גבורת ארי יומא קכו

התם ולי נראה לפרש דודאי הא תקלה דהכא לא דמי לההיא דאין מקדישין בזה"ז ואין ללמוד משם דההיא משום תקלת גיזה ועבודה ולהא בכל רעיות לא חיישינן ורבא מסברא דנפשיה קאמר לה לומר דה"ט דר"י משום תקלת הקרבה ולא מייתי להא ברייתא אלא דלא תקשה ומשום תקלה ימותו כדפריך לעיל ומשום גזירה ימותו להפסיד קדשים וע"ז מביא מהא דמשום חשש תקלה החמירו יותר וגזרו שימותו כדא' בהמה תעקר והיינו ימותו דאמר גבי פר ושעיר כדאמ' איזהו עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה:

אין מקדישין ואין מעריכין האי אין מקדישין י"ל דבקדשי בדק הבית איירי דומיא דאין מעריכין דהוי קדשי בדק הבית וי"ל דהאי אין מקדישין איירי בין בקדשי בדק הבית ובין בקדשי המזבח ונ"ל אם נפרש להא דאין מחרימין בחרמי כהנים דאתי שפיר דהשתא חשיב לכל מיני הקדשות שבתורה קדשי מזבח וקדשי בדק הבית ושל כהנים דבזה"ז לא ורש"י פי' אין מקדישין שום דבר לבדק הבית ואין מחרימין קסבר סתם חרמים לבדק הבית ולפי' כל הני תלתא דחשיב מקדשי בדק הבית איירי והתוס' בשם ר"י פירשו דאיירי מחרמי כהנים ואע"ג דשרו ולא שייך בהו תקלה ה"מ בתר דבאו ליד כהן אבל קודם לכן לא כדאמ' בפ"ה דבכורות (דף ל"ה) חרמי כהנים כ"ז שהוא ביד בעלים הרי הן כהקדש לכל דבר ומועלין בהם וכו' ובפ"ק דע"ז (דף י"ג) כתבו התוספת על פירש"י דיפה כיון למ"ד לכהנים ליכא למיחש לתקלה שיכול ליתנו לכהנים מיד כדאמר בערכין (דף כ"ט) גבי ההוא דאחרמינהו לנכסיה בפומבדיתא דאמר עולא אי הוינא התם הוה יהיבנא להו לכהנים קסבר סתם חרמים לכהנים ואיני יודע מאי ראיה היא זו דהרי ר"י א"ל לההוא גברא זיל שקול ד' זוזי אוחיל עלייהו ושדינהו בנהרא ולישתרי לך קסבר סתם חרמים לבדק הבית ופי' התוס' והא דלא אמר ירקבו כדאמר הכא ואם החרים כו' דהתם מקרקעי הוא דא"א לכלותם ואי לא עביד להו תקנתא זו דחילול אתי לידי תקלה וה"נ י"ל אליבא דמ"ד לכהנים דאין להם תקנה בחילול דחרמי כהנים אין להם פדיון ואי לא יהיב להו לכהנים אתי לידי תקלה כיון דא"א לכלותם אבל במטלטלין אין ה"נ דירקבו:

ואם הקדיש והעריך והחרים בהמה תעקר וק"ל תינח בהקדיש שהוא חל על גוף דבר המיוחד מש"ה מאבדו מפני התקלה אבל מעריך אינו אלא שמקבל עליו ערך איזה אדם ומפריש ונותן כמו שכתוב בפרשה אם העריך למה לו להפריש לאיבוד ואי משום דמ"ע לקיים מוצא שפתיו מעשר בהמה תוכיח שמ"ע מה"ת הוי ואפ"ה בטלו רבנן בזה"ז מפני התקלה כדאמ' ריש פ"ט דבכורות ולא אמרו שיעשר והבהמה תעקר אלא אין מעשר לגמרי וה"נ במעריך לא יפריש כל עיקר וי"ל דשאני מעשר שאינו נוהג אלא בבהמות בע"ח אי אמרינן יפריש ויעקור דהיינו נועל דלת בפניה והיא מתה מאליה איכא צער ב"ח ולא מבעיא למ"ד צער ב"ח דאורייתא בסוף פ"ב דב"מ (דף ל') דאין לעשר לקיים מ"ע של תורה הואיל ובע"כ צריך לעקרו אח"כ מפני התקלה וכיון דצער ב"ח נמי דאורייתא מאי אולמיה דמצות מעשר מהא אלא אפי' למ"ד צער ב"ח דרבנן הא קיי"ל ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה ומשום דאיכא איסורא דרבנן בטלוה אבל מעריך הא אפשר להתפיס שאר שוה כסף בעד ערכו ואי מפני התקלה יולך הפרשה זו לאיבוד מש"ה אין לבטל מ"ע של מוצא שפתיך תשמור עוד י"ל דשאני מעשר בהמה דא"א לעשר ומפני התקלה יעקר כיון דהא מסור לכל בעלי מקנה יש לחוש לע"ה שאינו בקי בהלכה זו לעקר מפני התקלה ויכשל אבל בהא דאינו שכיח שיעריך בזה"ז אלא ע"י מקרה הו"ל מילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן לבטל מ"ע דמוצא שפתיך וכהאי גוונא מצינו בכמה מקומות במילתא דשכיחא גזרו רבנן במילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן מש"ה מפריש ואח"כ מאבדו ע"ד דמסיק ואזיל ותדע דחשו גבי מעשר יותר הואיל ושכיח ומסור לכל אדם דהא פריך התם ויטיל מום בכולה עדריה קודם שיעשר דתו ליכא למיחש לתקלה ומשני מהרה יבנה בה"מ ובעינן בהמה הראויה להקרבה וליכא ואכתי תקשה אם אירע שכל העדר אינו ראוי להקרבה כגון בעלי מומים או שאר דברים דלאו בני הקרבה נינהו ואפ"ה שם מעשר עליהם כדאמ' בפ"ט דבכורות יהיה נוהג בהו מעשר בזה"ז כיון דליכא למיחש בהו לתקלה ואמאי בטלו לגמרי למעשר בהמה בזה"ז א"ו ה"ט כיון דמעשר שכיח ומסור לכל הושוו מדותיהם ובטלוהו לגמרי שלא תחלק:

בהמה תעקר בפ"ק דע"ז פריך ונשחטינהו משחט ומשני אתי ביה לידי תקלה ופירש"י ונשחטינהו ואי משום שחוטי חוץ אקדשי בדק הבית לא מחייב ותו פריך ונשווי גיסטרא אמר אביי אמר קרא ונתצתם את מזבחותם לא תעשו כן לה' אלקיכם רבא אמר מפני שנראה כמטיל מום בקדשים ופי' התוס' לשיטת רש"י אע"ג דבקדשי בדק הבית איירי וכל מום לא יהיה בו בקדשי מזבח כתיב רבא בא לפרש הטעם בקדשי מזבח וגזירה קדשי בדק הבית אטו קדשי מזבח כדאשכחן גבי גיזה ועבודה ריש פ"י דחולין (דף קל"ו) דגזרינן קדשי בדק הבית אטו קדשי מזבח וה"ה אההיא דפריך ונשחטינהו הומ"ל גזירה אטו קדשי מזבח דחייב משום שחוטי חוץ אלא שפיר קא משני וק"ל דפריך התם אהא דאמר רבא מפני שנראה מום מעלי' הוא ומשני ה"מ בזמן שבית המקדש קיים דקיימא להקרבה אבל בזמן הזה (חסר):

