים אחרת תחתי' שלא יאמרו מותר להקריב מנחה טמאה אפי' ביחיד דא"כ מנ"ל לר"ש להוכיח מכאן דטומאה דחויה בציבור הא גזרה מדרבנן בעלמא היא ואפי' ר"נ לא קאמר אלא מטעמא דאיכא שירים לאכילה ובסמוך אכתוב עוד בזה:

אמר רב נחמן מודינא היכא דאיכא שירים לאכילה ק"ל הא שם בפרק רבי ישמעאל מסיים עלה דהיה עומד ומקריב דברי רבי ראב"ש אומר בין כך ובין כך אומרים לו הוי פקח ושתוק שכל עומר שנקצר שלא כמצותו פי' שמצותו לקצור בליל י"ו בניסן כדיליף התם (דף ס"ו) דקצירה וספירה בלילה וטעמא דרבי מפרש התם אע"ג דמצות קצירה בלילה מ"מ בדיעבד כשר בשנקצר שלא כמצותו ומוקי למתניתין דהתם דתנן מצותו לקצור בלילה נקצר ביום כשר כרבי והשתא כיון דלרבי נמי מצות קצירה מן התורה הוי בלילה לכתחלה קשה לרב נחמן דאמר טומאה הותרה בציבור למה אומר ומביאים אחרת תחתיה וקוצר ביום משום מצות אכילת שירים מאי אולמא הא מהא למידחי מצות קצירה בלילה מפני מצות אכילת שירים דנמי אינו מעכב בדיעבד דהא אם אין לו אחרת אומרים לו הוי פקח ושתוק וש"מ דאכילת שירים דיעבד אינו מעכב אלא ודאי ש"מ מהא דה"ט דבטלו מצות קצירה בלילה בזמנה מפני מצות אכילת שירים משום האי גזירה דפרש"י שמא יאמרו מותר להקריב מנחה טמאה אפי' ביחיד ובהא אפי' ר"נ מודה כדאמר בסמוך גבי מנחת פרים ואילים אבל קצירת העומר מסורה לבית דין דע"י שלוחי ב"ד היתה נקצרת כדתנן התם מש"ה לא שייך למגזר שמא יאמרו שאין צריך קצירה בלילה ושמא לזה כיון רש"י התם שפי' הא דמביא אחרת תחתיה משום שמא יאמרו דאליבא דר"נ פי' הכי מ"מ אי לזה כיון סתם דבריו ביותר מ"מ ר"ש מוכיח שפי' דטומאה דחויה בציבור מדמביא אחרת ואי הותרה משום האי גזרה אינו כדאי לבטל מצות קצירה בזמנה אבל למאי דמסיק ר"נ משום דאיכא שירים לאכילה וכיון דלא סגי אלא בביטול מצוה אחת משתים אלה או אכילת שירים או קצירה בזמנה הא עדיפא לבטל קצירה בזמנה משום גזירה דמנחת יחיד:

קתני מיהת אומר ומביאים אחרת תחתיה יש לומר דללישנא בתרא דר"נ דס"ל אפי' אי איכא טהורים עבדי טמאים וע"ז מביא ר"ש ראיה מהא דאומר ומביא אחרת תחתיה אלמא כל היכא דאפשר בטהרה מהדרינן ה"נ כיון דאיכא טהורים לא עבדי טמאים אבל ללישנא קמא דלא פליג ר"נ אלא בדליכא טהורים בההוא בית אב אבל בדאיכא אפי' ר"נ מודה דלא עבדי טמאים לק"מ מהא דבדאיכא אחרת דמי לדאיכא טהורין בההוא בית אב ובהא אפילו ר"נ מודה ובדליכא דמי לדאין שם אלא היא וכה"ג אמרינן בפ"ק דקידושין (דף ז') גבי שיראי צריכי שומא דפליגי רבה ורב יוסף ואיכא תרי לישני אליבא דר"י ומביא ר"י ראיה לדבריו ואינו אלא אליבא דחד לישנא ולפ"ז הא דמקשה בסמוך מהיה מקריב מנחת פרים נמי אינו אלא ללישנא בתרא לחוד ויש לפרש נמי דאפי' ללישנא קמא דר"נ נמי פריך מהא דאומר ומביאים אחרת תחתיה אלמא כיון דאפשר באחרת מביא אחרת ה"נ אע"ג דליכא טהורים בההוא בית אב כיון דאפשר לאתויי מבית אב אחר ליש שם אחרת דמי דמביא אחרת:

