גבורת ארי יומא קכא

גבי דם קדשים לכם שלכם יהא ממילא ש"מ דמחמת איסור דם נמי לא אתסר בהנאה דאל"כ איסור דם דאסור בהנאה להיכא אזל ואטו משום דרבע עליה נמי איסור קודש מגרע גרע ושרי בהנאה וי"ל משום דאמרינן בפ"ב דפסחים (דף כ"ד) כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך אכילתן והנאתן למעוטי אוכל חלב חי שאינו דרך אכילתו וכן מניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו שאינו דרך הנאתו שאין לוקין עליו משום דאכילה כתיב בהו ומש"ה בכלאי הכרם לוקין אפי' שלא כדרך הנאתו דלא כתיב גביה אכילה וה"ה לבשר בחלב למאן דמפיק איסור דידיה בגז"ש מנבילה אע"ג דבנבילה גופיה כתיב אכילה ואין לוקין עלי' אלא כדרך הנאתן אפ"ה להכי לא כתב רחמנא אכילה בגופיה דבשר בחלב לומר דלוקין עליו אפי' שלא כדרך הנאתו כדאמר התם והשתא לה"ט הדבר ברור:

(יותר ממה שכתוב כאן לא מצאתי ונראה כוונת הגאון דבמעילה ג"כ לא כתיב אכילה בגופיה אע"ג דילפינן בגז"ש מעילה מתרומה אפ"ה איסור מעילה [הוי] אפילו שלא כדרך הנאתן ואי לאו הקישא דדם למים ה"א דלכם לא אתי להתיר רק איסור הנאה דקדשים היינו שלא כדרך הנאתן אבל כדרך הנאתן ה"א דאיסורו משום דם במקומו עומד להכי כתב רחמנא הקישא דדם למים להתיר בהנאה אפי' כדרך הנאתו):

דף ס' ע"א משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה ב' כתובים הבאים כאחד פי' משום דבב' כתובים גלי קרא דמועלין בו אף לאחר שנעשה מצותו כדכתיב והניחם שם כדמסיק וכן בתרומת הדשן כתיב ושמו שאסור בהנאה וק"ל מאי ב' כתובים הבאים כאחד יש כאן בשלמא ההיא דתרומת הדשן ניחא דהא ודאי לאחר הרמה נעשה מצוותו אבל הא דבגדי כהונה כל עצמם דנעשה ונגמר מצוותן לא נ"ל אלא מוהניחם שם דאי לאו האי קרא ה"א דאכתי לא נעשה מצוותן א"כ לא הו"ל הא דבגדי כהונה שני כתובים דלאו מש"ה לחוד כתב רחמנא והניחם שם דאע"ג דנעשה מצוותן אפ"ה טעון גניזה אלא מש"ה גופיה כתב רחמנא והניחם שם לאשמועינן הא גופיה דאין ראויין עוד לשום עבודה ואי לאו האי קרא ה"א דראויין הן לכה"ג ביו"כ אי נמי לכהן הדיוט בכל השנה:

והני תלתא קראי בדם ל"ל וכו' ק"ל הא סוגין אדר"מ ור"י ור"ש קיימא והניחא לר"מ צריך מיעוטי לדם מכל הני משום דאית ליה איסור חל על איסור באיסור כולל ואיסור מוסיף כדאמרי' בפ"ג דיבמות (דף ל"ג) והני כולהו אית בהו א"כ מיגו דחייל איסור פיגול ונותר אבשר ס"ד דחייל נמי אדם קמ"ל קרא דלא וה"נ לר"י ניחא דשמיע לן בספ"ז דחולין (דף ק') דא"ל איסור חל על איסור באיסור חמור דקאמר גיד הנשה נוהג בטמאה שכן חמיר שנוהג בבן נח ואיסור הנא' איסור חמור מקרי כדמוכח בההיא סוגיא גבי האוכל גיד הנשה של עולה וכמו שפירשו התוס' התם והרי דם שרי בהנאה ופיגול נותר ומעילה איסורי הנאה נינהו וסד"א דחיילי על איסור דם קמ"ל קרא דלא אבל לר"ש דלית ליה איסור חע"א בשום ענין אפי' באיסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור חמור כדדייק הגמרא בפ"ב דקדושין ובפ"ב דפסחים (דף ל"ו) ובפ"ה דכריתות (דף כ"ג) מהא דאמר ר"ש האוכל נבילה ביוה"כ פטור ל"ל קרא למעוטי דם מכל הני תיפוק ליה דאין איסור חל על איסור והניחא למ"ד התם בספ"ה דכריתות אליבא דר"ש דבקדשים גלי קרא דאיסור חל על איסור ודייק לה מדכתיב כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ואתי איסור מיתה וקא חייל על איסור חלב דבכרת שפיר אלא למ"ד התם אליבא דר"ש דאפי' בקדשים אין איסור חל על איסור בשום ענין דתניא אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין והאי כל חלב מוקי לה בולדות קדשים וקסבר ולדי קדשים בהווייתן הן קדושים דתרווייהו בהדי הדדי אתו התינח דצריך קרא למעוטי דם ממעילה דאיכא למימר דמשום ולדי קדשים קאתי למעוטי דאיסור דם ואיסור מעילה בהדדי קאתו דס"ד דחייל איסור מעילה על דם קמ"ל קרא דלא אלא איסור טמא ונותר אפי' בולדי קדשים לא משכחת לה דחייל עד שעת הקרבה ולעולם איסור דם קדים וכיון דאין איסור חל על איסור בקדשים קרא למעוטי דם מנותר וטמא ל"ל תיפוק ליה דאין איסור נותר וטמא חל על איסור דם דקדים והא ליכא למימר דנ"מ אם אכל חצי זית בשר נותר וטמא וחצי זית דם מנותר וטמא משלימו לכזית דהתם משום אין איסור חל על איסור אין לפוטרו משום נותר וטמא כיון דמאיסור דם אינו אלא ח"ש וס"ד דחייל איסור נותר וטמא על איסור דם של ח"ש קמ"ל קרא דאין על דם שם נותר וטמא כלל ואע"ג דס"ל לר"ש בפ"ג דמכות כל שהוא למכות וא"כ תיפוק ליה משום איסור דם ליתא הא קאמר התם לא אמרו כזית אלא לענין קרבן ודם בר קרבן הוא ובעי כזית אפי' לר"ש וה"נ פיגול ונותר בני קרבן נינהו ומודה ר"ש דצריך כזית בין במזיד לענין כרת בין בשוגג לענין קרבן דהא ליתא דכבר הוכחתי לקמן ברפ"ב דמכילתין (דף ע"ג) דאין איסור חל על איסור דח"ש נמי ומהא דספ"ה דכריתות גופיה מוכח כן דאל"כ מנ"ל להגמ' להוכיח מהא דאשר לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה דאיסור חל על איסור בקדשים דילמא נ"מ לח"ש איסור קדשים קלים וח"ש בשר ק"ק דמצטרפין למעילה ומאיסור חלב ליכא אלא ח"ש וכיון דחלב בר קרבן וכרת הוא אפי' לר"ש בעי כזית ומאי פריך למ"ד לר"ש