גבורת ארי יומא יא

להקשות כלל למה כתב רחמנא פרשה מילואים ת"ל מחמת ר"ח אלא אפי' למ"ד אינו מעכב אפ"ה איצטריך פרשה דמילואים משום בני אהרן שנתעסקו עמו בקרבנות הבא בחובה למילואים כדכתיב וימציאו בני אהרן את הדם אליו והיינו הולכה שהיא אחד מד' עבודות הדם אבל בקרבנות ר"ח לא מצינו שנתעסקו בו ואדרבה שעיר של ר"ח שנשרף אמרי' בפ"י דזבחים (דף ק"א) דאמר משה לאהרן שמא באנינות אקרבתי' ופסלתי' ואמר לו אהרן הן הקריבו דפסיל בהו אנינות אני הקרבתי אלמא לא התעסקו בו בניו כלל ואע"פ שרש"י פי' התם הן הקריבו וכי בני שהן הדיוטים הקריבו היום הלא עלי הטלת העבודה היום כדכתיב קרב אל המזבח ועשה ואני כה"ג ומקריב אונן דברי תימא הן אדרבה חובת היום של מילואים בניו נתעסקו עמו כדכתיב וימציאו בני אהרן והאי הן הקריבו גבי שעיר של ר"ח כתיב שהוא לבדו נשרף כדאמ' התם:

ואין דנין פרישת ז' לז' ק"ל ואימא יו"ט ראשון דסוכות דקדיש טפי מחולו של מועד אפי' למאן דס"ל מלאכת חולו של מועד אסור מן התורה כמ"ש בחי' פ"ב דחגיגה מ"מ אינו אסור אלא במלאכת שאינו דבר אבוד משא"כ יו"ט ראשון שאסור בכל מלאכה שאינו אוכל נפש וכ"ת דלא תלי' פרישה באיסור מלאכה ותדע מדלא פריך ואימא שבת דחמיר מיו"ט לאיסור מלאכה הא לא ארי' דשאני שבת שאין במוספין שלו חטאת אלא שתי כבשים לעולה שאין באין לכפרה וקרא לכפר כתיב מיהו בלא"ה י"ל דאין סברא להצריך פרישה משום קדושת מלאכה אלא דוקא משום קדושת קרבנות אבל עדיין קשה הא יו"ט ראשון דחג קדיש נמי לפי ענין קרבנות החג דפרי החג מיום ראשון ואילך מתמעטין והולכין וי"ל אע"ג דמתמעטין והולכין אפ"ה כיון דלמילואים היה מועט יותר מהם שלא היה בו אלא פר אחד ש"מ שאין זה גורם פרישה ואם תרבה יו"ט ראשון לפרישה מהאי טעמא בע"כ אי אפשר לך למעט א' מז' ימי הסוכות מן הפרישה והי' פרישת ז' לז' ואין דנין מפרישת ז' ליום אחד דמילואים:

ואימא שמיני דפרישת ז' ליום אחד הוא ק"ל כיון די"ל נמי אימא עצרת או ר"ה דפרישת ז' ליום אחד הן נמי כדמקשה לקמן א"כ לא ידעינן הי מינייהו וממילא אי אפשר לרבות אותן כדאמ' לעיל גבי רגלים וכ"ת לא ידעינן הי מינייהו אי חה"מ וכו' הא לא"ה כיון דלא ידעינן אי אפשר לך לרבות אחד מהן וכולן נמי לא מטעמא דדנין דבר הנוהג פעם אחד בשנה וכו' כדאמרינן לעיל וה"נ כיון דשמיני ועצרת ור"ה שוין בזה אי אפשר לך לרבות לא כולן ולא אחד מהן דהי מינייהו מפקת דלא ידעינן הי מינייהו ואפי' תאמר דהאי מקשה ואימא שמיני ידע מהאי תירוצא דלקמן דדנין פר ואיל אחד ודנין פר ואיל שלו משא"כ עצרת ור"ה וא"כ אין לך תו לרבות אלא שמיני לחוד אפ"ה תקשה הא דאר"א לקמן דנין פר ואיל שלו לאפוקי עצרת ור"ה דציבור נינהו וכן רב אשי דשני לקמן לאפוקי ר"ה ועצרת דתרווייהו עולות נינהו משמע הא לא"ה ה"א לכפר קאי אעצרת ור"ה ואמאי הא תרווייהו אי אפשר לרבות דלאו פעם אחת בשנה הן וחד מינייהו נמי לא דלא ידעינן הי מינייהו וכ"ש רבינא דאמר לקמן לאפוקי כולהו קושיין דלאו עבודה בכה"ג או תחלה הן ולמה לו האי טעמא תיפוק לי' דאי אפשר לרבות לא כולן לא אחד מהן מהאי טעמא דאמרן מיהו לרבינא י"ל דלית לי' האי סברא דדנין דבר הנוהג פעם אחד בשנה ורגלים נמי אי אפשר לרבות מהאי טעמא דלאו בכה"ג ותחלה הן אבל לר"א ורב אשי דתלו טעמא דעצרת ור"ה דלא משום דצבור או תרווייהו עולות נינהו בע"כ הא דלא מרבינן לרגלים פסח וסוכות היינו טעמא משום דלאו פעם אחד בשנה הן ולאחד מהן נמי לא מצינו לרבות דלא ידעינן הי מינייהו והאי טעמא סגי נמי לר"ה ועצרת וקשה שפיר לדידהו למה להו למימר בעצרת ור"ה טעם אחר:

מי איכא מידי דעיקר רגל לא בעי פרישה פי' יו"ט ראשון של רגל קרוי עיקר הרגל כדאמ' בפ"ק דחגיגה (דף ז') בעיקר הרגל דכ"ע לא פליגי דראיית פנים בקרבן והיינו יו"ט ראשון כדפרש"י שם וטפל דידי' בעי פרישה דהיינו ח' של חג בעי פרישה:

ואפילו למ"ד שמיני רגל בפני עצמו הוא היינו ר"נ דאמר בפ"ד דסוכה (דף מ"ו) אין אומרים זמן בז' של פסח דלאו רגל בפני עצמו הוא אבל אומרים זמן בשמיני של חג דרגל בפני עצמו הוא ודלא כר"ש דאמר התם אין אומרים זמן בשמיני של חג נמי דלאו רגל בפני עצמו הוא:

דף ג' ע"ב כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן מתני חדא ר' יהושע בן לוי מתני תרתי ר"י מתני חדא לעשות לכפר אלו מעשה יוה"כ ריב"ל מתני תרתי לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשה יוה"כ והא דר"י דריש נמי תרתי לעשות מעשה פרה לכפר אלו מעשה יוה"כ ההוא דרבי' אמר לי' ר"ל לר' יוחנן מהיכא ילפית ממילואים אי כו' עד ריב"ב היא דחייש לטומאת ביתו ונ"ל למאן דיליף לה ממילואים צריך פרישת כה"ג דוקא בעזרה דומיא דפרישת מילואים שהיתה בחצר אוהל מועד כדכתיב בקרא אבל למאן דיליף לה מסיני בפרישת כל דהו סגי לי' אפי' במקום חול ולפ"ז למאן דיליף לה ממילואים בע"כ היתה לשכת פרהדרין דכה"ג מקודשת בקדושת עזרה וה"ה נמי למאן דמתני תרתי ולעשות אלו מעשה פרה לשכה שעל פני הבירה דפרה ע"כ במקום קדוש היתה והא דקאמר הגמרא מאי בירה אמר רבה בר בר חנא אר"י מקום הי' בהר הבית ובירה שמו אלמא פרישת פרה היתה בחול בהר הבית ולא בעזרה וי"ל דזה אמר ר"י דידי' דלא מתני אלא חדא אבל לרבי' דר"י ולריב"ל דמתני תרתי לעשות אלו מעשה פרה כיון דפרישת פרה נמי נפקא לי' ממילואים צריך פרישת עזרה כמו במילואים וס"ל כר"ל דאמר כל המקדש כולו קרוי בירה דכתיב אל הבירה אשר הכינותי ופרישת פרה באמת נמי הי' במקדש דומיא דפרישת מילואים שהיתה בחצר אוהל מועד וכדפרישית והנה פרישת יוה"כ דלר"י ורבי' וריב"ל לכולהו נפקא להו ממילואים בודאי דבעינן פרישה במקום קדוש דומיא דמילואים ואע"ג דר"ל נ"ל מסיני לית הלכתא כותיה דיחידאי הוא בזה ועוד קי"ל רבי יוחנן ור"ל הלכה כר"י ומצאתי להראב"ד בפירושו למס' תמיד שכתב בפ"א שפרישת כה"ג צריך להיות במקום קדוש דומיא דמילואים ושלשכת פרהדרין בנויה היתה במקום קדוש והיינו כדפרישית והדבר מוכרע מעצמו דפרישה הנלמד ממילואים צריכה להיות דומיא דמילואים דמסתבר לי דמאן דיליף לה לפרישה ממילואים דרשא גמורה ולא אסמכתא בעלמא היא שהרי שקיל וטרי בה הש"ס טובא בהאי ילפותא לעיל בדף ב' ואין דרך הגמרא לדקדק כל כך על אסמכתא בעלמא וכה"ג כתבו התוס' בפ"ז דסוטה (דף ל"ב) לגבי ק"ש והקשו מזה למ"ד ק"ש דרבנן ובודאי הכי הוא ומאי דקשה למ"ד ק"ש דרבנן כבר כתבתי תירוץ נכון לזה בתשובה (ש"א סימן א') ואין זה מקומו ועוד דאקשה ליה ר"ל לר"י דיליף ממילואים אי מה מילואים כל הכתוב בהן מעכב בהן אף ה"נ כל הכתוב בהן מעכב והתנן מתקינין לו כהן אחר תחתיו ולא קתני מפרישין ואם אינו אלא אסמכתא בעלמא וכי ס"ד דפרישה דרבנן מעכב וכן מוכח כל הסוגיא דאין זה אסמכתא והתוס' בפרקין בכמה מקומות רצונם לומר דדרשא זו אינה אלא אסמכתא. וכן כתבו להדיא בדף ד' ע"א בד"ה נכנסו מים תחת דם ובשאר מקומות והביאו ראיות ואני אשיב על ראייתם אחת לאחת. לקמן דף ח' גבי זה פרישתו לקדושה כתבו דבע"כ לשכת פרהדרין לא היתה קדושה דהא אין ישיבה בעזרה אלא וכו' וכ"ש שכיבה ולפ"ז מוכח דע"כ אסמכתא בעלמא הי' דאל"כ היתה צריכה להיות במקום קדוש דומיא דמילואים. ולדידי לאו ראי' היא דא"כ מילואים גופי' תקשה לך דכתיב ופתח אה"מ תשבו יומם ולילה מאי איכא למימר ובע"כ צריך לומר דשאני הכא דגזרת הכתוב הוא ובע"כ הותר להם שכיבה ישיבה ושינה ה"נ מאי דילפינן מהתם דינו כמוהו מיהו אין צריך לזה די"ל הא דאין ישיבה בעזרה אינו אלא דרבנן ואפילו את"ל דהוי דאורייתא וכמ"ש בחידושי בפ"ב ועוד ע"כ שכיבה ובה"כ אסורים בעזרה מה"ת ואפילו במקום מצוה כדאמרינן בפרקין גבי ציץ מאי תמיד אילימא תמיד על מצחו מי לא בעי מינם ומעייל לבה"כ ש"מ דאפילו במקום מצוה כה"ג א"א לומר דשרי רחמנא ומש"ה עקרינן לקרא דתמיד גבי ציץ מפשטי' לגמרי ודריש לי' ר"ש לתמיד מרצה ולר"י שלא יסיח דעתו ממנו כ"ש שאי אפשר לשכיבה ולבה"כ בעזרה גופי' משום מצות מילואים וכן כתבו התוס' גופייהו בפ"ד דסוכה (דף מ"ב) בהא דיליף דסוכה נוהגת בלילה מגזירה שוה דתשבו תשבו ממילואים ופי' דלאו לגמרי יליף ממילואים דהתם אי אפשר לישן