גבורת ארי יומא יג

בתר הזאה הואיל ונטמא על ידי ההזאה בע"כ אין מצות פרישה נוהגת בכל ז' ימים אלא בלילה וכן ביום קודם ההזאה אבל מהזאה ואילך לא דהא אי אפשר באופן אחר אבל ודאי הא ק"ל לר"ח למאי דס"ד דהזאה הוי מצפרא היכי עביד עבודה אח"כ כל היום הא נטמא בהזאתו ואביי שני דעביד עבודה כל היום ובפניא מזו עליו ואומר אני דליכא למימר השתא דאתית להכי הא דריב"ב דמפרש טעמא דמפרישין אותו מביתו הוי שמא תמצא אשתו ספק נדה אפי' תאמר דיליף לה ממילואים נמי אתי שפיר דאיכא למימר דס"ל כר"ע דטהור שנפלה עליו הזאה טמא ומהשתא ע"כ כל יום מימי הפרישה משעת הזאה עד הלילה דהוי ליה הערב שמש בטילה לה לפרישה דהא א"א ואם כן באותו שעה למה פירש מביתו ואע"ג שיהיה בעל קרי ומשתלח חוץ לב' מחנות כדאמרינן בפ"ו דפסחים ואלו משום טומאת הזאה מותר בהר הבית לית לן בה דהא אין מצות פרישה אלא בעזרה דוקא וכיון דאי אפשר בעזרה משום טומאת הזאה אזדא לה לגמרי באותה שעה למצות פרישה ומה לי אם יהיה בהר הבית או חוצה לו בין כך ובין כך ליתא למצות פרישה ובאותו שעה מביתו למה פירש ובע"כ הא דתנן מפרישין אותו מביתו היינו מאשתו לא צריך לאשמועינן אלא לאותו שעה דאלו בשעת מצות פרישה כיון דמצותו בעזרה דוקא הא ודאי צריך לפרוש מאשתו דאי אפשר בתשמיש המטה אלא ודאי משום אותו שעה דבטילה למצות פרישה צריך לאשמועינן דמ"מ פורש מביתו והיינו אשתו וע"ז בעי מביתו למה פירש ומפרש ריב"ב טעמא משום ספק נדה דמ"מ עדיין תקשה קושיא שניה שהקשיתי לעיל דאי אמרת דריב"ב דחייש לטומאת ביתו נפקא לי' פרישה ממילואים וממילא צריך פרישה בעזרה דומיא דהתם א"כ מאי אהני בהא דמפרישין אותו מאשתו ז' ימים הא איכא למיחש לטומאת ביתו קודם ז' ימי הפרישה ואי אפשר לקיים תו מצות פרישה בעזרה הוי לי' לפרוש אותו מאשתו י"ד ימים כמש"ל אלא ע"כ ריב"ב דחייש לטומאת ביתו יליף לה לפרישה מסיני ואין צריך פרישה דוקא בעזרה והשתא סגי לחששא דטומאת ביתו בז' ימים לחוד ואי איתרמי ליה טומאת ביתו קודם ז' ימי הפרישה יפרוש עצמו בז"י למקום א' חוץ לעזרה ומיהו למאי דפי' לעיל במתניתין למאי דפרישת שבעה אינו מעכב לא חיישינן לספק שמא יארע פסול בכה"ג או שמא ימות וליבעי השני שמתקינין לו פרישה ה"נ לא חיישינן להפרישו מאשתו אלא ז' ימים לחוד שלא תמצא ספק נדה ואי אפשר לו לעבוד בטומאה אבל יותר מז' ימים משום חשש ביטול מצות פרישה לא חיישינן מספק הואיל ואינה מעכבת בדיעבד. עוד י"ל דמשום הכי לא חשו להפרישו עוד ז' ימים נוסף על ז' ימי הפרישה משום חשש ספק נדה דאם יבוא לידי ספק יפרישו להאחר שמתקינין תחתיו ולא יתבטל מצות פרישה אבל חשו לטומאת ביתו תוך ז"י דא"כ יעבוד השני בלי פרישה דהא מתקינין אחר תחתיו תנן ולא