בקדשים אין איסור חל על איסור כל חלב לה' מאי עביד ליה א"ו ש"מ דעל ח"ש אין איסור חל על איסור ועוד הבאתי ראיות לזה וה"נ משמע לי מדברי רש"י שפי' חד למעוטי מנותר שאם אכל וכו' מכרת נראה משום דק"ל דאי בהזיד בשניהם בדם ונותר או בטומאה ודם ל"ל למעוטי תיפוק ליה דחייב כרת משום דם והשתא ל"ל לדחוקי הכי הא כיון דע"כ מיירי בדליכא אלא ח"ש מדם דאל"כ תיפוק ליה דאין איסור חל על איסור וא"כ איכא למימר אפי' בהזיד בדם נמי אלא ודאי משכחת לה לרש"י דאפי' בדאיכא כשיעור מדם נמי מיירי ובכה"ג א"א לאוקמי אלא בדשגג בדם ואע"ג דאיכא נמי לאוקמי במזיד ובח"ש אפ"ה כיון דמיירי נמי בכשיעור וא"א אלא בדשגג בדם רש"י חדא מתרי טעמי נקט מ"מ קשיא ל"ל למעוטי דם מנותר וטמא למ"ד אליבא דר"ש דבקדשים נמי אין איסור חל על איסור וי"ל דאע"ג דאין איסור חל על איסור מ"מ משכחת לה דאתי איסור דם ואיסור נותר וטמא בבת אחת ובאיסור בת אחת מודה ר"ש דתרוייהו חיילא כדאמרינן גבי ולדות קדשים וה"ד כגון דאייתי ב' שערות לבתר שחל על קרבן זה איסור נותר וטמא דכי מייתי ב' שערות השתא אתו וחל עליה איסור דם ונותר וטמא בבת אחת דהא בעוד דלא אייתי ב' שערות לאו בר עונשין הוא וכה"ג מוקי לה בסוף פ"ג דיבמות (דף ל"ג) גבי זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה דהו"ל איסור בת אחת ואפי' לר"ש חיילי כגון דאייתי ב' שערות בשבת ואייתי ב' שערות ואיטמי לי' דכולהו בהדי הדדי אתו ובאמת מההיא סוגיא פ"ג דיבמות ק"ל אהא דספ"ה דכריתות דמקשי אהא דרבי רחמנא אימורי קדשים קלים למעילה ולטומאת הגוף הא אין איסור חל על איסור הל"ל בדאיטמא ואייתי ב' שערות אח"כ וכן בדאייתי ב' שערות בתר הקדשה דבהמה זו דאיסור חלב וטומאה ומעילה בבת אחת קאתו אלא שאין להאריך כאן בזה. עוד י"ל למאי דאמרינן פ"ג דמנחות (דף כ"א) דם שבשלו או מלחו אין עוברין עליו בלא"ה לא קשה מידי דמש"ה מיעטו קרא לדם מנותר וטמא אע"ג דאין איסור חל על איסור נ"מ אע"ג שבישלו או מלחו דפקע איסור דם אפ"ה קמ"ל קרא דליכא איסור נותר וטמא ומעילה בדם קדשים מיהו כ"ז לדעת הפוסקים דפסקו הכי מ"מ קצת פוסקים ס"ל דדם שבישלו או מלחו ע"ע וכ"ד רש"י בפ"ח דחולין (דף ק"ט) גבי הא דתנן הלב קורעו ומוציא את דמו וכמ"ש התוס' שם א"א לאוקמי הכי וזה תלוי בדקדוקי סוגיא זו דפ"ג דמנחות דנ"ל לפי מסקנת רבא ור"פ התם דם שבישלו או מלחו ע"ע וכבר ביררתי ד"ז בתשובה באריכות אין זה מקומו לפיכך מחוורתא כפי' קמא:

הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר בגמ' מוקי לה להאי הקדים במתנות שבהיכל ומפשטא דמתניתין משמע לכאורה דארישא קאי כיצד קתני אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום כיצד הקדים דם השעיר וכו' והאי יחזור ויזה לעכב קאמר ולפ"ז מתניתין ר"נ היא דאמר דאפי' בדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ סדרן מעכב דאלו לר"י הקדים דמים בחוץ מאוחר למוקדם לא מעכב כדאמ' לעיל רפ"ד לא דאקדים מתנות דפר במזבח מקמי מתנות דשעיר בהיכל ור"י היא אבל