גבורת ארי יומא קכב

ק"ל לפי זה דאמר ר"ח בגמרא קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה כלום ואמרינן עלה כמאן דלא כר"י דהא חפינת קטורת בחוץ היא ומשני אפ"ת ר"י צורך פנים כפנים דמי ופריך עלה מסיפא דמתניתין דתנן ואם עד שלא גמר את המתנות שבפני' וכו' ואם איתא יחזור ויחפון מבעי ליה ואי מתני' ר"נ היא הא ודאי לר"נ קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום דהא מדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ הוא ומאי פריך אדר' חנינא הא ע"כ ר"ת לא קמ"ל אלא הא דאפי' לר"י לא עשה כלום אבל אדר"נ מילתא דפשיטא היא והשתא קושיא זו קשיא אמתניתין גופיה ולא אר"ח וה"נ מאי דפריך בגמ' ממתניתין אהא דאמר עולא שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה כלום והא דעולא נמי אליבא דר"י אתיא ולפ"ז אי מתניתין ר"נ היא תקשה ליה מתניתין גופה מיהו למאי דאפרש בגמ' דאיכא למימר דאפילו לר"נ הא דר"ח ודעולא ליכא עיכובא אתי שפיר דפריך לה אהני אמוראי אבל מגופה דמתניתין לא קשה מידי מ"מ י"ל דמתניתין ר"י היא והא דקא הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה למצוה קאמר ולא לעכב ומילתא באפי נפשה היא ולא לפרש הרישא קאתי אלא דק"ל אי למצוה קאמר מאי קמ"ל דיחזור ויזה פשיטא:

וכן במזבח הזהב וק"ל הא במזבח הזהב ב' מיני הזאות היו ד' מתנות על ד' קרנות וז' על טיהרו כדתנן לעיל והו"ל למימר וכן בקרנות המזבח וכן בטיהרו שכל א' כפרה בפני עצמה ואם נתן מקצת מתנות על טהירו ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל ממתנות שבטהירו וא"צ לחזור ולהזות מתנות שבקרנות מיהו בגמרא נפקא ליה מוכלה לכפר את הקודש דכל א' כפרה בפני עצמה ולא חשיב הא דקרנות וטהירו אלא א' דא' מזבח כמשמעו ושניהם כללן קרא בהא דמזבח מיהו איכא למימר דלמ"ד אין מערבין לקרנות והא בטהירו לכ"ע מערבין כדפי' לעיל אע"ג דקרא כלל לשניהם בהא דמזבח אפ"ה איכא למימר דתרתי נינהו הואיל דלא דמי דבהזאת דקרנות מזה מפר בפ"ע ומשעיר בפ"ע ובטהירו מזה ע"י תערובת וא"צ קרא לזה שהן ב' כפרות כיון שהזאת הדמים בעצמם מחולקין זה מזה משא"כ לפנים ואוהל מועד אע"פ שבמקום הזאה מחולקין מ"מ בעיקר הזאת הדמים בעצמם אינם מחולקים ובזה הוי ניחא ההיא דפ"ד דזבחים (דף מ"ב) גבי פיגל בהזאות של פר ושעיר של יוה"כ דקתני פיגל בין בא' בין בב' כו' דמוקי לה רבה משכחת לה בד' פרים ובד' שעירים דהזאות חלוקים הם היינו לפנים ודהיכל והני דמזבח תרתי נינהו די"ל דאליבא דמ"ד אין מערבין לקרנות קאמר לה ומשום ההיא ברייתא דמייתי לה שם בסמוך דחשיב מ"ז דיוה"כ משום דאין מערבין לקרנות מ"מ אאל"כ דא"כ תקשה למ"ד מערבין לקרנות ל"ל דכתב רחמנא בהאי קרא מזבח ללמד דכפרה בפ"ע היא ואינה נכלל כאחד עם המתנות הקודמות תיפוק ליה בלא"ה כפרה בפ"ע היא הואיל ובכאן מערבין ובהזאות הקודמים לה אין מערבין אלא ודאי ליתא לה"ט:

