גבורת ארי יומא קכ

בשעת הזאת הפרוכת דילמא עומד לפנים ממנו והא דלא נכתב יציאה בינתיים היינו משום דאמרינן לקמן ויצא אל המזבח דגבי יוה"כ עד דנפיק מכוליה מזבח והיינו שאינו עומד בין מזבח לפרוכת בשעת מתנות מזבח אלא בין מזבח לפתח המזרח וכדפרש"י בפ"ח דזבחים (דף פ"ג) וכיון שכן מש"ה לא כתב רחמנא כאן גבי פר הבא על כל המצות ויצא אל המזבח דא"צ יציאה בשעת הזאת המזבח אלא עומד בין מזבח לפרוכת בשעת מתנות המזבח וא"צ לצאת בין המזבח ולפתח לצד מזרח כמו בשל יוה"כ דנ"ל הא מדכתב רחמנא ויצא בין מתנות פרוכת לשל מזבח וכ"ת דאי אפשר לומר כן דע"כ בהזאת פר הבא על כל המצות נמי עומד בצד מזרח המזבח בשעת הזאה ואין רשאי לעמוד בצד מערב המזבח לצד פנים דקדוש יותר מק"ו דפר ושעיר של יוה"כ החמורין דצריכים הזאה לפנים אפ"ה בשעת הזאת המזבח אסרה רחמנא לעמוד במערב אלו שהן קלין דאין דמן נכנס לפנים לא כ"ש שאינו ראוי לעמוד בצד מערב בשעת הזאת דמן על המזבח אלא בצד מזרח אע"ג דלא נכתב ויצא ומהשתא הא דלא כתב רחמנא ויצא ש"מ דליכא יציאה בין הזאת פרוכת לשל מזבח דבהזאת פרוכת נמי עומד במזרח חוץ למזבח ומזה הא ליתא דאי ס"ד דדיינינן ק"ו כה"ג א"כ קרא דמזבח לפני ה' למעוטי דאין כהן לפני ה' ל"ל תיפוק ליה כוליה מילתא מהא דמדלא כתיב יציאה בין הזאות פרוכת לשל מזבח ש"מ בחד מקום עביד לשניהם ואי עומד בהזאת פרוכת לצד מערב המזבח ה"ה נמי בהזאת מזבח עומד [שם] ולא יצא משם נמצא אתה מחמיר בהזאת פר כ"מ והעדה אצל הזאת המזבח יותר משל יוה"כ שזה מזה ועומד במקום קודש חמור ושל יוה"כ במקום קודש קל והא א"א מחמת ק"ו דאמרן אלא ודאי מדכתב רחמנא למעוטי כהן לפני ה' ש"מ דהאי ק"ו לאו מילתא היא ואי לאו קרא דאשר לפני ה' ה"א דבמתנות מזבח של אלו עומד בין מזבח לפרוכת אע"ג דבשל יוה"כ עומד במזרח המזבח וא"כ אע"ג דכתב רחמנא לפני ה' למעוטי של מזבח מעמידת בין פרוכת למזבח אכתי איכא למילף דבהזאת פרוכת עומד למערב המזבח:

דף נ"ט ע"ב ע"כ ל"פ אלא מדרבנן פירשו התוס' דאי מה"ת לא יצא מידי מעילה האיך נמכרין לגננים לזבל וק"ל מאי ראיה הוא זה דילמא מתני' רבנן היא אבל לר"מ ור"ש ה"נ דמועלין מה"ת דהא השתא נמי דס"ל דפליגי בדרבנן בע"כ מתני' לאו כ"ע היא דא"כ לרבנן דאמרי אין מועלין אפי' מדרבנן לית להו בדם מעילה ובמתני' תנן ונמכרין לגננים ומועלין בהם ש"מ דיש בו מעילה מדרבנן מיהת וא"כ הול"ל דפליגי במעילה של תורה ולרבנן הא דאמרי אין מועלין היינו מה"ת אבל מדרבנן מודו דיש בו מעילה והכי ניחא דהשתא מתני' רבנן היא אבל למאי דס"ל דבדרבנן פליגי ולרבנן אפי' מעילה מדרבנן ליכא א"כ מתני' יחידאי היא ודלא כרבנן אבל באמת אני אומר דא"צ לפי' התוס' דבהדיא תנן בפ"ג דמעילה (דף י"א) ר"ש אומר דם בתחילתו אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין בו ואי מה"ת יש מעילה בדמים לר"ש ל"ש לחלק בין תחילתו ללאחר שיצא לנחל קדרון ולעולם מועלין בו אלא ודאי מועלין בדמים דאמ' ר"מ ור"ש היינו מדרבנן וכמו שאפרש בסמוך והא דמועלין בו ביצא לנחל קדרון ולא קודם לכן פירש"י שם דה"ט דבמקדש אין מועלין אפי' מדרבנן דאין גוזרין גזירה במקדש דהא לנחל קדרון לאחר זריקה הוא כדתנן אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון וא"י מאי אין גוזרין גזירה במקדש לכאן דקאמר ונ"ל שלמד הא מההיא דפ"ח דזבחים (דף ע"ח) דתנן נתערב בדם התמצית ישפך לאמה ור"א מכשיר ומוקי לה ר"ז בגמ' בגוזרין גזירות במקדש קמפלגי דמר סבר גוזרין ומר סבר לא גוזרין וק"ל לפ"ז דתינח לר"א אבל לת"ק דס"ל גוזרין מאי איכא למימר ועוד דהא רב פפא קאמר התם דכ"ע גוזרין והכא בדם תמצית מצוי לרבות על דם הנפש קמפלגי וכו' והכי גרס רש"י ותוס' התם בדר"פ דכ"ע גוזרין ודלא כגי' ר"ת התם ומסקנא דשמעתא סלקא התם כדר"פ דכולי עלמא גוזרין ודר"ז סלקא בקושיא וכיון דלכ"ע גוזרין אכתי ההיא דהכא קשיא ועוד אני אומר דאפי' לר"ז אליבא דר"א דס"ל אין גוזרין במקדש לא דמי להא דהכא דהתם לא גזרינן במקדש משום דחשו להפסיד קדשים שאם ישפכו לאמה יפסידם וכדפירש"י התם אבל הכא ליכא הפסד קודש ואדרבה כשיגזרו מעילה על דם איכא להקדש אפי' רווחא ונ"ל דמה"ט ל"ג מעילה עד שיצא לנחל קדרון דאי הוי גזרי עליה מעילה קודם לכן אתי למטעי ולומר דמעילה של תורה הוא כבתחילה קודם שחיטה שמועלין בדם הקזה מה"ת כמ"ש בסמוך ואתי להביא קרבן מעילה והו"ל חולין בעזרה אבל השתא דל"ג עליה מעילה עד לבסוף לאחר שיצא לנחל קדרון ולא בתחילה מידע ידעי דאין מעילה זו אלא דרבנן ולא אתי לאתויי קרבן מעילה:

אבל מדאורייתא אין מועלין כתבו התוס' שהקשה ר"ת מדאמרינן בפ"ג דמעילה (דף י"ב) המקיז דם לבהמת קדשים מועלין בו ותי' דהא דאמרינן הכא לפני כפרה כלאחר כפרה היינו לאחר שחיטה דשייכא ביה כפרה אבל מחיים לא ולי הי' נראה לומר דהא דממעט הכא דם קדשים מן המעילה היינו דווקא בדם הנפש שראוי לזריקה ולכפרה דהא בהני קראי דממעט דם מן המעילה כפרה כתיבי אבל דם התמצית שאינו ראוי לכפרה כדכתיב כי הדם בנפש יכפר דם שהנפש יוצא בו קרוי דם לאפוקי דם שאין הנפש יוצאת בו כדאמ' בפ"ד דכריתות והתם דמועלין בדם הקזה היינו באותו דם שאין הנשמה תלוי כגון ראשון ואחרון דאינו חייב עליו כרת כדאמר התם לר"י כדאית ליה ולר"ל כדאית