גבורת ארי יומא יב

באוהל מועד וכאן אסור לישן חוץ לסוכה ואם כן ה"נ י"ל בפרישה דלדורות דלשכיבה ובה"כ יוצא חוץ לעזרה וכן לישיבה ואת"ל דהא דאין ישיבה בעזרה אינו אלא מדרבנן הכא כיון דלא אפשר שאני ולא אטרחוהו רבנן וא"ת למאי דפי' הא דפריך הגמ' לקמן (דף ז') מביתו למה פירש ופרש"י מאשתו למה פירש תבוא אשתו עמו דע"כ לשכת פרהדרין לא היתה קדושה דאין ישיבה בעזרה וכ"ש שכיבה ולמאי דפירשתי דפרישה זו היתה בעזרה בע"כ צריך לפרוש מאשתו ועוד קשה למאי דפירשנו דפרישת כה"ג צריכה להיות בעזרה דוקא דומי' דמילואים אם כן למאי דמשני שמא יבוא על אשתו ותמצא ספק נדה מה הועילו חכמים בתקנתן שמפרישין אותו ז' ימים מאשתו משום חשש ספק נדה הא אכתי איכא למיחש שמא תמצא ספק נדה קודם ז' ימים לפני יוה"כ ויהיה טמא ז' ימים משום ספק בועל נדה ותמשך ימי טומאתו תוך ז' ימי הפרישה ואי אפשר להפרישו תו בתוך מקום קדושת עזרה ולפ"ז אין תקנה לחשש זה אלא אם כן שמפרישין אותו י"ד יום קודם יוה"כ ובז' ימים הראשונים יפרוש עצמו מאשתו ובכלות ז' ימים הראשונים יטהר עצמו ויפריש עצמו תו משך ז' ימים האחרונים למקום קדוש בעזרה דבאופן זה אפי' אם תמצא ספק נדה הרי הוא טהור קודם ז' ימי הפרישה ויקיים שפיר מצות פרישה בעזרה אבל השתא שלא תקנו אלא ז' ימים לחוד קשה מה הועילו בתקנתן וי"ל דהתם לא פריך אלא למאן דיליף מסיני מפרישת משה דלא היה באוהל מועד אלא על ההר ולא הוי אלא פרישה בעלמא כדי להתבודד וסגי לי' באיזה מקום שיהיה והא תנאי פליגי בהא מלתא לקמן אי ילפינן להאי פרישה ממילואים או מסיני ואיכא למימר דריב"ב דאמר שמא תמצא אשתו ספק נדה מסיני יליף וסגי ליה בפרישה כל דהו אפי' חוץ לעזרה ומש"ה קשי' לי' מביתו למה פירש וגם הא דחייש לטומאת ביתו איכא למימר נמי ריב"ב לחוד הוא דחייש לה אבל שאר תנאים לא חיישי לה ומשום הכי אע"ג דילפינן ליה לפרישה ממילואים ובעי פרישה לעזרה סגי לי' בז' ימים ולא בעי י"ד ימים והיינו דאמר לקמן לר"ל דיליף מסיני דפירש משה ו' ימים והאנן ז' תנן ומשני ריב"ב היא דחייש לטומאת ביתו ומדאמר ריב"ב היא משמע דרבנן פליגי עלי' ולא חיישי לטומאת ביתו ומהכא הוי ראי' למאי דפי' דאם לא כן תקשה מנ"ל להגמרא דחכמים פליגי אריב"ב דלמא חיישי רבנן נמי לטומאת ביתו אלא ודאי משום דלהני דילפי לה לפרישה ממילואים בע"כ צריך פרישה לעזרה ואי כ"ע חיישי לטומאת ביתו קשה הלא לדידהו לא סגי בפרישת ז' ימים אלא י"ד ימים בעי כדי שיוכל לטהר עצמו קודם ז' ימי הפרישה אלא ע"כ דהני באמת לא חיישי כלל לטומאת ביתו ועוד אכתוב בזה בסמוך:

דף ד' ע"א אמר לי' ר' יוחנן לר"ל בשלמא לדידי דילפינא ממילואים היינו דתניא זה וזה מזין עליו כל מכל חטאות שהיו שם דהואי נמי הזאה במילואים אבל לדידך הזאה בסיני מי הואי וכו' הא ל"ק דתני ר' חייא נכנסו מים תחת דם א"ל מעלה בעלמא ופי' התוספות כיון דלאו דרשא גמורה היא הא דילפינן פרישה ממילואים אלא אסמכתא ומש"ה אין לחוש א"א נכנסו מים תחת דם ולי קשה מדאמר לי' ר"י לר"ל בשלמא לדידי דילפינא ממילואים ניחא דהוי נמי הזאה התם אלא לדידך הזאה בסיני מי הואי ולא אסיק אדעתיה הא דשני לי' מעלה בעלמא ואפ"ה לדידי' דיליף ממילואים ניחא ליה ש"מ דדרשא גמורה היא ולא אסמכתא והא דנכנסו מים תחת דם נמי סברא מעליא הוא ומן התורה הכי הוא:

עוד כתבו התוס' להקשות תוך ד"ה הזאה בסיני מי הואי דמאי פריך ריב"ח לקמן (דף ח') אדר"מ דאמר אחד זה ואחד זה מזין עליו כל שבעה בשלמא א' שמא ג' ב' שמא ג' ומנ"ל דטעמא משום חששא דלמא ה"ט דגמר ממילואים דהוי הזאה כל שבעה והעלו עוד מזה דאפילו למאן דיליף ממילואים אינו אלא אסמכתא אבל אין הדבר מוכרח דכבר פירשו בתירוץ א' דשמא ריב"ח סבר כר"ל דיליף לה מסיני ושם לא היה הזאה כלל ואין להקשות ע"ז כיון דתנאי פליגי בה אי ילפינן מסיני או ממילואים הו"ל לריב"ק לומר טעמא דר"מ כמאן דגמר ממילואים ולא מה"ט דאמר שמא ג' ודוחק לומר דריב"ח לא שמיע לי' פלוגתא זו דתנאי מיהו הא י"ל דריב"ח כר"י משמי' דנפשי' ס"ל דלא מתני אלא חדא לעשות לכפר אלו מעשה יוה"כ ופרישה דפרה מעלה בעלמא ומש"ה איצטריך לפרש שמא ג' משום הזאות דפרה והא דאמר רבא התם אהא דמסיק הזאה כל ז' הוי לבר מיום ד' ושבת הילכך כה"ג דלאו בדידן תלי' מילתא בג' בתשרי בעי אפרושי וכו' אבל כהן השורף את הפרה דבדידן תליא מלתא מפרשינן לי' בד' בשבת כי היכי דניתרמי ד' שלו בשבת והא רבא אמר רפ"ד דיבמות (דף ל"ו) דהלכה כר"י לגבי ר"ל לבר מתלת ובע"כ לא ס"ל כר"ל דיליף לה לפרישה מסיני אלא ממילואים וכר"י וא"כ הזאה כל ז' בעינן מגזה"כ ולאו משום חשש טומאת מת וא"כ ד' נמי בעי הזאה כאינך מגזה"כ והשתא ל"ל למימר יוה"כ דלאו בדידן תליא מילתא אפי' אי הוי תליא בדידן אפ"ה אין צריך להפרישו בד' מטעמא דניתרמי ד' בשבת ולא יתבטלו הזאותיו ב' ימים דהא אפילו לא מיתרמי ד' בשבת אפ"ה מזין עליו מגזה"כ ואין יתרון להם בין חל ד' דפרישה בשבת לחל ביום אחר די"ל דלרווחא דמילתא נקט הכי דלאו בדידן תליא מילתא אפילו למאן דיליף מסיני ולדידי' הזאה משום מעלה בעלמא ומשום חשש טומאת מת אי נמי אגב דמסיים גבי שורף הפרה דבדידן תליא נקט נמי גבי יוה"כ לאו בדידן אע"ג דלא צריך לזה. עוד י"ל אע"ג דביוה"כ צריך הזאה מגזה"כ כל ז' מן התורה דומי' דמילואים מ"מ ההוא מעלה דפרה משום א' שמא ג' ומחשש ט"מ ראוי לו ג"כ דלא גרע מיני' הילכך אי לאו דלאו בדידן תליא היה ראוי להפרישו