ת"ר כל מעשה יוה"כ כו' לא עשה כלום ת"ק לא פי' במאי מיירי אי בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים דווקא וכר"י או אפילו בחוץ וכר"נ ופליגי במילתיה ר"י ור"נ אבל אין לפרש דתלתא תנאי נינהו ות"ק ת"ק בפ"ע הוא ואפי' בדברים הנעשים בבגדי זהב בחוץ נמי ס"ל דסדרן מעכב ופליג אתרווייהו דא"כ הו"ל לפרש טעמא דת"ק נמי כדמפרש טעמא דר"י ור"נ אלא ודאי כדפירשתי וכה"ג מצינו בפ"י דפסחים (דף קט"ז) גבי וחותם בגאולה דפליגי ר"ע ור"י במילתיה דת"ק ובכמה מקומות מצינו כה"ג כדפי' התם הרשב"ם והתוס' ועוד הכא בלאו הכי אינן אלא ב' תנאים דהא קיי"ל כל מקום שאמר ר"י אימתי אינו אלא לפרש כדאמר' בפ' זה בורר:

דף ס"א ע"א שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא כלום ק"ל כיון דשחיטה לאו עבודה עיכובא דחוקה עלה לא קאי כדאמ' בפ"ק דמנחות (דף ה') הקדים חטאתו לאשמו לא יהא א' ממרס בדמו אלא תעובר צורתו ויצא לבית השריפה ואמ' והא ר"פ הוא דאמ' שאני הלכות מצורע דכתיב ביה הויה ומשני ה"מ עבודה אבל שחיטה לאו עבודה היא פי' ולא קאי עיכובא דהויה אשחיטה ואי אין מחוסר זמן לבו ביום יהא א' ממרס בדמו לקריב אשם והדר לקריב חטאת אלמא כל היכא דכתב רחמנא עיכובא אשחיטה לא קאי דלאו עבודה היא ה"נ עיכובא דחוקה אשחיטה לא קאי ואמאי שעיר ששחטו קודם מתן דם של פר לא עשה כלום וכ"ת ה"ט נמי דשעיר ששחטו קודם מתן דם של פר דלא עשה כלום מש"ה הוא משום דיש מחוסר זמן לבו ביום דה"ט נמי דהקדים חטאתו לאשמו דפסול ולאו משום דקאי עליה חוקה ליתא דהא התוס' הקשו התם כיון דמחוסר זמן לבו ביום ל"ל חוקה גבי יוה"כ לעכב ותירצו דווקא גבי מצורע חשיב מחוסר זמן במה שעדיין לא הגיע זמן טהרתו אבל סדר עבודה דיוה"כ דלכפרה לא חשיב מחוסר זמן וכיון שכן איכא למימר דסדר יוה"כ מעכב לר"י כדאית ליה ולר"נ כדאית ליה אלא משום חוקה וכיון דשחיטה לאו עבודה היא לא קאי עיכובא דחוקה עלה כמו גבי מצורע ואמאי לא עשה כלום וי"ל הא דהקדמת שחיטת שעיר למתן דם של פר מעכב לאו משום לתא דשעיר הואיל והקדים שחיטתו אלא משום דאיחר למתן דם פר אחר שחיטת השעיר והיה ראוי להקדימו ודמיא להא דאמ' לעיל פ"ד (דף מ') דאי אקדים מתנות פר בהיכל קמי מתנות שעיר בפנים מעכב אפי' לר"י דאמר חוקה לא קאי אדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ וא"כ ע"כ הא דמעכב לאו משום לתא דפר דאקדמיה דהא אמתנות הללו דפר שהן בהיכל לא קאי חוקה א"ו ה"ט דמעכב משום איחור דם שעיר של פנים דקאי עליה חוקה דאיחרו לשל פר וכ"ת אי