גבורת ארי יומא קכה

דל"ד ליה ימותו הו"ל למימר גזירה דשעיר משום דנפשיה שמא יאמרו הגורל קובע משנה לחברתה וכן אהא דשני משום דעברה שנתה ל"ל לשנויי גזירה פר אטו שעיר דתקשה ליה ומשום גזירה ימותו הול"ל דפר אטו דנפשיה דמתו בעליו גזרינן ולי נראה דקושיא מעיקרא ליתא דודאי משום גזירה הא אטו הא די ברעייה דמשום הא גזירה אין לנו להפסיד נכסי הקדש אלא ירעה עד שתסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה והיינו הא דפריך הכא ומשום גזירה ימותו הול"ל ירעו וימכרו שהרי מותרין להדיוט ואין ראוי להפסיד להקדש:

משום חטאת שעברה שנתה מכאן מוכח בהדיא דשעיר עזים האמור בתורה הוא בן שנה דהכא אשעירי יוה"כ קאי כדמסיק תינח שעיר כו' וגבי יוה"כ שני שעירי עזים כתיב בהו מכאן ק"ל על מה שכתב הרמב"ם בפ"א מהל' מעשה הקרבנות שעיר עזים בן שתים כל שנה שניה הוא נקרא שעיר הרי שאינו מכשירו אלא בשנה שניה ופוסלו בראשונה היפך לגמרי מסוגין שמכשירו בא' ופוסלו בב' ומפרשי הרמב"ם הגיהו בדבריו שעיר עזים בן שנה שעיר בן שתים כל שנה ב' קרוי שעיר ולפ"ז ההיא דשמעתין ניחא מיהו ק"ל דא"כ אין כל שעירי ר"ח ושל רגלים שוין דבר"ח וקצת רגלים נאמר שעיר עזים ובקצתן נאמר שעיר סתם ולא עוד דשעירים של חג יהיו מחולקים יום א' מחבירו דבקצתן נאמר שעיר סתם ובקצתן נאמר שעיר עזים ויהיו אלו בני שנה ואלו בני שתים ואם איתא להא לא אשתמיט תנא או איזה אמורא להשמיענו חידוש גדול כזה דאין כל השעירים כולן של ציבור שוין אלא כל הכשר בזה פסול בזה דהא קיי"ל בן שנה והביא בן שתים ובן שתים והביא בן שנה פסול כדתניא בפ"ד דמנחות (דף מ"ח) גבי אשם בן שנה כו' פסול ואפי' למאי דגרסינן בפ"ג דתמורה אשם בן שנה והביא בן שתים בן שתים והביא בן שנה כשר הא קתני התם ולא עלו לבעלים לשם חובה וכ"ת דנ"ל דכולן שוין משעיר ושעיר א"נ מאלה תעשו לה' במועדיכם הוקשו כל המועדים כולן זה לזה ונפקא ליה מהכא בפ"ק דשבועות דכולן מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו ואשעיר רגלים ור"ח קאי ומהאי הקישא תיפוק לן נמי שיהיו כולן שווין בשנותיהן כמו הני דכתיב בהו שעיר עזים דליכא למימר דנקיש להיפך שיהא כולן בני שתים כמו הני דכתיב בהו שעיר סתם דהא אמ' לעיל ריש פרקין ב' שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם ואמר למאי חזי חזיא לשעיר הנעשה בחוץ והא שעיר הנעשה בחוץ נאמר שם בפ' פנחס אצל שאר שעירי ר"ח ושל רגלים ששם הוקשו כולן ואי האי הקישא שיהיו בני שתים ושעיר החיצון נמי כן והא שעיר הפנימי נאמר בו שעיר עזים כיון שלא הוקש שם הוי בן שנה הא לא חזי הפנימי לחיצון דזה בן שנה וזה בן שתים אלא ע"כ האי הקישא גמירא לן להאי גיסא שיהיו כולן בני שנה כאלו נאמר בכולן שעיר עזים דהא ליכא