גבורת ארי יומא יד

קודם יום השריפה ויזה ויטבול ביום השריפה והא דמשני ריב"ב היא דחייש לטומאת ביתו היינו משום דט"י דט"ב לא הותרה למ"ד טבול יום דההיא פרשה דוקא אבל ט"י דמת הותרה וע"ד שפי' התוס' כמ"ש לעיל הא ליתא שכבר הוכחתי לעיל דט"י דט"ב נמי הותרה ואפי' למאי דפי' שם דלמ"ד פרה צריכה קידוש בפנים אי אפשר בט"י דטומאת ביתו דא"כ עדיין ל"ל לאוקמי כריב"ב הו"ל לאוקמי כר"ע דאמר טהור שנפלה עליו הזאה טמא וע"כ אי אפשר לקדש בפנים ביום הזאה מיהו אכתי אפשר לקדש בפנים ואח"כ יזו עליו וישרוף הפרה דאע"ג דנטמא בין קידוש לשרפתה לית לן בה דבלאו הכי היו מטמאין את השורף בין קידוש לשריפה כדאמרינן בפ"ב דזבחים ועוד בלא"ה לא נ"ל להגמרא לאוקמי כר"ע ולא כרבנן ולמאי דפרישית הא דפריך ואנן ז' תנן לא פריך לי' אלא משורף את הפרה ולא משל יוה"כ עוד י"ל דאשל יוה"כ קשי' לי' ואליבא דרבא לקמן דאמר אהא דפריך ועד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישו מטומאת מת זאת אומרת טומאה הותרה בצבור וכיון דס"ל לתנא דידן דהותרה אין צריך הזאה כלל כדאמר' לקמן ותסברא אי הותרה הזאה כלל ל"ל ולפי"ז לא קשיא ליה בוי"ו סגי אלא איוה"כ ולא אשל פרה. עוד יש לומר דקשי' לי' בין אשל פרה ובין אשל יוה"כ דפסיק ותני דמפרישין אותן ז' ימים לעולם ואי אינו אלא מפני ההזאה התינח אי חל יום ג' וז' לפרישה שניהם בחול אבל אם חל אחד מהן בשבת והא ג' בלא ז' וכן ז' בלא ג' הזאתן לא מהני ולא מידי לטומאת מת א"כ באותו שנה למה מפרישין אותן ז' ימים והלא בששה סגי דהא הזאה שבות היא וא"ד שבת כדאמ' לקמן מיהו למאי דאפרש לקמן דבחל יום ג' או ז' בשבת היה צריך פרישה ביום שקודם לז' שעה א' קודם לשקיעת החמה כדי שיהיה לו הזאה ביום ג' וז' שהם עיקר ימי הזאה שע"י יוצא ודאי מט"מ משא"כ בשאר ימי הזאה שע"י אינו יוצא מספק טומאה ביום הפרשה לא אתי שפיר:

שייך לדף ד' זה וזה מזין עליו מכל חטאות שהיו שם נ"ל דהכי פירושו בכל יום מזין עליו מכל חטאות דהיינו שהיה נותנים מעט ומערבין מכל חטאות כולן ביחד לתוך מים אבל אין לפרש שהיו מזין עליו כל יום מאפר פרה אחרת ולא היו מזין ביום אחד מכל הפרות אלא היום מזו למחר מאחרת דהא תנן בפ"ג דפרה ומזין עליו כל ז' מכל חטאות שהיו שם ובתר הכי תנן לא מצא מז' עושין משש ומה' וכו' ואי לא מזין בכל יום אלא מאפר פרה אחת שבע לא משכחת לה דקתני לא מצא מז' ומשמע דאי מצאו עושין מז' הא ימי הזאה שבעה לעולם לא משכחת לה דהא הזאה שבות וא"ד שבת וז' לבד משבת כדאמרינן לקמן (דף ח') אלא ודאי כדפירשתי הוא עיקר:

בזאת יבא אהרן אל הקודש במה שאמור בענין ק"ל דלעיל פריך אהאי דרשא דלכפר אלו מעשה יוה"כ דאימא כפרה דרגלים או ח' של חג או עצרת ור"ה והשתא כיון דכתיב גבי יוה"כ בזאת דמשמע מה שאמור בענין ש"מ דיוה"כ בעי פרישה ואע"ג דמבזאת לחוד לא ש"מ אלא יוה"כ או כה"ג קמא כדמסיק בסמוך והשתא א"ל דלכפר ארגלים ואינך קאי ובזאת איוה"כ קאי ודוקא איוה"כ או אכה"ג קמא לחוד מ"מ הא ניחא ודאי למידרש טפי איוה"כ דבעי פרישה אפי' לדורות כיון דכבר אשכחן מיהת גבי' פרישה ולא אהני דאמרן דלא מצינו בהו פרישה כלל:

וכ"ת יוה"כ קמא א"נ כה"ג קמא וכו' ת"ש כאשר עשה וק"ל א"כ לכתוב רחמנא כאשר עשה וסתמא הכל בכלל בין לשעה בין לדורות וכ"ת מכאשר עשה לחוד ה"א נמי לקמא לחוד והשתא דכתיב תרתי ממילא ש"מ חד לקמא וחד לדורות הא ליתא דאי מכאשר עשה לחוד לא משמע נמי אלא קמא קשה הא תינח גבי יוה"כ דכתיב גבי' בזאת אבל למאן דנ"ל מלעשות אלו מעשה פרה אכתי נימא לקמא לחוד הוא דקאתי כדאמר גבי יוה"כ ואכתי לדורות בפרה מנ"ל:

יוה"כ קמא א"נ כה"ג קמא כו' ת"ש כאשר עשה ק"ל כיון דמכאשר עשה איכא למימר נמי דאינו אלא יוה"כ קמא לחוד ואח"כ אפי' כה"ג קמא ל"צ ביוה"כ וה"ט דבעינן דוקא דומיא דמילואים שהיה פעם א' בעולם א"כ מאי סברא היא זו לומר א"נ כה"ג קמא בכל יוה"כ שמשמש הא די לך לומר יוה"כ קמא לחוד מכאשר עשה ועוד ק"ל הא אפי' השתא דכתיב בזאת אכתי כהנים לדורות מנ"ל נימא בזאת יבוא אהרן לרבות אהרן שהוא כה"ג קמא דבעי פרישה כל ימיו דאי מכאשר עשה לחוד הוי אמינא ביוה"כ קמא לחוד בעי אהרן פרישה ולא בשאר יוה"כ אהני בזאת דבעי אהרן פרישה בכל יוה"כ ואכתי כהנים לדורות מנ"ל ונ"ל דה"פ דהא אפילו בלא בזאת לא משמע לי' להגמרא דהוי אמינא כה"ג קמא ויוה"כ קמא דוקא אלא משמע להגמ' דה"א חד קמא אמרינן דהיינו או כה"ג קמא וכל יוה"כ שמשמש דהיינו אהרן כל ימיו אי נמי שאר כהנים נמי מיהו דוקא ביוה"כ קמא דידהו דשם קמא על זה כמו על זה דשקולין הן כה"ג קמא כל ימיו עם שאר כהנים ביוה"כ קמא דידהו והויין דומיא דמילואים בהא דהיה עליו שם קמא והא דאמר יוה"כ לאו אכה"ג קמא קאי דה"ל תרתי קמא אלא יוה"כ קמא דכהנים דעלמא קאמר דהו"ל חד קמא לחוד א"נ כה"ג קמא בכל ימיו דלא הוי נמי אלא חד קמא דשקולין הן ויבואו שניהם דהי מינייהו מפקת ואע"ג דבתחלה אמר יוה"כ קמא ואח"כ אי נמי כה"ג קמא ואי יוה"כ קמא אשאר כהנים קאי הו"ל למימר תחלה כה"ג קמא ואח"כ יוה"כ קמא בזה אין לחוש ת"ש כאשר עשה יתירא דהשתא בע"כ לרבות אתי לכל כהנים בכל יוה"כ ואפי' חד קמא לא בעינן אלא לעולם צריך פרישה קודם יוה"כ:

תניא כוותיה דר"ל הקשו התוס' דילמא ר"י נמי כריה"ג סבירא ליה אלא דלא גמיר פרישת דורות מסיני דהוי וי"ו ימים אלא ממילואים דהוי ז' ימים ותירצו כיון דאמר ר"א בסמוך ויקרא אל משה משה וכל ישראל עומדים אלמא דריש לי' לקרא כר"ע מסתמא משמי' דר"י רבי' אמרה וזה התירוץ אין לו שחר ועוד קשה אפילו תאמר דר"י נמי דריש לקרא כר"ע אפ"ה בהא ענינא דפרישה ריה"ג נמי מודה דאע"ג דבסיני לא היה פרישה אלא ששה אפ"ה יש למילף ממילואים דהוי שבעה והשתא הוי ר"ל דלא כמאן ועוד קשה אפי' פרישת ששה מנ"ל לר"ל דריה"ג גמר מסיני לדורות דהא לתנא דלעיל דגמר ממילואים אי לאו קרא דלכפר אע"ג שהיה פרישה במילואים לא גמרינן לדורות מיני' ואע"ג שהתוס' פירשו לעיל גבי הא דאמר ר"ל זה בנה אב כל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ששה דנפקא ליה מיתורא דקרא דויכסהו הענן ו' ימים אלא לדורות א"כ לר"ע האי ויכסהו למה לי ובע"כ או דדרש לדרשא אחרינא או דלא משמע לי' כלל ה"נ יש לומר כן לריה"ג אבל מפרש"י יש ללמוד תירוץ לכל זה דפירש בהא דאר"נ לא בא אלא למרק אכילה ושתיה שבמעיו להיות כמלאכי השרת דר"נ ס"ל כריה"ג דפרישה למשה הי' אך לא ללמוד מכאן לשאר נכנסין למחנה שכינה פרישה שלא הי' פרישה זו אלא שבוי"ו ימים נתמרקה אכילה ושתיה שבמעיו אבל בעלמא לא בעינן מירוק מכלל דריה"ג פליג עליו וסבירא לי' דילפינן מיניה פרישה לדורות נמי לכל הנכנס במחנה שכינה ועוד י"ל דהכל ניחא ולא קשה מידי דהא בההיא תניא כוותי' דר' יוחנן לעיל קאמר בזאת במה שאמור בענין במקום אחר ודייק לה מדלא כתיב בזה או באלה ובודאי בכל מקום קי"ל תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת והשתא לריה"ג דס"ל דהוה פרישה בסיני אין לנו ללמוד מבזאת אלא פרישה היותר מועטת שמצינו במקום אחר וע"כ אינה אלא ששה ימים כשל סיני ולא ז' ימים כשל מילואים דתפסת מרובה ל"ת והיינו כר"ל אבל האי דתניא כוותיה דר"י ס"ל דויכסהו הענן להר ולא למשה וכיון דבסיני לא היה כלל פרישה ע"כ בזאת במה שאמור בענין אינו אלא מילואים א"כ צריך פרישה ז' ימים כמו התם:

דף ד' ע"ב דאי סלקא דעתך וישכון כבוד ה' מר"ח וכו' ק"ל אכתי מנ"ל דויכסהו אמשה קאי וללמוד מכאן פרישה דהא אע"ג דאי מעשה זו היה קודם עשרת הדברות הדבר מוכרח בעצמו דויכסהו להר ולא למשה אי הי' לאחריו אע"ג דאפשר לומר דאפשר דקאי אמשה אפ"ה אינו מוכרח לומר כן דאפשר לומר דקאי אהר כמו למשה. וה"נ ק"ל למאי דקאמר ור"ע ס"ל כר"י דאמר בששה בחודש ניתנה תורה אע"ג דלפ"ז אפשר לומר דויכסהו ו' ימים לפני עשרת הדברות היה ובע"כ להר ולא למשה שהרי באותן הימים עלה וירד הא אעפ"כ אפשר לומר דמעשה זו לאחר היה והשתא אין הכרח לומר דויכסהו להר ולא למשה אלא ויכסהו אמשה קאי ולטעון פרישה ואכתי תקשה במאי קמיפלגי ומאי ראיה מביאים לדבריהם וכדפרש"י דהא בין לת"ק