מפרישין והרי הוי השני עובד בלתי פרישה מ"מ תירוץ ראשון עיקר כדמוכח מהא דפי' לעיל ועוד לתירוץ זה תקשה הא דאמ' בגמרא אליבא דר"ל דיליף שהיה פרישה למשה ששה והא שבעה תנן ומשני הא מני ריב"ב דחייש לטומאת ביתו ומאי שנויא הוא אכתי תקשה לא יפרוש אלא ששה ואי משום טומאת ביתו כשאירע לו טומאה זו ביום ז' קודם יוה"כ אכתי איכא ששה ימים של ימי פרישה עד יוה"כ ויפרישו השני תחתיו אלא ודאי ליתא להאי טעמא כדפריך הגמרא אליבא דר"י אי טומאה הותרה הזאה כלל למה לי. עוד נראה לי להביא ראיה דלמאן דיליף ממילואים הזאה בעי כל ז' מן התורה מטעמא דנכנסו מים תחת דם דהא פריך לקמן ועוד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישהו מטומאת מת ואמר רבא זאת אומרת טומאה הותרה בצבור ואיכא למידק הא בההיא ברייתא דמייתי הגמרא סיוע מינה לר"י דיליף לפרישה ממילואים תניא דמפרישין לכה"ג ביוה"כ ולכהן השורף את הפרה ז' ימים מביתו ואחד זה ואחד זה מזין עליו כל שבעה והא דמזין עליהם אי ס"ד דהאי הזאה אינו אלא משום ספק טומאת מת בע"כ טומאה דחויה ס"ל דאי הותרה הזאה כלל למה לי ואכתי תקשה לך אברייתא זו ועד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישו מטומאת מת כיון דע"כ ס"ל טומאה דחויה היא אלא ע"כ ש"מ דלמאן דיליף ממילואים אפילו אי ס"ל טומאה הותרה אפ"ה בעינן הזאה כל שבעה מגזירת הכתוב דומיא דמילואים ונכנסו מים תחת דם ומש"ה אין צריך להפרישו מטומאת מת הואיל והותרה ואפ"ה הזאה בעי מגזה"כ. וראיתי להרמב"ם שכתב בפ"א מהל' עביוה"כ ז' ימים קודם יוה"כ מפרישין כה"ג מביתו ללשכה שבמקדש ודבר זה קבלה ממשה רבינו ומפרישין אותו מאשתו כל ז' ימים אלו שמא תמצא אשתו נדה נמצא הוא טמא ז' ימים ואין יכול לעבוד ובז"י אלו מזין עליו מאפר פרה בג' להפרשה ובז' שהוא ערב יוה"כ שמא נטמא במת ולא ידע ע"כ הנה אנח לן חדא ואקשה לן חדא דמשמע מדבריו דפרישה זו הוי מה"ת מדכתב דבר זה קבלה ממשה רבינו ופרישה זו היה בלשכה שבמקדש ובזה אנח לן אבל אקשה לן בהא דאמר דמזין בג' ובז' לחוד ומטעמא דשמא נטמא במת וזה ליתא אלא מזין עליו כל ז' ימים מגזירת הכתוב דומיא דמילואים וכדפירשנו:

שייך לדף ג' ע"ב תוס' ד"ה ריב"ב היא דחייש לטומאת ביתו והקשו דא"כ פרה דטבול יום כשר בה תיסגי בששה ימים פרישה קודם לשרפתה ותירצו דמדרבנן פסול ט"י דטומאה דאורייתא וכבר כתבתי לעיל ריש פירקין דדבר זה אין לו עיקר עוד תירצו דאיכא תנא דס"ל בפרק הערל דאפילו מן התורה לא הותר בט"י אלא דטמא מת דכתיב בהאי פרשה וטבול יום דשרץ דאתי בקל וחומר מט"י דמת ולדידיה בועל נדה לא אתיא מק"ו דאיכא למיפרך מה לטמא מת שכן אינו מטמא משכב תחתון כעליון כבועל נדה ושמא ריב"ב כוותיה ס"ל ואני אומר