קתני אומר ומביאים אחרת תחתיה וכ"ת למאי דפי' דטומאת קרבן חמיר טפי מטומאת הגוף דט"מ דזה צריך ריצוי ציץ ובלא"ה אפי' בדיעבד פסול אבל טומאת הגוף בלא ריצוי ציץ דחויה בציבור אי ליכא טהורים א"כ מאי קושיא לר"נ מהא דאומר ומביאים אחרת תחתיה כיון דטומאה הותרה בציבור ל"ל ריצוי ציץ הא ר"נ לא אמר הותרה אלא גבי טומאת הגוף דט"מ ואיכא למימר הואיל וקיל דאין צריך ריצוי ציץ אפי' למ"ד טומאה דחויה בציבור מש"ה ס"ל דהותרה אבל טומאת קרבן חמיר וצריך ריצוי אפי' למ"ד דחויה איכא למימר דאפי' ר"נ דאמר ט"מ הותרה מ"מ בטומאת קרבן מודה דחמיר טפי וס"ל דדחויה דמר"ש נשמע לר"נ דכמו לר"ש דס"ל דחויה מחמיר בשל קרבן משל גוף לענין ריצוי ציץ ה"נ לר"נ אע"ג דבשל גוף ס"ל הותרה אפ"ה בשל קרבן אפשר לומר דחמיר ואינו אלא דחוי וכ"ת ק"ו מה טומאת הגוף דחמיר דבכרת אמרה תורה הותרה של קרבן דקיל דאינו בכרת לא כ"ש שהותרה והא דלר"ש דס"ל דחויה חמיר של קרבן משל גוף דזה דחויה בלא ריצוי ציץ וזה צריך ריצוי ציץ דוקא ולא אמר ק"ו כה"ג די"ל דטומאת קרבן ע"י טומאת מת דדחיה בטומאת הגוף בלא ציץ אין ה"נ דאמרינן האי ק"ו לדחותו בטומאת קרבן בלא ריצוי ציץ והא דאמר ומביא אחרת תחתיה בנטמאת בידו היינו בנטמאת בידו בשאר טומאות שאינו ט"מ שאינו דחוי בציבור וליכא ק"ו אבל ט"מ דקרבן אין ה"נ דאין צריך ריצוי ציץ מק"ו והאי ריצוי ציץ דדם ובשר וחלב דציבור בשאר טומאה דליכא ק"ו וביחיד אפי' בט"מ נמי צריך ריצוי ציץ דטומאת הגוף גופי' דטומאת מת בשל יחיד אינו דחוי וכיון דליכא ק"ו ריצוי ציץ דיעבד נמי מעכב דא"כ לר"נ דאמר הותרה נמי איכא למימר כה"ג דשל קרבן נהי דט"מ הותרה מק"ו משל גוף אפ"ה בשאר טומאות דליכא ק"ו איכא למימר דמודה דבכל קרבן דחויה:

היה מקריב מנחת פרים. ק"ל למאי דס"ד דבשל חג מיירי ומשום דטומאה בציבור דחויה מאי ארי' דנקט מנחתם אפי' מקריב פרים ואילים וכבשים גופייהו דחג הוי מצי למיתנא דאם נטמאו בשעת הקרבה אומר ומביאים אחרים תחתיהם כיון דהיינו טעמא משום דטומאה דחויה בציבור ולר"נ ניחא דמשום כבשים נקט להו במנחות דמיירי בעומר וקמ"ל נקצר שלא בזמנו כשר ודלא כראב"ש וי"ל דאי הוה נקט בקרבנות החג גופייהו דנטמאו בע"כ בנטמא הדם מיירי וס"ל כמ"ד בפ"ק דפסחים (דף ט"ז) דמשקי בי מטבחייא דכן ואין מקבלין טומאה אפי' לעצמן ואפי' למ"ד התם דמ"מ מדרבנן מיהו מקבלין טומאה אפ"ה אין מביאין אחרת כיון דמן התורה טהורין:

דם שנטמא וזרקו הקשו התוס' הא לא הורצו היינו להתיר בשר באכילה אבל בעלים נתכפר א"כ בזה אין חילוק בין אי טומאה הותרה או דחויה בציבור ותירצו דלמ"ד דחויה ניחא כיון דמחמיר כולי האי בטומאת גברי ועולין קודם הקרבה אבל למ"ד הותרה הו"ל למישרי באכילה אפי' במזיד כיון דבטומאת גברי ועולין מקיל כל כך דהיתר הוא ואיני יודע מה סברא היא זו ומה ענין זה לזה לתלות היתר אכילה במזיד בהיתר הקרבה אבל לי