בשני יקרב לשנה הבאה נ"ל דהאי בשני ארישא דפסח שלא הקריבו בא' קאי דאי בשני היינו שהפרישו בשני ולאו ארישא קאי אמאי מוקי לה בסמוך כרבי הא כרבנן נמי אתיא דמפסח שני עד ע"פ אין כאן אלא י"א חודש אלא ודאי כדפירשתי ותניא אידך לא יקרב שמביא נ"ל דהכי תני בה לא יקרב לשנה הבאה דאי לא יקרב בשני תני בה איך מוקי לה כרבנן הא מראשון לשני אינו אלא למ"ד יום ואפי' לרבנן אמאי לא יקרב ועוד למאי דר"ל דפליגי בתקלה והא דתני לא יקרב חייש לתקלה לר' אבהו בפ"ק דזבחים (דף י"ב) דקאמר התם אליבא דבן בתירא דפוסל בפסח ששחטו בי"ד שחרית בין לשמו בין שלא לשמו הואיל ומקצתו ראוי לשמו דלא משכחת פסח כשר אלא במפריש אחר חצות דאל"כ הו"ל דיחוי ולפ"ז פסח שני נמי א"א להפרישו אלא אחר חצות י"ד באייר דאל"כ הו"ל דיחוי דבי"ד שחרית אינו ראוי לא לשמו ולא שלא לשמו א"כ אם הופרש בראשון אינו כשר לא לשני ולא לשנה הבאה וא"כ מנלן דה"ט דההיא דתני לא יקרב משום תקלה דילמא טעמא משום דהו"ל דיחוי דס"ל כבן בתירא וכדמוקי לה ר' אבהו אלא ע"כ ש"מ דתני בה פסח שלא קרב בראשון לא יקרב לשנה הבאה דמשמע הא בשני יקרב אלמא דלית ליה הא דבן בתירא וכדמפרש ר' אבהו וע"כ ה"ט או דסבר כרבנן או דחייש לתקלה ויש ללמוד מכאן דזמן למ"ד יום כמו מפסח ראשון לשני לכ"ע לא חיישינן לתקלה מדקתני לא יקרב לשנה הבאה משום תקלה הא לשני שפיר דמי:

דף ס"ז ע"א מירושלים ועד צוק תשעים ריס שבעה ומחצה לכל מיל אינו יודע מה מלמדינו במה דנקט כמה ריס לכל מיל ולא הול"ל אלא מירושלים ועד צוק י"ב מיל לחוד וחשבון הריסין ל"ל דמזכיר להו הכא כלל:

חוץ מאחרונה שאין מגיע עמו לצוק ומתני' ר"מ היא כדאמר בגמרא וק"ל למה לא עשו י"א סוכות וגם האחרונה יגיע עמו לצוק וכדאמ' בגמ' לכל תנאים עשו מנין הסוכות כמנין המילין ואף האחרונה הגיע עמו לצוק ועוד דהא קתני סיפא בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך ופירש"י אע"פ שהיוצא חוץ לתחום אפי' ברשות אין לו אלא אלפים אמה ממקום שיצא שם ברשות לזה התירו מפני שהוא מעונה וחלש ועוד שירא לעמוד במדבר משתחשך וזה תימה למה התירו לו לצאת חוץ לתחום אפי' אי תחומין דרבנן כיון דאפשר בתקנתא לעשות עוד סוכה א' שלא תהא רחוקה מן הצוק יותר ממיל ויבא וישב שם ול"צ לצאת חוץ לתחום:

חולק לשון של זהורית במס' שקלים פ' התרומה מוכח דהאי לשון של זהורית דהכא אין זה לשון של זהורית שהיו קושרים במקדש בראש שעיר המשתלח לעיל בפ"ד דקתני פרה ולשון של זהורית שבראש שעיר המשתלח באין מתרומת הלשכה כבש שעיר ולשון שבין קרניו באין משירי הלשכה כן פירשו בתוספות ישינים ואני אומר דליתא דשעיר המשתלח לא היה לו אלא לשון א' ואותו לשון שהיה קושר בראשו היינו דהכא שהיה חולקו וגירסא משובשת נזדמנה לבעלי תוס' וה"ג בסדר המשנה שם בספרים