בד' בשבת דליתרמי ד' שלו בשבת ולא יבטלו הזאה של מעלה משום ספק טומאה אלא יום אחד בלבד דאע"ג דמ"מ יזו עליו בד' שלו מחמת גזה"כ אפילו הכי להזאת של מעלה אינו מועיל כיון דליכא לספוקי בי' לא בשלישי ולא בז' ונראה לי להביא ראיה לדברי דלמאן דיליף ממילואים צריך הזאה מן התורה מגזה"כ כל ז' ימי הפרישה ולא מהאי טעמא דספק טומאה לחוד דהא תנן לקמן (דף י"ד) כל ז' ימים הוא זורק את הדם וכו' ואמרינן בגמרא כמאן אר"ח דלא כר"ע דאי ר"ע הא אמר טהור שנפלה עליו הזאה טמאתו היכא עביד עבודה ואיכא למידק הא במתניתין דמכילתין לא תנינן הא דמזין עליו ואפשר לומר דתנא דידן סבר דלא היו מזין כלל כל עיקר לא מיבעי לרבא לקמן (דף ז') דמשני אהא דפריך ועד שאתה מפרישו מביתו הפרישהו מטומאת מת דס"ל לתנא דידן דטומאת מת הותרה בצבור דלפ"ז אין צריך הזאה כל עיקר כדאמ' לקמן (דף ח') למאי דס"ד דר"י דאמר אין מזין עליו אלא ג' וז' בלבד דהיינו טעמא דס"ל טומאה הותרה בצבור ופריך ותסברא אי הותרה למה לי הזאה כלל אלא אפי' לרבינא דאמר אפ"ת דחוי' טומאת ביתו שכיח טומאת מת לא שכיח הא אינו אלא דיחוי בעלמא ומ"מ איכא למימר דתנא דידן ס"ל טומאה הותרה בצבור ואין צריך הזאה כלל ואמאי מוקי לה למתניתין דלא כר"ע אלא ודאי ע"כ היינו טעמא כיון דס"ל לר"ע לקמן ויכסהו הענן להר ולא למשה וכיון דאי אפשר לר"ע למילף פרישה מסיני בע"כ ממילואים נפקא לי' דהא ליכא מאן דפליג ואומר דאין כה"ג ביוה"כ צריך פרישה ז' ימים מקודם וכיון דיליף לה ממילואים אפילו תאמר טומאה הותרה היא בע"כ אפ"ה בעי הזאה דומיא דמילואים דנכנסו מים תחת דם ומהשתא בע"כ מתניתין דלא כר"ע דהא הוי טמא מן הזאה והיכא עביד עבודה והא דפריך התם ואי טומאה הותרה הזאה כלל למה לי היינו משום דס"ל לר"י דאין מזין עליו אלא ג' וז' בלבד וע"כ לא גמר לה ממילואים דא"כ היה צריך הזאה כל שבעה דומיא דהתם והא דאמר לקמן ור"ע ס"ל כר"י דאמר בוי"ו נתנה תורה לישראל מ"מ י"ל דס"ל לר"י דויכסהו הענן למשה ויליף פרישה מסיני ומ"מ ש"מ דדרשא גמורה היא דילפינן לפרישה ממילואים והא דהזאה ושנכנס מים תחת דם דרשא גמורה היא ולא אסמכתא וא"ת למאי דפי' הא דמוקי למתניתין דלא כר"ע היינו משום גזירת הכתוב לפרישה והזאה דיוה"כ ממילואים הלא כבר העליתי דמאן דגמר מהתם בעי פרישה לעזרה דוקא דומיא דהתם והשתא למה לי' למפרך לר"ע האיך עביד עבודה טפי הוה לי' להקשות לר"ע לא משכחת לי' לפרישה כלל דכיון דמזין עליו בכל יום נטמא ואי אפשר לו תו לפרוש בעזרה דהוי לי' פרישה והזאה תרתי דסתרן דאי הזאה פרישה בעזרה ליכא ואי פרישה איכא בע"כ ליכא להזאה לא קשה מידי כיון דאמר רחמנא דליעבד פרישה והזאה וכיון דאי אפשר לפרישה