גבורת ארי יומא קכד

אלא דר"מ ור"א ור"ש ילפי ממתנות קרנות לשאר מתנות ואפי' למתנות פנים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ואי מתנות לא מעכב ה"ה מתן קרנות לא מעכב ול"ל דכתב רחמנא גבי מתן קרנות ב' חטאות או ב' חיטוים הא לא משכחת לה בהיכל כיון דלא מעכב וא"צ להביא אחר בשבילם כמו שא"צ אחר בשביל שירים הואיל ולא מעכב וי"ל דודאי לא דמי גופן של מתנות אפי' את"ל דלא מעכב לשירים דהא אפ"ת דשירים מעכבי ואם נשפך הדם קודם מתן שירים צ"ל אחר הא א"א להתחיל בדם זה במתן שירים ולשפכו ליסוד דאם כן אין זה שירים כיון שלא נתן מקצת מתנות ממנו אין שם שירים עליו ובע"כ צריך ליתן ממנו מקצת מתנות כדי שיהא על הנותר שם שירים וישפכן ליסוד וכיון שכן הא א"א אלא אי אמרת שירים מעכבי ואפילו המתנות שנתן כבר אינו כלום כל כמה שלא נתן השירים ליסוד והא א"א ליתנן ליסוד אם לא נתן מקצת מתנות מדם זה דאל"כ אין שם שירים על דם זה כיון דלא נתן ממנו מעיקר המתנות כלום משו"ה א"א דשירים לא מעכבי אע"ג דמ"מ מצוה מיהו איכא בשירים אפ"ה א"א להבא דם אחר למצוה משום מתן שירים דהיכא ליעבד בהאי דם אחר שיבוא אי יתחיל בשירים לשפוך ליסוד ותו לא הא אין שם שירים עליהם כיון שלא נתן ממנו תחילת מתנות כלום אין שם תורת שירים על דם זה ולא נפק בזה מצות שירים כלל וא"א לומר דיביא דם אחר ויתחיל בו קצת מעיקר המתנות כדי שיהא על המותר שם שירים למצוא תקנה למצות שירים דצריך מיהו למצוה הא נמי לאו כלום הוא דכיון דשיריים לא מעכבי לעיקר מתנות וכבר יצא ידי חובתו בעיקר המתנות אפי' אם יחזור עוד הפעם ויתן מעיקר המתנות אכתי לאו כלום הוא וכאילו לא נתן דמי כיון דכבר יצא ידי חובת מתנות ואין השירים מעכבות אותן ואם אח"כ ישפוך המותר ליסוד אין שם שירים עליו הלכך היכא דגמר מתנות המזבח ונשפך הדם שוב אין תקנה למצות שירים והו"ל מעוות שאינו יכול לתקן אבל בעיקר המתנות אפילו את"ל דבדיעבד לא מעכבי אפ"ה מצוה מיהו איכא ובנשפך הדם קודם נתינת המתנות בע"כ צריך להביא דם אחר כדי לקיים נתינת המתנות לכתחילה למצוה והשתא י"ל דקמ"ל קרא בנשפך אחר שנתן מקצת מתנות קרנות מהיכן יתחיל למצוה דאי אמרת חטאת א' אמר רחמנא יתחיל בתחילת הקרנות למצוה ואי חיטוי א' אמר רחמנא מתחיל ממקום שפסק ומ"מ ה"א ה"מ למצוה אבל לא לעכב מדסדרן אינו מעכב הזאת נמי לא מעכב קמ"ל הני קראי דפ"ד דזבחים דהזאות אפי' בדיעבד מעכבי:

לי שנה ר"י בלוגין ק"ל אמאי לא קתני נמי להא פלוגתא גבי חטאות הפנימים כגון פר כ"מ ופר העלם דבר ושעירי ע"ז דטעונין ז' הזאות על הפרוכת וד' על קרנות מזבח הפנימי דלר"מ נתן מקצת מתנות על הפרוכת ונשפך הדם יביא אחר ויתחיל בתחילה במתנות הפרוכת ולר"א ור"ש ממקום שפסק שם מתחיל גמר מתנות שבפרוכת ונשפך הדם יביא ויתחיל במתנות שבמזבח נתן מקצת מתנות המזבח ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במזבח לר"מ ולר"א ור"ש ממקום שפסק גמר מתנות המזבח ונשפך הדם ד"ה אינו מעכב:

ע"ב אשם מצורע ששחטו שלא לשמו ה"ג רש"י והתוס' בשם ריב"א שיבשו גי' זו משום דק"ל מאי מדמי דכיון דלא נשחט לשמו ולא עלה לבעלים לשם חובה כלל מאי שייך הכא אשם א' אמר רחמנא והא כל מה שנתן ממנו כמאן דליתיה דמי ונ"ל כגי' ר"ח אשם מצורע שנשפך דמו קודם מתן בהונות באנו למחלוקת ר"מ ור"א ור"ש מ"מ אפשר לי ליישב גי' רש"י דמיירי בשלא לשמו ואפ"ה שייך כאן לומר אשם א' אמר רחמנא דאע"ג דלא עלתה לבעלים מ"מ לא אמרינן כמאן דליתא דמי כיון דטעון נסכים כדין אשם מצורע משא"כ בכל שאר אשמות דאין טעון נסכים וטעמא מפ' בפ"י דמנחות (דף פ"ט) שאם אי אתה אומר כן פסלתו לפיכך טעון נסכים ושמו עליו נמי אשם מצורע ועי"ז כשר להקרבה דהא בתורת נדבה א"א להקריבו וכיון שכל עיקר שאשם מצורע קרב למזבח בשחטו שלא לשמו הוא מחמת שנתת עליו תורת אשם מצורע להטעינו נסכים שפיר שייך לומר בו אשם א' אמר רחמנא ולא ב' אשמות דהא ההוא שנשחט שלא לשמו נמי דין תורת אשם מצורע עליו והוא הוא שגרם לו להכשירו להקרבה וכשמביא א' להכשירו הו"ל ב' אשמות:

לר"א ור"ש שאומרים ממקום שפסק משם הוא מתחיל הכא אין לו תקנה ה"ג רש"י ופי' לפי גירסתו דכיון דממקום שפסק משם הוא מתחיל אלמא לא אמרינן כמאן דליתא דמי ה"נ חשוב הוא וא"א לגומרה באחר דהא כתיב כבש א' אשם א' ולא ב' אשמות והכא ליכא למימר כדאמ' לעיל חיטוי א' אמרתי לך וכו' הילכך אין לו תקנה וק"ל נהי דא"א לגומרה בזה משום אשם א' אמר רחמנא ולא ב' אשמות אפ"ה אמאי אין לו תקנה כלל יביא אשם אחר ויתחיל:

דף ס"ה ע"ב ומשום גזירה ימותו הקשו התוס' בשם ר"י מהא דאמרינן בפ"ח דזבחים כל הזבחים שנתערבו בהן חטאות המתות או שור הנסקל אפי' א' ברבוא ימותו כולן ופריך ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזירה שמא יקח מן הקבוע ותי' בשם ר"י דדווקא הכא פריך הכי משום גזירה פר אטו שעיר דשעיר גופיה אינו אלא למצוה בעלמא מתרומה חדשה ימותו ולקמן נמי פריך משום גזירה פר אטו שעיר דשעיר גופיה גזירה שמא יאמרו הגורל קובע משנה לחברתה ימותו הנה על מה שפי' דה"פ משום גזירה דפר אטו שעיר דשעיר גופיה אינו אלא למצוה בעלמא מתרומה חדשה ק"ל הא מדפריך בתר הכי ועוד הא דר"ט גופיה מצוה היא משמע דקושיא ראשונה דומשום גזירה ימותו אפ"ת הא דר"ט לעכב נמי קא קשיא ליה ועוד ק"ל אם איתא דלא ק"ל ומשום גזירה ימותו אלא גזירה שני' דפר אטו שעיר דשעיר גופיה אינו מת אלא משום גזירה אבל חדא גזירה כמו שעיר גופיה שפיר ימותו א"כ בסמוך דאמ' גזירה משום חטאת שמתו בעליה וקאמר תינח פר שעיר מאי איכא למימר גזירה שעיר אטו פר ופריך ומשום גזירה ימותו ומש"ה הדר ביה ומאי קושיא לימא פר גזירה משום חטאת שמתו בעליה ושעיר משום שמא יאמרו הגורל קובע דבכל חד ליכא אלא חדא גזירה וכן גבי שינויא דחטאת שעברה שנתה וגזירה פר אטו שעיר דפריך ומשום גזירה ימותו לימא שעיר משום עברה שנתו ופר משום חטאת שמתו בעליה דבכל חד אינו אלא חדא גזירה מיהו בהא י"ל דהתוס' לטעמייהו אזלי דמפרשי הא דקאמ' גזירה משום חטאת שמתו בעליה היינו שאם ימות א' מן הכהנים דאפי' את"ל דמקופיא מכפרי ראוי לגזור במת א' מהכהנים משום חטאת שמתו בעליה הרי אם מקופיא מכפרים במת א' מהכהנים לית לן בה אלא משום מתו בעלים דחטאת דעלמא והא לעיל בפ"ה (דף נ') לא איפשיטא לן בעיין אי מקביעותא מתכפרין אי מקופיא והשתא הא דפריך גבי שינויא דחטאת שמתו בעליה ומשום גזירה ימותו לאו אהא דסליק מיניה דגזירה שעיר אטו פר לחוד ק"ל אלא אגזירה דמתו בעליו דפר גופיה ק"ל את"ל מקופיא מכפרי דהו"ל גזירה לגזירה גזירה שמא ימות א' מן הכהנים ובמת א' מהן גופיה אינו אלא משום חטאת דעלמא שמתו בעליה את"ל דמקופיא מתכפרים אע"ג דלא דמי קושיא זו דמשום גזירה ימותו דגבי חטאת שמתו בעליה דזה קאי אההיא גזירה ראשונה ובהני קושין קאי אגזירה שניה לחוד דסליק מיניה והו"ל להגמ' לפרש בהדיא כיון דלא דמי אין זה קפידא כיון דקושיא זו דחטאת שמתו בעליה קאי קושיא בין אפר בין אשעיר דסליק מיניה כמו באינך למאי דמפ' השתא גזירה דשעיר אטו פר ודפר גופיה אטו חטאת שמתו בעליה שפיר דמיא לאידך ול"צ הגמ' לפרש ובלאו הכי ליכא קפידא כ"כ בהא דלא מפרש מיהו רש"י פי' לקמן להא גזירה דחשמ"ב היינו שמא ימות כה"ג בשנה זו וכה"ג הו"ל חטאת שמתו בעליה ודאי לר"י דס"ל חטאת ציבור ושותפין מתה לא מבעיא אי מקופיא מתכפרי אלא אפי' אי מקביעותא מתכפרי דהו"ל חטאת השותפין שמת א' מן השותפין לר"י מתה כדמוכח לעיל (דף נ') וכמ"ש שם ופירש"י עיקר כמ"ש שם ולפ"ז אין כאן אלא חדא גזירה ומאי פריך ומשום גזירה ימותו. עוד תירצו התוס' דפריך ומשום גזירה כזו דפר אטו שעיר דלא דמו אהדדי כולי האי דהאי פר והאי שעיר האי קרבן ציבור והאי קרבן יחיד אבל בדדמין אהדדי בכל מילי מחליף וגזרינן שפיר מיתה וגם על תי' זה נמי ק"ל בתר דשני משום חטאת שמתו בעליה ל"ל לשנויי גזירה שעיר אטו פר דתקשה ליה ומשום גזירה קרבן זה אטו קרבן