עיקרא דהא מילתא בפ"ב דזבחים (דף י"ז) איתא והכי גרסינן התם ומחוסר כפרים דזב כזב דמי תנאי היא שרפה אונן ומחוסר כפרים כשר יוסף הבבלי אומר מחוסר כפרים פסול מאי לאו בהא קא מיפלגא מר סבר מחוסר כפרים דזב כזב דמי ומ"ס לאו כזב דמי ודחי הגמ' דכ"ע לאו כזב דמי והכא בהא קמיפלגי דכתיב והזה הטהור על הטמא מכלל שהוא טמא לימד על טבול יום שהוא כשר בפרה מר סבר טומאה דכל התורה כולה ומ"ס טומאה דהך פרשה הלכך טבול יום דשרץ דקל אתי בק"ו דט"י דמת אבל מחוסר כפרים דזב חמיר שכן טומאה יוצאה עליו מגופו לא הרי אפילו ליוסף הבבלי אינו פסול אלא מחוסר כפרים דזב הואיל וחמיר דטומאה יוצאה עליו מגופו וכ"ש ט"י דזב אבל בועל נדה דאין טומאה יוצא מגופו לכ"ע כשר וכ"ש למאי דר"ל דהיינו טעמא דיוסף הבבלי משום דס"ל מחוסר כפרים דזב כזב דמי ולהאי טעמא אפי' בזב ב' ראיות אע"ג דטומאה יוצא מגופו כיון דאין צריך קרבן ט"י דידי' כשר בפרה לכ"ע כ"ש ט"י דבועל נדה דכשר ואע"ג דק"ל אהא דקאמר מחוסר כפורים דזב חמיר שכן טומאה יוצא מגופו ות"ק לית לי' האי סברא אדמיפלגי במחוסר כפרים דזב ליפלגו בט"י דזב בעל ב' ראיות ובמצורע מוסגר דלאו בני קרבן נינהו דלת"ק כשר וליוסף הבבלי פסול וכ"ת להודיעך כחו דיוסף דאפילו מחוסר כפרים פוסל אע"ג דקיל מט"י דמותר בתרומה ליפלגי בט"י דטומאה היוצא מגופו כמו הני דאמרן ולהודיע כחן דרבנן דאפי' הכי מכשרי דהא כחו דהיתרא עדיפא ויש ליישב אלא שאין זה מקומו מ"מ על תירוץ התוס' תקשה כדאמרן לכן נ"ל דר"ל ס"ל כרחב"י דאמר בפ"ב דזבחים (דף כ') פרה מקדש בכלי שרת בפנים פי' בעזרה היה צריך לקדש ידיו ורגליו לעבודת פרה אע"ג שהיתה נעשית בחוץ ואח"כ יוצא ודלא כר"י דאמר התם מקדש בחוץ ואפי' בכלי חול וכיון דלר"ח צריך קידוש בפנים אי אפשר לשרפה ע"י טבול יום דטומאה כמו בועל נדה דהא טבול יום הנכנס לעזרה חייב כרת ולא משכחת לה לדידיה להכשיר ט"י בשרפתה אלא בטומאת ערב כמו שרץ ונבילה ודומיהן ובכה"ג שנטמא לאחר קידוש וטבלו ובכה"ג היה הא דמטמאין לכהן השורף את הפרה וכדא' התם והשתא בע"כ צריך פרישת שבעה לכהן השורף משום חשש טומאת ביתו דאי אפשר בט"י דבועל נדה שלא מהני הקידוש דצריך להיות בעזרה דווקא:

והא אנן ז' תנן ק"ל דלמא משו"ה בעי ז' מפני ההזאה וכדא' לקמן א' שמא ג' ב' וג' שמא ג' ובג' ימים אחרונים שמא ז' אלא ד' למה לי הזאה כלל וכו' ש"מ דמשעת פרישה אין לספק כלל שמא נטמא במת מש"ה צריך פרישה ז' ימים מפני ההזאה ואפילו לר"י לקמן דממעט בהזאה מכל שאר תנאי הזאה ג' וז' מיהו בעי ואי לא פירש אלא וי"ו ימים איכא למיחש שמא נטמא ביום הפרישה ולא נשאר ז' ימים עד יום השריפה כמנין ימי הזאה ול"ל לאוקמי כריב"ב ואי משום דט"י כשר בפרה וסגי בששה ימים