ליה ואינו ראוי לכפרה והכי מוכח מהא דאמ' בסמוך והני ג' קראי בדם ל"ל חד למעוטי נותר וחד למעוטי ממעילה וחד למעוטי מטומאה אבל מפיגול ל"צ דדם עצמו מתיר הוא משמע דמיירי בדם הנפש דאלו בדם תמצית הא ודאי לאו מתיר הוא שאינו ראוי לכפרה ובהאי דם מיירי הא דממעט ממעילה ומכל הני אבל תמצית שאינו ראוי לכפרה לא ממעט מ"מ פי' ר"ת נ"ל עיקר דהכי משמע מהא דאמ' בפ"ג דמעילה שם דקאמר מי איכא מידי דמעיקרא לא אית ביה מעילה ולבסוף אית ביה מעילה ופריך והאיכא דם דמעיקרא לית בה מעילה ולבסוף אית בה מעילה דתנן דם בתחילתו אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין בו ומשני התם נמי אית ביה מעילה מעיקרא דא"ר המקיז דם לבהמת קדשים מועלין בו אלמא בההוא דם דלבסוף לאחר שיצא לנחל קדרון דמועלין דהוא דם של שיריים דלאחר כפרה וזריקה בההוא גופיה קאמר דבתחילה בדם הקזה מועלין בו דאי בתרי מיני דמים מיירי הא מדם התמצית והא מדם הנפש מאי מייתי ראיה מהא דהואיל ומועלין בתחילה מש"ה מועלין נמי בסוף הא ל"ד דהאי דם לחוד והאי דם לחוד א"ו בחד מין דם מיירי ובע"כ צ"ל מהשתא כדפי' ר"ת ולפ"ז צ"ל הא דקאמר בסמוך דם עצמו מתיר הוא אע"ג דמיירי נמי מדם התמצית מ"מ שם דם חד הוא וכמו דדם הנפש אימעיט מכל הני ה"נ דם תמצית נמי בכלל:

לכם שלכם יהא ק"ל דבפ"ב דפסחים (דף כ"ב) אמרינן כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע ופריך והרי דם דרחמנא אמר כל נפש מכם ל"ת דם כו' והשתא מאי פריך הא אפי' בדם קדשים כתב רחמנא לכם שלכם יהא כ"ש דם חולין וכמה דרשא דהיתר הנאה נ"ל התם כה"ג תרומתכם קצירכם שלכם יהא ולכם דגבי שרצים נמי נ"ל היתר הנאה לכם שלכם יהא והא ודאי אין לומר דאי לאו דכתב רחמנא התם גבי דם ריבוי דהיתר הנאה מעל הארץ תשפכנו כמים כדמסיק ה"א האי לכם דהכא להתיר דם בהנאה אתי ולא ללמוד ממנו לענין מעילה הא ליתא ואי אפשר לומר כן כיון דגבי קדשים כתב רחמנא האי לכם שלכם יהא דמותר בהנאה ממילא משמע דמיעטה רחמנא מאיסור הנאה דרמי עליה משום קדשים נמי מיהו למקצת מפרשים שפירשו דדם שמלחו או שבשלו אינו עובר עליו מה"ת כלל וכמש"ל א"כ מש"ה צריך התם הקיש דם למים להיתר הנאה דאי מהכא ה"א דלא אמר רחמנא לכם שלכם יהא אלא משום איסור קדשים אבל לא משום איסור דם ונ"מ היכא דפקע איסור דם ע"י בישול או מליחה ליכא איסור משום קודש אבל דם בעודו עומד באיסורו כ"ז שלא פקע ע"י בישול או מליחה אסור בהנאה קמ"ל הקישא דם למים דמותר אבל להני מפרשים דפירשו דדם אין היתר לאיסורו כלל ולא פקע איסורו לא ע"י מליחה ולא ע"י בישול הא ודאי קשה כיון דכתב רחמנא