ס"ד דלאו משום הקדמת שחיטת שעיר הוי עיכובא אלא משום איחור דם הפר א"כ הו"ל מעוות לא יוכל לתקן ואין לו תקנה בשחיטת שעיר אחר לאחר מתן דם הפר דהא כבר נשחט השעיר הא' קודם מתן הפר ופסלו להדם לגמרי ומאי דהוי הוי וא"א בחזרה דאי אמרת בשלמא דהקפידא הוא על הקדמת שחיטת השעיר לחוד ניחא דיש לו תקנה במאי דחוזר ושוחט שעיר אחר מתן דם הפר דנמצא שחיטת שעיר זה לאחר מתן דם הפר והא שנשחט קודם פסול וכמאן דליתא דמי אבל א"א דהקפידא על איחור דם הפר הוא במה יתקן בהא שיחזור וישחוט שעיר א' אחר מתן דם הפר מ"מ אותו שעיר ששחט קודם למתן דם הפר פוסל את הדם ע"י הקדמתו ובמה יחזור להכשירו ע"י שחיטת שעיר הב' וכי מאחר שנפסל חוזר ויכשר וא"כ אין כאן תקנה אלא שישחט פר אחר ג"כ ואחר מתן דם ישחוט שעיר א' ודם הפר הא' ישפוך ופשטא דברי עולא לא משמע הכי דקאמר שעיר ששחטו קודם למתן דם של פר לא עשה כלום משמע דאהאי עשיה דמיירי ביה דהיינו שחיטת שעיר הוא דלא עשה כלום אבל דם הפר כדקאי קאי ומזה ממנו ואח"כ שוחט שעיר א' די"ל דהא דהמאוחר מעכב למוקדם בהקדמתו לאו למימרא שפוסל מאוחר למוקדם לגמרי ע"י הקדמתו אלא הדבר תלוי ועומד כ"ז שלא חזר ועשה את המעשה המאוחר לאחריו הו"ל עיכוב ואין מעשה המוקדם כלום ואם חזר ועשה את מעשה המאוחר אחריו ש"ד ואין מעשה המאוחר שהקדימו בראשונה פוסלו למוקדם כל עיקר אלא המאוחר עצמו שהקדימו כמאן דליתא דמי ואי חוזר ועושה מעשה המאוחר במקומו לאחר המוקדם שפיר דמי ואם לאו הוה ליה המאוחר כמאן דליתא ומעכבו למוקדם כמו שהזאות עצמן מעכבין זה את זה ואם עשה מקצתן מקצת השני מעכב ואין עשיית חלק הא' כלום ה"ה נמי שחיטת השעיר מעכב לדם של פר שאין הזאתו כלום ואינו גומר עד שישחוט אחריו דווקא את השעיר ומ"מ אותו השעיר ששחטו קודם להזאתו לא פסלו אלא שלא נגמרה כפרתו עדיין בהזאתו וכשישחט לשעיר נגמרה כפרתו והכי משמע התם בפ"ד גבי הא דשעיר א"מ את הפר דעיכוב הבא מחמת איחור המוקדם למאוחר אין המאוחר שקדמו פוסלו לגמרי ואין לו תקנה אלא [אם] חוזר ועושה למאוחר אחריו במקומו ש"ד ולעיל פ"ד פירשתי ההיא סוגיא דהתם:

במתנות שבהיכל. פירשתי במתניתין:

זה לפני ולפנים פירש"י אם נכנס אדם שם בטומאה. מזבח כמשמעו על טומאה שאירע לאדם במזבח ושהה כדי השתחויה שזה שעור שהייה למי שנטמא בעזרה וק"ל אמאי שינה בפי' דעל לפני ולפנים פירש שמכפר אם נכנס אדם שם בטומאה משמע דמיירי בנטמא קודם כניסתו וגבי מזבח פי' שמכפר על טומאה שאירע לו לו שם ובשהה כדי השתחואה דוקא ונ"ל דט"ס הוא בפירש"י וצ"ל