למימר דאפ"ת שהוקשו כולן שיהיו בני שתים ואפ"ה הפנימי חזי לחיצון ביוה"כ אע"ג דהחיצון נמי הוקש כאן אפ"ה יצא מכללן להיות בן שנה כפנימי משום דהוקש לו כדאמ' בפ"ק דשבועות מדכתיב מלבד חטאת הכיפורים הוקש לו לכפר על דבר שאין לו ידיעה כפנימי ולא כשעירי רגלים ור"ח ה"נ הוקש שיהא בן שנה כפנימי ולא בן שתים כהני א"נ י"ל כיון דכולן הוקשו להדדי ניתן של זה לזה להקל וכל שעירי רגלים ור"ח כשירים בין בני שנה בין בני שתים כאילו נאמר בכולן שעיר סתם להכשיר בן שתים ושעיר עזים להכשיר בן שנה דאע"ג דבכמה מקומות קיי"ל קולא וחומרא לחומרא מקשינן הכא בע"כ א"א לפסול בן שנה כשעיר סתם ובן שתים כאילו שנאמר בהם שעיר עזים דא"כ נפל פיתא בבירא ולא משכחת לה לשעירי רגלים כלל אלא ע"כ לקולא מקשינן להו ליתן את של זה לזה להקל ולפ"ז נמי אתי שפיר הא דאמ' דהפנימי חזי לחיצון דחיצון בן שתים נמי כשר דכ"ז איננו שוה לי דכיון דאיכא לאקושי שיהו כולן בני שנה דווקא כשעיר עזים ואיכא לאקושי איפכא דכולן יהיו בני שתים דווקא כאילו שנאמר בהם שעיר סתם ואיכא למימר נמי ליתן את של זה בזה להכשיר את כולן הו"ל למימר כל חדא וחדא תיקום אדוכתיה היכא דכתיב שעיר סתם הוי דווקא בן שתים ושעיר עזים הוי בן שנה דוקא ועוד דאם איתא דכלל בידינו דכ"מ שנאמר שעיר עזים אינו אלא בן שנה ושעיר אינו קרוי אלא בן שתים הו"ל כאילו מפורש בקרא בהדיא דהני בני שנה והני בני שתים וכי אתא הקישא ומפקא מקרא מפורש ובע"כ צ"ל לפ"ז דכל חד וחד תיקום אדוכתי' ובאותן שנא' שעיר סתם הוי בן שתים דוקא ובאותן שנאמר שעיר עזים הוי בן שנה דוקא וכיון דהכי הוא אם איתא להא מילתא לא אישתמיט הגמרא מלהשמיענו חידוש גדול כזה אלא ש"מ דכולן שוין ומדא' בשמעתין דפנימי דיוה"כ בן שנה ה"ה לחיצון כדא' הואיל וראוי להיות חיצון וה"ה לכל שעירי רגלים ור"ח בין הכתוב בו שעיר בין שעיר עזים אינן אלא בני שנה ועוד ההיא דת"כ ומייתי לה רש"י בשמעתין הוי תיובתא לדעת הרמב"ם והכי תניא לה התם תורה אחת יהיה לכם הרי כל התורה כולה כע"ז מה חטאת ע"ז בת שנתה אף כולן בת שנתן כשהוא אומר יהי' לרבות שעירי הרגלים כשהוא אומר לכם לרבות שעירי ע"ז לעושה לרבות שעיר נשיא הרי דכל השעירים כולן שווין בין אותם שנאמר בהם שעיר סתם בין שעיר עזים כולן בני שנה מ"מ נ"ל דשעירת עזים האמור בחטאת יחיד אינה בכלל זה וכשרה בין תוך שנתה בין לאחר שנתה וההיא דת"כ דהוקשו כולן לע"ז היינו דוקא אותן דמפרש ואזיל דאין באין מן הצאן אלא מן העז ולא מן הכבש אבל חטאת יחיד דשאר מצות דאתיא מכל מין צאן מן הכבש ומן העז כדכתיב קרא לא אתיא מהקישא דחטאת ע"ז הואיל ולא דמי לה בהא דאתיא מכל מין צאן אי מייתא שעירה אפי' בתר שנתה שפיר דמי והא דאמרינן בכולה תלמודא דהלמ"מ חטאת שעברה שנתה