גבורת ארי יומא י

להקדים ולהזמין אשה אחרת קודם ערב יוה"כ אלא בהזמנה בערב יוה"כ סגי ולפנינו בגמר' (דף ב) גבי הא דמגרש לה על תנאי תראה מה שיש להקשות ע"י זה:

גמרא כיון דטבול יום כשר בפרה דתנן מטמאין היו את הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו התוס' פי' לאו בטומאה דאורייתא מטמאין לי' דלא היו מזלזלין בי' כולי האי אדרבה אמרי' בפרק חומר בקודש (דף י"ח) בגדי אוכלי תרומה מדרס לחטאת אלא כדתנן בפ"ג ממסכת פרה סומכים את ידיהם על ראשו וא"ל אישי כה"ג רד טבול אחת משמע מחמת שנוגעין בו חשבינן לי' כטמא טומאה דרבנן דאחיו הכהנים חשיבו כטמאים לגבי דידי' דבגדיהם מדרס לחטאת כדפי' עוד כתבו לקמן (דף ג') ה"מ ריב"ב היא דחייש לטומאת ביתו דטבול יום דבועל נדה שהוא טמא מה"ת אסור לפרה מדרבנן אבל הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ג דפרה כתב שהם יטמאוהו כמו נוגע בשרץ או בנדה או מה שדומה לזה ואח"כ יצוהו בטבילה הרי שפירש שטימאוהו בטומאה של תורה כשרץ ונדה ובטבול יום כזה שרף הפרה. ולכאורה משמע בפ"ג דחגיגה (דף כ"ג) כדברי התוס' דבטומאה דרבנן נמי סגי לי' דמייתי התם להא דתנן שפופרת שחתכה לחטאת רא"א יטביל מיד רי"א יטמא ואח"כ יטביל ופרכינן דחתכה מאן אי דחתכה חבר למה לי טבילה ואי עם הארץ בהא לימא ר"י יטמא ויטביל הא טמא וקאי ומוקי לה בחתכה חבר ומשום צינורא דע"ה דנפיל מקמי' דליחתכה וחיישינן דלמא בעידנא דחתכה עדיין לחה הי' ואמרינן לר"א מאי היכרא איכא לצדוקים בהא דט"י כשר בפרה כיון דכלים הנגמרים בטהרה אפי' בעלמא לא בעי הערב שמש ושני רב עשאוהו כטמא מת בז' שלו אלמא דטבול יום דרבנן סגי נמי להיכרא דצדוקים בפרה ואין צריך לטמאיהו בטומאה של תורה דהא צינורא דע"ה אינו אלא דרבנן ואפ"ה מתמה אר"י דאמר מטמא ויטביל הא מטמא וקאי וגדולה מזו אמרינן אדר"א דאפי' טבול יום דרבנן אין כאן לאחר טבילה מ"מ לענין חטאת עשוהו כטמא מת בשביעי שלו וסגי בהכי להיכרא דצדוקים בפרה מיהו י"ל דשריפתה שהיא עיקר עשייתה ותחלתה וכולל את כולה אינו סגי להיכרא בט"י דרבנן אלא בעינן טבול יום של תורה דוקא אבל בפרטי דברים שאחר כן בהיכרא כל דהו אפי' בדרבנן סגי כיון דהי' לה כבר היכרא גמור בכלל עשייתה בט"י של תורה ומ"מ אפי' תימא כדברי התוס' דמה שהיו מטמאין את השורף הי' בזה שהיו סומכין ידיהם עליו דאינו אלא טומאה דרבנן מ"מ אין לנו ראיה דטבול יום של תורה פסול מדרבנן לפרה והא דטימאוהו להשורף בסמיכות ידיהם היינו טעמא משום דטומאה זו מזומנת ומוכנת לפניהם יותר בנקל משאר טומאות תדע דאם לא כן אפי' לפי' התוס' הוה להו לטמאותו בשאר טומאות דרבנן אלא ודאי היינו טעמא כדאמרן:

לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשה יוה"כ בשלמא כולי' קרא בפרה לא מתוקם לכפר כתיב ופרה לאו בת כפרה היא ק"ל הא אמרינן בפ"ג דמועד קטן אר"א למה נסמכה פרשת מרים לפרשת פרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתת צדיקים מכפרת אלמא פרה בת כפרה היא וי"ל הא דפרה מכפרת היינו דוקא פרה שעשה משה במדבר כדפי' התם התוס' פרה מכפרת על מעשה העגל כדאמרינן במדרש משל לבן שפחה שטינף פלטרין של מלך אמר המלך תבוא אמו ותקנח צואת בנה והאי טעמא ליתא אלא בפרת משה שמכפרת על מעשה העגל שעשו דור המדבר אבל פרות דורות אינן מכפרות אמידי וכי תימא אכתי נימא לכפר אלו מעשה פרה של מדבר ועלי' לחוד קאי שמכפרת ולא אשל דורות ואל תתמה על זה דכה"ג אמרינן לקמן (דף ד') וכי תימא יוה"כ קמא אי נמי כה"ג קמא הוא דבעי פרישה וכו' אלמא אי לאו קרא יתירא הוי אמינא יוה"כ קמא או כה"ג קמא הוא דבעי פרישה ועלה לחוד קאי לכפר ולא אלדורות וה"נ נימא לכפר זו מעשה פרה של מדבר ועלי' לחוד קאי הואיל שמכפרת וי"ל דמ"מ עיקר פרה לאו לכפרה אתיא ואפי' פרת משה כמו פרות דורות דאינן מכפרות אמידי אלא כדי להזות מאפריהן על הטמאים וה"נ פרת משה לכך באתה דלענין זה ודאי פרת משה ופרות דורות שוין אלא דפרת משה אגב גררא מקופיא מכפרת נמי על מעשה עגל א"כ אף פרת משה אינה בכלל לכפר כיון שעיקרה לאו לכפרה אתיא שהרי כל פרות דורות מעשיהן כמעשה פרת משה ואפ"ה אינן מכפרין ומשום דהיא מכפרת מקופיא לא הוי לי' לקרא לקרותה לכפר על שם טפל וקופיא שלה כיון שלשם עיקר שלה לא באתה לכפר אלא להכשיר:

דף ב' ע"ב ואימא צואה דקרבנות פרש"י להצריך כל כהן העובד פרישה לקרבן צבור ובסמוך דפריך אימא כפרה דקרבנות פי' כגון קרבן יחיד דכתיב בכ"מ וכפר עלי' הכהן ואיני יודע למה פי' צואה וכפרה בתרי גווני הא בין צואה בין כפרה שייך בקרבן יחיד וכן בשל צבור דקרבן צבור נמי מכפר כמו שעירי רגלים ור"ח מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו וכדתנן בפ"ק דשבועות ובאגדה אמרינן למה נקרא שמן כבשים [גבי תמיד מיירי] שכובשין עונותיהם של ישראל ואמרי' לא לן אדם מעולם בירושלים ועון בידו מפני שהתמידים מכפרים שנאמר מלאתי משפט צדק ילין בה מיהו האי דמלאתי משפט דריש גמרא דידן פ"ד דסנהדרין (דף ל"ו) להלנת דין בדיני נפשות או לתענית שמלינין בו צדקה מ"מ שעירי רגלים ור"ח ודאי מכפרין כדכתיב בכולן לכפר ועוד ק"ל מה שפרש"י צואה דקרבן צבור דוקא הא האי קרא לא נאמר גבי ק"צ בפ' פנחס אלא גבי סתם קרבנות בפ' צו דרישא דקרא זאת התורה לעולה ולמנחה ואכתי ק"צ לא נאמר אלא דילפינן מיני' ק"צ לביום ולא בלילה ולשאר מילי כדאמ' במס' זבחים בפרק י"א (דף צ"ח) ובפ"ח דמנחות (דף פ"ג) ומ"מ אין לך להוציא קרבן יחיד מכלל זה ועוד דבר תמוה יותר אני רואה בדברי רש"י דפי' דהא דפריך לקמן ואימא כפרה דקרבנות דאקרבן יחיד פריך דא"כ מאי משני מי ידעינן הי כהן איתרמי ופרש"י הלא ע"י פייס היו עובדין כדאמ' לקמן כיון דפי' אכפרה דקרבנות דמקרבן יחיד פריך מה ענין פייס לקרבן יחיד הלא להדיא תנן בפ"ב (דף כ"ו) בד"א בקרבן צבור אבל בקרבן יחיד אם רצה להקריב מקריב ופרש"י גופי' התם בקרבן יחיד אם רצה להקריב יחידי ובלא פייס מקריב ותו אטו פייס כתיב בקרא דלא ניחא לי' לאוקמא קרא דלכפר על קרבנות הא פייס אינו אלא תקנת חכמים כדתנן לקמן פ"ב (דף כ"ב) ומ"מ הא דפייס יש ליישב בדוחק גדול אבל הפי' הברור נראה דהא דפריך ואימא צואה דקרבנות וכן ואימא כפרה דקרבנות אתרווייהו בין אקרבן יחיד בין אקרבן צבור קאי והא דמשני מי ידעינן הי כהן דאיתרמי היינו משום דכל הקודם זכה בו:

מי ידעינן הי כהן איתרמי ק"ל אמאי לא קא משני נמי הכי אהא דפריך ואימא צואה דקרבנות מי ידעינן הי איתרמי וי"ל דאי הוה דחי לי' הכי אכתי הוי מצי למיפרך ולומר דמקרבנות יוה"כ איירי דאינהו נמי בכלל קרא דביום צותו הוי דבהו הכהן ידוע דכל עבודות יוה"כ אינן כשרים אלא בכה"ג ועדיין הי' קשה מנ"ל דצוה צוה אפרה קאי:

אימא כפרה דקרבנות פי' דשאר קרבנות נמי וה"ה ליוה"כ דבכלל קרבנות הוא כן פי' התוס' וקשה הא אמרינן לקמן בזאת יבוא אהרן במה שאמור בענין דמילואים דבעי פרישה ז' ואי כל הקרבנות בעי פרישה בזאת גבי יוה"כ למה לי הא בכלל קרבנות הוא ואע"ג דאמרינן התם אי מבזאת ה"א יוה"כ קמא או כה"ג קמא לחוד בעי פרישה קמ"ל לכפר ללדורות הא כיון דכתיב לכפר לכל הקרבנות ויוה"כ בכלל ממילא ש"מ לדורות נמי וי"ל דודאי מלכפר לחוד לא ש"מ אלא קמא אלא מדכתב רחמנא תרתי לכפר ובזאת נפקא לן חד לדורות ואידך לקמא והא דפריך אימא לכפרה דשאר קרבנות נמי היינו לקמא לחוד וכתב רחמנא בזאת יתירא גבי יוה"כ ללמד אפי' לדורות ביוה"כ וכמ"ש שם ולפ"ז כולה סוגיא דשקיל וטרי אימא רגלים או עצרת שמיני ור"ה הכל אקמא לחוד פריך דניבעי פרישה אבל לא לדורות דמחד קרא לחוד אין לנו אלא קמא אבל לדורות לא:

ואימא רגלים פי' דקבעי להו זמן ק"ל דמתחלה הו"ל להקשות ואימא ר"ח דקביע לי' זמן דהא שעיר דר"ח נמי מכפר על טומאת מקדש וקדשיו כשל רגלים כדתנן בפ"ק דשבועות ואי משום דאמרינן בפ"ט דשבת (דף פ') דשמיני דמילואים היה בר"ח ניסן ואם איתא דצריך פרישה לשל ר"ח ל"ל דכתב רחמנא לפ' מילואים תיפוק לי' משום ר"ח די"ל דלמאן דאמר לקמן פרשה מילואים מעכב איצטריך לעיכובא משא"כ פרישה דעלמא א"כ ליכא