מתה ה"מ כי מייתי כבשה דקיי"ל כ"מ שנאמר כבש בן שנה אבל כי מייתי שעירה אפי' בתר שנתה לית לן בה וקריבה וראיה לדברי מהא דאמרינן בסוף פ"ק דתמורה (דף י"א) השוחט את החטאת ומצא בה בן ד' תנא חדא אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה ופי' התוס' דמיירי בשעירה דאילו בכבשה א"א לה לילד תוך שנתה כדאיתא בבכורות (דף י"ט) והכי תנן התם הלוקח בהמה מן הנכרי ואינו יודע אם בכרה אם לא בכרה ר"י אומר עז בת שנתה ודאי לכהן מכאן ואילך ספק רחל בת שתים ודאי לכהן וכו' פרה וחמור בנות שלש ודאי לכהן ומשמע שם בגמ' דא"א בשום ענין להוליד בתוך הזמן הזה דמשנתינו דאמר התם ר"י סבר אין חוששין לטינוף ופריך מדאמר רבא ר"י כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא ומסיק בשינויא בתרא בין לקולא בין לחומרא חייש והכא במטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה קמיפלגי:

דף ס"ו ע"א משום תקלה דתנן אין מקדישין דתניא גרסינן ולא דתנן דלאו משנה היא ופי' רש"י דמייתי ראיה מהא דחיישינן לתקלה וק"ל מאי ראיה היא זו מהקדש בזמן הזה להא דבזמן הזה חשו לתקלת גיזה ועבודה ולהא לא חשו בזמן הבית דא"כ בכל רעיות נמי נחוש להו כדמסיק וכיון דלא חייש הכא לתקלת גיזה ועבודה ה"נ י"ל דלא חייש נמי לתקלת הקרבה דאין גזירת תקלה לחצאין ועוד הא ודאי לא דמי גזירת תקלת הקרבה לגזירת תקלה דגיזה ועבודה בזמן הזה שהיא מסורה לכל אדם משא"כ הקרבה שאינה מסורה אלא לכהנים וכהנים זריזים הן ולא חייש בהו לתקלה ובהדיא אמרינן בפ"ה דפסחים (דף נ"ט) לדידך דאמרת מעלה ומלינה בראשו של מזבח קיימינן ועבדינן מילתא דאתו בה לידי תקלה דסברי דיומא הוא ואתו לאקטורינהו ומשני כהנים זריזים הן ואי משום שחיטה דכשרה בזרים מ"מ במקום זריזין איתא כדאמרינן בפ"ב דפסחים (דף ל"ז) גבי אין לשין את העיסה בפושרין בפסח אפ"ה מנחות נילושות בפושרין דאינן אלא בזריזין פי' בכהנים ופריך הא לישה בזר כשירה ומשני ניהי דליתי' בזריזין בעזרה במקום זריזין מיהו איתא דאמ' בללה חוץ לחומת עזרה פסולה מיהו י"ל דהא דהכא אע"ג דאיתא במקום זריזין ואפי' בזריזין גופייהו אפ"ה הכהן גופיה אינו יודע אם זה הקרבן מן הרעיות הוא משא"כ גבי לישה כיון דמוכח מישראל דמנחה היא ואיתה במקום זריזין הכהן מזהיר את ישראל שלא להביא לידי חימוץ וכן בהא דמעלה ומלינה כיון דכהנים זריזין הן המעלה מודיע לאחיו הכהנים ויזהרו בו כדפירש"י התם משא"כ בהא דשמעתין מי יודע מ"מ קושיא קמייתא קשיא ועוד קשה דבריש פ"ט דבכורות (דף נ"ג) אמר דבטלו מעשר בהמה בזה"ז ומסיק רבא דה"ט דבטלו מפני התקלה וקאמר ומנא תימרא דחיישינן לתקלה ומייתי מהא דאין מקדישין ואי הא דמייתי הכא להא הוא להביא ראיה דחיישינן לתקלה הול"ל ה"נ ומנא תימרא כדאמר